בין הרי הקווקז לים השחור בגאורגיה, שוכנת באטומי – פנינה אורבנית מפתיעה ויפהפייה. עיר נמל שוקקת חיים, עם שווקים, רוכלים לבביים ושפע מטעמים מקומיים. טיילת פסטורלית משורטטת לאורך החוף לצד גנים בוטנים מטופחים. עיר עתיקה עם סמטאות צבעוניות, גרפיטי, כיכרות ובתי קפה קטנים.
באטומי מציעה אטרקציות מיוחדות לילדים ושכיות החמדה שבה נקשרות לסיפורים מן המיתולוגיה וסיפורים עממיים, מה שהופך את הביקור בבאטומי, לספר שבין דפיו ניתן לטייל ולרתק את הילדים.
וכל זה אם שכחתי לציין, במרחק טיסה של שעתיים בלבד ו"יוקר מחייה" שישראלים יכולים רק לקנא בה.
מידע נוסף:
באטומי – פנינה אורבנית מפתיעה ויפהפייה
גאורגיה שוכנת על קו התפר שבין שתי יבשות, במפגש שבין אסיה ואירופה. ככזו, חובקת באטומי השפעה אסיאתית ים תיכונית המשתקפת בתרבות ובמזג החם של האנשים – לצד עיר עתיקה עם סמטאות רומיות ואדריכלות אירופאית הלקוחה מהמאה הקודמת. עיר אשר עברה ג'נטריפיקציה לסצנה עכשווית ובתיה הפכו לבתי קפה קטנים, ברים ומסעדות. שילוב פשוט נפלא!
שטחה של גאורגיה גדול פי שלושה מישראל ובתוכו מגוון אדיר של נופים. מהרי הקווקז המושלגים בצפון, עם פסגות גבוהות יותר מהרי האלפים ועד לנופי מדבר ודיונות במזרח. באטומי במערב המדינה, מוסיפה לקולאז' הנופי הזה, חופים של חלוקי אבן וים. באטומי גם טובלת בינות לשמורות טבע ירוקות, גבעות פרוותיות של צמחייה סוב טרופית סבוכה, נהרות ומפלים. זו הסיבה שכאשר תתכננו חופשה בבאטומי, כדאי יהיה לקחת בחשבון גם טיולים רגליים קצרים בסביבתה.
מה המיתולוגיה היוונית עושה כאן?
כאשר אני מטיילת עם ילדי בעולם, אני אוהבת לשלב את הטיול עם סיפורים מהתרבות המקומית. באטומי וגאורגיה, משופעות בסיפורים עממיים מהמיתולוגיה יוונית.
מפתיע, לא? מה הקשר בין שתי המדינות האלה?
מסתבר שהיוונים היו המבקרים הראשונים שהגיעו לגאורגיה. הם הפליגו לאורך הים השחור בספינות גדולות בחיפוש אחר גיזת הזהב, שרידי צמרו של האַיִל האגדי כריסומאלוס. היוונים נכנסו לגאורגיה דרך באטומי, לחופיה הם עגנו. עבורם היה זה ממש קצה העולם והרי הקווקז היו אותם "ההרים שמעבר לחושך". הולבשו עליהם סיפורים מתוך המיתולוגיה, לפיה הטיטאן פרומיתאוס, יצר את בני האדם כאשר לש יחדיו אדמה ומים. הוא גנב מזאוס את האש ונתן אותו לאדם ועל כך נענש ונכבל בשרשראות ברזל אל הרי הקווקז. מדי יום היה העיט מנקר את הכבד שלו, ששב ונרפא במהלך הלילה. לימים הרקולס ירה בעייט חץ וגאל את פרומיתאוס.
רוצים לשלב בטיול בבאטומי סיפורים לילדים? הבטיחו להם שתיקחו אותם לראות מכשפה אשר התחפשה לאישה יפה, אך אל דאגה, היא עשויה מאבן. מדיאה שמה. התחילו בעיר העתיקה וב"כיכר אירופה" (Europe Square). הכיכר מוקפת ברחובות מרכזיים ובבניינים מפוארים, ובמרכזה ניצב פסלה של מדיאה האוחזת בגיזת הזהב. הכיכר יפה במיוחד בלילה, כשהיא מוארת. בעבר הופיע כאן אנריקה איגלסיאס מול 50 אלף צופים.
מומלץ לפתוח בעיר העתיקה וב "כיכר אירופה" (Europe Square). הכיכר מוקפת ברחובות מרכזיים ובבניינים מפוארים, ובמרכזה ניצב פסלה של מדיאה האוחזת בגיזת הזהב. צילום: שאטרסטוק
הפסל המרשים של מדיאה מחבר בין ההיסטוריה המיתולוגית לבוהמייניות המודרנית בבאטומי. זה המקום המושלם, להתיישב עם הילדים בכיכר במהלך היום וגם בלילה! לקנות גלידה טעימה ולספר להם את שני הסיפורים הבאים:
אל תקראו לי גרוזיה
הסיפור על גאורגיה שהפכה לגרוזיה ועל הגרוזינים שחזרו להיות גאורגים. מבולבלים? חכו בסבלנות לסוף הסיפור…
היוונים היו אלו שהעניקו לגאורגיה את שמה. כאשר הם הגיעו לכאן לפני חמשת אלפים שנה, הם נתקלו לראשונה בפוריות האדמה, בשפע הפירות והירקות הטעימים, בכרמים ובגידול היין. "גאורגיוס" ביוונית, פירושו "איכר" ומשמעות המילה "גאורגיה" היא "אדמה חקלאית". כאן היוונים פגשו וטעמו לראשונה את היין והביאו אותו אליהם. גאורגיה נחשבת למקום הראשון בעולם שבו גידלו וייצרו יין ונמצאו בו כדי יין מיוחדים מלפני שבעת אלפים שנה!
