בינואר 2018 יצאתי לסיור צילום בן עשרה ימים בפארק ילוסטון. טיול חורף בפארק הוא אתגר מדהים, בקור עז ובשלג עמוק. הכל צריך כמובן להיות מותאם לתנאים: הבגדים, הכובעים וציוד הצילום.
שטחו של הפארק הלאומי ילוסטון הוא כ-9,000 קמ"ר (כשליש ממדינת ישראל). בשטח הזה חיים כ-60 מיני יונקים, כ-300 מיני ציפורים ועופות, 20 סוגי דגים, ומינים רבים של זוחלים ודו-חיים. בנוסף, יש בפארק פעילות גיאותרמית: מאות גייזרים (כ-60% מהכמות בעולם כולו), בריכות בוץ מבעבע, מעיינות חמים, בורות הפולטים קיטור ועוד.
ילוסטון, אחד הפארקים הגדולים בארצות הברית, נמצא ברובו בצפון-מערב מדינת וויומינג, ומעט ממנו גם במדינות איידהו ומונטנה. הוא שוכן בגובה של כ-2,500 מטר, במרכזה של קלדרת ילוסטון, שנוצרה בהתפרצות געשית עצומה שהייתה באזור. בשטחו של הפארק אפשר לראות שלל סוגי נופים: פסגות מושלגות, יערות ירוקים, יער מאובן, נהרות ובהם מפלי מים. ניתן למצוא בשטחו אבני אובסידיאן (סוג של זכוכית געשית), שנוצרו מהתקררות מהירה של הלבה.
לא להאכיל את הדובים
לפני כ-150 שנה הגיעה משלחת המחקר הראשונה לאזור, ושנתיים לאחר מכן נרשמה היסטוריה כשהאזור הוכרז כפארק הלאומי הראשון בעולם כולו. תחילת דרכו של הפארק היתה רצופה בעיות תקציב ובירוקרטיה והחלטות אקולוגיות מוטעות, בהן האכלת דובים, שהביאה להתקפות של תיירים בפארק (מאז ועד היום חל איסור מוחלט על האכלה של בעלי חיים בפארקים ברחבי ארצות הברית).
סיור הצילום שלי התרכז יותר בחיות ובטבע ופחות בגייזרים ובברכות התרמיות. בילוסטון קל מאוד לראות למרחקים את הגייזרים, המפלים והברכות החמות – כולם מעלים קיטור בחורף. לעומת זאת, בחיות קשה מאוד לצפות וחייבים להיערך בהתאם ולהסתתר היטב כדי שהן לא יסתלקו כשיחושו סכנה. לכן, יצאתי לצלם השכם בבוקר (או יותר נכון בסופו של הלילה הקודם) על מנת להגיע בזמן ולהספיק להסתוות במקום שבו צפויים להגיע בעלי חיים.
למשל, כשגילינו פגר של אייל קנדי (Elk) יום קודם, ידענו שזה המקום להמתין לכל אלו שמזונם הוא בשרו של האייל. וכך מצאתי את עצמי בחוויה חד פעמית צופה במשפחת זאבים שהגיעו לסעודת מלכים. כמה מהזאבים הטמינו חתיכת בשר במקום מרוחק, כדי לחזור מאוחר יותר ולסעוד בשקט ובבטחה.
הזאבים משנים את הסביבה
הרבה שנים לא היו זאבים בילוסטון, עד שלפני כ-25 שנה הובאו לכאן 14 זאבים מקנדה. מאז הם גדלים ומתפתחים, ולמעשה שינו את כל המאזן האקולוגי של הפארק. עד חזרתם של הזאבים היו הרבה מאד איילים קנדיים, שכרסמו את הצמחים הירוקים. הזאבים שהובאו לפארק התחילו לטרוף את האיילים, ואלה למדו שהם עלולים להיטרף ונעלמו מאזורים רבים בהם היה חשש לזאבים.
הפארק החל להוריק, פרחים שבו לפרוח ועצים גדלו לגובה רב בהרבה, עד פי 5 ממה שהיו בתקופה שלפני הזאבים. העצים משכו ציפורים רבות, הנהרות התמלאו בדגים ובדו-חיים, ואלה הביאו לצמיחה במספר הלוטרות, שניזונות מהם. הזאבים טרפו גם את זאבי הערבות (בעל חיים דמוי תן, קיוטי באנגלית), אוכלי הנברנים, וכך גם מספרם של הנברנים גדל. הנברנים מספקים מזון לשועלים ולעופות הדורסים. העצים שצמחו ייצבו את גדות הנחלים והנהרות, מה שהביא לשינוי הזרימה. בקיצור, כל המאזן האקולוגי של הפארק השתנה בעקבות כניסתם של הזאבים.
כך ביליתי כעשרה ימים בפארק ילוסטון, עוקב אחרי בעלי החיים ויופו של הטבע המדהים בחורף. נפעמתי מהזאבים והשתוממתי לגלות עד כמה הם אצילים, יפים ובעלי משמעת עצמית.
גלריית צילומים – זאבים בילוסטון (לחצו על התמונות להגדלה):
צילומים נוספים של שלמה ולדמן ניתן לראות באתר שלו