צילום טבע, בארץ ובעולם, הוא חלק ממני כבר שנים רבות. לאורך השנים טבע פראי, בתולי שיד אדם לא הרסה אותו, התחבר אצלי עם יבשת אפריקה. ואז גיליתי את קמצ'טקה… זה התחיל בסרט בנשיונל ג'אוגרפיק והמשיך בפוסטים בפייסבוק. הסתקרנתי עד כדי אובססיה, אמרתי לעצמי שאני חייב להגיע לשם, לדובים, להרי הגעש, לנוף הייחודי. סימנתי את קמצ'טקה כיעד הצילום הבא שלי.
הנוף הייחודי של קמצ'טקה. לא קשה להבין למה פיתחתי אובססיה למקום | צילומים בכתבה: איציק בן מלכי
אז התחילה הלוגיסטיקה: כמעט בלתי אפשרי לטייל בקמצ'טקה באופן עצמאי, התלבטתי בין בין טיול לחובבי צילום לטיול בקבוצה קטנה ששילב טרקים להרי געש, תצפית בדובים ושייט. בחרתי באופציה השנייה, כי רציתי את החוויה בשלמותה ולא רק להתמקד ב"שיעורי צילום". יצאנו לדרך בעונה הטובה ביותר – הקיץ. מאמצע יולי עד סוף אוגוסט דגי הסלמון מגיעים כדי להשריץ, הדובים עסוקים בדייג ואנחנו עסוקים בלצלם אותם. כתבה זו אינה יומן מסע, אלא קמצוץ מהחוויה המדהימה שעברתי כצלם טבע.
דובה עם גורים. אוכלוסיית הדובים החומים בקמצ'טקה היא מהגדולות בעולם
שחור געשי, לבה אדומה, יערות ירוקים
גודלו של חצי האי קמצ'טקה, במזרח הרחוק של רוסיה, הוא כחצי משטחה של מדינת קליפורניה, חיים שם כ-400,000 תושבים, חצי מהם בעיר המחוז, כך שמרחבי הטבע עצומים. חצי האי גובל באוקיינוס השקט ובים ברינג, החוצץ בינו לבין חצי האי אלסקה.
כ-400 אלף אנשים חיים בקמצ'טקה, מחציתם בעיר המחוז
רוב שטחה של קמצ'טקה הוא טבע פראי, המורכב מיערות, כ-300 הרי געש – מתוכם כ-30 עדיין פעילים (נכון לכתיבת שורות אלו ההתפרצות האחרונה התרחשה ב-2013 בהר טולבצ'יק) והרים מושלגים. כל אלה מתווים את הנוף הייחודי של קמצ'טקה בגווני שחור געשי, לבה אדומה, יערות ירוקים עבותים לצד יערות מפוחמים שנשרפו בעקבות ההתפרצויות.
יער מפוחם, תוצאה של התפרצות הר געש
מזג אוויר הוא סוב-ארקטי, אולי זה נשמע נחמד, אך לא לצלם המצוי. גם כאשר אתה מתעורר לבוקר שנראה מבטיח מבחינת תנאי הצילום, תוך דקות הכל יכול להשתנות וגשם שוטף או עננות יורדים עליך.
עד ההתפרצות הבאה
את הימים הראשונים ניצלנו לטובת טרק להר הגעש מוטנובסקי, הליכה לא קלה שברובה הייתה על שלג שעדיין לא הפשיר מהחורף. ריח חריף של גופרית מתחזק ככל שמטפסים גבוה יותר, ומדי פעם נפגשים בבורות בוץ גופרית פעילים. אבל הנופים המטריפים מפצים על הקושי בנשימה ובהליכה. ההר נישא לגובה של 2,330 מטר, אך משום שערפל כבד כיסה את הפסגה והראות היתה אפסית, מטעמי בטיחות ויתרנו על השפיץ.
מחנה האוהלים למרגלות הר הגעש מוטנובסקי. טבע בתולי מקיף אותנו מכל עבר
שני לילות בילינו במחנה אוהלים באזור ההר. במהלך היומיים חיפשתי לצלם ניגודי צבע שמסמלים את העוצמות של הטבע הבתולי הזה, מתחת לאדמה ומעליה.
לאורך כל שעות היממה המצלמה לא נחה לרגע
את הלבה עצמה ראינו למרגלות הר הגעש טולבצ'יק בלילה, כשבדרך צעדנו על שדות לבה מההתפרצות האחרונה, עיסה שהתקרשה ויצרה טקסטורות מטורפות. קשה מאוד לשהות בחום שהלבה מפיצה, אתה עומד ליד, מסתכל לאדום של הלבה בעיניים ומקווה שתמתין קצת, עד שנתרחק, להתפרצות הבאה.
גלריית תמונות של נופי קמצ'טקה (לחצו על התמונות להגדלה)
הדובים יוצאים לדוג
הגורם העיקרי שמשך אותי לקמצ'טקה היה הדובים החומים המצויים שם בהמוניהם – כ-10,000 דובים, אחד המקבצים הגדולים בעולם.
קמצ'טקה היא אזור ההשרצה השני בגודלו בעולם של דג הסלמון, ובכל קיץ עם הגעתם של נחילי הענק (בעיקר לאגם קוריל), מתרחשת חגיגה של ממש. הדובים, שמכינים עצמם לשנת החורף וצריכים לצבור הרבה שומן, דגים כמויות אדירות – כ-30 ק"ג דגים ליום. זו גם הזדמנות למריבות על שטחי דייג מובחרים ולימוד הגורים הצעירים כיצד לדוג. כל אלה הופכים את האזור בעונה זו לחוויה בלתי נשכחת, שאפשרה לי להתקרב לדובים במרחק מטרים ספורים כשהם עסוקים בדייג ולא בי.
מעבר לנופים המהפנטים, גורם המשיכה הגדול של קמצ'טקה הם הדובים החומים, שנמצאים כאן בהמוניהם
ההגעה לאגם מהווה חוויה בפני עצמה: אנו עולים למסוק רוסי ישן וטסים במשך שעה, כשבמהלך הטיסה נגלים מהאוויר נופי האזור הייחודיים. עוד לפני הנחיתה מפלס ההתרגשות עולה, כשאנחנו רואים דובים מתרוצצים בשטח. עם הנחיתה מקבלים את פנינו מאבטחים חמושים, שמלווים אותנו לתוך מחנה קמפינג שמסביבו גדר חשמלית. לאחר התמקמות זריזה יוצאים עם סירה לחפש חוף עם אקשן.
גלריית תמונות של דובים חומים בקמצ'טקה (לחצו על התמונות להגדלה)
מאבקי כוח דוביים
בעוד שהנקבות נמנעות ממגע ממאבקי כוח, הזכרים מפגינים את כוחם במאבקים על אזורי הדייג. כמו שבאפריקה חיכיתי לאירוע דרמטי של טריפה, בקמצ'טקה קיוויתי לתעד במצלמתי מפגש של עוצמה בין שני דובים זכרים, ניתן רק לדמיין את רעש המים הניתזים והשאגות.
אחת מהחוויות יוצאות הדופן היא לצפות במערכת היחסים האנושים בין האם לגוריה. במהלך הטיול יצא לי לפגוש את התא המשפחתי הזה בסיטואציות שונות. במעבר בין המחנה שלנו לתחנת מחקר פגשנו על אם הדרך דובה מיניקה את ארבעת גוריה, מחזה נדיר לפגוש ארבעה גורים יונקים. התרחקנו משם במהירות למשמע הנהמות שהשמיעה, היא גוננה על גוריה ואנו חיכינו עד שתסיים להניק.
מחזה נדיר: דובה מניקה ארבעה גורים
בזמן שהאם עסוקה בדייג, הגורים חופשיים להשתעשע ולהשתולל. היותר בוגרים מתאמנים בדייג, יצא לי לצלם אחד מהם שהפגין מיומנויות יוצאות דופן למרות גילו הצעיר.
לקמצ'טקה הגעתי בעיקר בגלל הדובים והם לא אכזבו אותי. הקשר אליהם קרוב יותר ממה שיכולתי לדמיין. התרחשויות הצילום הן בלתי מוגבלות שם, יכולתי לבלות על גדות האגם עוד שבועיים לפחות בצפייה וצילום של דובי קמצ'טקה.
צילמתי כ-7,000 צילומים במהלך הטיול, רובם התמקדו בדובים, אבל אני בטוח שאחזור לחצי האי הייחודי הזה בשנים הקרובות, גם בשל החוויה הייחודית שעברתי וגם כי אני חש שלא מיציתי את הפוטנציאל הצילומי הטמון במקום.