חודשים התכוננו למסע הצילום לקירגיזסטן, אך דבר לא הכין אותנו לחוויה החזקה, מעצימת החושים, שעברנו. התגובות לפני המסע נעו בין "תודו שאין מקום כזה באמת", ל"איזה כיף – מרבדים ירוקים, מים וקור באמצע הקיץ!". קירגיזסטן גובלת בסין במזרח, בקזחסטן בצפון, באוזבקיסטן במערב ובטג'יקיסטן בדרום. ממש ההגדרה המילולית לסוף העולם. שרשרת הרי הטיאן-שיאן (Tian Shan), "הרי השמים" בסינית, חוצה את המדינה, והפסגות שלה מגיעות בשיא עד למעלה מ- 7,400 מטר מעל פני הים. מראה השלג המקשט את הפסגות בכל ימות השנה, הוא מחזה מרענן למדי לעיניים הישראליות, המותשות מחום באמצע הקיץ.
שלג מקשט את הפסגות הגבוהות במשך כל השנה, מחזה מרענן לעיניים ישראליות | צילום: רפי קורן
הקירגיזים, על פי רוב עם חביב ומסביר פנים, עוצבו כנוף מולדתם: קשוחים, נחרצים ולא מפונקים. בסיטואציות רבות ניתן לראות סממנים של התרבות הסובייטית שהשתרשה בעשרות השנים בהן הרפובליקה היתה חלק מברית המועצות ומתבטאים באדריכלות, בלבוש, בשפה ואפילו בבירוקרטיה הסובייטית המפורסמת.
במקומות שונים ניכרים סממנים של התרבות הסובייטית, זכר לתקופה שקירגיזסטן היתה חלק מברית המועצות | צילום: רפי קורן
צלמים אוהבים שווקים, ומרגישים בהם כמו במגרש שעשועים. הצבעים, האינטראקציות בין באי השוק ואיתם, התנועה הבלתי פוסקת, יוצרים אינספור הזדמנויות לצילום. אין כמו שוק כדי לפתוח מסע צילום, וכך התחלנו את הביקור בשוק הראשי של בישקק (Bishkek), בירת קירגיזסטן. כבר בכניסה קיבלו את פנינו דוכנים עמוסי פירות יער עסיסיים – דובדבנים, פטל, אוכמניות, דומדמניות – דוכני פירות יבשים, תבלינים, דבש, פירות, ירקות, ודוכני לחם קירגיזי טעים, המעוטר ככתר. הלהיט החם הם מעדני הבית: קומיס, חלב סוסות מותסס וחמצמץ, וקורוט, כדורי גבינה מומלחים.
פירות יער עסיסיים בשוק של בישקק
תבלינים בשוק. שווקים הם כמו מגרש שעשועים עבור צלמים | צילומים: רפי קורן
בדרך מזרחה מבישקק, ואדיות עמוקים חורצים הרים גבוהים ויוצרים מראות עוצרי נשימה. למדינה אין מוצא לים, אך לא חסרים בה מקורות מים – מנהרות רחבים ועד פלגים קטנים, מפלים ואגמים מרהיבים. האגם הגדול במדינה הוא איסיק-קול (Issyk-Kul), ואנחנו פוגשים אותו בדרך לקרקול, העיר הרביעית בגודלה. גובהו של האגם, שמימיו מגיעים מכ- 120 מעיינות, נהרות ונחלים, הוא כ- 1,600 מטר מעל פני הים, ושטחו למעלה מ- 6,000 קמ"ר. פירוש שמו הוא "האגם החם", היות שמימיו לא קופאים בחורף, גם כשהטמפרטורה סביבו נמוכה מאפס מעלות. לאחר שטבלנו רגל, הרשו לנו לפקפק מעט… כמיטב המסורת, קמנו לצלם זריחה ופגשנו שתי נשים מקומיות מתפללות לכיוון השמש.
