לטייל בחורף – לעולם בעקבות השמש

כולם מדברים על מזג האוויר, אבל אף אחד לא עושה שום דבר בקשר לזה. פעם צחקו כך על האנגלים. היום, אפילו המשפט הפשוט הזה מסובך הרבה יותר. כולם עדיין מדברים על מזג האוויר. לא רק באנגליה, בכל מקום ובייחוד באירופה. עכשיו, כך מתברר, יש גם הרבה מה לומר. נהרות גועשים באיטליה, סופות בצרפת, הצפות חסרות תקדים בוולס, שרפות ביוון, טורנדו, כן, טורנדו, בעיירת חוף שלווה בדרום אנגליה, עצי אלון בני מאות שנים שנעקרו בגני ורסאי בפריז.

מגזין "טיים" הקדיש את כתבת השער שלו באמצע נובמבר למזג האוויר ומנה נזקים כבדים במיליארדי דולרים לכלכלה באירופה. עשרות הרוגים נמנו עד עכשיו, רק במהלך החורף הזה, שעדיין נמצא בעיצומו באירופה. על השאלה הבסיסית "האם מזג האוויר האירופי הופך גרוע יותר?", השיב ג'יימס ג'קסון, מחבר המאמר, במלה אחת – כן! כל זה נכון, והמומחים אף צופים שתהפוכות מזג האוויר יחמירו, אבל כרגיל, הנטייה היא להגזים (להיסחף נשמע מתאים קצת יותר מדי). אחרי שבוע נעים במיוחד בדרום ספרד בתחילת חודש ינואר, השאלה הראשונה ששאלו אותנו כאשר שבנו לישראל היתה "איך הסתדרתם עם כל השטפונות?". לא ידענו שהיו שטפונות. סליחה, אבל לא ראינו טלוויזיה. בקורדובה זרחה השמש. בהרי הסיירה נוואדה דשדשנו בשלג עמוק, אבל השמים היו כחולים. בסביליה שתינו קפה ואכלנו טאפאס על גדת הנהר, בקפה־בר קטן שכל שולחנותיו ערוכים בחוץ, על הרציף שנמתח לאורך הגוודלכביר.

יש המון יתרונות לנסיעה בחורף. המחירים זולים פי כמה. חברות התעופה יוצאות מגדרן כדי לפתות חובבי נסיעות לשנות את ההרגלים הקבועים שלהם. הרחובות באיטליה, בספרד ובצרפת מקושטים להפליא לכבוד החגים. בתי המלון מציעים חדרים במחירי מציאה וכמויות התיירים נסבלות. במקומות מסוימים, נסיעת חורף היא הימור משתלם.
זה הימור, כי את ההתרברבות הזאת, כמה מזג האוויר היה נעים, כמה קריר אבל

איור: יואב הרשטיין

בהיר היה באנדלוסיה, אפשר היה, בהימור מוצלח פחות, להחליף בתיאור נוגע ללב של שטפונות וגשם זלעפות, שלא אפשרו לנו לצאת מן המלון ולבקר בפלאי האלהמברה. אבל הימורים לפעמים מצליחים. מוסיפים מתח בריא.
יש מקומות שבהם הסיכון נמוך אפילו יותר. "לאן כדאי לנסוע עכשיו?", שאל אותי מישהו, חרד מפני מזג האוויר האירופי, לפני כמה שבועות. "טנריף" היתה תשובתי ההחלטית. יש לטנריף ולאיים קנריים אחרים מול חופי מרוקו יתרונות גדולים, ומשום מה הם אינם מופיעים כמעט על מפת היעדים הישראלית. האיים הקנריים הם חלק מספרד, וטיסות פנימיות תכופות מאוד מחברות אותם לערים הגדולות בספרד.

החורף בטנריף עדין ומינורי מאוד. יש שם בערך שבוע גשום אחד בשנה וצריך להיות מהמר גרוע במיוחד כדי להגיע דווקא במהלכו. זה בדיוק מה שקרה לי בפעם היחידה שבה ביקרתי בטנריף, בחודש ינואר לפני כמה שנים. באחד הימים החל לרדת גשם קל, והמארחים הנבוכים לא הפסיקו להתנצל, עד לרגע שבו השמש שבה לזרוח, כמה שעות מאוחר יותר.
לפני שנתיים נסענו לפסטיבל החורף של הכדורים הפורחים בשאטו דה שבשווייץ. הפסטיבל הזה, בלב הרי האלפים, מקבץ חובבי כדורים פורחים מרחבי העולם. בכל הפרסומים רואים שמים כחולים, הרים גבוהים וכדורים פורחים בוהקים ומלאי השראה. ביום שבו הגענו בנסיעה מז'נבה נסגרו אחרינו כל הכבישים המובילים לעיירה.

סופת שלג כבדה התחוללה במשך שלושת הימים הבאים. אי אפשר היה לצאת מן המלון, אי אפשר היה להגיע לחניה, אי אפשר היה לחלום אפילו על טיסה בכדור פורח. ביום הרביעי ניסו שני טייסים אמיצים לנצל הפוגה קלה במזג האוויר ולהציל את המארגנים ממבוכתם. דקות אחדות לאחר ההמראה נתלו שני הכדורים הפורחים שלהם על העצים המזדקרים על צלע ההר.

למרות הכל, מסיבות אחרות לגמרי, אני זוכר את הנסיעה הזאת כחוויה נהדרת. היה חם ונעים מול האח. השלג וגלידי הקרח שהצטברו על מרפסת החדר הזכירו לנו חורף אירופי של הנס כריסטיאן אנדרסן. מעולם לא ראינו את המראות שנשקפו באותם ימים מן החלונות. הזכרונות המצוינים האלה, מאותה נסיעה כושלת כביכול, מלמדים כמה נעים לפעמים להיכשל. בייחוד כשסביבך יש שווייצרים אדיבים דוברי צרפתית.