ליסבון – היפהפייה המתעוררת

מאות שנים של נמנום באו אל קִצן לפני כארבעים שנה. מאז, ליסבון מתעוררת. ההפיכה שהתרחשה בה בשנות השבעים סיימה תקופה ארוכה של דיקטטורה קשוחה, ובעקבותיה באו ההשתלבות בקהילה האירופית וארגון התערוכה העולמית האחרונה של המאה העשרים.

זו אינה עיר של מונומנטים ידועים, כמו בירות אירופיות אחרות, וקסמה מתגלה בשיטוט רגלי בשדרות הרחבות ובסמטאות הצרות שלידן, המטפסות על הגבעות של העיר. העיר בנויה רבעים רבעים, כל רובע ואופיו שלו, ובזה גם ייחודה של בירת פורטוגל: שכונות של סמטאות מתפתלות, אי סדר וכביסה תלויה בכל מרפסת יושבים בצד שכונות יוקרה ואזורי מסחר מודרניים עם גורדי שחקים ומרכזי קניות מהגדולים ביבשת.

ליסבון יושבת על הגדה הצפונית של נהר טז'ו (Tejo) ומשמשת – היום כמו בעבר – שער לאוקיינוס האטלנטי. היא נוסדה כתחנת מסחר פניקית עוד במאה ה-12 לפני הספירה. כולם עברו כאן: היוונים והרומאים, הוויזיגותים והמוסלמים והמשחררים הנוצרים. ב-1255 היא הפכה לבירת הממלכה הפורטוגלית.

תקופת הזוהר של העיר היתה במאות ה-15 וה-16, עם המסעות הגדולים לגילוי העולם מטעמה של הממלכה הפורטוגלית, שהיתה אז אימפריה ימית. הנמל שירת אלפי ספינות שיצאו ממנו אל נתיבי הים העיקריים. באותה התקופה נבנו בעיר ובסביבתה ארמונות ומנזרים מפוארים. אתרי בלם, ובראשם מגדל בלם ומנזר ז'רונימוש, משמשים תזכורת לשנים ההן.

והיו גם ימים קשים. העיר ידעה אסונות טבע, והקשה מכולם היה רעידת האדמה הקטלנית ב-1755 שגרמה לשרפה ענקית ולגל ימי גדול שהציף חלקים מהעיר. שליש משטחה נחרב, עשרות אלפים נהרגו. מרכז העיר וארמון המלך נמחקו ברגע. יועצו הראשי של המלך ז'וזה הראשון, המרקיז פומבל, ארגן את שיקום העיר, והיום רואים את פרי עמלו בעיר התחתית על רחובותיה המתוכננים. העיר התפתחה וגדלה באיטיות, ובדרכה עברה מלחמות וכיבושים זרים, הפיכות ומהפכות. מ-1932 הנהיג אנטוניו סלזאר דיקטטורה לתקופה ארוכה, עד שב-25 באפריל 1974 סיימה הפיכה שקטה את הרודנות. המונים ירדו אז לרחובות ליסבון וחילקו פרחים לחיילים. ליסבון החלה להתעורר לחיים.

יום 1: מרכז העיר והעיר התחתית
נקודת התחלה: גני אדוארדו השביעי
נקודת סיום: מוזיאון האזולז'ו
אורך: כשבעה קילומטרים
משך: יום שלם

דרך החירות
אל ליסבון מגיעים בדרך כלל לביקור של יומיים, לפני שממשיכים לטייל ביתר המדינה. את היום הראשון כדאי להתחיל במבט-על מראש גני אדוארדו השביעי. הגנים בנויים בסגנון צרפתי במעלה גבעה, ובראשם תצפית אל שדרת ליברדד (Liberdade, החירות), העיר התחתית והנהר.

מרחבת התצפית כדאי לרדת בצד המערבי של הגן, דרך החממות הענקיות של הגן הבוטני אֵשטוּפַה פרִייה (Estufa Fria) היוצרות יער טרופי קטן עם צמחים ופרחים נדירים, ליד מפלונים, בריכות ומערות. מהגנים יוצאים לכיכר מרקש דה פומבל (Marqués de Pombal) הסואנת בכל שעות היממה. במרכזה עומדת אנדרטת פומבל שהוקמה לכבוד היועץ ששיקם את העיר לאחר רעידת האדמה ולכבוד כל אלה שעבדו עמו לטובת השיקום.

