טיול ג'יפים בקירגיזסטן: בדרכי הנוודים

רכס הטרסקי אלא טו, שנמתח מדרום לאגם האיסיק קול, כחלק משרשרת הטיאן שאן העצומה שממשיכה לתוך סין, זוכה לתנאי אקלים ייחודיים משלו. גם רצף של ימים יפהפיים שטופי שמש יוכלו להיות מופרים לפתע בגשם, רוח ואף שלג במקומות הגבוהים. כשיינתן האות, בכור הבנים ישלח על גב הסוס לאסוף את הכבשים לתוך המכלאה המאולתרת, אחת הבנות תניח כיסוי על כדורי הגבינה שהתייבשו עד עכשיו לאיטם בשמש, האם תמשוך את החבל שסוגר את חלון השמיים, הטונדוק, וכולם יכנסו יחד ליורט הקירגיזי. ואם עובר אורח יקלע לסביבה ויחפש מחסה, לרוב יוזמן גם הוא במהרה פנימה.

עוד טיולי ג'יפים כאן

קירגיזסטן. יופי שקשה לתאר במילים | צילום: מורג ישראלי

הצצה ליורט

בכניסה יצטרך האורח ברוב המקרים להסיט פיסת לבד גדולה שמכסה את הפתח, אבל מרגע שהוסט – האווירה משתנה. העולם שבחוץ נעלם, נכנסת לספרה אחרת. כל חפצי הטקסטיל – מהשטיחים שעל הרצפה, דרך השמיכות המקופלות והבדים שתלויים על התקרה והקירות – כולם מקושטים בעיטורים צבעוניים ייחודיים של צמחים, פרחי הרים, צלליות של חיות פרא ומוטיבים חוזרים בצורה כמעט פסיכדלית, ובו בזמן מעוררת השראה.

בבחירת המיקום של היורט, אוהל הנוודים, הצרכים של בעלי החיים קודמים | צילום: גיל סדגת

במרכז היורט לרוב ניצב תנור מתכת גדול עם ארובה שמיתמרת לחלון השמיים הפתוח למחצה. במקומות בהם העץ או הפחם לא יהיו זמינים, ולעיתים גם שכן, יוזן התנור בגללי בעלי חיים, בעיקר גללי פרות ויאקים שיובשו ברוח. לאחר שישרפו, האפר שיישאר מהם יפוזר כדשן לעשב של שנה הבאה בשדות המרעה. על התנור עצמו מונח קומקום תה, לרוב יותר מאחד. קירגיזים רבים הצהירו בפני כי הם שותים יותר ממאה כוסות תה ביום, אולי קצת בהגזמה.

כשנכנסים לתוך היורט מגלים אווירה חמימה ועיטורים מרובים | צילום: גיל סדגת

בעברה השני של הדלת ניצב ארון נמוך ותמים למראה, לרוב מעוטר ומגולף גם הוא כמו יתר חפצי העץ ביורט. בשונה מרהיט אחסון טריוויאלי שקיים בכל בית, הארון הזה מהווה את בסיס הקיום בהעתקת היורט ממקום למקום לאורך עונת המרעה, ובמקביל למסורת הקירגיזית יועבר בירושה  בעת חתונתם מהוריהם של בני הזוג, כסמל לתחילת המסע בחייהם.

הקירגיזים אומרים שהם שותים יותר ממאה כוסות תה ביום… | הצילום באדיבות אקו Adventure

כמה שיותר רחוק, יותר ירוק

באופן אירוני, קירגיזסטן, שהיתה ידועה בדרכי המסחר שלה, כיום לא ידועה בריבוי דרכי האספלט בה, ולכן ג'יפ זו הדרך הטובה ביותר להתנייד ולצלוח את מעברי ההרים המדהימים שפרוסים לאורך הרכסים. ככל שתקדימו להגיע, כך תזכו לראות יותר שלג בפסגות ולפיכך גם יותר ירוק, אותו ירוק שהרועים הנוודים תרים אחריו במטרה להאכיל את העדרים שלהם.

ג'יפ זו הדרך הטובה ביותר להתנייד ולצלוח את מעברי ההרים המדהימים | צילום: גיל סדגת

אותו מרדף תועלתני מעורר הערכה מתרחש כבר במשך מאות שנים בחלון זמני מוגבל בלוח השנה ויוצר את אחד המחזות האנושיים המיוחדים ביותר שהעין יכולה לבקש. אותם תאים משפחתיים מנתקים מגע כמעט לחלוטין עם הבית שמשמש אותם בכפר ומעתיקים את עצמם ואת כל אורחות חייהם לנקודות מרוחקות, עם כל מה שדרוש להם כדי לקיים עצמם באופן בסיסי על ציר נדודים מתגלגל. אותן הקהילות הכפריות, מה שבעבר היה מוגדר על ידי מסגרת שבטית, חולקות בנחלות מרעה מוגדרות, שיכולות להיות מרוחקות גם יותר ממאה ק"מ מבית הקבע שלהם. אחד הדברים היפים ביותר הוא שהשיקולים בבחירת מקום ההתיישבות הארעי בהרים שם באופן כמעט מובהק את צורכי החיה במרכז, על פני צורכי האדם.

ככל שתקדימו להגיע, כך תזכו לראות יותר שלג בפסגות ויותר ירוק בעמקים | צילום: גיל סדגת

מדרונות מנותקי גישה ועמקים הררים שופעי עשב, שבאופן טבעי לא יילקחו בחשבון על ידי שוכני החוף כמונו כמקום מחיה מתקבל על הדעת, זוכים בקירגיזסטן בעונה הירוקה להשתבץ במבני יריעות הלבד הקטנים, על ארובותיהם מעלות העשן, כמעט בכל נקודה על המפה. המדהימים שברגעים בטיול במדינה הם כמובן אותם מפגשים אקראיים עם שוכני הרים, שגם מדריך ישראלי דובר רוסית ממוצעת והבנה מקיפה של התרבות המקומית ידע לתרגם ולטווח באופן שיעשיר את החוויה לאין שיעור.

טיול ג'יפים בקירגיזסטן מוביל למדרונות מנותקי גישה ועמקים הרריים שופעי עשב | צילום: גיל סדגת

האט, סוס לפניך

כיאה לאזור גבול מרוחק מעיניי הרשויות, ביקשו מאתנו לפני הטיול למסור צילומי דרכון כדי שיוכלו להנפיק לנו אשרות מיוחדות. עמק סארי ג'אז, שנמתח בצפון מזרח המדינה נושק לגבול עם סין ומאכלס ברב ימות השנה, ובמידה מצומצמת יותר גם בחורף, רועים על עדריהם ונקודה בודדת של חיילים קירגיזיים.

היעד הלא שיגרתי ממילא זימן לנו ביקור באחד החורים הנידחים ביותר בו, אבל כזה שעתיד להוכיח למה. הנסיעה מעיר הבירה ברובה התנהלה על מי מנוחות. חלפנו על פני הרכסים העצומים ושדות העמק הלא נגמרים, דרך אגם איסיק קול ופנינו מחוצה לו. יורטים צצים בכל מקום על הגבעות ומידי פעם צריך להאט בשביל פרה או סוס על הכביש, עניין שבשגרה כאן.

ארוחת רועים על רקע היורט | הצילום באדיבות אקו Adventure

עזבנו את הכביש הראשי וירדנו אל דרך עפר שהכניסה אותנו לערוץ יפהפה, שם עצרנו לפיקניק של צהריים בסמוך לאחד הפלגים. נכנסנו לתחום שלא מוכר אפילו על רבים מהמקומיים וסימן לבני אדם או מקום יישוב נעדר לחלוטין.

העוצמה של הטבע

סטינו לאחד הערוצים בדרך דרומה והנוף השתנה מעט וצבע ההרים החליף גוון. הפלגים הרבים שירדו מההרים לא היוו מכשול רציני וחצינו אותם מפעם לפעם בהשפרצות קלות. הנוף המדהים והדרמטי התחדד כשהמשכנו לתוך הרכס. השטח הפך לדומה לזה שהיינו מדמיינים על הירח.

נופים ירחיים, ממראות טיול הג'יפים | הצילום באדיבות GoAdventure

פגשנו בנהר שסיפרו לנו עליו מכבר והג'יפ פילס בו בגבורה. לקראת שעת ערביים הגענו ליעדנו, המחנה בעמק קרקרה. המאמץ הארוך שהיה כרוך בהגעה התגמד מול העוצמה שהטבע יודע להפגין כשאתה לא חושש להתקדם בתוכו. ישבנו ביחד סביב המדורה, מחליפים חוויות שנראו אחרת מכל ג'יפ. אחרי שכל אחד סיים להתארגן באיגלו הזוגי והחושך ירד, זכינו לארוחת רועים כהלכה.

עדר חוצה נחל | הצילום באדיבות GoAdventure

ערפילי הבוקר עטפו את הערוץ בארשת נוכחות קלה ולא מאיימת, כמו שנפוץ לפגוש בהרים בקיץ. ערכנו הליכה נפלאה במעלה הגבעה הסמוכה לנקודת תצפית על כל הסביבה. מלבד המחנה הנידח שלנו, לא מצאנו עוד זכר לנפש חיה, דבר שקשה היה לדמיין לנוכח היופי עוצר הנשימה שחבל הארץ הזה מציע.

קשה לדמיין את יופיו של חבל הארץ הזה, צריך להיות שם כדי להבין | צילום: גיל סדגת

יצאנו להקיף את חופו הצפוני של האגם וכפרים החלו שוב להיפרס לאורך הדרך. חזרנו למושבים הנוחים והדרך המקפצת התאזנה שוב לנסיעה נעימה, מסמלת לנו שהקרבנו בחזרה לציוויליזציה.

צילום תמונה פותחת: גיל סדגת