"סבא ראובן לימד אותנו: אף פעם אל תצאו מהבית בלי שתהיה לכם שקית ניילון – אף פעם אינכם יודעים מתי תגיעו לים, תרצו לאסוף צדפים ולא יהיה לכם היכן לשים אותם… בשיטוט נטול שקית במלבורן, אוסטרליה, הגעתי לחוף הים ואז נאלצתי להסתובב יום שלם עם ערמה של צדפות שבריריות ביד, ואז למדתי את הלקח שלי: תמיד לארוז שקיות קטנות לצדפים או לשפופרת סבון נוזלי (שנזיר שהתיישב על התיק שלי במשאית קמבודית פוצץ אותה לכל הכיוונים) ושקיות גדולות לצפות בהן את התיק אם מחכים ארבע שעות בגשם סוחף לאוטובוס". את הטיפ הזה, שתרמה יעל רגב, מומלץ ליישם בכל טיול, בין אם את מטיילת לבדך, עם חברה או חבר. צירפנו אליו עוד שלל עצות מועילות מפיהן של מטיילות מנוסות. כולן טיילו הרבה ברחבי העולם – לפעמים בגפן, פעמים אחרות עם חברה טובה או בן זוג.בטיחות: שמרי נפשך • המציאות מפתיעה מאוד: מקומות שנחשבים מסוכנים יכולים להתגלות כמאירי פנים ולהפך. לכן לדעתי לא צריך להגדיר מקומות מראש אלא להבדיל דווקא בין יום ללילה. תחושתי היא שבלילה יצרים אפלים יוצאים החוצה בחסות החשכה, ולכן אני ממעיטה ככל האפשר להסתובב בלילה לבד. ביום אני יכולה לזהות פנים וקודים של התנהגות, והשליטה גדולה יותר.• מוטב ללון בלב העיר כדי להיות במרחק הליכה מהמקומות המטוילים או מתחבורה ציבורית. החיסרון הוא כמובן המחיר הגבוה, אבל היתרון, בעיקר אם את מטיילת לבדך, הוא קיצור השוטטויות הליליות.  בכל מקום שבו את מטיילת, בחרי מקום לינה לפני שהשמש שוקעת• במדינות מוסלמיות ובדרום־מזרח אסיה לא נהוג שאישה תלך לבדה בשעות הערב, וכלל זה יפה גם לענייני בטיחות. בכמה מקומות שבהם רבו המטרידים התחזיתי לאישה נשואה (טבעת על האצבע הנכונה ו"בעלי" שבדיוק הלך לחפש לנו מלון, וכבר יחזור הקנאי), וזה הועיל. • בכל מקום שאליו מגיעים כדאי לדעת איפה לנים עוד לפני שהשמש יורדת. • חשוב ללכת זקוף ולשדר עוצמה, לצעוד בנחישות כאילו את יודעת לאן את הולכת. השדר הזה ירחיק ממך גורמים לא רצויים. • בערים אמריקאיות הימנעי ככל האפשר משהייה בתחנות דלק, שם מתקבצים לרוב גורמים בלתי חיוביים. • גם כיום, במאה ה־21, ברוב החברות יניחו שאם את מטיילת לבד את "קלה להשגה" או "מחפשת גבר". דעי שזה המצב וכלכלי את צעדייך בהתאם. התחברי לנשים והסתובבי בחברה מעורבת. יותר מדי גברים ופחות מדי נשים בבת אחת זה רעיון לא טוב, ומצבים עלולים להפוך למסוכנים. • היי קשובה, האזיני לאיתותים והאמיני לאינטואיציה. אם זה מרגיש מסוכן – זה כנראה מסוכן.  האם צריך לחזור ולהזהיר שלא לתפוס טרמפים? ודאי שכן• בררי אצל המקומיים, ובעיקר אצל המקומיות, מה נחשב מסוכן ומה לא. נסי למצוא פקיד קבלה שנראה מבוגר, אבהי ומנומס, ושאלי אותו אם יש מקומות שהיה מציע לבתו להימנע מהם. • אם את חייבת לחצות אזור בעייתי, נסי לחבור לנשים אחרות. אם תיגשי אליהן, תציגי את עצמך בנימוס ותסבירי שאת חוששת, אין מצב שהן לא יצרפו אותך בהזדהות ובנעימות לקטע הליכה משותף. זו יכולה להיות אפילו תחילתה של ידידות נפלאה. • ברכבות לילה בעולם השלישי מוטב לקנות כרטיס למחלקה הראשונה. כדאי לברר גם אם יש קרונות מיוחדים לנשים וילדים. • האם צריך לומר בפעם האלף לא לקחת טרמפים, לא ללכת לבד לבית של מקומי וכן הלאה? ודאי שצריך. העולם הוא מקום אלים ומסוכן יותר משהיה לפני עשרים שנה. • לא למתוח גבולות ולא לסמוך על המזל. כשזה קורה לך, את מאה אחוז מהסטטיסטיקה. אם ידוע שטרק מסוים מועד לפורענות – יש הרבה יעדים מדליקים ומעולים אחרים.