טיולי משפחות - טיפים לחופשה מוצלחת - אירופה

מה היה הכי כיף בביקור בלונדון? "כשהאכלנו את היונים בפארק".
ממה הכי נהנית בשאר הטיול באנגליה? "מהיום ששכרנו אופניים ונסענו לאורך החוף".
ובאמסטרדם, מה היה הכי כיף באמסטרדם? "כששכרנו אופניים בפארק וראינו ברווזים".

המשאל המזורז הזה שנערך בחדר הסמוך מעיד על גודל הבעיה. כאשר פער הגילים בין המשתתפים עומד על שלושים שנה בערך, לא קל לצפות את התוצאות וקשה מאוד למצוא מכנה משותף שיגרום לכולם אושר.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד אירופה,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הבעיה קיימת אמנם הן במהלך ביקור בערים והן כאשר מרחיקים למחוזות כפריים יותר, אבל בהכללה אפשר לומר בביטחון שבערים מדובר במשימה סבוכה הרבה יותר. ילדים, בייחוד אם הם קטנים, מתקשים קצת להבחין בין האטרקציות שעליהן יש הסכמה של משרד התיירות ואונסק"ו לבין אטרקציות שנפלו בחיקנו לגמרי במקרה ואפילו לא ידענו שהן כאלה.

כך, למשל, אם לבעלת הבית בחדר ששכרנו היה כלב – סימן שהמקום מצוין. אם הכלב הרשה לנו ללטף אותו – ראוי המקום לחמישה כוכבים וייזכר לעד כאתר חשוב.

מרכז לונדון, למשל, אִכזב אותנו מאוד. בניגוד למה שהבטיחה מרי פופינס, לא מכרו שם זרעונים להאכלת היונים. בהייד פארק, לעומת זאת, גילינו עדת ברווזים, שנהנתה מאוד משקית החטיפים ומשני הסנדוויצ'ים שהיו לנו (תודה לאל) להציע להם. הברווזים האלה הצילו את כבודה הרמוס של האימפריה הבריטית.

לינה: נוח, קרוב, מרכזי

17 שנים של נסיעה עם ילדים בעיר ובכפר מאפשרות להשוות בין טיול עירוני לשהייה כפרית, למצוא פתרונות נוחים וגם להסיק כמה מסקנות בסיסיות.
עניין ראשון הוא בחירת מקום הלינה: יש הבדלים בין לינה בכפר ללינה בעיר מבחינת האפשרויות, הקרבה לאתרים והמחיר. קל יותר למצוא מקומות לינה מחוץ לעיר. שלל האפשרויות, כמו לינה בקמפינג, בחדרי אירוח, בבתים מושכרים לשימוש עצמי ועוד, הן המרכיב המרכזי בהעדפת כפר על פני עיר.

לונדון. אפשר להאכיל את הברבורים | צילום: אמנון אבישי

הפתרון של שכירת דירת אירוח לכל המשפחה (אפשרות שקיימת גם בעיר) אמנם חסכוני ומועיל מבחינת המרחב, אבל מכיל בעיה קבועה – זו חופשה גם של ההורים, וכאשר צריך לבשל ולשטוף כלים לא נשאר הרבה מרעיון החופשה.
כדאי מאוד ללון במקום אחד מרכזי שממנו תצאו לגיחות בסביבה, ולהימנע ככל האפשר מנסיעות ארוכות. לכן, אם מה שאתם מחפשים הוא טיול עיר, אין טעם לגור מחוצה לה ולנסוע כל יום כמה שעות ברכבת.

אם החלטתם להשתכן בבית מלון, חשוב לברר מראש בשלב הזמנת החדרים אם החדרים שהזמנתם צמודים, או לפחות באותה קומה. חדר גדול יותר עדיף על פני פינוקים כמו חדר כושר או בר מפואר במלון. כמו כן, כדאי לשאול אם מגישים במסעדת המלון (לפחות בארוחת הבוקר) אוכל שמתאים לילדים.

כשמתאכסנים בעיר, עדיף באיזור שסמוך לאחד הפארקים העירוניים הגדולים: הייד פארק בלונדון, גני לוקסמבור בפריז, וונדלפארק באמסטרדם, פארק גואל בברצלונה או הסנטרל פארק בניו יורק. בכל אחד מן המקומות האלה אפשר לשוטט, ברבים מהם אפשר לפגוש בעלי חיים. בכמה מהם אפשר לשוט בסירה או לרכב על אופניים, כלומר – בכולם אפשר להוציא אנרגיה. רשימת אתרי החובה מעניינת קצת פחות.

אתרים: מינון, גיוון והפתעות

רצוי שכל תכנון יכיל מינון סביר של דברים שעשויים להיות חביבים על הילדים. קל לשער שהם ייהנו יותר משיט בתעלות אמסטרדם, מאשר בבהייה בתמונותיו הנפלאות של רמברנדט במוזיאון הסמוך.

פארק דֶה הוֹחֶה פֶלווֶה (De Hoge Veluwe) בהולנד, השוכן ליד העיר ארנהם, למשל, הגיע במובן זה לשילוב אידיאלי – בכניסה לפארק נוטלים (חינם) זוג אופניים לבנים, רוכבים בשבילי הפארק כשעה, מגיעים למוזיאון יפה ומרווח, מניחים לילדים להמשיך ולשוטט בסביבתו ונכנסים להתבונן באחד האוספים המוצלחים ביותר של ציורי ואן גוך. אחר כך ממשיכים בטיול האופניים, עד לחניון שבו השארתם את המכונית.

יחד עם זאת, כל תכנון שעושים צריך להיות בעירבון מוגבל: אם הילדים (ומובן שלכן גם הוריהם) נהנים הנאה צרופה במקום אחד (על החוף, בפארק, ליד האגם), אין טעם לגרור אותם משם בטענה "כבר מאוחר, רצינו עוד להספיק".

את האתרים העירוניים אפשר לחלק בקלות לארבע קבוצות: אלה שמיועדים בעיקר לילדים, כמו דיסנילנד פריז, גני טיבולי בקופנהגן, לגולנד בעיר בילונד שבדנמרק וכדומה. כאן מדובר במשחק מכור. ברור שהחלק הנמוך יותר של המשפחה מעוניין להגיע אליהם.
השאלה היא מה יהיה אחר כך, כלומר איך נתמודד עם תסמונת "היום שלאחר דיסנילנד". יש סכנה שלחלק מהמשתתפים תאבד באותו יום חדוות החיים, והם יביעו געגועים עזים לחבריהם שבבית. הפתרון הטוב יותר – לפצל את הממתקים האלה על פני כל הטיול.

את קבוצת האתרים השנייה אפשר להכתיר כמתאימים רק למבוגרים (פאבים, מועדוני לילה, מוזיאונים כבדי ראש). לא כדאי להתגרות בגורל ולנסות להגיע ליותר מדי מאלה, ומצד שני, אין צורך לוותר עליהם לגמרי. זה נתון למשא ומתן הוגן ("אתמול היינו בדיסנילנד, ולכן היום אבא ואמא הולכים למועדון לילה ואתם נשארים בחדר ורואים טלוויזיה. לא, אסור לכם לשתות את כל מה שיש במקרר הקטן").

הקבוצה השלישית היא של אתרים שיכולים להתאים לכל מגוון הגילים. אתרים של הקבוצה השלישית הם המוצלחים ביותר, כי בהם אף אחד מן הנושאים והנותנים לא מסתובב יום שלם בתחושת הקורבן. באופן קצת מפתיע יש לא מעט כאלה, הן בערים והן מחוץ להן.

הדוגמאות פשוטות – מבנים גבוהים עם מעליות מהירות ותצפיות רחבות אופקים, כמו מגדל אייפל, הגלגל הענק החדש בלונדון ועוד. כל כלִי שיט (על נהר הסן בפריז, על התמזה בלונדון, בתעלות אמסטרדם וגם מחוץ לערים) זוכה ליחס דומה לזה שמקבל פארק שעשועים. רכבות ובייחוד אוטובוסים חסרי גג, מן הסוג שיש בלונדון, יכולים להיחשב לאטרקציה לא קטנה.

יש גם מוזיאונים שנכללים בקבוצה זו, בעיקר מוזיאונים למדע, שבהם יש הרבה הפעלות מרתקות. חלקים מסוימים במרכז פומפידו בפריז זכו להיכלל כאן, וכך גם גני חיות מסוימים (כמו גן החיות בלונדון). בקבוצה הזאת אפשר לכלול מסע קניות, אך גם כאן יש לשלב בין האינטרסים השונים. בתי כלבו גדולים, שיש בהם מחלקות צעצועים והלבשה, יכולים למלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר.

בקבוצה הרביעית נכללים כל הדברים שלא תוכננו מראש כאטרקציות, אבל הפכו לכאלה – יום נעים בפארק, כמה מתקני שעשועים בגני טיולרי בפריז, להטוטני רחוב ליד קובנט גארדן בלונדון שהצחיקו אותנו עד דמעות, מופעי רחוב, מוזיקה, תיאטרון בובות והפתעות אחרות שפגשנו בכל מיני מקומות.

אוכל: והמנצחת היא הפיצה

גם בעניין האוכל הבעיה סבוכה יותר בערים מאשר במחוזות הכפר. מבחינות רבות זו לדעתי הבעיה הקשה ביותר בטיול עם ילדים. אכילה יומיומית במסעדות מסובכת מאוד ויקרה מדי. כאשר שוהים בקמפינג או בבית שכור קל יותר להתגבר על הבעיה בקניית מצרכים והכנת ארוחות בעצמכם.

במהלך שהות בעיר חשוב לתכנן את האוכל מראש. הכי גרוע זה לטפל בבעיה כאשר רעב איום תוקף את כל בני המשפחה. אין מתכון בטוח מזה לצרות, עצבים ובזבוז כסף ("לא נורא, הנה ניכנס כאן למסעדה היפנית הנחמדה הזאת. אנחנו נאכל סושי ואתם כבר תטעמו קצת מהאורז המעניין שיש להם"). זה לא עובד.

ג'אנק פוד. פתרון טוב לרגעי דחק אמיתיים | צילום: טל גליק

אפשרות אחת (טובה) היא לקנות סנדוויצ'ים שמכינים במעדניות, ובהם יכול כל אחד לבקש מה הוא רוצה שישימו לו. את הסנדוויצ'ים האלה אורזים יפה ושומרים לזמן המתאים. רצוי למצוא פארק נעים או ספסל יפה על גדת הנהר כדי לאכול אותם. זה זול, נוח ולא כרוך בהסתגרות סביב שולחן עם מלצרים עצבניים.

עוד אפשרות היא להיכנע לדרישות הדור הבא לג'אנק פוד. שמחה גדולה תוקפת אותם למראה סניפי רשתות שהם מכירים מפתח תקווה. זה באמת מפתיע מאוד שמקדונלדס או פיצה האט השכילו לפתוח סניף גם במרכז לונדון, ולא רק אצלנו בשכונה. זה פתרון טוב לרגעי דחק אמיתיים, כאשר כלו כל הקִצין.

הניסיון מלמד שהפתרון הפשוט והטוב ביותר טמון דווקא במסעדות איטלקיות. אין כאן הימור גדול, כי רובן לא יקרות במיוחד. התפריט מכיל מרכיבים מוכרים (פיצה מרגריטה, למשל), ובכל זאת יש להורים אפשרות לאכול משהו שיגרום גם להם קצת הנאה (מנה מעניינת של לזניה) ולשתות קצת יין איטלקי שמעניק לכל נופך יותר רומנטי. בסוף מגישים טירמיסו ואספרסו וכולם שמחים. הסידור הזה עובד כמובן בכל מקום בעולם, לאו דווקא באיטליה.

נתקלת בטעות בכתבה? חוסר עדכון? נשמח לקבל ולעדכן >>‎