קובה היא אחת מהמדינות הקומוניסטיות הבודדות בעולם. הממשל הקומוניסטי שורד מאז מהפכת 1959, למרות עשורים של חרם מארצות הברית. בעבר הוא שרד בזכות קירבה לברית המועצות, אך עם נפילת החומה, קובה נכנסה למעגל של משבר ועוני. שנות ה-90 היו הקשות ביותר. תוך חמש שנים, הכלכלה של קובה הצטמצמה בשליש, ואזרחים חזרו לנהוג בסוסים ואופניים במקום במכוניות.
מטבע הדברים, הנשיא פידל קסטרו הבין שיש להחיל שינויים במודל הכלכלי של קובה, וכך המדינה נפתחה לתיירות אירופאית. הדבר הביא להתאוששות בכלכלה הקובנית, אך היא נשארה מוגבלת, וריכוזית מאוד. הקפיצה האמיתית היתה כשפידל התפטר ב- 2008.
מאז חלו שינויים רבים בקובה, ורבים יסכימו שזו כבר אינה קובה של פידל קסטרו. עד כדי כך שמי שיצא לטיול בקובה לפני עשר שנים, לא יזהה אותה כיום. השינויים חלו בהובלתו של הנשיא ראול קסטרו, אחיו של פידל. ראול הרחיב משמעותית את זכויותיהם של בעלי עסקים קובניים. הוא קיצץ במשכורות הממשלתיות ועודד קובנים לפתוח עסקים פרטיים. ב- 2014, מיליוני דונמים של קרקעות הועברו לידיים פרטיות כדי לעודד את צמיחתו של המגזר החקלאי. במקביל, מספרות, מסעדות וחנויות קעקועים צצו ברחובות הוואנה.
כיום, 13% מהקובנים עובדים בסקטור הפרטי. אפילו יש להם כינוי מקומי – "קואנטפרופיסטאס", או "אנשים העובדים בשביל עצמם" (ולא בשביל הממשלה). חלק גדול מהסקטור הפרטי עובד בתחום התיירות, ורבים מהתיירים מגיעים מארצות הברית. למרות שהמדיניות הרשמית של קובה עדיין אנטי-אמריקאית, רבים מעזים לחלוק על כך בגלוי ומתחת לפני השטח, המדיניות הפכה גמישה יותר.
למרות זאת, קובה היא עדיין מדינה קומוניסטית, ועדיין נתונה תחת סנקציות. קשה לייבא סחורות מבחוץ, מה שמגביל את הכלכלה. הנהלים לפתיחת חשבון בנק וצעדים אחרים נעשו אפילו מסובכים יותר. ואם זה לא מספיק, הנשיא טראמפ דחה את מדיניותו של אובאמה לנרמל את היחסים עם קובה. הוא פתח במלחמה כלכלית נגד קובה, והחיל מגבלות חמורות על נסיעה לקובה והשקעה שם. כתוצאה מכך, תוך שנה התיירות בקובה ירדה ב- 20 אחוז.
רבים ממורמרים מכך, וחפצים במדיניות כלכלית פחות מגבילה. אך אין זה אומר שקובנים אינם מעריכים את הישגי המהפכה. המהפכה היא זו ששיפרה משמעותית את ההשכלה, הורידה את אחוזי האנאלפבתיות, וגם העלתה את תוחלת החיים של התושבים.
למרות זאת, רבים יסכימו ששינוי בקובה נחוץ ואף בלתי נמנע. בינתיים, תיירים ממשיכים לנהור לקובה, כדי לראות את שרידיו של אורח חיים שיתופי, שנכחד בשאר העולם.