העיקר הבריאות  לקראת סוף ההריון, חברות תעופה רבות לא יתירו לך לטוס ללא אישור רפואי • ברבות ממדינות מרכז אסיה אין מים זורמים או שמים הם מצרך יקר (כמו במדבר גובי במונגוליה), ובית השימוש הוא בור ספיגה ריחני להחריד. במקרים אלה מגבונים לחים ונייר טואלט הם הכרח, גם לרחיצה לחה וגם להפגת הריח. • לא בכל מקום אפשר למצוא תחבושות היגייניות וטמפונים. לאלה שאינן מוכנות להשתמש בסמרטוטים או הלקטי כותנה, מומלץ להביא מהבית. • עשי לך מנהג קבוע וקחי איתך בתיק ממחטות נייר, מגבונים, בקבוקון של ג'ל לחיטוי הידיים, שפתון לשפתיים יבשות ובקבוק מים. בכל מקום שלא כדאי לשתות בו מי ברז, זכרי להצטייד בשני בקבוקים גדולים של מים מינרליים גם לחדר במלון. הכלל האומר לעשות מה שהמקומיים עושים אינו תופס כאן, כי יש מקומות שבהם המקומיים שותים את מי הברז ולך לא כדאי. • מהאוכל המקומי יש לאכול בזהירות, בהתחלה רק מעט, ולוודא שהוא לא פועל לרעה. כדי לא להעליב את המארחים שלך את יכולה לומר שהמזון נוגד את הדת שלך. אל תעשי ניסויים על הקיבה: אם היא לא שורדת את החומוס בשכונה, אל תנסי את הקדרה המקומית בכפר בהודו. זה אולי אותנטי, אבל אם זה מנטרל אותך לשבוע – יצא שכרך בהפסדך.  מהאוכל המקומי יש לאכול תחילה מעט ובזהירות כדי לוודא שהוא לא פועל לרעה לבוש: הצניעי לכת • בכל מקום שבו החברה דתית מאוד, שם מתחילים הקונפליקטים הפנימיים שלי בין הרצון להיות חופשייה ומרוצה בטיול שלי ובין הצורך לכבד את הסביבה. בדרך כלל השתדלתי שלא לפגוע ברגשות הדתיים שסביבי, ובעיקר במקומות שמוגדרים קדושים כמו קברי צדיקים. מצד שני, אם נשארתי במקום מסוים זמן ממושך רציתי שעם הזמן יכירו אותי כמו שאני, אבל במקרה כזה מדובר בתהליך הדרגתי ולא בפרובוקציות. קיצורו של דבר, צריך להימנע מפרובוקציות אך גם מריצוי אינסופי, ולנסות למצוא את האיזון ביניהם. • בתרבויות רבות הלבוש משקף את עולם האמונה, את הכללים החברתיים ובעיקר את מעמד האישה. חשוב להיות מודעים לדבר. בארצות מוסלמיות הקפדתי שתהיה לי מטפחת ראש תמיד בהישג יד, קשורה לצוואר בגנדור, מוכנה לעטוף את הראש ברישול כשאגיע למסגדים ולמקומות קדושים אחרים. לדעתי צריך לתת כבוד, לקבל כבוד ולא להביך את המקומיים.  נשים ארמניות מתפללות. אם תכבדי את קוד הלבוש המקומי, יכבדו אותך • הכי טוב להיבלע בקהל, כלומר ללבוש מה שכולם לובשים. אותי ידעו לזהות כסקנדינבית, אינדיאנית, גרמנייה וספרדייה לפי הצורך, ובכל פעם זה הדהים אותי מחדש. מובן שלבוש הוא לא הכל, ויש לסגל גם התנהגות מתאימה, להתבונן מסביב ולעשות מה שכולם עושים, כולל כללי הנימוס. • אצל האינדיאנים המסורתיים יש להקשיב לנשים ולעשות את מה שהן אומרות, כי הנשים קובעות לנשים והגברים – לגברים. אם הצטווית ללבוש חצאית, כדאי שתעשי את זה. • חוץ מאשר בסקנדינביה, שם לא יטרידו אותך, אבל ממילא קר מכדי ללבוש מחשופים – תמיד כדאי להתלבש בצניעות. זה לא אומר בד"ץ־סטייל, אבל לא חשוף מדי ולא צר מדי. החוק הלא כתוב אומר שככל שכוחה של המסורת במדינה רב יותר, כך מעמד הנשים בה נמוך, ואורך השרוול והמחשוף שלך צריכים להיות בהתאם. במדינות בעייתיות ממש (מוסלמיות ועולם שלישי), כדאי לאמץ תלבושת מקומית שנחשבת צנועה.• הכלל בלבוש הוא להיות קשובה לסביבה שבה את מטיילת, טבעית או אנושית. יש מקומות שאלוהים ואיתני הטבע הם היחידים שיכתיבו את קוד הלבוש. במסע רגלי לקוטב הצפוני לא תוכלי לוותר על חליפת קרח. במדבר את צריכה ללבוש בגדים ארוכים וקלים. מבחינת הסביבה האנושית צריך להכין שיעורי בית לפני המסע: אם ביפן לבן מסמל אבל, לא כדאי שתלבשי את חולצת השבת. אם יש שבט שלא לובש כתום, אל תלבשי כתום.  טיול בנורווגיה. יש מקומות שבהם רק איתני הטבע יכתיבו מה תלבשי ועוד כמה דברים שכדאי לדעת • אל תחמיצי פוט מסז' במזרח, כולל בנמלי תעופה. הרגליים יודו לך בהמשך הדרך. • בוויינטיאן בירת לאוס יש מטוויית משי שנקראת "מאיקום", ובה עובדות נערות ונשים. יריעות המשי מפעימות, ואיכותן ראויות לסולטנות. יתר על כן, הקנייה שם מסייעת לפרנסת הנשים באזור. ___ הממליצות: ענת הלחמי, ניצן שריג, עמליה הדר, מיכל אדמוני, אורית ריבקין, רוית נאור, לילך לוי, זהרה רון, מיכל דרור סגל־ארנולד |
לפני שאתן יוצאות למסע, תמיד טוב לקבל עצות ממי שטיילו לא מעט. הנה כמה טיפים והמלצות ממטיילות מנוסות על בטיחות, לבוש לטיולים, היגיינה ובריאות פורסם 6.11.12 |
Array
(
)