השמיים הפתוחים באמת פתחו את העולם בפני ישראלים חובבי טיולים, ויעדים שפעם נראו מעבר להררי החושך הפכו לפתע לקרובים ונגישים מתמיד. זה מה שקרה לשלושה יעדים חדשים ומרתקים בבלקן, שעכשיו יש אליהם טיסות ישירות – אלבניה, סרביה ומקדוניה. קשה להאמין, אבל טיסה של כשעתיים בסך הכל תביא אתכם לטיראנה, בירת אלבניה, וכבר באותו ערב תהיו בלב האלפים הדינריים, מוקפים בנופים יפים כמו חלום. כל מה שנשאר זה להרים כוסית של ליקר מקומי – לחיי הטבע, ההרים והטיסה הקצרצרה שהביאה אתכם אל כל היופי הזה…
גם אם טיילתם אינספור פעמים באירופה ונדמה לכם שאתם מכירים כל פינה בה, חבל הבלקן מהווה הפתעה משמחת. מצד אחד, הוא ממוקם קרוב מאוד אלינו, בדרום-מזרח אירופה, ומצד שני – הנופים, הטעמים והאנשים של הבלקן שונים מאוד ממה שפוגשים באירופה המערבית. יש כאן כל מה שצריך לטיול מרגש עם ניחוח של הרפתקה: טבע פראי ולא נגוע, נופים ירוקים משובצים באגמים ונהרות, קניונים דרמטיים, פסגות מרשימות וחופים יפים. אל כל אלה נוספים דרכי שטח מלהיבות ותושבים חמים ולבביים.
ואם כבר הזכרנו ג'יפים, יש אזורים שפשוט מתבקש לטייל בהם ברכבי שטח, והבלקן הוא בהחלט אזור שכזה. הג'יפים מאפשרים לנסוע בדרכי שטח שאינן נגישות לרכבים רגילים, לחצות נחלים ונהרות, לטפס לראשי הרים ולהגיע לפינות נסתרות יפהפיות, כמו בריכה סודית באמצע היער או נקודת תצפית מרהיבה במיוחד.
וזאת רק ההתחלה: האוכל הבלקני מהווה סיבה טובה בפני עצמה להגיע לאזור. המטבח הבלקני מציע אוכל טרי, משמח ועז טעמים. באקלים הנוח גדלים ירקות ופירות עם "טעם של פעם", מהסוג שמעורר זכרונות לזמנים פשוטים יותר. התוצאת החקלאית הטרייה מופיעה במנות שונות, כמו ירקות ממולאים בבשר ובאורז, בסלטים ובתבשילי ירקות. מאפי בצק ריחניים ממולאים בגבינות מקומיות עולים על השולחן ולצדם תבשילי קדרה, מוסקה וכמובן קבב משובח. הפתעה קולינרית אמיתית מחכה למטיילים באלבניה, המשלבת טעמים בלקניים עם המטבח של איטליה הסמוכה. כדי שהשמחה תהיה שלמה, אל תוותרו על כוסית רקייה, המשקה האלכוהולי המקומי.
נשמע מסקרן? הנה כמה יעדים חדשים ומבטיחים לטיולי ג'יפים בבלקן, אל כולם אפשר להגיע בטיסה ישירה מישראל.
אלבניה
אלבניה, השוכנת על חוף הים האדריאטי, היא אחת המדינות הבתוליות בבלקן ובאירופה בכלל, והטיול בה הוא כמו מסע במנהרת הזמן. שנות השלטון הקומוניסטי הותירו את אלבניה מבודדת, כמעט ללא כל השפעה מערבית. יש בה ערבוב מסחרר של דתות, סגנונות, תרבויות ונופים ולמרות שרבים מתושביה עניים ומתפרנסים מחקלאות, האלבנים הם מהאנשים הלבביים והנדיבים שתפגשו בבלקן. יש משהו מדבק בשמחת החיים ובחיוכים, אבל זאת רק סיבה אחת שהטיול באלבניה מרומם את הנפש ומחמם את הלב.
למרבה השמחה, גם הטבע באלבניה נותר לא מקולקל. יש כאן הרים מיוערים, אגמים צלולים, קניונים, חופים יפהפיים ונופים חקלאיים של שדות, כרמים ומטעי זיתים. אלבניה מוקפת ברכסים הרריים, בהם האלפים הדינריים, הרי הקורב והרי הפינדוס של יוון. נופים דרמטיים במיוחד מחכים באלפים הדינריים, וזהו גם האזור המתאים ביותר לטיול ג'יפים. הנהיגה בג'יפים מזמנת שפע של הפתעות נעימות: מפלי השיש של הכפר הנטוש נדרליסה, בריכה עם מי טורקיז שמסתתרת בלב יער ומכונה העין הכחולה של ת'ת'י, שמורת ללורגה עם מצוקים תלולים הצונחים אל הים והמפלים והקניונים של קורצ'ה בדרום המדינה.
מקדוניה
למקדוניה אמנם אין מוצא לים, אבל לא חסרים בה נופי מים. שלושה אגמים גדולים נמצאים בשטחה, העמוק והמפורסם שבהם הוא אגם אוכריד, שנחשב לאחד האגמים היפים בבלקן. האגם, שחלקו נמצא בשטח אלבניה, מוקף בפסגות מרשימות. לצדו נמצאת העיירה המקסימה אוכריד, מקום מושלם לבלות בו אחרי יום של הרפתקאות בשטח. אפשר לטייל בסמטאות העתיקות הגדושות בכנסיות, אתרים היסטוריים ושווקים וליהנות באחד מבתי הקפה המקומיים.
נחזור לשטח: הנופים של מקדוניה כוללים שמורות מיוערות והרים שחלקם מושלגים כל השנה. למעשה, 80 אחוזים משטחה מכוסים בהרים, מה שהופך את מקדוניה ליעד אידיאלי לטיולי ג'יפים. במהלך הטיול חוצים קניונים מלאי מים, מטיילים בין אגמים ויערות, לצד עדרי צאן ובקתות רועים. הטיול בהרים מאפשר תצפיות נופיות מדהימות ומפגש בלתי אמצעי עם התרבות המקומית. בין השאר, אפשר להתארח בבתי איכרים ולבקר בכפרים עתיקים שנשארו מחוץ למירוץ הזמן המודרני. אחד הכפרים האלו ולדימרובו, כפר הררי שבו לא מתנהלים לפי השעון, אלא על פי עונות השנה. באביב, למשל, כשמלקטים את פירות היער ורוקחים מהם ריבות, האוויר מתמלא בריחות משכרים שקשה לעמוד בפניהם.
סרביה
סרביה, שעד לא מזמן נחשבה ל"ילד הרע" של אירופה, התחילה לעלות בשנים האחרונות על מפת התיירות. בין השאר, בלגרד, בירתה היפה והתוססת, מושכת אליה צעירים רבים מאירופה. אבל לא כולם יודעים שמחוץ לעיר מחכה טבע מדהים עם הרים, קניונים, מערות, אגמים, מפלים ודרכי שטח אתגריות שהופכות את סרביה ליעד קלאסי לטיול ג'יפים.
אחת השמורות היפות במדינה היא שמורת טארה באלפים הדינריים. בלבה נמצא הר טארה, שמתנשא לגובה 1,591 מטר ומכוסה ביערות מחטניים. עם קצת מזל, תוכלו אפילו לראות כאן דובים. בשמורה יש אגמים יפים ונהר הדרינה זורם דרכה. האגם המיוחד ביותר בסרביה הוא אגם אובץ (Uvac), המוקף בהרים ולשונות יבשה מיוערות חודרות אליו ותורמות למראה המהפנט. שייט באגם מוביל לפתחה של מערת נטיפים מהיפות בעולם.
פנינת טבע נוספת היא הרי זלטיבור במערב המדינה, המכונים "שווייץ של הבלקן" – כשתראו את הנוף לא תתקשו להבין את הסיבה. זהו אזור הררי, ירוק ושופע מים, אשר בחורף משמש כאתר סקי. האזור מציע מגוון חוויות ייחודיות, מנסיעה ברכבת קיטור עתיקה ועד ביקור בכפר הררי המיוחד שהקים במאי הקולנוע הסרבי הנודע אמיר קוסטריצה. אם תרצו ליהנות מחוויה ג'יפאית יוצאת דופן, תוכלו לחצות את הגבול לבוסניה הרצגובינה השכנה, בנסיעה נופית לאורך הערוץ של נהר הדרינה, בתוואי שאינו עביר לרכב רגיל.
הנקודה היהודית
מלבד הטבע, הנופים והאנשים, העבר המרתק של יהדות הבלקן מספק סיבה נוספת להכיר את האזור. מבין המדינות שמוזכרות פה, הקהילה היהודית הגדולה ביותר התקיימה בסרביה, אליה הגיעו במאות ה-13 וה-14 יהודים מאיטליה, קרואטיה, הונגריה וספרד. יהודים אשכנזים וספרדים ניהלו חיי קהילה משותפים, והקהילה הגיעה לשיאה בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. ב-1939 היו בבלגרד לבדה יותר מעשרת אלפים יהודים, אלא שרבים מהם נספו במלחמת העולם השנייה והיום חיים בסרביה כאלפיים יהודים. בבלגרד ניתן לראות שרידים לקהילה המפוארת שהיתה פה. על בניין קולנוע רקס, למשל, מתנוסס כיתוב בעברית – "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני", זכר לימים בהם היה פה מרכז לגמילות חסדים. בית הכנסת המקומי שופץ ויש בעיר בית חב"ד שבו בית כנסת.
במקדוניה התקיימה הקהילה היהודית העתיקה ביותר באירופה, אך רובה המכריע הושמד בשואה וכיום חיים שם כ-250 יהודים בלבד. במרכז סקופיה פועל מוזיאון המנציח את יהודי מקדוניה שנספו בשואה. הסיפור המרגש והאופטימי ביותר קשור ליהדות אלבניה. אלבניה היא מדינה מוסלמית ברובה ועל אף שחיו בה יהודים בעבר, מספרם ככל הנראה לא עלה על כמה מאות. ב-1938 היגרו יהודים מאוסטריה ומגרמניה לאלבניה, שהיתה אז המדינה האירופית היחידה שהסכימה לקלוט יהודים. במלחמת העולם השנייה האלבנים הגנו על היהודים והחביאו אותם, ואף יהודי לא נשלח למחנות ההשמדה. ערב המלחמה חיו באלבניה רק כ-200 יהודים, בסופה כבר היו כאן כ-2,000 יהודים, כך שזאת אחת המדינות הבודדות באירופה שבה חל גידול במספר היהודים בתקופת המלחמה.