להלן טיול ג'יפים קליל למשפחות שמתאים גם (ואולי בעיקר) לרכבי שטח קטנים ולג'יפונים למיניהם, וגם לחיות גדולות יותר.
המסלול מתחיל בכביש 7926, המוביל אל ציפורי מדרום. אורך המסלול אינו עולה על 30 קילומטר קלים. לבד מקטעי אתגר, המסלול עובר בשביל עפר פשוט וחביב, והמינימום שכדאי להקדיש לו הוא כארבע שעות. אפשר, כמובן, להישאר כאן גם יום שלם.
מומלץ לשלב בטיול הממונע בשטח גם ביקור באתר הארכיאולוגי הנהדר של ציפורי. אחרי הסיור ביישוב הקדום, מתאספים שוב מדרום לציפורי, קרוב־קרוב לכביש 79, ליד שלט גדול שלא ניתן לפספס אותו: "המינהלה לשיקום נחלי ישראל, מינהלת נחל ציפורי".
בנקודה הזאת התכנס ב־1187 צבא הצלבנים, ערב מסעו הגורלי אל קרני חיטים, שם הובס על ידי המוסלמים בהנהגתו של סלאח א־דין. במקום יש מעיין השופע בדרך כלל במשך כל ימות השנה. בזכות המים הזורמים, הצמחייה כאן מגוונת ורבה, ואנו חולפים ליד עצי רימון, תות ותאנה.
מיזוג נחלים
600 מטר מנקודת המוצא, ואנו חוזרים לכביש הראשי, שמספרו 79. חוצים אותו בזהירות רבה, ובצידו השני עולים על דרך עפר נוחה מאוד, וממשיכים ישר הלאה. זרזיף קטן של מים מלווה אותנו בקביעות מצד ימין. זהו נחל ציפורי. הנוף פסטורלי מאוד. פלחים מעבדים חלקות אדמה, בקר רועה בשדה, ובין הפרות מרחפות אנפיות בקר לבנות.
כשלושה וחצי קילומטרים לאחר מכן הרכב מגיע לאתר שבו סוללים כיום כביש חדש. ציוד מכני כבד נמצא שם, וגם ריח של אספלט. אך החוויה האורבנית
 |
| בהשוואה לסוסים, לג'יפים קל יותר לחצות נחלים |
הזאת תיעלם מהר מאוד, כאשר פונים ימינה, חוצים את הנחל על גשרון ופונים שמאלה. מצד אחד – הגדר, ומהצד השני – נחל ציפורי, שכרגע מוסתר כולו על ידי צמחייה עבותה. בנקודה זו מתחיל סימון השבילים הצבעוני, שמקל תמיד על הניווט. צבע הסימון שילווה אותנו מכאן ואילך הוא כחול. אחרי שניים וחצי קילומטרים חולפים במנהרת בטון, ועוברים יחד איתה אל צידו השני של כביש 77.
אחרי המנהרה, ישר בצמוד לנחל, נוסעים 400 מטר ופונים ימינה, עוברים גשרון ואז פונים שמאלה. כאן מתמזגים נחל יפתחאל (הוא הנחל שמנקז את בקעת בית נטופה) ונחל ציפורי. עוברים ליד גבעת יפתחאל, שמתנשאת לה מצידו הימני של השביל. פעם היו שם שלושה או ארבעה קטעי אתגר תלולים ביותר, שהתאימו רק לנהגים המנוסים ביותר. אבל כיום, אם לשפוט על פי הסלעים הגדולים שחסמו את הדרך, אי אפשר להיכנס אל קטעי האתגר הללו, אבל מותר ומומלץ לעלות על הגבעה ברגל. גם למטיילי רכב שטח מותר לאוורר מדי פעם את הרגליים. מראש הגבעה יש תצפית יפה על השטח.
בריכה לסוסים ולסובארו
ממשיכים הלאה. משמאל, בין סבך הפטל, מרחפים להם שלדגים. זו גם ההזדמנות להזכיר את שאר בעלי הכנף שניתקל בהם בדרך: בנוסף לאנפיות שהוזכרו יש גם שיקשקים ועורבנים. ודאי תבחינו בשיחים ירוקים בעלי תפרחת סגולה. קִטפו עלה קטן, מוללו אותו באצבעותיכם והריחו את ריח המנתה. זוהי הנענע המשובלת. קִטפו עוד מספר עלים, ובחנייה הבאה תוכלו להכין תה צמחים.
