אם מקשיבים טוב, אפשר לשמוע בין הפסוקים של האדמה הזו לא מעט סיפורים. חלקם סיפורי אמת, חלקם שאריות מההיסטוריה שהתהלכה פה שנים, אבל המעניינים ביותר מסתתרים מפה לאוזן. אגדות מתאספות ונבנות לרוב סביב אתר מיוחד, פלאי או מעניין. בכתבה זו אספנו עבורכם כמה מהמקומות המרתקים לטיול בישראל – בין מציאות לדמיון. חיפה: קללת ואדי סאליב אולי אחד העוזבים סינן קללה עסיסית מבין שפתיו, אולי התשתיות הרעועות של המקום פשוט קרסו, אולי מיקום השכונה לוקה בחסר – כך או אחרת, החיפאים יספרו לכם על קללת ואדי סאליב, לפיה לא תצמח כאן שכונה משגשגת עוד לעולם.
אחרי מלחמת העצמאות תכננה ממשלת ישראל לשכן בשכונה חיילים משוחררים, אך העלייה הגדולה מצפון אפריקה הביאה עמה צרכים חדשים, והעולים שוכנו במבנים הנטושים. ביולי 1959 רועדים משקופי המדינה כשתושבי ואדי סאליב יוצאים להפגין, ירי לא מוצדק של שוטר בתושב השכונה פותח את פצעי האפליה, המרד הראשוני הזה מביא אתו גל של מהומות ביישובים מזרחים בארץ. הסיפור נגמר בפינוי התושבים, בשנת 1962, לדיור משופר בשכונות אחרות. הכניסות המפוארות למבנים הגבוהים נחסמו בלבנים, התקרות הצבועות והעיטורים דהו עם השנים, המרפסות קרסו. ואדי סאליב נותרה נטושה ומתפוררת.
אך מישהי אחת בכל זאת נשארה – הקללה, כך מספרים, עוד מרחפת מעל השכונה. בשנים האחרונות מעטרים את המקום שלטים מגוונים על פרויקטים חדשים: שימור ושיקום, רובע אמנים ועוד. נכון לשנת 2016 היינו אמורים לחזות בפארק וטיילת ואדי סאליב. ואולי זה עוד יקרה, אך גם בלעדיהם השכונה היא איזור מרתק לטיול – חורבות הוואדי יפות כמעט כמו שהיו בעבר, המדרגות והשבילים מאפשרים הצצה לפאר העתיק והצמחייה בין הבתים מעצימה את תחושת המסתורין.
לא רחוק משם, ברחוב קיבוץ גלויות, תמצאו את שוק הפשפשים של חיפה. כשבין המציאות הפרושות על הרצפה והשולחנות מציצים בתי קפה מרעננים. בדרך תפגשו את מסגד איסתיקלאל (עצמאות) – המסגד המרכזי של חיפה, שנבנה בשנות ה-20. כיכר פייסל – זכר לימים בהם חיפה שימשה נמל מרכזי במזרח התיכון, ומתחם אל-פאשה, בו בית המרחץ ומבנה המגורים של משפחת ח'ליל המכובדת. איפה? שכונת ואדי סאליב שוכנת בעיר התחתית של חיפה
רמלה: לגנוב את המגדל הלבן הקשיבו אנשי לוד וביצעו. משכו את המגדל ברצועות כל הלילה, וכשרצועות הגומי נמתחו, חשבו כי המגדל אכן זז. עם עלות השחר, העייפות בלבלה את תפיסת המרחב שלהם והם שגו לחשוב שהמגדל הגיע לעירם. רק כשעלתה השמש לרום השמים הם הבינו שהמגדל נותר במקומו. אז אמר להם הקאדי: "כל הרוצה לקרב אליו הר, ילך הוא עצמו אל ההר".
לא כולם יודעים שלרמלה יש היסטוריה מרתקת וכמה אתרים שבהחלט שווים ביקור: במגדל הלבן עליו סיפרנו נקברו על פי המסורת 40 מרטירים מתורכיה. הוא נבנה בשנת 1318 וגובהו 30 מטר. באזור שוכן גם המסגד הגדול, ובחצרו קבור שייח' מצבא צלאח א-דין, מנזר ניקודמוס הקדוש והכנסייה הפרנציסקאנית, בה לן נפוליאון בעת שהותו באזור, במרץ 1799. מספרים שכשהתעורר השכם בבוקר משירת המואזין, טען את נשקו וירה בו מתוך נמנום. ברמלה תוכלו לבקר גם בחמאם רדואן מהתקופה העות'מנית ובבריכת הקשתות משנת 789, ולשוט בסירה קטנה בתוך מאגר המים התת קרקעי. עוד מקום מרתק הוא אמת המים האומיית, שהעבירה מים בין רמלה לגזר בשנת 976. איפה? מתחם המגדל הלבן נמצא ברחוב דני מס ברמלה
תל אביב: חתונה בבית קברות ובית אדום מסתורי בשנת 1902 פרצה מגיפת כולירה בישראל. העות'מנים אסרו על התושבים היהודים של השכונה לקבור את מתיהם בבתי הקברות בעיר ודרשו מהם לקנות חלקה מחוץ לעיר. היהודים רכשו קרקע היכן שנמצא כיום בית הקברות טרומפלדור, ועל פי האגדה – כסגולה לעצירת המחלה, הם קברו יהודים בקבר עם דפי תורה בלואים. בנוסף, כך מספרים, נערכה חתונה בבית הקברות ממש, בתקווה שהחגיגה תסיר את הקללה.
קשה להאמין אבל פעם היו בתל אביב בתים רחבי חצרות, עם פרדסים ומערכות מים מתוחכמות. בית השייח' מוראד, או "הבית האדום" הוא מבנה כזה, שמספר על תקופה אחרת בשכונה – עוד לפני שהיה ברור היכן מסתיימת תל אביב ומתחילה יפו.
עד היום לא ברור למי היה שייך הבית המפואר, עם הבריכה בחזית, המדרגות הרבות, האורווה מאחור, חלונות העץ המעוטרים והבאר הקשתית המפוארת. בתקופת המנדט הבריטי, לוחשת השמועה, שימש המבנה את המשטרה לחקירות אלימות במיוחד. היום הבית עודנו אדום, אם כי מעט מתפורר. לאחרונה הוחל בו פרויקט שימור. ביום של טיול עירוני מומלץ לחקור אותו מקרוב, בשילוב עם סיור בבית הקברות המוסלמי העתיק בעל השם הזהה – מוראד, שהמצבות המפוארות שבו מספרות את סיפורה הקדום והנעלם של השכונה. על פי המקומיים, כאן נקברו הערבים ששיתפו פעולה עם התנועה הציונית והבריטים. ועל פי העדויות, שם גם התגלו גופותיהם של יוסף חיים ברנר וחבריו שנרצחו על ידי פורעים.
כשלוש דקות מהבית האדום ממוקמת הביארה של השכונה, ברחוב טורי זהב. על מה שבעבר היה באר, שוכן היום פחון חלוד, אך אם מסתכלים מקרוב אפשר לראות את האבנים היפות שמקשטות את השכונה בבנייה של פעם. ירושלים: אריה שומר על הקברים גם כאן מסתובבת קללה מסוג קללת ואדי סאליב – ולראייה, בית המלון פאלאס שנבנה אי שם בשנות השלושים (באישורו של חאג' אמין אל חוסייני שכנראה היה מושקע בו כלכלית) נכשל לחלוטין, וגם משרד התעשייה והמסחר של ישראל שכן שם בשנות המשבר.
בית הקברות עצמו, הצמוד לגן, הוא מקום מרתק לחובבי היסטוריה. הוא נבנה בתקופה הממלוכית סביב תורבת כובכייה – אחוזת הקבר של מושל צפת הממלוכי עלאא א-דין אידורדי אל כובאכי, שביקש להיקבר בירושלים. בבית הקברות יש גם קברים מהתקופה הצלבנית, ובריכה מפוארת מימי המלך הורדוס. באופן מפתיע, ניתן למצוא במקום גם צבי יבשה רבים.
במערב בית הקברות שוכנת מערת האריה, שם, על פי הנוצרים, קבורים קורבנות הכיבוש הפרסי שנרצחו על ידי יהודים. הגרסה היהודית טוענת שקבורים שם יהודים שנרצחו על ידי יוונים, ועל פי המוסלמים, קבורים כאן קדושים מוסלמים שאללה במו ידיו העביר למערה. כך או אחרת, כל האגדות מסכימות שעל המערה שומר אריה פלאי. העצמות היבשות על עין כרם
טיול בעין כרם הוא טיול שמשלב עיר, עתיקות וטבע. בחצר המנזר שוכן בית הקברות של הנזירות, ובו גלוסקמא, שתחתיה ככל הנראה קיימת מערת קבורה עתיקה. בשכונה הכפרית קיימים עוד כמה אתרים מרתקים: מעיין מרים – שם לפי הנצרות פגשה אמו של יוחנן המטביל את מריה, אמו של ישו, וכנסיית "יוחנן בהרים" שנבנתה על שרידים ארכיאולוגיים רבים. לכנסייה של היום בזיליקה קלאסית, ומערה בה על פי המסורת נולד המטביל. בין יסודות הכנסייה נמצא בשנת 2004 מקווה טהרה מימי בית המקדש השני. כנסיית הקבר: הסולם שאיש לא הזיז
כך קרה, שבשנת 1852 הוצב במקום סולם עץ – לתיקון או לניקוי חלונות, אך לא הוזז. כיוון שלאיש מהשולטים בכנסייה אין את האישור לערוך כל שינוי בחלק הזה של הכנסייה, סולם העץ המיותר נותר עומד שם עד היום. בתמונה הפותחת: תצפית על מנזר האחיות ציון בעין כרם | צילום: דרור אבי |
.jpg)
.jpg)
.jpg)
