תפריט עמוד

יוון הכפרית: עם הגב לנוף

שתפו:

ספסלים שפונים אל הכביש, סצנה חברתית שמגיעה לשיאה בין הערביים, כיכר מרכזית שנקראת על שם העץ שמצל עליה וגם סמטאות ציוריות וחגים מקומיים. כמה מאפיינים של כפר יווני טיפוסי

פורסם 13.1.07

החגיגה. פרט מציור

המראה היה מוזר. במעלה הכביש הצר שהוביל למרכז הכפר הקטן עמדו שני ספסלי עץ עם פניהם אל הכביש וגבם אל הנוף המרהיב של מרכז יוון. פסגתו המוארכת והמושלגת של החלידונה
(Helidona) נפרשת ממול,
נהר הקרפניסיוטיס (Karpenisiotis) המפותל שוצף בנהמה קבועה ומתמשכת מתחתיו, ולאן פונים הספסלים? אל הכביש.
המראה של "ספסלים הפוכים" חזר על עצמו בכפרים רבים נוספים, בכבישים הצרים שהובילו אליהם ובכיכרות המוצלות שבתוכם. "זה בגלל השמש", הסביר לי אחד הכפריים. "בשעות בין הערביים, כשהשמש שוקעת ומפזרת קרניים רכות נעימות, אין כמו לחוש את טפיחתן המלטפת על עורפך הדווי". חינני ככל שיהיה, מהר מאוד התגלה ההסבר הזה כלא מספק: במקומות מסוימים עמדו ספסלים הפוכים ופניהם, לא גבם, לכיוון השמש השוקעת.
חלף לא מעט זמן עד שהעמקתי את היכרותי עם יוון ובעיקר עם אוכלוסייתה, כדי להבין שהתופעה הזאת קשורה קשר הדוק למנטליות החברתית הכפרית, שמעדיפה את החברותא, את ההתרחשות הקולקטיבית הערנית, את ההתבוננות בתנועה היומיומית הבנלית שטומנת בחובה גם פוטנציאל לרכילות עסיסית. הסצנה החברתית בכפר היווני מגיעה לשיאה בשעות בין הערביים. הכפר כולו יוצא אל ה"וולטה" המסורתית: הליכה רוגעת של זוגות, בודדים וגם משפחות אל מרכז הכפר. כולם מתנקזים אל ה"פלטיאה" – הכיכר המרכזית.

המלה "פלטיאה" נגזרת משם תואר ביוונית שמשמעותו "רחב", בדומה לעץ הדולב, פלאטוס, שניצב במרכזה של כל כיכר כפר יוונית טיפוסית. מוטת ענפיו הרחבה מצילה על ספסלי הכיכר ועל שניים־שלושה בתי הקפה והטברנות שמקשטים אותה. פעמים רבות אותו עץ הוא מקור לגאווה ואף מוקד לתחרות בין כפרים סמוכים. זקני הכפר מוכנים להישבע שהדולב שלהם הוא העתיק ביותר ביוון ושגילו מגיע ליותר מ־600 שנה וכו'. רבים מהדלבים האלה בעלי גזעים חלולים, שמשמשים ברבים מהכפרים לאחסון תאנים, ערמונים, אגוזים ועוד. בשלב כלשהו אוספים את הפירות אל מחסני החנויות הקטנות, שם רוקחים מהם בשביל תושבי הכפר ולתיירים מזדמנים כאחד.

משאלת לב
אוכלוסיית הכפר היווני אינה צעירה בממוצע. את הסמטאות הציוריות של הכפר מודדות בדרך כלל דמויות של קשישים הנעזרים במקל וישישות

הפנסיונרים

לבושות שחורים. המגמה המערב אירופאית בשנים האחרונות של נטישת העירוניות הלוחצת לטובת השלווה הכפרית עדיין לא מקבלת ביטוי ביוון. רבים מהצעירים עוזבים את הסביבה הכפרית ועוברים אל העיר הגדולה (או נוסעים אל מעבר לים). לפחות פעם בשנה הם שבים הביתה, בחג הכפר, שחל בתאריך המזוהה עם הקדוש המקומי שהוא פטרון הכפר. לרגל החג מתכנסים יוצאי הכפר לדורותיו, והחגיגות נמשכות ימים מספר. פעם היה להן אופי דתי, עם השנים קיבלו מאפיינים חילוניים ומקומיים יותר.
שיעורה של האוכלוסייה הכפרית במרקם החברתי היווני הוא גבוה יחסית: כארבעים אחוז (הנתון המקביל בשאר מדינות האיחוד האירופאי נע סביב עשרים אחוז). הניסיון לרבד את האוכלוסייה הזאת לקבוצות אתניות כאלה ואחרות הוא מסובך. הנתונים הרשמיים ביוון נוטים להתעלם מקיומן של קבוצות מיעוטים, נטייה שעולה בקנה אחד עם מדיניות הממשלה היוונית, שגורסת בעקביות ארוכת שנים ש "אין בעיית מיעוטים ביוון". בכל זאת מקובל להניח כי המיעוט האתני הגדול ביותר ביוון — האלבנים — מרוכז בעיקר בערים, בעוד הכפרים מיושבים ברובם ביוונים "טהורים". בצפון יוון ניתן למצוא קבוצה של כפרי ולאכים, שמוצאם מרומניה.
רומנים, אלבנים או יוונים – כמעט כל הכפריים מנהלים את המסגרת החברתית־משפחתית על בסיס פטריארכלי. על פני השטח הדמות הדומיננטית בכל הנוגע לקבלת החלטות שוטפות ועקרוניות היא הגבר. בפועל, כפי שאנו מכירים מדוגמאות של תאים חברתיים אחרים, השפעתה של האשה אינה נופלת מזו של הגבר, ולעתים אף עולה עליו.
"הייתי רוצה בית כפרי", כתב המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס באחד משירי נעוריו הגנוזים. במלים אלה מבטא המשורר הנערץ משאלת לב אוניברסלית למדי ויוונית מאוד. כמעט לכל אחד מחברי העירונים היוונים יש איזשהו דוד, סבא, בן משפחה בכפר, או לחלופין ירושה משפחתית בדמותה של חלקת אדמה כפרית עם כמה עצי זית ובית קטן. הצורך בהתנתקות תקופתית מהחיוניות התוססת של הערים הגדולות והסואנות של יוון מקבלת ביטוי מוחשי ביותר באזורי הכפר שלה, שהזמן כמו קופא בהם מלכת, שהקצב שלהם איטי בהרבה, שהספסלים בהם פונים לכיוון הלא צפוי.

המנזרים התלויים של מטאורה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: