כך התאהבתי במעמקי הים התיכון

הזיכרון הראשון שלי מהים הוא אי שם בגיל 4. אבא שלי סוחב אותי על מזרון ים כשהוא אוחז באקווריום שקוע למחצה בתוך המים, הראש שלי מציץ בתוך האקווריום, ואני מקבלת חלון שקוף לעולם חדש שלא דומה לשום דבר שהכרתי. הזיכרון המשמעותי הבא היה בגיל 12, צלילת היכרות בריף הדולפינים, חוויה מעט מלחיצה, בכל זאת, כל הציוד הכבד הזה, מסיכה על האף, לנשום מהפה, להיות מוקפת במים בחוסר שליטה בפעם הראשונה. האירוע המשמעותי הבא היה אחרי הצבא. טסתי לתאילנד עם החברה הטובה שלי. שתינו לא ידענו בדיוק מה אנחנו מחפשות, אבל זה לא היה פול מון ומסיבות. לבסוף מצאנו את עצמנו בקוטאו כשרק יומיים לטיול נותרו לפנינו. ישבנו על החוף ושמענו סיפורי צלילות מהצוללים שיצאו מהמים. שם אני זוכרת שהחלטנו, בטיול הבא – עושות קורס צלילה.

שנה מאוחר יותר, מקסיקו, קוזומל – התחלנו קורס צלילה והתאהבתי בעולם הזה סופית. חזרתי לארץ וגררתי את כל המשפחה שלי לריענון באילת. ומאז אבא שלי ואני צללנו באילת, בסיני, במלדיבים ובגלפגוס גיחות מדהימות והגשמות חלומות.

גרתי אז בתל אביב, והלכתי לים הרבה, לא זוכרת שלרגע שקלתי את האופציה לקחת איתי שנורקל ומסיכה. עם כמה שאהבתי את הים ואת העולם התת ימי לא חשבתי שיש שם משהו מעניין עבורי. בטח לא אחרי כל מה שראיתי הרחק הרחק.

• עוד על פלאי הים התיכון
• ערוץ הצלילות

באותה תקופה תהיתי מה ללמוד, הייתי כבר אחרי לימודי משחק, שיחקתי בהצגות ופרסומות וחיפשתי עוד משהו שיעשה לי טוב בלב ויחזיר לי קצת שליטה לחיים. תמיד אמרתי בצחוק שאם לא הייתי שחקנית הייתי ביולוגית ימית. אבל לא לקחתי את עצמי ברצינות. הייתי כבר בת 28. מה לי וללימודי ביולוגיה עכשיו ופסיכומטרי… ואז נסענו לאילת, עילם, בעלי היום ואני. הוא ביולוג מלומד, בעל דוקטורט, חוקר רציני שנוסע על סקייטבורד, ואני שחקנית. שנינו אוהבים את הים. נסיעות של 5 שעות לאילת אף פעם לא עוברות ללא שיחה משמעותית. והפעם השיחה הייתה על ביולוגיה ימית. עילם שכנע אותי לפתוח את הסילבוס השנתי של לימודי מדעי הים באינטרנט והתחיל לספר לי מה אני אלמד בכל מקצוע. קרוב לתל אביב השתכנעתי ובאותה שנה כבר התחלתי ללמוד ביולוגיה ימית. העברנו את החיים שלנו לחוף הכרמל, וכך התחיל לו הרומן שלי עם הים התיכון.

זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון, לקח לי זמן להבין, להכיר, לראות אותו באמת. לא כולם מציגים את כל מה שיש להם בפומפוזיות כמו הים האדום, אפשר להגיד שהוא קצת נחבא אל הכלים. אולי קצת קשה להשגה. הוא גם לא עקבי ובכלל לא צפוי, אבל כשמגלים אותו באמת, הוא פלא. אני גיליתי אותו תוך כדי לימודי ביולוגיה ימית, הכרתי אנשים טובים שמשוגעים על הים, והיה לי המזל לחלוק איתם את האהבה הזאת ולקפוץ לים יחד בכל רגע שמתאפשר, חוף אחר חוף, עונה אחר עונה, פקדנו את המים בכל טמפרטורה וכמעט בכל מצב צבירה, השותפה המלאה שלי לכל הצלילות הייתה מצלמה קטנה שקניתי שלאט לאט הפכה מכלי תיעוד לכלי ביטוי ובהמשך גם למקצוע שלי.

תמנון החוף בחוף שדות ים

צב ים חום בחוף בת גלים, חיפה

כריש סנפירתן בחדרה

היום אני כבר שנה אחרי סיום התואר, ומאז אני גוררת אחרי את כל מי שאני מצליחה לים, ומשתפת באינסטגרם ובאתר שלי את האוצרות שאני מוצאת. אני אוהבת לחשוף עוד ועוד אנשים ל"סוד" הזה שהוא הים התיכון. לגלות כמה אנשים מופתעים שכל בעלי החיים האלה שאני מצלמת נמצאים כאן. לקבל הודעות מחברים שרוצים להצטרף אליי לשנרקול ושאני אקח אותם לראות את כל היופי הזה. ולעבוד הכי קרוב לים כשאני מצלמת זוגות ברגעים משמעותיים בחייהם מתחת למים, משתלבים נפלא עם הרקע המושלם והבלתי צפוי של התמונה.

השבוע שנרקלתי בים גבוה בראות מינימלית בחוף קיסריה בין עשרות ילדים ומבוגרים ופגשתי בעומק מטר וחצי שני דיונונים. איך יכול להיות שכל מי שכאן סביבי לא יודע מה קורה מתחתיו כרגע? איך הם יגיבו אם הם ידעו? הם יברחו מהים? או יתפסו שנורקל ויתלהבו יחד איתי?

במהלך השנה האחרונה יצרתי את לוח השנה "שנה מתחת למים". פרוייקט שמרגש אותי במיוחד. הלוח נועד כדי לחשוף ולהנגיש את היופי שיש מתחת למים. בכל חודש בשנה אני מספרת על תופעה מיוחדת שמתרחשת באחד או יותר מהחופים בארצנו. אני חולקת טיפים והמלצות מהשטח וכמובן תמונה נבחרת לכל חודש שניתן לגזור ולמסגר באופן עצמאי. את הלוח בניתי מכל הידע והתמונות שאספתי בשנים האחרונות, הוא עוצב באהבה גדולה לים, לטבע ובכבוד גדול לבעלי החיים שחיים לנו כאן מתחת לגל.

כל התמונות צולמו בארץ (חוץ מהפתעה אחת מעבר לים)

טריגון נקוד בחוף מכמורת

חוטית נודּדת בחיפה

דיונון הרוקחים בשמורת גדור

גיטרן בחוף מעיין צבי

זהו לוח השנה הראשון בסדרה, ואני מתכננת להמשיך ולאסוף לכם המלצות ותמונות מיוחדות במהלך השנה שתתחיל בקרוב.

התמונה הפותחת: זרית טבעתית בחוף שדות ים

——–

ענבל רז – צלמת תת-מימית, עורכת וידיאו וביולוגית ימית