להריתיק רוֹשָן יש עיניים ירוקות־ירוקות, שיער שטני שנצרב בשמש, עור שזוף (לא שחום מלידה) וגוף דקיק שמתפאר בשרירים מפותחים להפליא. כשדרך כוכבו בן לילה, לפני כשלוש שנים, הוא סימן עידן חדש של כוֹכבוּת בשמיה של בּוֹליווּד – תעשיית הקולנוע הפופולרי ההודי המרוכזת במומביי (בומביי לשעבר), שזכתה לכינוי זה בשל הדיאלוגים הסמויים שהיא מנהלת עם תעשיית הקולנוע האמריקאית בהוליווד.
רושן, יחד עם קָרישמָה קָפּוּר, שעיניה כחולות, עורה לבן כשלג וגופה החטוב מעיד על שעות של בילוי במכון הכושר, ואיישווריה ראי, בעלת עיני האיזמרגד, העור הלבן הבתולי והגוף הגבעולי־שברירי, חלשו מעתה על השמים הגדולים הפרושים מעל תת היבשת ההודית והיו למודלים עבור מיליוני צופים שנעצו בהם עיניים עורגות בחשכת אולמות הקולנוע.
נסיקה זו של רושן, קפור וראי היא לא רק חלק מן התחלופה שכל תעשיית קולנוע הנשענת על שיטת כוכבים מרגילה בה את צרכניה. זר אולי לא יבין זאת, אבל מדובר במהפכה, בשינוי של ממש במודלים של היופי בתרבות הודו בעשורים האחרונים. והיופי אינו, כפי שלעתים נאמר, בעיני המתבונן: היופי, במקרה זה, הוא פוליטיקה. הוא קשור באופן ישיר לתהליך ההתמערבות המהיר העובר על הודו מאז עצמאותה.
רזה זה מפחיד
התרבות האנושית קושרת על פי רוב את היופי עם תובנות על בריאות, פוריות, הרמוניה וערכים נוספים שאותם מבקשת התרבות לעודד. בדומה לתרבויות רבות, גם תרבות הודו מדגישה את תפקיד היופי במאורעות מיתיים, למשל בסיפור פגישתם הראשונה של האל שיווה ופרווטי כלילת המעלות, העתידה, מקץ טלטלות רבות, להיות אשתו.
וכך מתוארת דמותה של פרווטי מנקודת מבטו של שיווה: "ראה שיווה את הנערה המלבלבת בפריחת נעוריה כפרח לוטוס הנפתח באור השמש. הוא ראה שפניה קורנות כירח המלא, צווארה חלק כקונכייה, עיניה ארוכות ואוזניה מקסימות. הוא ראה שזרועותיה עדינות כגבעולי לוטוס ארוכים ורכים, שדיה מלאים ומוצקים כניצני לוטוס כהה, ושלושה קפלים על בטנה מעצימים את יופיה. הוא ראה את כפות רגליה, והן כעלי כותרת הצומחים על האדמה. הוא ראה את מכלול הקסם הנשי מקובץ כולו בנערה האחת שלפניו". (מתוך "יוגים, מלכים ונשים שמימיות", ערכה ותרגמה אופירה גמליאל, הוצאת כתר 2001).
אז איך נראית האשה שהיא התגלמות היופי? צעירה בעלת פנים עגולים וקורנים כ"ירח", זרועות רכות, שדיים מלאים ושלושה קפלים, לא פחות, בבטן. על כך תעיד גם האמנות הקלאסית בהודו – פיסול בעיקר – שעשויה להוות מקור לא רע להבנת מושג היפה בהודו הקלאסית. אחד האמצעים, שדרכם ניתן לשער כיצד תרבות מתארת יופי, קשור בתיאור מצבים הרמוניים או בתיאור אלים ואלות שנוכחותם מקדמת מזל, שפע וברכה.
דוגמה אופיינית לכך היא סצנה משפחתית אידיאלית המציגה את שיווה ופרווטי יושבים יחד: פניהם של השניים מעוגלים וסימטריים, גופם מלא, ואצלה המותניים צרים, השדיים מלאים ומוצקים מאוד והירכיים דשנות ועסיסיות. גם בפסלים אחרים, למשל בפסלי ברונזה האופייניים לתקופת הצ'ולה (בין המאה העשירית ל־11) שבהם מוצגת פרווטי לבדה, ניתן דגש למותניה הצרים, לשדיה המעוגלים ולחמוקיה הנשיים והדשנים. כמוה נראות גם אלות אחרות, אהובות אנושיות (דוגמת רדהא, אהובתו האנושית של האל קרישנה) ואפסארות (נימפות) המאכלסות ללא די את המיתולוגיה ואת התודעה ההודיות.
לעומתן, ייצוגי ההיבטים הזועמים והאלימים ביותר של האלות מלווים בתיאור פיזי אחר. קשה להסיק בוודאות שהם מבקשים לייצג כיעור, מפני שהם עשויים לתאר עוצמה אדירה שהיא, כשלעצמה, היבט חיובי, אבל חלקם ודאי מזוהה עם מה שמנוגד לאידיאל היופי. קאלי, היבט זועם של האלה, מאופיינת במראה אפל מאוד וברזון: לשונה האדומה המשורבבת ונוטפת הדם מסתירה את שדיה, שאולי אינם קיימים. צ'מונדה, אחד ההיבטים הנוראיים ביותר של האלה, מיוצגת לרוב כשלד מחריד: צלעותיה בולטות, שדיה מרוקנים, בטנה שקועה, עיניה, עצמות הלחיים והלסת שלה בולטות, והיא שרויה בחברת גופות מתים. רזון, בהודו הקלאסית, ודאי שאינו מתקשר עם מושגי השפע והבריאות – ועל כן גם היופי – בנשים ובגברים כאחד.
מקור נוסף שממנו ניתן להסיק משהו על אידיאלי היופי בהודו של ימי הביניים הוא המיניאטורות המוגהוליות – אמנות הציור המעודנת וגדושת העיטורים שחדרה בעיקר לצפונה של הודו עם הכיבוש המוגהולי. הפירוט שאִפשר הציור עשה את הדמויות המצוירות קרובות יותר למראה אנושי ואפילו – באמירה גסה – לאלמנטים במראם הכהה האופייני של תושבי הודו: שיער כהה, גבות כהות, ארוכות ודקות המתוות קו ארוך וחושני מעל העיניים; פרופיל עדין, שבו המצח והאף הישר כמו מחוברים זה לזה. דבר זה הופיע בדיוקנאות גברים ונשים כאחד, ובדומה למה שתואר במסורות הפיסול, גם כאן הדמויות היו מלאות (סימן לשפע ובריאות) והנשים ניחנו במותניים צרים ובשדיים עגולים ומלאים להלל.
יופיו של הקפל הדשן
בקפיצה גסה של מאות שנים, עד לא מזמן ניתן היה לאתר עקבות ברורים של אידיאלי היופי של התרבות הקלאסית בזירה תזזיתית המייצרת אלים ואלות חדשות לבקרים בהודו המודרנית: הקולנוע. קשה שלא לראות את הדמיון בין המיניאטורות המוגהוליות לדיוקנה של השחקנית טאבו, וקשה שלא לזהות בין מאפייניה הקלאסיים של פרווטי, למשל, והשחקנית האהובה ויג'יאנטימאלה, זו שגילמה את תפקיד רדהא, האהובה שמיטלטלת בין שני גברים בלהיט הענק של ראג' קפור, "סנגם", משנת 1964.
איך נראתה ויג'יאנטימאלה וכיצד נראו שני האוהבים שהתחרו ביניהם על אהבתה? נכון, דשנים למדי. כפרווטי, גם ויג'יאנטימאלה ניחנה בפני ירח קורנים, ירכיים דשנות, זרועות רכות, שדיים מלאים ומותניים צרים, שהבגד הודק אליהם בקפידה על מנת שקווי המתאר של גופה המושלם יוצגו לראווה במלוא תפארתם. גם שני עלמי החמד שאיתה, רג'נדרה קומאר בעל פני הירח הרכים וראג' קפור האגדי, לא סבלו מרזון חלילה, וכך יתר אלילי המסך, הקולנוע והטלוויזיה.
דבר זה השתמר ברובו עד השנים האחרונות: אחד הכוכבים האהובים ביותר בשנות התשעים (ועד היום), שאה־רוק קהאן, הוא בעל פנים עגולים, המתעגלים עוד יותר בשעה שהוא מחייך את אחד מחיוכיו השובבים הממיסים לב אמהות, בנות וסבתות. גם ארווינד סוואמי, כוכב רומנטי ענק מתעשיית הקולנוע של צ'נאי (מדרס לשעבר), ניחן ברכות ובעגלגלות, וכמוהו הכוכבים אניל קפור וסאני דאול.
מהצד הנשי, המצלמה שעקבה אחרי מדהורי דיקשיט, אחת הכוכבות שהלהיטו את המסך במידות שערורייתיות של סקס בשנות התשעים המוקדמות, מעולם לא החמיצה את הקפל הדשן במותניה כאשר עיכסה בעת ריקוד. היא ורבות אחרות נדרשו להפגין אותו, כלומר את יופיין, בעוד הפסקול מהלל אותו, ואת עיניה הכהות של האהובה ושיערה השחור משחור.
בהירה, נאווה ומאושרת
הרבה מים זרמו בגנגס בזמן קצר ואידיאלי היופי בהודו השתנו במהירות. את מסכי שנות האלפיים ממלא עתה גופם השדוף של שחקנים ושחקניות בהירי עור, רצוי גם בהירי עיניים, דוגמת רושן, קפור וראי, שלאט־לאט מסמנים את המראה המערבי כמודל היופי הנחשק.
אידיאל הרזון המופלג, שפשט בעשורים האחרונים במערב, הוטמע באדיקות, ועיתוני הרכילות הגועשים עוקבים בלהט אחר כל קילוגרם בגופם המתעבה של כוכבים החוטאים בלהיטות אחר תבשילי המטבח ההודי – או המערבי. "אם היא תעלה עוד קילו, היא שמה במו ידיה קץ לקריירה שלה", נכתב על הכוכבת מנישה קויראלה. כולן וכולם נדרשים עכשיו לרזות, להתחטב ולהפוך את עורם. כי מכשול נוסף ניצב כרגע בין מרבית בני הודו ובין המראה הנכסף: עורם הכהה של תושבי תת היבשת.
למען הדיוק ייאמר כי נושא זה הוא סבוך למדי ואינו קשור אך ורק לתופעת ההתמערבות המתעצמת בהודו של העשורים האחרונים. נושא זה עשוי להתקשר לדימויים של המעמדות השונים, באופן שקושר מראה בהיר עם מעמד גבוה ועור כהה עם מעמד נמוך, וכן במה שלעתים נראה כיריבות בין חלקיה השונים של תת היבשת – כאשר הצפוניים יותר נחשבים בהירים יחסית לתושבי הדרום, ונהנים לעתים להתנגח בהם על רקע זה.
כך או כך, נושא גון העור התעצם ללא די עם גבור ההשפעות המערביות בחברה העירונית, בעיקר במעמדות הבינוניים ומעלה בהודו המודרנית. בני מעמדות אלה, המעוניינים להיחשב יפים, עמלים עתה גם להבהיר את עורם. "שישה שבועות ואת בהירה כפי שלא היית מעודך", זו הכותרת של פרסומת למשחת ההבהרה Fair and Lovely ("בהירה ונאווה") שנפרשה על שני עמודים פותחים במגזיני נשים פופולריים בשפה האנגלית, נחלת נשים עירוניות, משכילות ופרו־מערביות ממעמדות גבוהים. שש תמונות של אשה אחת, תחילה בפנים כהים יחסית ומודאגים, ולאחר מכן בפנים מתבהרים ובחיוך גדל והולך, הבהירו לקוראת כי נמצאה הדרך להבהיר אחת ולתמיד את העור. בסיוע שרטוטים כמו מדעיים הסבירה הפרסומת כיצד קרם הפנים שתרכוש הצרכנית יעצור את פעולת המלנין, אותו פיגמנט טבעי שגורם להתכהות; כיצד גם היא תוכל להיות בהירה ונאווה, ולכן מאושרת.
ובחברה ההודית המסורתית אי אפשר לזכות באושר מחוץ למסגרת הנישואים. אלה נערכים, לרוב, בשידוך – אם בסיוע המשפחה ואם בעזרת זירות מגוונות בעיתונות ובאינטרנט. בזירות אלה גון העור הוא אחד הקריטריונים שמציינים מועמדים ומועמדות פוטנציאלים בפרופיל המצומצם שהם מוסרים. למשל: "היי, אני בת 32 (אך נראית כבת 25), בהירת עור, גובהי "4'5 (1.62 מטרים) גוג'ארטית… עושה תואר שני באמנויות המופע ההודיות ובמיוחד בריקוד קלאסי. צברתי הופעות במדינות אירופה והמפרץ. מחפשת דומה ממוצא גוג'ארטי בהודו או מחוצה לה". או: "הלו, אני ברהמינית בת 24, גובה "3'5 (1.60 מטרים), משקל 50 קילוגרם, עור בהיר ותווים חדים… מחפשת דומה".
גם לשותפים הפוטנציאלים לחיים יש דרישות, והנה, לדוגמה, רשימת הציפיות של ו.מ ראו מבת זוגו: "עליה להיות בהירת עור, יפה, בעלת תואר ראשון לפחות, בעלת יכולת שיחה וסקסית". ומה מעיד חתן פוטנציאלי על עצמו? שהוא "הינדו, ברהמין, בן תרבות דרום הודו ודובר את שפת הטלוגו". הוא אינו מציין את מזלו האסטרולוגי (אחד מן האלמנטים הקובעים והמשמעותיים בהתאמת השידוך על פי אמות מידה מסורתיות), אך מציין כי הוא "בהיר וטוב מראה".
על אף ההיבט הפוליטי והאופנתי הקושר עור בהיר עם יופי, לא לגמרי נכון לקשר את המראה הכהה עם כיעור: קרישנה, אחד האלים האהובים ביותר, שמסורות רבות קידמו את הסגידה אליו בדרכים של אהבה אירוטית, הוא כהה ושמנמן, ואחד מכינוייו, "שאם" (בעברית: עֶרֶב), רומז להיבט הרומנטי־אירוטי הנקשר לצבעו. ואולי בשל כך כלל הסרט הנפלא מ־1978 בשם "”Satyam Shivam Sundaram, העוסק במושגי היופי והאמת, שיר שאינו מתייחס ישירות להשפעה המערבית על האידיאלים של היופי, אך עמל לקשור מחדש בין היופי והאירוטיקה ובין המראה הכהה:
"פנתה ישומטי למאיה ואמרה לה,
מדוע רדהא צחה ובהירה,
ואילו אני כהה?
במתיקות ענתה לה מאיה:
כאשר יורדת החשכה הכהה,
הלוא יורד גם הליל,
ועימו המתיקות של האהבה.
ועל כן כהה את,
כשחור המבזיק בעיני האהובות,
ועל כן כהה את,
כברק האהבה הניצת בעינן". A
