יוון – הגברים של לסבוס

כאשר הסכנה חלפה, הצרכים השתנו. אינטרסים כלכליים ואסטרטגים הופכים להיות דומיננטיים ואתונה מתחילה לכפות את עצמה על שאר הערים. הליגה שהייתה בעצם ברית של מדינות חופשיות מתחילה להתפרק.

בדרום מערב הולך וצובר כוח האויב הכמעט נצחי של אתונה: העיר ספרטה. ספרטה מקימה לה ברית ערים משלה כדי להתייצב מול ההגמוניה האתונאית. בסביבות 430 לפני הספירה פורצת המלחמה הפלאפונסית הגדולה שעתידה להימשך כעשר שנים.

המרד נגמר בתבוסה ואסיפת העם האתונאית כונסה בדחיפות על מנת להחליט מהו העונש שייגזר על המורדים. אתונה של אותם הימים הייתה בתקופה של אחרי פריקלס – אחד המדינאים היותר מבריקים שהיו לה. הכח וההשפעה באסיפה האתונאית עבר לאנשים פשוטים יותר, חבורה של תגרנים.

היו שם קלאון, סוחר העורות, אוקראטס מוכר החבלים, היפרבולוס עושה המנורות; האסיפה, המובלת על ידי קליאון מקבלת החלטה אכזרית מאין כמותה – להמית את כל הגברים במיטיליני ולמכור את כל את הנשים והילדים לעבדות. פשוט כך. אנייה מלחמה מהירה יצאה מיד אל האי המורד כדי להביא לצבא היווני במקום את דבר החלטה הנוראה.

הטריאירה הטיפוסית באותם הימים הייתה באורך של כ-37 מטרים והונעה על ידי 170 חותרים שהביאו אותה למהירות של כ-18 קמ"ש. ישנם הסטוריונים הטוענים כי הספינה יכלה להגיע למהירות השיא שלה במשך 30 שניות ולמהירות שיוט של 21 קמ"ש למשך תקופות קצרות.

המרחק לאי לסבוס היה כ-345 ק"מ. אנחנו יודעים שקברניטי האנייה לא ממש מיהרו, ואם ניקח בחשבון שהיא גמעה את המים במהירות ממוצעת של כ-10 קמ"ש, הרי הזמן שנותר לגברי העיר לחיות היה קצת פחות מיום ומחצה.

כי הויכוח ביננו, אם אנשי תבונות אנו, הוא לא על רשעותם של הללו, אלא על הדרך שנבור לנו". נאומו המרגש של דידוטוס, שמובא בפירוט רב על ידי תוקידידס נגע בליבותיהם של הנאספים, והאסיפה שוכנעה, אמנם בדוחק, לבטל את רוע הגזירה.

בינתיים האנייה הראשונה נכנסה לשערי הנמל של מיטיליני והפקודה הגיעה לידו של פאכיס המפקד היווני שעמד להוציאה לפועל. אלא שזמן קצר אחר כך נכנסה כבר האנייה השנייה לנמל והקטל הגדול נמנע.