למעשה המילה הגיאורגית ליין "גווינו" – אחראית לכל הווריאציות של המילה יין בעולם: "וינו" vino בספרדית, "וויין" wine באנגלית ויין בעברית. כשהיוונים ראו את כל החקלאים העוסקים בגידול כרמים ויין, הם קראו להם "אנשי האדמה" – "גיאורג".
הגאורגים מכנים את עצמם וקוראים לגאורגיה בשם אחר – "קרטוולו" על שמו של קרתלוס, גיבור מהמיתולוגיה הגאורגית, שנחשב על ידם לאחד מצאצאיו של יפת, בנו של נוח שלנו…
אנחנו הישראלים קראנו לגאורגיה גרוזיה ולגאורגים גרוזינים, אך לפתע הפסקנו והיום לא מומלץ לקרוא להם כך בפניהם.
למה בעצם? ומתי זה השתנה?
כאשר גאורגיה נכבשה על ידי הרוסים, הם שינו את שמה ל "גרוזיה", כשם גנאי. שם שבא לעקוץ אותם. פירוש המילה גרוז ברוסית, הוא משקל. רמז למבנה הגוף הבריא של הגאורגים, אך גם רמז לכובד ולנטל שהם היוו על הרוסים.
ההיסטוריה של גאורגיה שזורה בזו של רוסיה עם לא מעט מלחמות בין שני העמים. במשך מאתיים שנה הפכה להיות גאורגיה חלק מבריה"מ ורק עם ההתפרקות של האחרונה בשנת 1991, קיבלה גאורגיה את עצמאותה והחזירה לעצמה את שמה המקורי.
השם הרוסי "גרוזיה" היה בשימוש רק בעוד שלוש מדינות בלבד: יפן, ישראל ובמדינות הסלאביות. בשנת 2005 יצא שגריר גרוזיה למלחמה סביב עניין השם. הוא בא לביקור מיוחד בישראל ודרש להחליף את השם העברי של מדינתו. השגריר הצעיר, לאשה ז'בנייה, דובר עברית, היה מודע לסטיגמות השליליות שליוו את השם גרוזיה וגרוזינים. הוא החליט לשנות את שם מדינתו בישראל. אחרי הליך מול ממשלת גאורגיה הוחלף רשמית שמה של גרוזיה לגאורגיה. בעבודה משותפת עם יועצת התקשורת של השגרירות, פנינה בת צבי, הם מיתגו מחדש את שם המדינה.
רבים מהגיאורגים שתפגשו בבאטומי דוברים עברית, לכן קבלו עצה ממני ואל תקראו להם – גרוזינים…
כעת כשטעמי התות והשוקולד, כבר נמסים בפה, נעבור לסיפור הבא.
הסיפור על גיזת הזהב
אפשר היה להתחיל את הסיפור המיתולוגי היווני על גיזת הזהב, הרחק הרחק אי שם באחד ממחוזות יוון העתיקה. אבל אפשר גם לומר שהוא מתחיל מסיפור מאד קרוב. סיפור היכול להופיע אצל כל אחד מאיתנו ונקרא לו – סיפור הקינאה. ומי כמונו יודע, שקינאה יכולה להיות הרסנית ואכזרית.
בואו נתחיל…
ביוון הרחוקה, חיו באושר ועושר, מלך ומלכה אהובה. נולדו להם בן ובת. והנה מכה קשה ספג המלך וכך גם ממלכתו. המלכה נפטרה ובצורת קשה נפלה על יוון. מקץ מספר שנים, לאחר שהתאושש ונישא בשנית, אשתו החדשה קנאה בקשר ובאהבה של המלך לילדיו. היא החליטה לרקוח מזימה וגרמה לאורקל מדלפי להורות למלך להקריב את שני ילדיו לאלים למניעת הבצורת בארצו.
בלב כבד עמד המלך לעשות זאת, אך אימם המתה של הילדים, הופיעה בחלומו של הבן פריקסוס ואמרה לו לקחת את אחותו ולברוח. הרמס שליח האלים עזר והביא להם איל מופלא שהצמר שלו עשוי מזהב. איל שידע לדבר בשפת אנוש ואפילו לעוף. הילדים זינקו על גבו כדי להגיע לקותאיסי שבגאורגיה, למקום משכנו של המלך.
אבל בדרכם קרה אסון נוראי. כאשר הם עברו מעל למיצרי הדרדנלים המחברים בין הים האגאי לים השחור, התחוללה סופה והבת נפלה למים וטבעה למוות.
פריקסוס העצוב הצליח להגיע לגאורגיה, התקבל על ידי המלך ולמד לחיות כאן בשלווה. כאשר הזדקן האיל ולקראת סוף חייו, הוא פנה לפריקסוס וביקש ממנו להקריב אותו לזאוס, מלך האלים היווני. פריקסוס נענה לבקשתו ואת הצמר הזהוב שלו תלה לבקשת המלך על עץ אלון. פרוות הזהב הזו היא היא גיזת הזהב, עליה הופקד דרקון שלא עצם את עינו מעולם.
כך הגיעה גיזת הזהב לגאורגיה ולכאורה ניתן היה לסיים את הסיפור כאן, אך במיתולוגיה היוונית הסיפור על גיזת הזהב מתחיל כאן.
שכן שנים רבות אח"כ, בדומה לאימפריות גדולות שיצאו למסעות כיבוש כדי להגדיל את עושרן וכוחן, שלח המלך היווני פליאס את הגיבור יאסון להביא אליו את גיזת הזהב. לשם כך יגיע הרגע בסיפור, בו יהיה עליו למרוח את הדרקון האימתני במשחה שתרדים אותו.
***
סיפורו המפורסם של יאסון מרתק גם הוא ושווה לספר אותו לילדים בנקודת הטיול הבאה בבאטומי – ברכבל "ארגו" (Argo Cable Car).
הרכבל מורכב מגונדולות (תאים סגורים של כשמונה אנשים) ומטפס במשך כעשר דקות לגובה של למעלה משניים וחצי קילומטרים לפסגת הר "אנוריה" Anuria.
הרכבל של באטומי יאפשר לכם צפייה פנורמית על העיר והים השחור, מראה שאסור להפסיד (וגם יעלה לכם רק כמה שקלים!) הרכבל, שאורכו, כשני קילומטר, מטפס מחוף הים אל פסגת ההר. בתחנה העליונה של הרכבל יש מסעדות, בתי קפה, חנויות ומרפסת גג. (כתובת: Gogebashvili St 32)
במהלך העלייה ברכבל, ניתן יהיה לספר לילדים את הסיפור על "המסע של יאסון". סוג של טלנובלה בשילוב ז'אנר הרפתקני בן אלפי שנה, הנראה כלקוח מספרות בדיונית עכשווית.
המסע של יאסון
יאסון נולד בהיחבא בהרי יוון. אביו שהושם בשבי, על מנת שלא יוכל לרשת את המלוכה, שמר בסוד את דבר הולדת בנו פן יפגע. בלילה בו נולד, החשיכו הוריו את הבית, ערכו לו מספד ובחסות החשיכה, שלחו אותו עם שליח להר פליון ומסרו אותו לקנטאור כירון, שהיה מחנכם של בני האלים וגיבורים ידועים כמו אכילס.
כשגדל חזר יאסון למחוז בו נולד, כדי לתבוע את נחלת אביו. באותו זמן נפלה על המלך אימה בעקבות נבואה שניבאו לו בדֶלפי, לפיה: עליו להישמר מגבר הנעול בסנדל אחד ושיירד יום אחד מההרים אל הממלכה שלו. היום הזה אכן הגיע והמלך הבחין בו בעת שקיים זבח המוני על החוף.
יאסון היה כה יפה, עד שהנאספים תהו אם לפניהם אל או בן-תמותה. שיערו הזהוב גלש על גבו, ועור ברדלס הגן על כתפיו מפני הגשם. מבלי לחשוף את החרדה שתקפה אותו האיץ המלך הזקן בסוסיו, התקרב אל הצעיר האלמוני ושאל מיהו ומנין בא.
העלם ענה בשלווה מול כולם שהוא גדל במערתו של כירון, ששמו יאסון, ושהוא בא לתבוע מהמלך פליאס את ירושתו השדודה של אביו.
פליאס נאלץ לא לעשות מהומה ליד כל דודיו וענה שממילא לא יאריך ימים, ולכן ימסור ברצון את שרביטו לידי האיש הצעיר. אך כתנאי לכך דרש מיאסון שיצא בספינה עד לקצה הים השחור, לעיר קוֹלְכיס שבגאורגיה ויביא משם את גיזת הזהב. זו היתה פרוות האיל הפלאי שנשא בשחקים את פְריקְסוֹס לקולכיס, לאחר שאביו עמד לזבוח אותו.
פליאס ידע שיאסון לא יירתע לצאת למסע, שממנו אין תקווה רבה לשוב.
יאסון פתח מיד בהכנות למסע. אתנה בנתה לו ספינה מיוחדת ומהירה, שנקראה – ארגו, על שמה נקרא הרכבל בבאטומי. ארגו היתה עשויה מעץ אלון עם פסל של זאוס, אבי האלים בחרטומה. טוענים שנשמעו ממנה לחישת הנבואות של זאוס כשהיא ריחפה עם הרוח על הגלים. יאסון אסף צוות של חמישים חותרים גיבורים ("ארגונאוטים"), ביניהם הרקולס.
במסע השיט הם עברו תלאות רבות, שכל אחת מהן, היא סיפור בפני עצמו. למשל, ביקור באי הענקים הלא ידידותיים בעלי שש הזרועות, סופות קשות, איבוד של חלק מהמשתתפים במסע, קרבות אגרוף וסלעים מתנגשים. כשעגנו באחד הנמלים בדרך, גילו עיר ללא גברים שהנשים בו החביאו את סודן. הן הסתכסכו עם בעליהן והשמידו את כל הזכרים באי. מששמעו שעגנה ספינה עם 50 גברים, כינסה המלכה את הנשים, והציעה שיביאו אל הספינה מזון, מים ויין, אך לא יארחו את הנוכרים פן יתגלה סודן. ואולם האומנת הישישה של המלכה, קמה והזכירה למתכנסות שהזקנה בוא תבוא עליהן, ואם לא יילדו בנים אין להן תקווה לשרוד. דעתה של האומנת נתקבלה, וכשירדו הארגונאוטים לחוף קידמו את פניהם המון נשים נלהבות. העיר שהיתה עד אז קודרת ואבלה נמלאה ששון משתאות וצהלות מתעלסים. למלכה עצמה יוולדו אח"כ שני בנים מיאסון.
סיפורי המסע מסתיימים עם ההגעה של ספינת ארגו לנמל של באטומי, עליו ניתן לצפות בעליה ברכבל. בחשכת הלילה הם קיפלו את המפרש וחתרו במעלה נהר שוצף עד הגיעם לחורשה שבה רבץ הדרקון האימתני ששמר על גיזת הזהב. יאסון בחר לדפוק על דלת הארמון המפואר של המלך.
יאסון תיאר באוזני המלך את השליחות שהטיל עליו פֶּלִיאַס, וביקש מהמלך שימסור לידיו את גיזת הזהב. לכאורה המלך ניאות, אך הציב ליאסון תנאי. היו למלך שני שוורים פראיים שטלפיהם עשויים נחושת ואש נפלטת מלועם. הוא דרש מיאסון להצליח לרתום את השוורים ובעזרתם לזרוע בשטח החרוש, את שיני הדרקון שיקבל בקופסה מעץ. משימה שהמלך ידע, שאינה אפשרית בעליל.
אבל… למזלו, לפחות באותה העת, כי אח"כ היא תעשה לו צרות צרורות, התאהבה בו בתו של המלך – מדיאה. זו שהפסל שלה ניצב במרכז כיכר אירופה בבאטומי. היא התאהבה בו ממבט ראשון, כשראתה אותו ניצב מול אביה ומאותו רגע לא ידעה עוד מנוחה. היא חששה שיאסון יישרף באש הנפלטת מלוע השוורים, והבינה שגם אם יגבר על השוורים, לא יניח לו אביה לצאת חי מקולכיס. היא הבטיחה לו שתעזור לו, אם יישבע לה שיישא אותה לאשה וייקח אותה עמו ליוון.
מדיאה עסקה בכישוף ומעשבים ושורשים שליקטה היתה רוקחת שיקויים. לאחר שיאסון נשבע לה אמונים, היא נתנה לו מרקחת קסמים, שמכוחה יוכל להיות חסין כנגד כל פגיעה במשך יום תמים וציוותה עליו שימשח בה את גופו וכלי-נשקו בטרם ייצא לרתום את השוורים. מדיאה גם גילתה לו שהשיניים שיזרע ינביטו לוחמים חמושים שאמורים להסתער עליו. אבל אם יזדרז וישליך עליהם אבנים, הם יתקפו בעיוורון זה את זה ותתגלגל לידיו ההזדמנות להשמידם.
מֵדֵיאָה, שידעה שאביה יגלה את בגידתה, נטלה את אחיה הקטן וחשה אל שפת הנהר והאיצה ביאסון למהר, שכן סודם עתיד להתגלות. כשהגיעו לחורשה, ראו בקצה השביל את גיזת הזהב זוהרת מעל ענף האלון לאור דמדומי השחר. מדיאה התקרבה אל הדרקון שנראה כנחש ענקי שזחל לעברם, ובקולה המתוק נסכה עליו שינה. שריריו רפו. רק ראשו הזדקר, ומלועו הפעור נשמעה לחישה מאיימת. מדיאה טבלה ענף ערער בצלוחית שהביאה עמה, וטפטפה מהסם לתוך עיניו עד שנעצמו. כשראשו של הנחש צנח בסבך השיחים, משך יאסון את גיזת הזהב מעל העץ, והשניים מיהרו אל הספינה. המלך רדף אחריהם ומשכמעט השיג אותם, עשתה מדאה מעשה רצחני ונורא. אל מול עיניו של האב, התייצבה על הסיפון, שחטה את אחיה הקטן והשליכה את בתרי גופו אל הים. למראה הזוועה נאלץ המלך לעצור את ספינתו, ואנשיו קפצו לים ושלו את איברי הילד.
מכאן ואילך רדפו אחרי הארגונאוטים שליחיו של המלך, וגם זֶאוּס, שנמלא חימה על הרג הילד, ושיבש את שיבתם בסופות. בעמל רב ובדרכים עקלקלות מלאות בסיפורים, הם עשו את דרכם ליוון.
סיפור אהבה בקצה הטיילת – "רומיאו ויוליה" הגאורגים
סיפור אהבה רך יותר אך טראגי לא פחות, ניתן יהיה לפגוש ולספר בתחנה הבאה, בפסל הקינטי של עלי וניניו. גם לכאן כדאי להגיע ביום ולחזור שוב בלילה, מכיוון שהפסל מואר באווירה רומנטית ועדינה.
הפסל ממוקם בקצה הטיילת היפהפייה (Batumi Boulevard), סמוך לגלגל הענק ולנמל. צאו להליכה משפחתית נעימה לאורך הטיילת. אורכה של הטיילת כשבעה ק"מ ותוכלו לבחור מאיזו נקודה להתחבר אליה וללכת עליה צפונה לכיוון הנמל והפסל.
מצידה המערבי של הטיילת, נפרש הים השחור. רצועת החוף משובצת בחלוקי נחל ולא חולית. חוף מומלץ למשפחות הוא חוף השדרה (The Boulevard Beach) בו תוכלו לצאת יחד לשיעור צלילה, או להנות מספורט ימי אחר.
מליחותו של הים, נמוכה באופן משמעותי מהים התיכון, בשל הנהרות הרבים הנשפכים אליו. ואם אנו שוזרים סיפורים ומיתוסים לאורך הטיול, יש הקושרים את עליית מפלס מי הים לסיפור המבול. החוקרים מצדם טוענים כי המסת הקרחונים לפני כעשרת אלפים שנים, העלתה את מפלס הים והביאה לטביעתם של כפרים רבים ששכנו בצדיו.
מצידה המזרחי של הטיילת, פוגשים גנים יפים, מבנים מרשימים, בתי קפה ומסעדות. לאורכה פזורים פארקים, מזרקות מרקדות, גני שעשועים ודוכני מזכרות.
אפשרויות משפחתיות נוספות לאורך הטיילת הן – משחקי טורניר בשולחנות הביליארד או הפינגפונג המאפשרים לעוברי האורח לשחק בהם. ניתן לשכור אופניים עם שישה מושבים למשפחות או לשכור נהג עם אופניים ממונעים ולרכב לאורך הטיילת. אפשר להיכנס לחוויית "שופינג" משפחתית באחד ממרכזי הקניות בבאטומי ולעשות פיקניק בגנים ובמדשאות שלאורך הטיילת.
מה שברור הוא, שאי אפשר להיות בבאטומי מבלי ללכת על הטיילת מספר פעמים. כדאי להזמין מלון שיושב ממש על הטיילת. אנחנו לנו במלון הילטון והוא מומלץ. כדאי להגיע לטיילת ביום וגם בלילה. בלילה הטיילת משנה את פניה, המונומנטים לאורכה מוארים והאווירה הופכת לתוססת.
פסל אהבתם של עלי וניניו
הפסל הקינטי העשוי פלדה, סמלה המפורסם ביותר של העיר, מתנשא לגובה של 7 מטרים. מדי עשר דקות, הפסלים נעים אחד אל עבר השני עד להתמזגותם המלאה והתרחקותם בשנית – כסמל לתנועה וההמשכיות האינסופית של מערכת היחסים בין השניים.
הפסל נוצר על ידי הפסלת הגיאורגית תמרה קבסיטאדזה, בהשראת סיפור אהבתם של עלי – לוחם מוסלמי מאזרבייג'ן וניניו – נסיכה גיאורגית נוצרית יפהפייה. הסיפור תורגם ליותר משלושים שפות.
מצאו ספסל נעים לישיבה ומוזמנים להקריא לילדים את סיפור האהבה הבא:
סיפור אהבתם של עלי וניניו
עלי וניניו נפגשו לראשונה כנערים בבית ספר התיכון. הם התאהבו כבר במבט ראשון, אך ניסו להיאבק ולהתכחש לאהבה הזו, כי ידעו שהמשפחות שלהם תתנגדנה לזה.
עלי היה בן למשפחה מוסלמית שהגיעה מאזרבייג'ן וניניו היתה בת למשפחה נוצרית מגאורגיה. כל אחד מהם התחנך על ברכי הדת והמסורת שלו ולכל אחד מהם היא היתה מאד חשובה.
אולם אהבתם לא נכנעה והיא החלה להתפתח בסתר. הם אהבו לשבת אל מול הים השחור ולדבר שעות ארוכות. יום אחד אף העז עלי ואחז בידה. ניניו סמוקת הלחיים התמסרה לו.
עם סיום לימודי התיכון, אביו של עלי העניק לו שלוש משאלות לבחירתו. המשאלה הראשונה של עלי היתה לאפשר לו לבלות את חופשת הקיץ באזור בו ידע שניניו תהיה עם משפחתה. כך התאפשר להם להמשיך ולהיפגש בסתר.
אביו מילא את רצונו ובמהלך חופשת הקיץ הזו, בילו עלי וניניו ביחד שעות ארוכות והחליטו להעז ולספר למשפחות שלהם על אהבתם ורצונם להתחתן.
המשפחה של עלי היתה המומה מהבשורה הקשה והכריזה כי היא לא תאפשר לדת הנצרות להיכנס לביתם. הוריה של ניניו ניסו גם הם לדחות את הבשורה וחייבו את ניניו לסיים תחילה את לימודיה בבית הספר התיכון (נותרה לה שנת לימודים אחרונה).
עלי חשש להמתין שנה שלמה כדי לממש את אהבתם והוא צדק. בשנה זו, פרצה מלחמת העולם הראשונה והלחימה בין רוסיה לגרמניה הגיעה אל גאורגיה. חבר טוב של עלי וניניו, שהיה מאוהב בניניו, פחד שהיא תיפגע במלחמה וחטף אותה מטיביליסי, בירת גאורגיה כדי להרחיק אותה מהסכנה. העובדה שניניו שהתה בקרבת בחור אחר, הפרה את מסורת הצניעות בגאורגיה של אותה התקופה והיה ברור כי על עלי, לצאת בעקבותיהם ולהרוג את שניהם בשל הבגידה.
עלי יצא לרדוף אחריהם, הרג את הבחור בחרבו וכשפנה לעברה של ניניו, לא היה מסוגל לעשות את זה, קם ברח ונעלם.
ניניו פתחה בחיפושים ממושכים אחריו. לאחר שנדדה במשך חודשים רבים, היא מצאה אותו בעיירה הררית מבודדת בהרי הקווקז. הם נפלו בהתרגשות זה לזרועה של זו. בכפר הנידח שבו אף אחד לא הכיר אותם, הם מצאו מסתור ויכלו סופסוף לממש את אהבתם ולהתחתן.
הם חיו חיים של אושר ופשטות וחלקו את העוני עם תושבי הכפר. אולם השקט לא נמשך ובריה"מ כבשה את גאורגיה. עלי וניניו נאלצו לברוח לאיראן ושם ניניו חויבה לחיות כמוסלמית. היא נאלצה ללבוש צ'אדור, בגד שחור שמכסה את הנשים באיראן מהראש ועד לרגליים ומסתיר את השיער והפנים ולחיות תחת חוקים נוקשים המגבילים את החופש של הנשים האיראניות. ניניו סבלה אך רק לאחר שאזרבייג'ן, מקום הולדתו של עלי, התבססה כרפובליקה עצמאית, יכלו לעבור לגור שם.
באזרבייג'ן קיבלה משפחתו של עלי את ניניו באהבה. ניניו הרתה ובנם הבכור נולד בהתרגשות רבה. אולם הצבא האדום פלש לאזרבייג'ן ועלי בחר לשלוף את חרבו ולהילחם למען ארצו. ניניו ברחה לגאורגיה עם התינוק שזה עתה נולד ושם קיבלה את הידיעה העצובה שעלי נהרג בקרב.
הסיפור הטראגי של עלי וניניו עוצב בתוך פסל קינטי הממחיש את ההתקרבות וההתרחקות שאפיינה את מערכת היחסים ביניהם וחייהם.
סמוך לפסל של עלי וניניו –
מגדל האלפבית (The Alphabetic Tower): מגדל מודרני בגובה 130 מטר לכבוד 33 אותיות כתב האלף בית הגאורגי הייחודי, המשולב בסליל DNA. בראשו מסעדה מסתובבת, מצפה כוכבים וסטודיו, אליהם מגיעים במעלית פנורמית שקופה. כתובת: Blvd Miracles Park.
הגלגל הענק – דרך כיפית נוספת לצפות בנוף המרהיב של בטומי מלמעלה. הגלגל מיועד למשפחות ולילדים קטנים ומסתובב לאט. מומלץ להגיע גם בלילה, אז הגלגל הענק מואר והעיר כולה מוארת.
מומלץ להגיע לאזור לקראת שעת בין ערביים ולצאת לשיט עם אחד המשיטים שימתינו לכם במפרץ. בשעה שהשמיים נצבעים בגווני כתום והגלגל הענק ומגדל האלף-בית מוארים בשלל צבעי הקשת, תוכלו לחזות בעיר במלוא תפארתה.
להכיר את באטומי דרך האוכל
האגדה הגאורגית מספרת כי כאשר אלוהים היה עסוק בחלוקת האדמות בין עמי העולם, הגאורגים היו עסוקים באכילה ושתייה עד שאיבדו את מקומם בתור. אולם, משהזמינו את אלוהים לחגיגה הגיאורגית הוא נהנה כל כך עד שהעניק להם את חלקות האדמה הטובות ביותר. הגאורגים מתגאים בכך שהמסורת הקולינרית שלהם מיוחדת במינה. החל משפע המנות, רוחב הלב על השולחן ועד לתיבול ולטעמים העדינים והמדויקים.
ארוחה גאורגית טיפוסית מאופיינת בשפע של צלחות, קערות וסירים גדושים בכל טוב, המלווים תמיד גם ביין טוב. הארוחות שלנו נמשכו כמיטב המסורת הגיאורגית, כשעתיים-שלוש, כשלשולחן הוגשו עוד ועוד מנות. המוטו הגיאורגי הוא "נלה נלה", לאט לאט, אין לאן למהר. ו"האורח הוא שליח האל", טוענת אמרה עממית – הכנסת אורחים עבור הגיאורגים היא תכונה נאצלת יותר מאומץ לב.
הגיאורגים ידועים בתור אחד העמים האדיבים והנחמדים ביותר שיש. הם יצאו מגדרם כדי לעזור לכם ולגרום לכם להרגיש רצויים.
ידועה בעיקר היא ארוחת "הסופרה" (supra). חגיגות ימי הולדת, חתונות ופסטיבלים חוגגים באמצעות ארוחה זו. בכל סופרה יש את ה"הטאמדה", מרים הכוסות שאחראי על ניהול הערב הערב. תפקידו לשמור על שביעות רצון האורחים, להנעים את זמנם עם אוכל טוב וסיפורים מקומיים. עליו לברך “גאמר ג'וס” (“לחיים”) לפחות שלוש פעמים, ולשאת אינסוף ברכות. במהלך חתונה גיאורגית, הסופרה יכולה להגיע למעל מאה כוסות שכל אחד שותה במהלך הלילה. אגב, לא נהוג לפנות את הצלחות שעל השולחן במהלך הסופרה, כך שאם המלצר דוחס בשולחן מגש חצ'פורי ליד צלחות חצי ריקות, דעו שזה לא בגלל שהוא מתעצל לפנות את השולחן.
בארוחת הסופרה, היין מוגש בדרכים שונות לשתייה שאחת מהן בקאנצ'י – קרן של עז. בגלל שאי אפשר להוריד אותה ולהניח כי היא תיפול, צריך לשתות עד הסוף ועדיף בלגימה אחת.
משקה חריף אחר, שלבטח תפגשו בבאטומי הוא הצ`אצ`ה – המקבילה הגיאורגית לוודקה, בריכוז של 57%.
הקו המרכזי של הארוחות היה לא רק פחמימות למיניהן, אלא גם… אגוזים! פגשנו וריאציות שונות של אגוזים בכל ארוחה, בכל טקסטורה ומצב צבירה. בתוך חצילים מגולגלים, כרוטב מעל תבשילים, כעיבוי של מרקים, ככדורים בצבעים שונים ואפילו בתור קינוחים – כשהם מצופים סוכר פירות ונקראים – צ'ורצ'חלה.
צ'ורצ'חלה
הצ'ורצ'חלה, נראית בדוכני השווקים של באטומי, כנקניקיות התלויות לייבוש. כחובבת בשר, שמחתי לראות סוגים שונים של "קבנוסים ונקניקיות", אולם הביס הראשון, הפתיע אותי במתיקות אגוזי המלך, השזורים אחד לשני בחוט וטבולים ברכז פירות טעים.
שתי המנות המפורסמות ביותר של המטבח הגאורגי הן – החצ’פורי והחינקאלי.
החצ'פורי – הוא מאפה בצק עם גבינה נמסה בכל מיני גרסאות, כשאחת המשובחות מביניהן היא ה-ג'אולי – המון חמאה וגבינה וביצת עין חצי נעה והכל על בצק בצורת סירה.
החינקאלי, כיסונים טעימים של בשר טחון העטוף בבצק ומבושל במים רותחים. המוגש חם עם רוטב רותח בפנים .החינקאלי מלווה בריטואל מיוחד של אכילה: מחזיקים אותו בקודקוד הבצקי שלי, קוטמים חלק ממנו בנגיסה, שותים ב"שוט" אחד את המרק שבתוכו ורק אז זוללים את כולו בהנאה.
לאוהבי הדגים, בסמוך לשוק הדגים בבאטומי, תמצאו את Taverna Balagan. שמציעה מנות נבחרות מהמטבח המקומי לצד מגוון דגים בצורות בישול שונות. אני הכי אהבתי את הברבוניות. מיקום: Gogebashvili St 31 ,Batumi שעות פתיחה: 10:00-23:00
מוכרת חינקאלי בשוק לארוחת הבוקר
החצ'פורי הוא מאפה בצק עם גבינה נמסה
בעיר העתיקה ובסמטאות הגראפיטי
חוויה מרגשת ומלאת אווירה, מתאפשרת עם השוטטות בסמטאות העיר העתיקה של באטומי.
לכו לאיבוד, שבו בבתי קפה קטנים, טיילו בין הכיכרות. שווה להגיע לפיאצה של בטומי – כיכר העיר העתיקה של בטומי, מקום מיוחד ותוסס שבמרכזו כנסיית סן ניקולס, מגדל שעון העיר ומבנים בסגנון רומי. באזור הכיכר תמצאו מסעדות גורמה ואווירה מיוחדת.
שוטטו בין ציורי הגרפיטי המצוירים על קירות הבתים. עצרו לידם ותנו לילדים ולכם להמציא סיפורים מתוך הציורים. אנחנו אוהבים לשחק במשחק "הסיפורים המשפחתי". בו כל אחד בתורו, מוסיף משפט אחד בלבד לסיפור. לרב אנחנו מתגלגלים מצחוק תוך כדי.
שוטטו בין ציורי הגרפיטי המצוירים על קירות הבתים. עצרו לידם ותנו לילדים ולכם להמציא סיפורים מתוך הציורים
שילוב מרתק בין סמטאות העיר העתיקה לצד שיכונים מהתקופה הסובייטית
באטומי עם ילדים – המלצות נוספות
השווקים בבאטומי הם משהו שאסור לפספס, בעיקר אם אתם חובבי אוכל. השווקים עמוסים במאכלי רחוב מקומיים ובצקיים ובמגוון גדול של גבינות, בשר, תבלינים, דבש, פירות והרבה דברים טובים. כמובן, הכל זול מאד, אותנטי וצבעוני. בשוק Bony, שוק מקורה בן שתי קומות, ניתן לפגוש את האוכלוסיה הכפרית יותר של גאורגיה.
בקרב הנשים המבוגרות המגיעות מן העולם הכפרי, שולט הצבע השחור. הן לבושות בשמלות וכסוי ראש שחור. חיוכן לרב חסר שיניים או מנוקד בכסף וזהב. הפנים שלהן שחוקות וחרוצות בקמטים של עמל כפיים, צניעות וענווה. לעומתן הנשים הצעירות, לבושות בצבעוניות אופנתית, כמקובל במיטב הבירות שבעולם. הן מטופחות וטופפות בנעלי עקב גבוהות, רזות רזות, מעשנות ומאמצות את אופנת הג'ינסים.
שווה ללמד את הילדים כמה מילים בסיסיות : תודה – מדלובט , שלום-מג'ובה , טוב – שבדו ויצה, שירותים – טואלטה.
צילומים משוק BINO ומשוק הדגים:
דולפינים – אחת האטרקציות המוכרות של באטומי היא הדולפינריום, אבל העולם המערבי כבר מזמן הוקיע מתוכו את קרקסי בעלי החיים בהם הם עוברים התעללות. אפשרות אחרת, פחות פוגענית במפגש עם דולפינים היא לקחת משיט וסירה ולשוט לאורך קו החוף. בעיקר בבקרים או לעת ערב.
טיולים בטבע הסובב את באטומי – באטומי מוקפת בפלאי טבע ירוקים ומהפנטים, כמו למשל שמורת הטבע "מטירלה".
הגנים הבוטניים של באטומי – במרחק של כעשרה קילומטר צפונית לעיר, נמצאים הגנים הבוטניים הייחודיים של באטומי. לא מדובר בגנים אירופאיים מסודרים וצלופניים, אלא בפנינת טבע פראית. רכס ירוק המשקיף מעל הים השחור ובו מאות סוגים של עצים ושיחים סובטרופיים, לצד שלוש מאות מינים של שושנים. שילוב מפתיע. הקמת הגן נמשכה לאורך שלושים שנה על ידי הבוטנאי הרוסי קרסנוב.
הטיול בגן יכול להיות רגלי, אבל מאחר והדרך מתפתלת בעלייה, מומלץ לעלות על רכב חשמלי פתוח ונהג, העומד לרשות המבקרים תמורת סכום סמלי של כמה שקלים, מה שהופך לחוויה בפני עצמה.
