לפני אלפי שנים גילו בני האדם את סוד תסיסת הענבים. תיאורים מצוירים וכתובים של תהליך ייצור היין ושל טקסי שתייתו מופיעים בתרבויות קדומות רבות במרחב הים תיכוני בכלל ובארץ ישראל בפרט. בתנ"ך מוזכר היין כמשקה שעלה על שולחנם של מלכים ומלכות, ואחד מבעלי התפקידים הבכירים ביותר בכל חצר מלכות היה שר המשקים שתפקידו היה לפקח על איכות היין ולטעום ממנו בטרם הוגש למלך, מחשש להרעלה. מנהג השקת הכוסות נובע מאותו החשש ממש. כדי להוכיח אמון היו נוהגים המלכים למזוג זה מכוסו של זה ולברך "לחיים", ולא למוות, שכן אם אחת מהכוסות מורעלת אזי שני הצדדים נפגעים.
אחד המקומות הטובים ביותר ללמוד בו על תרבות היין הקדומה הוא פארק נאות קדומים שליד יער בן שמן. בתחומי הפארק, המשמר את ההיסטוריה החקלאית של ארץ ישראל, ישנן גתות מתקופות שונות וגפנים מסוגים שונים ובמקום ניתנות הדרכות המביאות מקורות תנ"כיים ומדרשיים רבים על הגפן ועל ענביה וכן סדנאות בישול הקשורות בחלקי הגפן. מידע נוסף באתר האינטרנט. ימי קדם: דריכה ברגליים יחפות בימי קדם השתמשו בעיקר בגתות חצובות בסלע. גת בסיסית מורכבת משלושה חלקים: אגן דריכה, תעלת ניקוז ובור שיקוע ואיסוף. אגן הדריכה הוא שקע גדול שנחצב בחלק העליון של הסלע ובו נדרכו הענבים ברגליים יחפות. מיץ הענבים ניגר דרך תעלת ניקוז חצובה אל בור נמוך יותר, בור השיקוע, ומשם נאסף אל כדי חרס שבהם התחולל המשך תהליך התסיסה. בגמר התהליך הועבר היין לקנקנים מיוחדים שנפקקו בטין ונקשרו ברצועות עור. לא אחת הוטבעה על הקנקנים חותמת המציינת את מקום ייצורו של היין, עדות לכך שכבר אז היה קשר בין מקום ייצור היין לבין איכותו. ישראל המשופעת כרמים משחר ההיסטוריה גם משופעת גתות. אין כמעט יישוב קדום שלא התגלו בו שרידי גת או מכלול גתות. אזכיר כאן את שביל הגתות ביער המלאכים (לא רחוק מקריית גת). שביל גתות נוסף נמצא בתל שיקלון (תל קטן ולא מוכר הנמצא בסמוך לכביש המקשר בין ליאון לעגור שבשפלת יהודה). כמה גתות אפשר לראות במסלולי הליכה שונים בפארק קנדה וביער יתיר (במיוחד לאורך דרך מתקני המים שהכשירה קק"ל), בשרידי קולוניה העתיקה בחלקו העליון של נחל חלילים שבהרי יהודה, במרומי הר ברקן שבגלבוע ועוד.
חדר ההסבה המפואר ביותר שהתגלה בארץ הוא הטרקלין שבבית דיוניסוס בציפורי, עיר שהיוותה נקודת השקה בין יהדות ליוונות. רצפת המבנה, שנבנה ככל הנראה בראשית המאה השלישית לספירה, עשויה פסיפס נפלא, מלאכת מחשבת של אבנים זעירות המשתלבות לכדי תמונות מסוגננות וחיות המתארות תחרות שתיית יין בין דיוניסוס להרקלס. עם זאת העיר המזוהה ביותר עם דיוניסוס, האל שגילה את סוד ייצור היין, היא בית שאן, שבה על פי המיתולוגיה היוונית קבר את האומנת שלו. בחפירות במקום התגלו כמה פסלי שיש מרשימים במיוחד של אל היין, ברובם הוא ניצב במלוא מערומיו, גם אם כמה מאיבריו חסרים, כשרק אשכולות ענבים בשערו.
התקופה הביזנטית: הלחם והיין מהיום שבו הכריז הקיסר קונסטנטינוס על הנצרות כעל הדת הרשמית של האימפריה הרומית (בשנת 324 לספירה), עלה הביקוש ליין ובפרט ליין שיוצר בארץ הקודש, המקום שבו התהלך ישו. במאות הרביעית והשישית חלה צמיחה אדירה בהכשרת שטחים לנטיעת כרמים, גם באזורים שלא היתה בהם לפני כן חקלאות כלל. בהקשר הזה יש להזכיר את הערים הביזנטיות בנגב, המוכרות כערים הנבטיות – עבדת, שבטה, ניצנה ואחרות – שבהן נמצאו עדויות רבות לגידול גפנים ולייצור יין וגם להובלת סחורה לעזה ומשם לאירופה. מעניין לציין שקודם לתקופה הביזנטית חל על הנבטים איסור שתיית יין. בכניסה לעבדת העתיקה ישנה גת גדולה שאליה הובאו הענבים מהכרמים השונים באזור. ייחודה של הגת הוא שסביבה ישנם תאים נפרדים, ככל הנראה לצורכי הנחת התוצרת הפרטית של כל בית אב. במרחב שבין עבדת לשדה בוקר שבים היום מקצת השטחים החקלאיים לעטות כסות גידולים. בחוות כרמי עבדת אפשר להתרשם מכרמים המשחזרים את פאר העבר וגם להישאר ללון. באמצע המאה השביעית חל משבר גדול בתעשיית היין הענפה של ארץ הקודש. עם השתלטותם של המוסלמים בני ערב על המרחב הים תיכוני הוכלו חוקיהם בכל הנוגע לאיסור שתיית היין.
התקופה הציונית: על חשבון הברון תנופה גדולה בנטיעת הגפנים ובתעשיית היין היתה עם מעבר המושבות הראשונות בארץ לניהולו של הברון רוטשילד, שבחר מבין ענפי ייצור שונים את ענף היין שחרף התנאים הקשים התגלה כרווחי. היקב הגדול ביותר הוקם בראשון לציון והשני בזיכרון יעקב. כן הוקמו יקבים בבנימינה, בפתח תקווה ובמקווה ישראל, מקצתם עדיין פעילים. עד היום אפשר להתרשם מכרמי הענבים הציוריים החובקים את מושבות הברון וביקבים בראשון לציון ובזיכרון יעקב אפשר לבקר.
בשנת 1891 החליט הברון להקים מזגגה, בית חרושת לייצור בקבוקים. החלטתו הסתמכה על המורשת הפיניקית של ייצור זכוכית מחול ים, ולכן קבע את מקום המפעל בסמוך לחוף דור. מנהלו היה מאיר דיזנגוף, לימים ראש העיר תל אביב. ספורים הימים שבהם תפקד המקום כבית חרושת לבקבוקים. קרבתו לביצות נגועות המלריה, איכות החול הנמוכה והעובדה שהשיווק בבקבוקי זכוכית לא היה מקובל, אז הביאו לסגירת המפעל. המבנה הגדול ניצב על תלו עד היום ומשמש מוזיאון לארכיאולוגיה תת ימית. פרטים נוספים באתר האינטרנט. תעשיית היין משגשגת בארץ, אך גפנים מודלות משמשות גם כסככות מצלות שתחתן אפשר להתנהל בנינוחות בימים חמים. היום צומחת הגפן בעיקר בכפרים ערביים, ואחת הדוגמאות היפות והנגישות לכך נראית בכפר פקיעין. תחת הגפנים המשתרגות מתנהלים החיים החברתיים של הכפר, כשאשכולות עסיסיים זולגים אל היושבים מתחתן. לקריאה נוספת:
| ||||||||||||||||||
הרבה לפני שהומצאו יקבי הבוטיק, בכל יישוב בארץ ישראל היתה גת ששימשה לצורכי פולחן. מסע על ציר היין מימי המקרא ועד היקבים הראשונים בארץ פורסם 21.9.11 |
אביב בישראל - ממעוף הציפור
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1871
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2782
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )