טיול בקטלוניה – בין הפירנאים לקוסטה בראווה

קטלוניה מוכרת לרוב הישראלים בעיקר בזכות ברצלונה, שהפכה בשנים האחרונות לאחד מיעדי הנסיעות האהובים והפופולריים ביותר, עד שלעיתים נדמה שהיא ממש עיר ואם בישראל (די לראות את כמות האוהדים הישראלים של קבוצת הכדורגל ברסה כדי להבין את גודל החיבור). אבל קטלוניה היא הרבה יותר מברצלונה. היא הרים פראיים יפים עד כאב, חופים מפורצים יפים כמו חלום, ערים עתיקות וכפרים זעירים, תרבות ייחודית וגאווה מקומית, אפילו השורשים היהודים נטועים כאן בחוזקה למרות שעברו יותר מ-500 שנים מאז גירוש ספרד.

במהלך שבוע גדוש ומגוון גמאנו קילומטרים רבים לאורכה ורוחבה של קטלוניה, רובם היו בהרים ומיעוטם לאורך החוף. שוב ושוב במהלך אותו שבוע הלב הוצף באהבה, העיניים לא שבעו מהמראות, הריאות התרגלו לנשום אוויר צלול ונקי, הרגלים למדו להכיר שבילים הרריים ורחובות מתפתלים. החלטה לחזור לטייל כאן בעונות שונות ובקצב איטי ורגוע התחזקה עם כל פיתול של הכביש, בכל ירידה לעמק צר וירוק מוקף בהרים אדירים, מול כתמי שלכת באדום, כתום וצהוב שזהרו בלבם של יערות מחטניים ירוקים, בכל לילה במלון כפרי מבודד, בכל מפגש עם אנשים חמים וצחקניים. אהבה ממבט ראשון, שרק הלכה והתחזקה עם כל מבט נוסף.

קדאקס שבצפון קוסטה בראווה. בתים צבועים לבן משתפלים אל המפרץ

עמק ארן: טבע שופע ופראי
תקלה באוטובוס גרמה לכך שאת הדרך אל ויאלה (Vielha), בלבו של עמק ארן (Val d'Aran), בפינה הצפונית-מערבית של קטלוניה, עשינו בחשכה מוחלטת. את פיתולי הדרך, שירדו במורד ההרים בתלילות מבהילה, אפשר היה להרגיש גם מבלי לראות דבר, והאורות היחידים שנצנצו מדי פעם, מלבד מיליוני הכוכבים בשמים, היו אורות אקראיים של כפר קטן על צלע ההר. כך קרה שהגענו לעיירה המקסימה, שרחובותיה מרוצפי אבן ונחל רחב שוצף במרכזה, בלי לדעת איך נראה האזור מסביבנו. למרות הבידוד והמרחק ממרכזים עירוניים גדולים, ויאלה מציעה כל מה שמטייל בפירנאים צריך – ממלונות נעימים, דרך חנויות לבגדי ספורט וסקי ועד למסעדות מצוינות, ברים ובתי קפה. ההפתעה הגדולה ציפתה השכם בבוקר, כשקרניים ראשונות האירו את הפסגות מסביב ואפשר היה לגלות עד כמה קרובים ההרים הגבוהים החובקים את העיירה מכל עבר.

מידע שימושי: מלון נחמד בוויאלה – Hotel Eth Pomer, כתובת: Ctra. Gausac, 4, אתר אינטרנט; מסעדה מומלצת: Restaurant Era Lucana, כתובת: Avda. Alcalde Calbetó Barra, אתר אינטנרט.

מה אפשר לעשות בעמק ארן: בחורף – סקי ופעילויות שונות בשלג, בשאר עונות השנה – מסלולי הליכה, רפטינג, רכיבה על סוסים, ביקור בפארק ארן (Aran Parc), שבו מטיילים בשבילי עץ בין מתחמים טבעיים ורחבי ידיים בהם נמצאים בעלי חיים שזהו אזור מחייתם הטבעי (תוכלו לראות כאן אפילו דובים!), אתר אינטנרט.

נופים בעמק ארן. פסגות ירוקות ומעוגלות מתחלפות בפסגות משוננות וטרשיות

מעבר לגובה המרשים ולטבע השופע, יופיים של הפירנאים הוא בעיקר בפראות שלהם. פסגות מעוגלות ורכות שמתחלפות בפסגות משוננות וטרשיות וחוזר חלילה, ואלה וגם אלה סוגרות על עמקים עמוקים. פה ושם נראה כפר קטן שבתי האבן האפורים שלו עם גגות הצפחה השחורים תלויים בקצה מצוק או על צלע של הר, ולפעמים פזורים בתחתיתו של עמק. אבל מעבר לכך, נראה כאילו יד אדם לא נגעה באזור. כמו שנוצרו ההרים, כך נותרו. עוצמתיים, בעלי נוכחות, נטולי עידון או מצועצעות. מי שמחפש כפרי תיירים מפונפנים עם חנויות מזכרות ומסעדות שמגישות "תפריט בינלאומי", טוב יעשה אם ייסע למקומות אחרים. כאן פרוע ופראי וכמעט ריק מאדם ומהשפעותיו. ועם זאת, יש לציין לטובה את הכבישים ההרריים. נכון שהם צרים (נתיב אחד לכל כיוון, ללא שוליים) ומתפתלים באופן שלעיתים הופך את הקיבה, אבל הם מתוחזקים להפליא, בלי בור, חור או מכשלה כלשהי, עם קווי הפרדה ברורים, כאילו צבעו אותם זה עתה, ומנהרות חצובות בהר במקומות שתלילות ההרים נראתה מוגזמת אפילו עבור סוללי הכבישים המקומיים.

באשר לתענוגות הגשמיים: לא התקשנו למצוא מסעדות מצוינות שבהן הגישו מנות בשריות משובחות, מרקים עשירים, רובם נקראים "קרם", כלומר מכילים שמנת, יינות מקומיים טובים עד טובים מאוד וקינוחים נהדרים – לפחות פעם אחת התפנקו עם מנה של קרם קטלן, הגרסה הקטלונית לקרם בורלה. ומה עם לינה? בהרים התארחנו במלונות כפריים של שלושה כוכבים, כולם היו נקיים מאוד, עם חדרים נעימים (חלקם נעימים להפליא), שירות טוב וארוחות בוקר שכללו מגוון נאה של גבינות ונקניקים מקומיים, לצד טורטיה (חביתה-פשטידה עמוסה בבצל) ומאפים טריים. כמנהג המקום, לצד הלחמים תמצאו תמיד ראשי שום ועגבניות – לעיתים מרוסקות, לעיתים שלמות ולצדן פומפיה קטנה – שנועדו להכנה עצמית של המעדן הקטלוני: לחם קלוי, מרוח בשום וברסק עגבניות. נפלא.

ויאלה, עיירה מקסימה מוקפת הרים מכל עבר

שמורת איגואסטורטס: מים מכל עבר
אני עומדת בקצה השביל, בגובה של 2,000 מ', מולי פסגות קרחות, משוננות באופן לא הגיוני, חובקות אגם תכול מוקף בעצים. איגואסטורטס, או בשם המלא – הפארק הלאומי איגואסטורטס ואגם סנט מאוריסי (בקטלונית, Parc Nacional d'Aigüestortes i Estany de Sant Maurici), הוא אחד המקומות היפים שטיילתי בהם אי פעם. מעבר לכל פיתול בשביל, מעל צמרות העצים, לצד מפלים שזולגים על אבנים וסלעים – נגלים מראות שאין מילים לתאר את יופיים. טבע פראי ובלתי נגוע, גם בזכות שורה של איסורים שחלים על המטיילים כאן – מאיסור על הבערת אש, דרך איסור על דיג באגמים ועד איסור על לינה בשטח (לרשות המטיילים עומדות בקתות לינה פשוטות שבפשוטות הפזורות בשמורה). ומים, כמה מים יש כאן! באגמים גדולים וקטנים (200, לא פחות), בנחלים, במפלים. לא במקרה פירוש השם איגואסטורטס בקטלונית הוא "מים מתפתלים".