בנוסף ניתן לעשות כאן אומגה בין צמרות העצים ונופי הים. מומלץ. פתוח כל יום בין 10:00 ל-17:00, הקדישו לסיור כאן לפחות שעתיים – שלוש.
הגנים הבוטניים הייחודיים של באטומי. לא מדובר בגנים אירופאיים מסודרים וצלופניים, אלא בפנינת טבע פראית, על גבי רכס ירוק המשקיף מעל הים השחור
- את הגנים הבוטניים ניתן לשלב ביום בו תבקרו גם בשמורת הטבע מטירלה
הפארק הלאומי מטירלה (Mtirala) – דרך כפרית יפה של כחצי שעה נסיעה מבאטומי, מטפסת במעלה ההר ולאורך נהר. דרך ירוקה העוברת ביערות גשם ומשובצת בכפרים קטנים.
המסלול בשמורה מתחיל באמצעות מעבר לצד השני של גדת הנהר באמצעות תא עץ קטן, המכיל כארבעה, חמישה אנשים בלבד. יש לסובב הגה המסיע את התא התלוי על כבל מעל לנהר. כבר חוויה מפתיעה וכייפית. כעת מתחילה ההליכה בפארק הממחישה את פירוש השם "מטירלה" בגאורגית, "לבכות". מדובר באזור גשום ולח. בכל פינה זורמים מים, שרכים בצדי הדרך וגזעי העצים מכוסים בטחב וחזזיות. גם לחות הגוף מצטרפת אל הבכי, אך שווה להמשיך לפחות עד לבריכה (כשעה הליכה), לזנק פנימה ולרחוץ במים הקרים.
בפארק ישנו מסלול הליכה קשה יותר הכולל טיפוס נוסף, קשוח, אל ראש ההר עד למפל. המסלול מעגלי באורך של כשבעה קילומטרים ברמת קושי בינונית. מהמפל יורדים חזרה במורד ההר, עד שמגיעים לגדת הנהר ועוברים עם הרכבל הידני חזרה.
עם ילדים קטנים ניתן פשוט לשבת ליד שפת הנהר ולשכשך במים.
גם כאן ניתן לעשות אומגה בין צמרות העצים. האומגה מובילה היישר למסעדה יפה הנמצאת בשמורה, מסעדת צ'אקוויסטאווי (Chakvistavi). זהו בית עץ המשקיף לשמורה וערסלים בקומת הכניסה. המסעדה מציעה מאכלים גיאורגיים מסורתיים.
ניתן לשכור שרותי מדריך מקומי בכניסה לשמורה במחיר של 150 לארי.
המסלול בשמורת מטירלה מתחיל באמצעות מעבר לצד השני של גדת הנהר באמצעות תא עץ קטן, המכיל כארבעה, חמישה אנשים בלבד
מידע שימושי למטיילים
מתי כדאי להגיע לבאטומי?
באטומי נחשבת כיעד של קיץ עם חופי ים ואווירת חופש. מזג האוויר בבאטומי מזכיר את מזג האוויר בארץ, ולכן גם בחורף היא לא מאוד חורפית והטמפרטורה נוחה ברוב השנה.
אם מגיעים בחורף, התקופה המומלצת היא כנראה תקופת הכריסמס בה ישנה אווירה חגיגת וצבעונית ההופכת את העיר לקסומה. עץ חג מולד מרשים ניצב בכל עונה מחדש בכיכר אירופה, ובמשך השבוע האחרון של דצמבר נערכות הופעות בכיכר, ישנו שוק חג מולד צבעוני ושמח ופסטיבלים נוספים. בסילבסטר, יום השנה החדשה, ישנן פעילויות מדי שנה למבוגרים ולילדים, כולל קרקס והופעות תיאטרון.
המטבע – המטבע בבאטומי הוא הלארי הגיאורגי. ניתן להחליף בשדה התעופה וכן בכל הבנקים והצ'יינג'ים. ניתן להגיע עם יורו או עם דולר. ערכו של הלארי הגיאורגי קצת יותר נמוך מהשקל.
טיסות לבאטומי – בבאטומי שדה תעופה בינלאומי אחד, קטן יחסית, אך שוכן בקרבה מדהימה ללב העיר (כשני קילומטרים בלבד!). ישנן טיסות ישירות לבאטומי לכל אורך השנה.
תקשורת – מומלץ לרכוש סים מקומי עם חבילת גלישה (יעלה לכם כ-15 שקלים). ניתן לרכוש בשדה התעופה או במרכז העיר.
בית חב"ד – בבאטומי תמצאו בית חב"ד, שיושב בכתובת 10 .Vakhtang Gorgasali St ומציע ארוחות כשרות.
לינה – מומלץ לישון במלונות הטובים שלאורך הטיילת. המיקום שלהם מצוין ומאפשר נגישות לאטרקציות רבות בעיר. מלון נוסף שאמנם מרוחק ממרכז העיר, אך מהווה עולם ומלואו לילדים הוא – Dreamland. מלון הממוקם על שפת הים שניתן למצוא בו הכל: חדר באולינג, קולנוע, חמש בריכות שונות, פארק מים ועוד. אפשרות נוספת היא להגיע ליום כיף ללא לינה בעלות של כ-100-150 לארי לאדם. לילדים עד גיל שש, הכניסה ליום כזה היא חינם.
מלון Dreamland
הסוויטה במלון הילטון
טיפים קטנים ומעניינים לספר לילדים
|
————
לימור שדה-חן צדוק – פוטותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם. התמחות בהדרכת טיולים בדרום מזרח אסיה החל משנת 1991.
האתר של לימור
פייסבוק
אינסטגרם – zadoklimor
 |