הגנים הבוטניים
כתובת: Parque Eduardo VII
תשלום: הכניסה בתשלום (חינם לילדים מתחת לגיל 6)

מהכיכר יוצאות השדרות הראשיות לכל חלקי העיר. נפנה לכיוון שדרת ליברדדה, רחובה הראשי של העיר, היורדת במתינות ותחת צל עצים לאורך כקילומטר וחצי עד לעיר התחתית. לאורכה נבנו בנייני משרדים, מלונות יוקרתיים ובתי קולנוע, והיא רוצפה באבני בזלת וגיר שחורות-לבנות היוצרות מבוכים, דגמים גיאומטריים וצורות גלים. בסופה מגיעים לכיכר ולאנדרטת רֵשטַאוּרַדוֹרֵש (Restauradores, המחדשים) המוקדשות למחדשי העצמאות הפורטוגלית בהתקוממות נגד הספרדים בשנת 1640. מימין נמצא ארמון פוש (Foz), אחד הארמונות היפים בעיר, המשמש כיום את לשכת התיירות הראשית של ליסבון (Palacio Foz, Praça Restauradores). מעבר לחזית המעוטרת יש בו גם אולם מבוא מפואר, גרמי מדרגות מונומנטליים וחדרים מעוטרים בציורים ובעבודות עץ.

במעבר הצר שבין כיכר רשטאורדורש לכיכר רוסיו (Rossio, נקראת גם כיכר המלך פדרו הרביעי) ממוקמים תחנת הרכבת המרכזית והתיאטרון הלאומי. תחנת הרכבת נבנתה במאה ה-19, וחזיתה מזכירה את הסגנון המַנוּאֵליַאני – סגנון פורטוגלי ייחודי מהמאה ה-16 שנקרא על שמו של המלך מנואל הראשון. החלל הפנימי מפתיע בהיותו מכלול מודרני המתאים למרכז תחבורה. התיאטרון הלאומי נבנה כמה עשרות שנים לפני התחנה בסגנון ניאו-קלאסי: בחזית שורת עמודים עם כותרות יוניות ובראשם הפסל של ז'יל ויסנטה שחי במאה ה-16 ונחשב אבי התיאטרון הפורטוגלי.

בילויים במקום אינקוויזיציה
במקום שבו נמצאת היום כיכר רוסיו השוקקת נהגו בתקופת האינקוויזיציה להעלות על המוקד את מי שהואשם בכפירה בטקסי אוטו דָה פֵה הידועים לשמצה. היום, תודה לאל, אין זכר לכך: בכיכר השוקקת חיים מתקיימות התהלוכות וההפגנות הגדולות של העיר, וביומיום באים תושבי העיר ותיירים לשוק הפרחים בשעות הבוקר או לבתי הקפה בשעות הערב.

מעבר לשורת הבניינים שממזרח לכיכר נמצאת כיכר נוספת, כיכר פיגֵיירה
(Figueira), שבה מתנוסס פסלו של המלך ז'וּאַוּ הראשון. כמה מקומות של אוכל מהיר נמצאים סביב כיכר רוסיו, אבל ברחוב פורטש דה סנטו אנטאו
(Portas de Santo Antão) שמצפון לה יש שלל מסעדות מקומיות.

משם נמשיך דרומה, לכיוון הנהר, דרך רשת הרחובות המקבילים של העיר התחתית, התחומה בין שני מדרונות תלולים. זה האזור שספג את רוב הנזק ברעידת האדמה, ובו התרכזו מאמצי השיקום שנמשכו כמאה שנה. כדאי להרים את העיניים לעבר החזיתות ולראות את האלמנטים העיטוריים שחוזרים בצורה דומה בכל הבניינים שנבנו בסגנון ניאו-קלאסי. יש כמה רחובות שאפשר לרדת דרכם לעבר הנהר, אבל אני ממליץ לבחור ברחוב אוגושטה (Augusta) דווקא, בשל היותו מדרחוב.

בדרך לנהר, כשחוצים את הרחוב הראשון, סנטה ז'ושטה (Santa Justa), נראית מימין קונסטרוקציית הברזל המרשימה של המעלית הציבורית
(Elevador do Carmo). המעלית הזאת הוקמה בתחילת המאה העשרים לפי טכניקה צרפתית (תקופת בניית מגדל אייפל בפריז), והיא מאפשרת עלייה נוחה לבאירו אלטו (Bairro Alto, הרובע העליון).

ממשיכים דרך שער ניצחון מונומנטלי מסוף המאה ה-19 ומגיעים לכיכר קומרסיו (Comércio, המסחר) – רחבה גדולה מוקפת מבנים ממשלתיים, ובמרכזה פסל המלך ז'וזה הראשון. כאן עמד ארמון המלך שנהרס ברעידת האדמה.

