תפריט עמוד

"אני לוליינית טרפז בקרקס דה צ'ילה, ולא, אני לא פוחדת. זה לא מקצוע מפחיד. מילדות אני בקרקס, ממשיכה את המסורת המשפחתית. לפני 12 שנה, פגשתי בקרקס גבר שעורך מופעים של שיווי משקל על כל מיני סוגים של אופניים. מאז אנחנו חיים יחד.

"החיים בקרקס לא קלים – המעבר ממקום למקום, מארץ לארץ, אף פעם אין לך בית קבוע. אבל החיים האלה מתאימים לבעלי ולי. מתרגלים לזה, וגם הילדה הקטנה שלנו סופגת את האווירה, ואנחנו מקווים שהיא תמשיך במסורת המשפחתית.

"בקרקס שלנו יש שתי לביאות ואריה, יש לנו מופע כלבים מאוד מיוחד, מופע שלי על טרפז ושל בעלי על אופניים, אבל הדבר הכי מיוחד בקרקס שלנו הוא שלושת ילדי הפלא הסינים, שעושים מופעי גמישות מדהימים. החיים שלהם קשים יותר משלנו. מגיל שלוש הם בלי אמא ואבא, ואני מרגישה קצת כמו אמא למי שאין לו אמא.

"שוק הקרקסים קשה עכשיו. יש המון תחרות. כרגע פועל מולנו קרקס עם אריה לבן ופילים, ולכן ילדים מעדיפים ללכת לשם. בגלל הקשיים הכלכליים, בתקופה האחרונה אנחנו לא מרבים להסתובב בעולם, אלא בעיקר ברחבי צ'ילה ובמדינות הסמוכות. עד אמצע הקיץ נישאר כנראה כאן, בסנטיאגו דה צ'ילה, ואז נרד לחפש פרנסה דרומה מכאן".

הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: