יוון – אתרי המיתולוגיה

הר אולימפוס, הגבוה בהרי יוון ומשכן האלים | צילום: ברוך גיאן

האולימפוס (Olympos)
ההר הגבוה ביותר ביוון (2,911 מטר) ומקום משכנם של האלים. פסגותיו מוסתרות בדרך כלל על ידי עננים, מראה שמוסיף לו מסתורין. בסמוך לשוליו המזרחיים, על מישור פיאריה (Pieria) הפורה, שוכנת דיון (Dion), שרידים של עיירה קדושה ועתיקה הצופה אל ההר. בשיאה מנתה העיירה יותר מ־10,000 תושבים, שעבדו את זאוס ושאר האלים והגישו להם מנחות. האולימפוס נחשב לאחד מאתרי הטבע היפים ביוון. הטיפוס עליו מתאים לבעלי כושר ממוצע ומעלה ואין צורך בהכשרה מקצועית מוקדמת. בסיס ההתארגנות לטיפוס הוא הכפר שוקק החיים ליטוחורו (Litohoro) שלמרגלות הכתף הדרומית של האולימפוס.

האצבע של חבל מאני (Mani)
אזור יפהפה, בדרום הפלופונס, פראי ומיושב בדלילות, צורתו אצבע מוארכת שבשני קצותיה אתרים בעלי זיקה ברורה לסיפורי המיתולוגיה היוונית. בקצה האחד האי מרתוניסי (Marathonisi) אי קטנטן, שמחובר לעיירת הדייגים גיתיו (Githio) בלשון יבשה דקה וארוכה. מרתוניסי ידוע כמקום שאליו חטף פריס את הלנה היפה, אשתו של מנלאוס, מלך ספרטה. בלילה הראשון שלאחר החטיפה לנו השניים במבצר בלב האי, והאגדה מספרת שבלילה ההוא מימש פריס בפעם הראשונה את תשוקתו ליפה בנשים. ממרתוניסי הם הפליגו לקיתירה, וממנה לטרויה, וכך בעצם הונחו היסודות למלחמת טרויה המפורסמת, שעל חלק ממאורעותיה מספר הומרוס ב"איליאדה". הגישה אל האי אפשרית ברכב וברגל. במבצר מוצגת תערוכה משובחת של נוסעים מפורסמים שטיילו בחבל מאני.
כֵּף טנרו (Tenaro) או מטאפאן (Matapan) נמצא בקצה השני של האצבע. הוא מופיע ברוב המקורות המיתולוגיים כשער הכניסה לשאול היווני. לכאן הגיעו נשמות המתים במסען מעולם החיים. את פניהן קיבל קרברוס, הכלב הענקי בעל שלושת הראשים, ששימש כשומר ממלכת השאול. כרון, הספן הזקן, העלה את הנשמות האבודות על סירתו, שהקיפה את נהר הסטיכס, בדרכה אל מעמקי העולם הבא. לגלים הנשברים אל מצוקי כף מטאפאן בד בבד עם השממה העוטפת כל יש אפקט דרמטי שמשתלב היטב עם התיאורים המיתולוגיים של השאול.

שער האריות במיקנה, עירו של אגממנון | צילום: צביקה צוק

מחוז ארגולידה (Argolida)
חצי האי ארגולידה שבפלופונסוס עשיר במקומות הקשורים קשר ישיר למיתולוגיה היוונית. להלן כמה מהם:
מיקנה (Mikines) – מהאתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר ביוון. מכיל את החומות הקיקלופיות האדירות, שקיבלו את כינוין בגלל סברה עממית כי רק קיקלופים ענקיים היו מסוגלים להרים את אבניהן הכבדות ולהניח אותן זו על גבי זו, את הקבר שידוע גם כ"קברו של אגממנון", המלך המפורסם שעמד בראש הלוחמים שיצאו למלחמת טרויה, וגם כ"בית האוצר של אטראוס", תלוי איזו סברה עממית בוחרים לקבל, ועוד.
נמאה (Nemea) – העיירה שבה הרג הרקלס את האריה הנמאי, אחת מ־12 המשימות שהוטלו עליו כדי לכפר על שרצח את משפחתו ברגע של טירוף חושים. נמאה מפורסמת כיום ביין המשובח שמייצרים בה.
אגם סטימפליה (Stimfalia) – נמצא אמנם במחוז קורינתיה (Korinthia) אך הוא במרחק לא רב מחבל ארגולידה; אגם גדול מוקף בטבעת של הרים גבוהים, שמימיו האפלוליים משווים לסביבותיו אופי קודר ומסתורי. על פי המיתולוגיה, באזור האגם התגוררו ציפורים מבעיתות, שהטילו אימה על תושבי האזור עד שהרקלס, במסגרת 12 המשימות שהוטלו עליו, הרגן.
אפידאורוס (Epidaurus) – מתחם פולחני חשוב שהוקדש לאסקלפיוס, אל הרפואה. מכיל את התיאטרון השמור ביותר ביוון, בעל הסגולות האקוסטיות הנדירות, מוזיאון מעניין ובו כלי מנתחים עתיקים מהתקופה הקלאסית ושרידים של מקדש תולוס.