בצד הכיכר, ליד הנהר, ממוקם מסוף המעבורות (Cais das Colunas) החוצות את הנהר בתדירות גבוהה. נמשיך מהכיכר מזרחה דרך רחוב אלפנדגה (Alfândega). מיד נראה את כנסיית קונסייסאו וליה (Conceição Velha) שנבנתה במקום שבו עמד אחד מבתי הכנסת שהוחרמו עם פרסום צו הגירוש של יהודי פורטוגל בתחילת המאה ה-16. בהמשך הרחוב נראה בצד שמאל את קזה דוש ביקוֹש (Casa dos Bicos) המכונה גם "בית היהלומים" בשל התבליטים שעל חזיתו הנראים כיהלומים מלוטשים. הבית היה שייך לאביר בשם אלבוקרקֵי, איש צבא שכיהן כסגן המלך בהודו והשיג לפורטוגל את השליטה באוקיינוס ההודי.

אם נמשיך ללכת ברחוב במקביל לנהר נגיע למוזיאון הלאומי לאזולז'ו (Museu Nacional do Azulejo) – אריחי הקרמיקה הייחודיים לפורטוגל (הדרך לשם ארוכה ומוטב להגיע בתחבורה ציבורית). המוזיאון שוכן במנזר מאדרה דה דאוש (Madre de Deus) שנוסד עוד בשנת 1509. במקום מוסברת יפה התפתחות האמנות הייחודית מהגעתה לפורטוגל במאה ה-15 ועד ימינו, ומוצגים הסגנונות שהושפעו מתקופות ומאמנויות שונות, כמו הסגנונות המוסלמיים (סגנון המודחאר) וההולנדיים או סגנונות הרנסנס והבארוק. אל תחמיצו את האכסדרה הגדולה שבה מוצגת תמונת העיר לפני רעידת האדמה, על שלל ארמונותיה וכנסיותיה.

מוזיאון האזולז'ו
כתובת: Convento Madre Deus, Rua Madre de Deus 4
תשלום: הכניסה בתשלום
אתר אינטרנט

יום 2: אלפמה ובלם
נקודת התחלה: כיכר קומרסיו
נקודת סיום: מגדל בלם
אורך: אלפמה – כשני קילומטרים, בלם – כשלושה קילומטרים
משך: כארבע שעות בכל רובע

גבעות סביב לה
השם אלפמה (Alfama) הוא שיבוש של המילה "מזרקה" בערבית. כאן גרו בסמיכות היהודים והמוסלמים, כל קהילה בשכונתה, עד לגירושם בידי השליטים הנוצריים. בשל גובהו כמעט שלא ניזוק הרובע ברעידת האדמה, וזוהי הזדמנות לראות את העיר העתיקה כפי שהיתה לפני הרעש. במקור זו היתה שכונת עוני שאכלסה בעיקר דייגים, שווקים קטנים ומסעדות מקומיות, אך בשנים האחרונות משפצים אותה.

באלפמה כדאי לבקר בבוקר, אז הסוחרים הקטנים מציגים על המדרכות את סחורותיהם: דגים טריים, ירקות ועוד. הטיול יוצא מכיכר קומרסיו ועולה אל הסמטאות של אלפמה – כל אחת מעניינת ושונה מאחותה. הסמטאות הצרות נפתחות לכיכרות קטנות עם כנסייה מקומית, ומעברים של מדרגות מקשרים בין המפלסים של הרובע התלול.

דרך אחת להגיע לאלפמה היא לעלות בחשמלית ההרפתקנית ביותר בליסבון: קו 28 העולה ויורד בסמטאות הצרות. הדרך השנייה היא טיפוס רגלי תלול אך מעניין מכיכר קומרסיו. נלך דרך הרחוב המזרחי ביותר, רחוב פראטה (Prata), לכיוון כיכר רוסיו ונפנה ימינה ברחוב השלישי, קונסייסאו (Conceiçao), שבו עוברת החשמלית. אם נעקוב אחרי מסלול החשמלית, נגיע לחזית הקתדרלה של העיר (Sé) המייצגת סגנון בנייה של כנסיות ראשיות ששלט בפורטוגל בתקופת הכיבוש מחדש של הממלכה מידי המוסלמים: הכנסיות המבוצרות. הקתדרלה היתה אמורה לשמש מקלט לתושבי העיר במקרה של התקפות מוסלמיות.

ממשיכים ברחוב אוגושטו רוזה (Augusto Rosa) שמשמאל לכנסייה ומטפסים לכנסיית סנטה לוזייה (Santa Luzia), שמעבר לה נמצאת רחבת התצפית המשקיפה אל שכונות העיר העתיקות. מכאן אפשר לרדת בשיטוט איטי בין הסמטאות או היישר אל גדת הנהר, או דווקא להמשיך לעלות ולפנות שמאלה לסמטה שמול הכנסייה, ולטפס עד מבצר סאו ז'ורז'ה (São Jorge). מהמבצר לא נותרו שרידים רבים, אך אפשר לעלות בו על שרידי החומה, כשכל העיר וסביבותיה פרושות מתחתינו (לוחות תצפית שמוקמו בדרך מסייעים בזיהוי מקומות). משם יורדים לגדת הנהר דרך הסמטאות של אלפמה וחוזרים לכיכר קומרסיו. לפני שנמשיך בטיול לרובע בלם (Belém), כדאי לאכול ברובע אלפמה או במרכז העיר, משום שברובע בלם אין הרבה מסעדות.

מבצר סאו ז'ורז'ה
כתובת: Rua Santa Cruz do Castelo

לכבוד מגלי העולם
באזור בלם הרחב שנפתח אל הנהר יש אנדרטאות, פסלים וכיכרות רבים, אך רק מעט בתי מגורים. מגיעים אליו מכיכר קומרסיו בחשמלית המודרנית העוברת מתחת לגשר התלוי הענקי. פעם הוא נקרא גשר סלזאר, על שם הרודן, אך משבוטלה הדיקטטורה הוא זכה לשם גשר 25 באפריל (Ponte 25 de Abril) – יום ההפיכה. בצדה הצפוני של כיכר אפונסו דה אלבוקרקֵי (Afonso de Alburquerque) שבה נתחיל את הסיור ברובע, נמצא מוזיאון הכרכרות (Museu dos Coches), המציג כרכרות רבות מתקופות שונות, חלקן מעוטרות באריחי אזולז'וש, אחרות בפסלים, בעיטורי עץ ובאבנים יקרות.

מוזיאון הכרכרות
כתובת: Praça Afonso de Albuquerque
תשלום: הכניסה בתשלום
אתר אינטרנט

ביציאה מהמוזיאון נפנה ימינה לעבר המונומנט החשוב באזור ובעיר כולה: מנזר ז'רונימוש (Jerónimos). בחזית של כנסיית המנזר ובחצר הנזירים הפנימית רואים דוגמה מצוינת לסגנון המנואליאני. הסגנון העשיר, שלא לומר המצועצע, נוצר בהשראת המסעות הימיים המפוארים, והוא שופע תבליטי חבלים, קונכיות, דייגים ואוניות. בכניסה לכנסייה מוצבים קבריהם של שני גיבורים פורטוגלים: הספן וסקו דה גמה שפתח עבור הממלכה את הדרך לאוקיינוס ההודי, והסופר הלאומי קמואש. מסביב למזבח הכנסייה קבורים רבים ממלכי פורטוגל. אל תוותרו על הכניסה לחצר הנזירים (קלויסטר) שבמרכזה גן יפה.

מנזר ז'רונימוש
כתובת: Praça do Imperio
תשלום: הכניסה בתשלום

מהמנזר נמשיך מערבה אל המוזיאון הימי (Museu da Marinha) שמציג אוסף מעניין של דגמי ספינות מאז ימי המסעות הימיים הגדולים לגילוי העולם ועד ימינו. נעבור מתחת לפסי הרכבת ונגיע לאנדרטת המגלים (Padrão dos Descobrimentos). המונומנט הענקי, 52 מטר גובהו, הוקם ב-1960 לציון 500 שנה למות היוזם והמארגן של כל מבצע הגילויים: אנריקה הנווט. על האנדרטה הוא עומד ראשון על סיפון האונייה, ואחריו כל אלה שהשתתפו בתכנון, בביצוע ובמימון של המסעות הימיים. בתוך המונומנט יש תערוכה המוקדשת למסעות אלה.

המוזיאון הימי
כתובת: Praça do Imperio
תשלום: כניסה בתשלום

אנדרטת המגלים
כתובת: Av. da Brasilia

נפנה שמאלה (מערבה), נעקוף את המעגן לאורך מסילת הרכבת ונגיע למגדל בלם (Torre de Belém). כשהוקם במאה ה-16 עמד המגדל במרכז הנהר, אך שינויים בבנייה לאורך הנהר גרמו לתזוזת נתיבו, והמגדל נותר קרוב לגדה. גם בו שולט הסגנון המנואליאני, אלא שכאן נוספו לו אלמנטים מזרחיים שהובאו ממרוקו. בשל סגנונו המושפע מהמזרח, המגדל מסמל את הקשר שבין העיר והממלכה ובין המושבות הרחוקות. כדאי לעלות לשלוש הקומות של המגדל, שלכל אחת מהן מרפסת שונה. אפשר לראות מהן את נהר טז'ו הזורם לאוקיינוס כדרכו מימים ימימה, ומעברו הצפוני של הנהר נשקפים רובעי ליסבון החדשים, סמל לאביב של העיר.

מגדל בלם
כתובת: Av. da Brasilia
תשלום: כניסה בתשלום