מה אפשר לעשות עם מכסה של מאוורר? בידיהן של נשים בדואיות הוא הופך ל"סניית חֵנה" – מגש קלוע בצמר צבעוני, גדילים וחרוזים מוזהבים. את המגש נושאות הנשים הבדואיות בלבוש מסורתי אל אוהל האירוח בטקס החינה. המגשים הצבעוניים הללו הן חלק מיצירות עממיות של נשים בדואיות, שבשני העשורים האחרונים הופכות חפצים שאין בהם שימוש לאומנות שימושית. יצירות אלה שונות במהותן מהיצירות המסורתיות של העבר ומהיצירות בסגנון מסורתי המותאמות לצרכי תיירות ועיצוב עכשווי.
היצירות העממיות החדשות נבדלות מהיצירות המסורתיות בכמה מישורים: היצירות הן פרי יוזמה אישית של נשים, בעיקר בגיל הביניים, שעדיין חוות את החיים המסורתיים, טרום המעבר להתיישבות קבע. היצירות מבוססות על רקמה ואריגה, אך החומרים חדשים, והתוספות העיטוריות מקנות להם מראה שונה ומשמעויות אחרות. היצירות החדשות נעשות בעיקר לשימוש אישי ועבור קבוצת ההשתייכות המשפחתית והשבטית, וכיום הן גם מהוות מקור פרנסה לעושות במלאכה.
ליצירות אלה יש נוכחות משמעותית בטקסים המלכדים ביתר שאת את המשפחה המורחבת והחמולה. יחד עם היחלשות המוסדות והמסגרות השבטיים, כתוצאה מהמעבר לחיים בישובי קבע, מתחזק היום מעמדן של הנשים. מהמפגשים עם היוצרות בישובי הבדואים השונים בולטת החשיבות של היצירה לשלושת הדורות: דור הסבתות, שעדיין חווה את חיי העבר, האמהות והבנות. את הטקסים המסורתיים מנהלות ביד רמה הנשים המבוגרות, בעוד הצעירות אחראיות על המוזיקה והריקודים המודרניים. דור הביניים נוגע בשני העולמות.
בשווקים ניתן למצוא דוכנים המתמחים במכירת חומרי הגלם, שרובם סינתטיים, ושל חלקים שנעשו על ידי נשים בביתן למכירה. במקביל, ניתן למצוא אומנות הנעשית לקישוט הבית המתבססת ברובה על שימוש משני בחפצים ממשק הבית וחפצים שנזרקו לרשות הכלל, כמו למשל, מכלי פלסטיק, קולבים, מחבטי טניס, צינורות השקיה קופסאות שימורים. מרבית החפצים האלה משמשים כבסיס המתכסה עד תום בחוטים, אריגה, רקמה וקישוטי סדקית. לאחרונה משולבים בחפצים אלה כתוביות חילוניות ודתיות.
סרטון על אומנות בדואית עכשווית:
|