ואמנם, התחנה הבאה יכולה לשמש כנקודת התרעננות. עין יִבְקע היא בריכת מים מהתקופה הרומית, ששופצה על ידי הבריטים, כדי שיוכלו לרחוץ בה את סוסיהם. מאז מכונה הבריכה על ידי תושבי המקום "מעיין הסוסים". בעבר רחצו כאן סוסים, ואילו כיום שוטפים כאן סובארו. הבריכה הזו שוקקת בדרך כלל חיים. נוח לפרוק שם צידניות וכסאות נוח, או להחליף דעות מקצועיות על המלה האחרונה בתחום רכבי השטח.
חוצים את הנחל עצמו (לראשונה לא על גשרון או במנהרה), ועוקבים אחרי העורבני הנהדר, המרפרף בכנפיו עד שייעלם בין העצים. צבע הטורקיז של העורבני כאילו נלקח מציפורי יערות הגשם של אמריקה הדרומית. ממשיכים הלאה. כל הזמן בשביל, כל הזמן בעקבות הסימון הכחול.
וכאשר הדרך נפתחת אל טבע רחב ופתוח – עִצרו!
תמר שתול על פלגי מים
משמאלנו – שביל שעולה אל ההר, והוא מוביל אל שביל המיועד לנהגים מנוסים בלבד, לאלה שיש ברשותם רכב שטח גדול ובעל מרווח גחון גבוה. ממש לפנינו (שעה 12, בשפת הטייסים) – בתים על פסגת ההר. זהו היישוב נופית. ועל הצלע שבצד ימין ניצב מבנה עתיק. אפשר לטפס את קטע האתגר שבצד שמאל, ואחר כך לרדת אותו, או לוותר על הכיף המפוקפק הזה, כי כדי לסיים את טיולנו בכבוד, אפשר פשוט לנסוע ימינה, כדי לבקר בטחנה. זוהי טחנת קמח ישנה, ושמה "מחנה הנזירים". הטחנה היתה שייכת
 |
| נחל ציפורי. נוף פסטורלי |
למשפחה דרוזית עד לאמצע המאה ה־19, אז נמכרה למנזר הכרמליתים בחיפה. הנזירים הפעילו אותה, ומכאן שמה. הטחנה היא דו־מפלסית (המים יורדים מהקומה העליונה לתחתונה) והופעלה על ידי מים שהובאו באמה. אמת המים כבר לא קיימת, אך אפשר לראות את התווי שלה במטרים האחרונים, לקראת ההתחברות עם המבנה.
הטחנה פעלה עד שנות העשרים של המאה שעברה. בעת ביקורנו האחרון במקום, היא היתה אפילו נקייה לשם שינוי. עד לפני זמן לא רב התנוסס סמל הכרמליתים מעל משקוף הכניסה. באו כמה ונדאלים, והסירו אותו.
בנוסף לניקיון, בביקור האחרון שלנו היו כאן גם כמה יזמים ברוכים, שמכרו פיתות עם זעתר ושתייה קרה, אך אי אפשר לסמוך שהפינוק הזה יחזור על עצמו. אזהרה ובקשה: יש גשר שמוביל אל הטחנה. אל תנסו לעלות עם הרכב הכבד על הגשר, כדי שלא תצטרכו להתנסות בחוויה המפוקפקת של נפילה אל המים, עם שרידי הגשר. עזבו את הגשר לנפשו!
הטחנה היא פנינה ארכיטקטונית. לאוהבי הטבע מזומנת שם הפתעה נוספת: כמה מטרים מערבית למבנה עומד עץ תמר יפה תואר, שלו סבך אמיתי של חוטרים. זהו התמר היחידי באיזור, והוא שתול על מעיין מים קטן. מי המעיין מפכים כאילו מתוך העץ וזורמים לעבר נחל ציפורי הסמוך. ליד נביעה קטנה זאת יש אחת נוספת, אך היא נטולת עצים.
הטחנה וסביבתה הם שיא הטיול, וגם סופו. מכאן הדרך אל הציוויליזציה קצרה: עוד קילומטרים ספורים של כביש אספלט משובש מעט, ולבסוף מגיעים אל כביש 762. מולנו – כפר חסידים.
עוד טיולי ג'יפים ברחבי העולם
תודות לדוד שמואל, מנצרת עילית, ששימש כמדריך־נהג, על עזרתו הרבה בהכנת הכתבה