אגם איסיק-קול. פירוש שמו "האגם החם" כיוון שהוא אינו קופא בחורף | צילום: רפי קורן
את הדרך לקרקול (Karakul) אנחנו קוטעים בטיול חד-יומי אל תוך ההרים שמצפון לאגם. הדרך מתפתלת ומטפסת עם הוואדי הירוק, חוצה כפרים ומחנות יורטות קטנים. אנחנו עוצרים לפיקניק צהריים בצד הנחל, ואז נגלה לעינינו מחזה מרהיב – משחק אולק טרטיש (Ulak Tartish) סוער. בהנחה שלא שמעתם על זה קודם, עקרון המשחק הוא שתי קבוצות רוכבים על גבי סוסים המתחרות ביניהן, והוא מזכיר שילוב של פוטבול עם פולו. מטרת הרוכבים היא להבקיע לבאר הקבוצה היריבה. בתפקיד הכדור – כבש שהלך לעולמו (בתקווה) לפני שהמשחק החל. לקח זמן לעיניים המערביות שלנו להתרגל לסצנה הדרמטית והמיוחדת – הרוכבים מכים זה בזה, שועטים מצד אחד של המגרש לצד השני, תוך צעקות רמות והצלפות בסוסים. הפגר המסכן נאסף שוב ושוב ומושלך לעבר הבאר. לא ברור לנו מי ניצח ולמה, אבל הרווחנו תמונות שלא רואים כל יום.
משחק אולק טרטיש, מעין שילוב בין פוטבול לפולו, כשאת הכדור מחליף פגר של כבש… | צילום: רפי קורן
השוק של קרקול סואן, קולני וצפוף. אנחנו נדחקים בתוך המון הסוחרים ומתחככים בבעלי מלאכה – רתכים, מתקיני אוכפים, יצרני פרסות, וקולעי חבלים. מקצועות שלא ידענו שקיימים. מכל עבר מגיחות בהמות, קטנות כגדולות – פרות, עזים, כבשים, סוסים, חמורים.
השוק של קרקול מעלה הרהורים על דרך המשי העתיקה | צילום: רפי קורן
אני מוצא נקודה שקטה על תלולית בקצה השוק ונושם את המקום. לפתע, אני מבין בעוצמה את המשמעות של "דרך המשי", אותה דרך מיתולוגית, שקישרה בין מזרח ומערב, מסין ועד אירופה, ובה נדדו סחורות, המצאות, רעיונות, ואמונות. זו תחושה חזקה להרגיש חלק ממקום וממנהגים המתקיימים מאות רבות של שנים. כשהסתכלתי סביבי, קל היה לדמיין איך המקום נראה ונשמע אז כפי שהוא היום – כיצד הסוחרים שזה מכבר הגיעו מרחוק, מחליפים סחורות ובעלי חיים, ומצטיידים להמשך הדרך.
לחם טרי. את הבצק המעוטר בחותמות עץ אופים בבור שבקרקעיתו בוערת אש | צילום: יגאל סלבין
כשהתיאבון נפתח, אנחנו עוצרים במאפיה קטנה ומסניפים את ריח הלחם הטרי. בחדר הפנימי של המאפיה מכינים את הבצק, ומטביעים בו עיטורים לקישוט באמצעות חותמות עץ. תנור האפייה הוא בור עמוק ובקרקעיתו בוערת אש. האופה מדביק את הכיכרות לשולי התנור, ועם תום האפייה, אוסף אותן באמצעות מקל. כל כיכר עולה 10 סום, כ- 60 אג'.
המצוקים האדמדמים בכניסה לשמורת ג'טי אוגוז | צילום: רפי קורן
שמורת ג'טי אוגוז (Jeti Oguz) נמצאת כ-25 ק"מ מערבית לעיר קרקול. משמעות שם השמורה הוא "שבעת השוורים", והוא בא לסמל את שבעת המצוקים האדמדמים המתנשאים בכניסה אליה, המזכירים, אם מפעילים חזק את הדמיון – עדר שוורים. נהר ג'טי אוגוז חוצה את השמורה, בין גבעות השופעות דשא ירוק ויערות עצי מחט. אנחנו נבלעים בין עדרי סוסים הנעים בנחת או לוגמים ממי הנהר.
פריחה בעמק ארשאן | צילום: רפי קורן
מקרקול אנחנו עולים על משאיות צבא רוסיות שהוסבו להובלת אזרחים, ונוסעים לעמק ארשאן (Arashan) הציורי. עד מהרה, אנחנו מבינים מדוע רק כלי רכב מיוחדים יכולים לעבור שם. המדרון תלול והדרך צרה מאוד. אבנים גדולות חוסמות את הדרך, ובמקרה אחד נאלצנו לגלגל בעצמנו לתהום סלע גדול במיוחד, על מנת שנוכל להתקדם. שני קילומטרים לפני הכפר אנחנו עוצרים והולכים ברגל. קשה לתאר במילים את היופי שנגלה לעינינו – כרי דשא עצומים, הרים זקורים ונהר מתפתל למרגלותיהם. מרבדים של פריחה אדומה-כתמתמה וסוסים נינוחים משלימים את הפסטורליה. בקצה הדרך מחכה לנו הכפר אלטין ארשאן (Altyn Arashan), שפירוש שמו הוא מעיינות הזהב. בכפר נובעים מעיינות חמים שהטמפרטורה שלהם מגיעה לחמישים מעלות. אוויר צלול, מים חמימים, וארוחת צהריים משובחת, במיוחד מרק העדשים הנהדר – לא צריך דבר יותר מזה.
ככל שממשיכים במסע פוגשים עוד ועוד סוסים – בודדים, בקבוצות קטנות ובעדרים גדולים | צילום: רפי קורן
ככל שנמשיך במסע, אנחנו פוגשים יותר ויותר סוסים, בין אם ביחידים, בקבוצות קטנות או בעדרים גדולים. החיה האצילה והפוטוגנית הזו, לא משאירה אותנו אדישים. הסוס היה מאז ומעולם בעל משמעות רבה בחיי הקירגיזים. עד היום הם צדים איתם, משתמשים בהם כבהמות משא להעברת סחורות, סוחרים בהם ושותים את החלב שלהם. לא פעם, ראינו סוס שחבל קצר קשור לרגליו הקדמיות, והוא מדדה אחרי חבריו ללהקה. המקומיים הסבירו לנו שזה הסוס הפראי של העדר, והוא קשור כדי שהתנועה שלו תוגבל והוא לא ישתולל או יברח.
המאלף והציד. ציד באמצעות עיט זהוב נפוץ בקירגיזסטן | צילום: יגאל סלבין
עם הזריחה השכמנו לסצנה פוטוגנית של ציד באמצעות עיט זהוב, הציפור הלאומית. החיה המאולפת גדולה ומרשימה ואנחנו לא מתאפקים ומחזיקים אותה כל אחד בתורו. בכל זאת, צריך לחזור עם תמונת פרופיל אותנטית. המאלף משתף פעולה ועוטה על עצמו בגדים מסורתיים, ארנבת אדישה מעט מובאת לזירה והכל מוכן לרגע השיא – הציד הגדול. העיט משוחרר מראש גבעה קטנה וחוצה את השמיים לכיוון הארנבת. רגע לפני התפיסה, הכמעט בלתי נמנעת – הפתעה. הציפור הגדולה נוחתת ליד הארנבת והיא חולפת לידה בנחת. העיט מזהה את שורת הצלמים ומדדה לכיוון שלנו. דמיינו את הסיטואציה – שלושה אנשים רודפים אחרי הארנבת, והעיט מתבונן בהם בסקרנות, יחד איתנו. בסופו של דבר לארנבת שלום, ואנחנו מקווים שהעיט לא ייענש על הרפיון והבושה.
אומן היורטות הופך ענפים רגילים למוטות שמהם מכינים את שלד היורטה | צילום: רפי קורן
יורטות, אוהלי הנוודים של מרכז אסיה | צילום: יגאל סלבין
לקראת סוף המסע, עשינו היכרות עם היורטה, מעונם הקלאסי של הנוודים האסיאתיים במשך מאות שנים. בבוקר עוד ביקרנו בסדנה של אומן יורטות והתפעלנו לראות כיצד הוא לוקח ענף עץ רגיל לחלוטין, ומכופף אותו בסבלנות ובמיומנות, עד שנוצר אחד מאותם 220 מוטות המהווים את שלד המבנה. באותה דרך מכינים את הטונו, הכיפה שסוגרת את המבנה ממעל. בבית מלאכה קטן אחר, ראינו כיצד בחורה צנומה לוקחת צמר כבשים והופכת בו, עד שהסיבים הדחוסים יוצרים את הלבד. מאוחר יותר, בלילה, כשאפשר היה לספור את המעלות על אצבעות כף יד אחת, הערכנו עוד יותר את העבודה של בעלי המלאכה, שבזכותם יכולנו לישון תחת קורת גג, מחוממת יחסית.
אם ובנה ליד היורטה המשפחתית | צילום: רפי קורן
סונג קול (Song Kol Lake ) הוא אגם מרהיב בצורת טיפה, ששטחו כמעט כפול מהכינרת והוא ממוקם בגובה 3,016 מטר. גדות האגם משופעות בקפלי קרקע, כרי דשא ירוקים ופלגי מים קטנים. הרים גבוהים עוטפים את האגם מכל הכיוונים ומשמשים רקע מושלם לצילום היורטות והעדרים הגדולים. מזג האוויר מאתגר, ואנחנו שמחים שהצטיידנו בחולצות טרמיות, כפפות וכובעים, ממש כמו בשיא החורף שלנו. נשאר רק לדמיין מה קורה כאן בחודש ינואר. המדריכים מסבירים לנו שבשל הפרשי הגבהים ומזג האוויר המאתגר, המקומיים נעים בנדידה אנכית – הם עולים אל הגבהים עם סיום הפשרת השלגים, על מנת לרעות את בעלי החיים, עם בוא הסתיו, מתקיימת נדידה הפוכה והדרכים עמוסות בשיירות היורדות על העמק.
קשה להימנע מהשוואות בין החיים של הילדים המקומיים לאלה של הילדים שלנו | צילום: יגאל סלבין
קשה לא להיגרר לקלישאה, אבל כשאתה רואה את הילדים הקירגיזים בתוך היורטה ואת ההתמודדות היומיומית שלהם – אתה לא יכול שלא לחשוב על הילדים שלנו ועולם התוכן שלהם, בעידן האינטרנט-סלולר.
דוכן להכנת אשלינפו, מרק אטריות שמקורו דונגני, מיעוט סיני מוסלמי החי סביב העיר קרקול | צילום: רפי קורן
כנגזר ממיקומה של קירגיזסטן על צירי מסחר ראשיים, האוכל המקומי מגוון ואקלקטי. אפשר למצוא בו סממנים רוסים, אוזבקים ואפילו קוריאנים. מרקים ונזידים שונים, עם בשר ובלי, אפשר למצוא בכל מקום. טעים, טרי, מתובל בעוצמה.
חזרנו מלאי חוויות ורושם חזק מאזור נידח, בו חיים אנשים קשוחים ומרתקים. קירגיזסטן קיבלה אותנו בברכה, בקצב שלה ובהכנסת אורחים מחבקת. רכבנו על סוסים, טיפסנו למורדות קרחונים במשאיות מתנדנדות, חצינו נהרות שוצפים והלכנו לאיבוד בשווקים מהססגוניים ביותר בעולם. התמכרנו לחוויה.
צילום תמונה פותחת: רפי קורן
רפי קורן ויגאל סלבין, בעלי זומינג סלבין-קורן, מובילים סדנאות ומסעות צילום בארץ ובעולם