חבל ארקדיה, מקום ההתרחשות של רבים מסיפורי הטבע במיתולוגיה | צילום: אימג'בנק ישראל- getty images

חבל ארקדיה (Arkadia) 
חבל ארץ בצפון הפלופונסוס שנקשר ברבים מהאגדות והמיתוסים שנוגעים לסיפורי טבע. על פי המיתולוגיה, ביערות הגדולים של ארקדיה חי פאן ‐- אל הרועים והיערות, יצור בעל קרניים, רגלי תיש ואיבר מין ענקי, שנהג לנגן בחליל מיוחד. תושבות מפורסמות נוספות הן הנימפות, אלילות טבע צעירות ויפות שנהגו להופיע ולהיעלם בין מעיינות ועצים, וכן קאליסטו, בתו של ליקאון מלך ארקדיה, שהקדישה את חייה לארטמיס אלת הציד. קאליסטו מעלה בחובתה להקדיש את בתוליה לאלה פטרוניתה, מכיוון שפותתה על ידי זאוס, שעטה על עצמו תחפושת ערמומית. בשל כך ציוותה ארטמיס לקלף מעל קאליסטו את עורה. ברגע האחרון הצליח זאוס להציל את פרי אהבתם, התינוק ארקס, לימים מלך האזור ששמו נגזר ממנו: ארקדיה. 
במרכז ארקדיה יש מסלול יפהפה לרכבים, הנמתח לאורכם של כמה עשרות קילומטרים ומעלה בדמיון את הסיפורים על נימפות מפלרטטות, מעיינות מבעבעים ויצורי יער ממזריים ואפלים. המסלול מתחיל בכפר המערבי אנדריצנה (Andritsena) ומסתיים בכפר המזרחי לאנגדיה (Langadia).

דלפי, בעבר מרכז פולחני חשוב, משכנו של האוראקל | צילום: ליאור שפירא

דלפי (Delfi) 
מהיפים והחשובים שבאתרי התרבות של יוון ומרכז דתי ופוליטי חשוב של העת העתיקה. לפי המיתולוגיה, כשזאוס רצה לקבוע את מרכז העולם, הוא שלח שני נשרים משני קצות הארץ זה לעבר זה. המקום שהם נפגשו בו היה דלפי, טבור העולם. המקום הפך למרכז פולחני חשוב בצורה יוצאת מגדר הרגיל שפטרונו האל אפולו. בדלפי פעל אוראקל ידוע, ששמו יצא למרחוק. סגולתו המפורסמת ביותר היתה יכולת ניבוי מדויקת, והיא שהביאה אל המתחם משלחות ובודדים ששיחרו לפתחו של האוראקל, בתקווה לקבל עצה טובה, נבואה מכוונת או מזור רוחני מסוג אחר.
האתר הארכיאולוגי המרהיב ממוקם מול רכס הרים שעליו נהגו המוזות לשיר. הוא כולל את שרידי מקדש אפולו, תיאטרון, אצטדיון ומוזיאון שמכיל, בין היתר, את פסל הברונזה המפורסם "הרכב מדלפי", שנחשב יצירת מופת של התקופה הקלאסית. בדרך אל דלפי עוברים על פני תבי (Thiva), עירו של אדיפוס המלך.