עלייה לרגל לאתרים רוחניים היא אולי הז'אנר התיירותי העתיק ביותר. בתקופות שאנשים בקושי עזבו את הכפר, כשיצאו פעם בשנה (או פעם בחיים) למסע, זה היה בדרך כלל לאתר של קדושה, של עוצמה – למקום שבו קיוו להתקרב, להתחבר למשהו הגדול שהם מאמינים בו, יהיה מה שיהיה. ההנחה היא שהחיבור הזה ייתן להם "משהו": כוח, השראה, פרנסה, ריפוי, חתן, כלה, ילד, חלק בעולם הבא – כל אחד לפי צרכיו ולפי המונחים שבהם הוא משתמש. ומכיוון שצורכיהם של אנשים דומים בכל המקומות, אין ארץ ללא אתרים של קדושה, בין אם זה מקדש גדול, מעיין קטן, קבר של קדוש או מקום של נס. עלייה לרגל למקום רוחני היא קודם כל דיאלוג עם מקום, ובמידה רבה שיחה עם עצמך. וגם זה לא תמיד מבטיח שה"משהו" המיוחד הזה יהיה באוויר. כמו מסיבה, קונצרט או הופעת רוק – לפעמים כל הנתונים ישנם, ועדיין זה לא ממריא. ברור גם שלא כל מקום עובד בשביל כל אחד, אבל כשזה עובד – במוזיקה, באהבה, ברוח – זו יכולה להיות חוויה ענקית, חזקה, מחשמלת.
אחרים מאמינים שהתכונות המיוחדות של המקום לא היו שם מלכתחילה, אלא הוענקו למקום "רגיל" באקט של חסד. זו יכולה להיות התערבות אלוהית ישירה (מתן תורה על הר סיני, למשל) או עקיפה (מקום שנעשה בו נס, למשל פסל שהתחיל לבכות בדמעות של שמן או מים). זה יכול לקרות באמצעות נציג, כמו קבר של קדוש או צדיק (לקברו של רבי נחמן באומן שבאוקראינה, למשל, מייחסים קדושה, למרות שהוא נמצא באדמת אוקראינה, הנחשבת טמאה), ויש הסוברים כי צורת הבנייה (מעגל, פירמידה וכדומה) יצרה או הגבירה כוחות שהיו במקום. גישה שלישית אומרת שבמקום לכשעצמו אין כוחות מיוחדים, אבל העובדה שאנשים מאמינים שיש במקום "משהו" גורמת להם לבוא לשם בהמוניהם ולהטעין את המקום באנרגיות שלהם – אנרגיה של תפילה, תקווה, מדיטציה או סתם התרגשות חזקה – ובכך להפוך אותו למקום עם אווירה מיוחדת. כך או כך, אתרים רוחניים שאליהם עולים לרגל הם תמיד מקומות מיוחדים ומעניינים, בין אם מאמינים בכוח שהם מייצגים ובין אם לאו. האם החיבור הוא פנימה, אל הנפש, או החוצה, לאלוהים, לאלים או לכוחות אחרים? קשה לדעת. ואולי זה גם לא ממש משנה. ואיך אפשר בלי האתרים הרוחניים הגדולים של האסלאם: הכעבה במכה, שנחשבת לאחד המקומות העוצמתיים ביותר בעולם; העלייה לרגל למסגד אימאם רזה במשהד שבאיראן, ובלי קוניה התורכית של הסופים? על כך אומרים המוסלמים: השלמוּת – רק לאללה.
1. ורנאסי: חוויה מטלטלת עיקר פרסומה בא לוורנסי בתור מקום שהכי מומלץ למות ולהישרף בו, לפי ההינדואיזם. לצד מערביים רבים שמתקשים להתמודד עם החשיפה למדורות המתים בעיר, רבים אחרים מדווחים על חוויה אישית מטלטלת ועל התבוננות אחרת במוות – ובחיים – בעקבות השהות כאן. עוד על ורנאסי בכתבה הבאה:
2. הר קאילאש: מיליארד מאמינים לא טועים
לפי מסורות שונות, זה המקום שבו נולד העולם; דרך ההר הזה עוברת חוכמת השמים אל האדמה; עלייה לרגל להר והקפתו (ברגל, כמובן, 108 פעמים) יכולה לחולל נסים, להביא להארה, לגאולה ולשחרור מגלגולים. האמת היא שהר קאילאש נחשב קדוש הרבה לפני שהדתות האלה בכלל נוצרו; יש המדברים על עידנים אחרים, אפילו על ציוויליזציות עתיקות. יחסית לעוצמתו הרבה מגיעים אליו מעט צליינים, מכיוון שהמסע אליו ארוך וקשה מאוד פיזית, נפשית וגם טכנית. אין טיסות, רכבות או אוטובוסים לשם, ההר ממוקם בטיבט הכבושה על ידי הסינים, שגם הם מערימים קשיים במסגרת הדיכוי שלהם את הטיבטים ודתם. עוד על הר קאילאש בכתבה הבאה:
לפי המסורת היהודית, ה"צנטרום של הפיילה" של הקדוּשה הוא הר המוריה, שמכונה כיום הר הבית. לפי פרשנות רוחנית מודרנית, לא בכדי דרש אלוהים מאברהם להקריב את בנו דווקא שם, ולא במקרה בנה שלמה את בית המקדש דווקא בנקודה זו. לפי חז"ל, בהר המוריה נמצאת "אבן השתייה", אבן היסוד ש"ממנה הושת העולם", ועליה עמד ארון הקודש. לפי מסורות מסופוטמיות קדומות יותר, על פסגת ההר היה סלע, שהוחזק בפיו של נחש קדמוני, ושימש נקודת חיבור בין עולם של מעלה לעולם של מטה. המסורת המוסלמית הכירה אף היא באיכויותיו המיוחדות של המקום כמרכז תקשורת ותמסורת, ולפי הקוראן משם עלה מוחמד השמיימה. "אבן השתייה" היא המקום שעליו ניצב כיום מסגד כיפת הסלע.
יש המאמינים שלמקום שעליו בנויות הפירמידות – מישור גיזה, שעליו ניצבת הפירמידה הגדולה ואחיותיה – יש כוחות רבי עוצמה, אשר מועצמים בעזרת המבנה המשולש של הפירמידה ובזכות מיקום הפירמידות ביחס לגרמי השמים ותנועתם. לפי אסכולה זו, מסיבה זו בחרו המלכים הפרעונים לבנות את מצבותיהם המדהימות דווקא שם.
זהו אחד האתרים הפופולריים ביותר בקרב תיירים רוחניים. מיסטיקנים, שוחרי מסתורין וחברי כתות שונות נוהרים לשם בתקווה לזכות במעט מהכוחות הללו ומהשפעתם המבורכת. אחד הטרנדים האופנתיים ביותר בתחום התיירות הרוחנית הוא לשכור מרחב פרטי בשטח (לרוב בלילה) לעריכת מדיטציה או טקס ריפוי בלי הפרעה של תיירים "רגילים". 6. מאצ'ו פיצ'ו: כוח השמש
האתרים הללו, שנהנים בשנים האחרונות מפופולריות גוברת והולכת, הם אתרים פרהיסטוריים, מימי שחר הדתות. חלקם מלפני 5,000 שנה, אחרים מאוחרים יותר, "רק" בני 2,500 שנה. ארכיאולוגים מעריכים כי אתרים אלה הם אלמנכים: מערכי אבנים שנועדו לסימון אירועים אסטרונומיים. המבנה של המערך מאפשר לקבוע את ימי ההיפוך והשוויון ושאר אירועים שמימיים הקשורים לחילופי עונות. האלמנכים, העשויים גושי אבן עצומים, ניצבו במקומות ההתכנסות של השבטים הקדמונים ושימשו גם כמתחמים מקודשים, שבהם נערכו טקסי פולחן הקשורים לאירועים האלה. זה כמובן מושך אליהם גם כיום מבקרים רוחניים, במיוחד בימי ההיפוך והשוויון, שבהם לפי האמונה מתעצמים כוחותיו של המקום.
|
עלייה לרגל לאתר רוחני היא קודם כל דיאלוג עם מקום, ובמידה רבה שיחה עם עצמך. ורנאסי בהודו, מאצ'ו פיצ'ו בפרו וגם ירושלים - לפניכם שבעה מקומות רוחניים עוצמתיים במיוחד עודכן 18.5.18 |
Array
(
)