יאיר דלאל – מוזיקה מהנפש

כל כך הרבה רצון טוב מביא איתו יאיר דלאל ליצירה, מבקש לחדור, להעשיר, לתת טעם למוסיקה שלו שבגווניה מעמידה פסיפס תרבותי עשיר חוצה יבשות ומסורות. עם מטלטלים יקרים מזהב ככינור ועוד עיראקי עתיק הוציא לפועל מאז 1992 ועד היום תשעה אלבומים, כשהראשון בהם: "סאלאם -בלוז מן המדבר" סלל היטב את מוטיב המדבר כאלמנט אווירה החוזר ומרחף מעל הכל. רבדים שלמים של מזרח ומערב, אותנטיות ומודרניות, חול ומועד – כמו נווד ההולך ומחבר את מארחיו לכור היתוך מוסיקלי.

כדי להביא את כל העומק האמנותי לפני השטח, בחר דלאל לצדו באלבום ועל הבמה, אנשי תרבות ומוסיקה שאת משנתו מכירים ואת רעיונותיו מבצעים. שיתוף הפעולה הושיב על כריות הבמה יחדיו את ארז מונק על כלי ההקשה והטאבלה ויותם חיימוביץ' עם הסיטאר. הקטע הפותח הפריח לאוויר הדחוס את מנעמי קולה המיוחד של ליאורה יצחקי ב"דרך הבשמים". שירתה ההודית קלאסית של יצחקי (שעוד תישמע למרחוק), וצלילי פריטת מיתרי העוד והסיטאר העבירו בדיוק את תחושת הסימביוזה שעושה דלאל עם חומריו. אין בו החשש מתבשיל לחנים עיראקיים-הודים-ים תיכוניים, נהפוך הוא, הוא מטפל בו בעדינות ומחלק את ההשפעות בכל קטע בדיוק רב. כך ניתן היה גם להתרשם בקטעים העוקבים "שפל רוח" מהחדש ו"עלעול" (ע"ש האלבום השני) המהפנט.

דלאל ששנים משתף פעולה עם אנסמבל עלעול האתנו מזרחי (והיה שותף בין היתר לאלבום "דרך הבשמים" שיצא למעלה מעשר שנים) בחר למלא את מקומם עם פיגורות מעניינות לא פחות. אט אט עלו לבמה לקטעים משותפים יניב ד'אור, הקונטרה טנור המוכשר, ואחריו המשורר אמיר אור שדקלם בקולו את "שתה ליבי" אותו כתב לאלבום זה לצלילי הפסנתר הקצבי של ארי גורלי.

כחוט מקשר לכל האושר והעושר הזה, הוזמן ועלה לבמה דודו טסה והעניק לדלאל ביקור גומלין אחרי פרויקט העירקנ'רול היפה עליו עבד בשנה החולפת ואתו גם הופיעו שניהם בצוותא. סגולותיו של טסה כגיטריסט ויוצר חיברו אליו מוסיקאים שונים, ביניהם דלאל עצמו שהעיד כי שירת חברו מצליחה להרטיט כל פיסה מליבו הרגיש עד כדי דמעות.. הצליל האותנטי עליו דלאל מלביש את שיריו כל השנים נתפר היטב גם למידותיו של טסה שאמנם לא ניחן בקול המושלם אך מצויד בנשמה ענקית ועמוקה שיודעת להעביר מסר גם כשהוא עובר בערבית.

המון סופרלטיבים מוסיקליים מגיעים למופע ההשקה "ואהבת…", אך אין להתעלם מקלות הדעת שעשתה ההפקה בבחירתה באוזן בר לזירת השמחה. האינטימיות היא לחם יצירתו של מוסיקאי מחונן כדלאל, ובמועדון הצפוף והרועש היא התנפצה לרסיסים. אין באפשרותו של המקום לקבץ קהל איכותי ולפנק אותו בסאונד אקוסטי, משום החלל שמספק רעש רקע תמידי מצד היושבים רחוק ומעדיפים צ'אט לילי קולני ורועם על פני מתן כבוד לשומעים ולנגנים גם יחד. אך שום דבר רע לא ינצח את הטוב הזה.