נקודת תצפית בשביל הליכה בפארק הלאומי איגואסטורטס

יש כמה כניסות לשמורה רחבת הידיים, אנחנו נכנסנו אליה מהכפר אספוט (Espot), שבצדה המזרחי. היתרון בכניסה הזאת הוא שבכפר פועל שירות של מוניות-ג'יפים שייקחו אתכם עד אגם מאוריסי היפהפה, מעבר למקום שבו מותר למכוניות פרטיות לנסוע. בדרך זו תחסכו הליכה בדרך תלולה למדי ותשמרו כוחות לטיול בשמורה עצמה.

בשמורה יש לא מעט מסלולי הליכה מסומנים, מטיול של שעה-שעתיים ועד טרקים של כמה ימים. המסלולים עוברים באזורים שונים ומציעים מגוון מרשים של נופים. אנחנו נעזרנו בהדרכה המצוינת של מעין בן-דע, ישראלית שחיה באזור שנים רבות ומכירה אותו כאת כף ידה. מעבר לשבילים היפים בהם היא הובילה אותנו, הידע שלה על החי והצומח, התרבות וההיסטוריה, השפה והמנהגים, כל אלה העשירו את הטיול בשמורה וקרבו אותנו עוד יותר לקסם של קטלוניה.

מידע שימושי: הדרכה בעברית בפארק הלאומי איגואסטורטס וברחבי הפירנאים: מעיין בן דע, מייל mayanbenda@gmail.com, טלפון 0034-680-671838. מלון ממולץ בכפר אספוט, למרגלות השמורה – Hotel Roca Blanca. מסעדה טובה, במרחק צעדים אחדים מהמלון – Juquim Restaurant בכיכר Sant Marti. מהכפר גם יוצאים הג'יפים שמובילים לתוך השמורה, פרטים והזמנות בלשכת התיירות המקומית בלב הכפר. עוד מידע על אספוט והסביבה תמצאו באתר האינטרנט.

אגם באיגואסטורטס. ברחבי הפארק פזורים לא פחות מ-200 אגמים

עמק נוריה: שקט על פני תהום
עמק ארן היפהפה, שבו פתחנו את הטיול, נמצא בפינה הצפונית-מערבית ביותר של קטלוניה, עמק נוריה (Vall de Nuria) נמצא בפינה הצפונית-מזרחית ביותר, נושק לגבול עם צרפת. גם כאן המילים נגמרות כשמנסים לתאר את יפי המקום. נתחיל בדרך ההגעה לעמק הגבוה, המוקף פסגות שמתנשאות ל-3,000 מ'. אין כביש גישה לכאן והדרך היחידה להגיע לעמק היא ברכבת זיזים – rock railway, שיוצאת מהעיירה Ribes de Freser. הרכבת מטפסת על מסילה צרה בתלילות מסמרת שיער, צוברת במהלך 12.5 ק"מ גובה של 1,000 מ'. הנוף שנגלה מהחלונות הגדולים יגרום לכם לצעוק, מי מהתרגשות ומי בבהלה.

עמק נוריה. שלווה אינסופית לרוצים להתנתק מהכל

המסע מסתיים בלבו של העמק המבודד. כל מה שיש פה זה כנסייה מרשימה ובית מלון גדול שחובק אותה משני צדדיה. ואגם. והרים. ומסלולי סקי. ומסלולי הליכה. ונופים, איזה נופים! בלילה ענן ירד על העמק, כיסה אותו ואותנו בשמיכה צוננת ורטובה, שמרחה את אורות המלון לזוהר מסתורי. ומסביב שקט, שקט בלתי הגיוני, לא אפשרי בעולמנו התזזיתי. אין מה לעשות כאן בלילות, אין לאן ללכת או איפה לבלות. אפשר רק לנשום את האוויר הדליל, להתבשם בשלווה האינסופית ולהצטער שיש כאן אינטרנט אלחוטי – בלעדיו, הניתוק היה מושלם.

בבוקר שמיכת הערפל מתפוגגת והנופים גורמים ללב להחסיר פעימה. הנמרץ שבינינו מגלה שביל הליכה קצר שמוביל אל תצפית מדהימה בקצה מצוק, משם אפשר לראות את הצד השני של ההר ואת העמקים שמעבר לו. מהמצוק נראית גם הרכבת הקטנה מטפסת בעוז במעלה ההר, וממול, על שביל חמורים עתיק, זוג הורים ושני ילדים קטנים, ארבעתם לבושים בבגדי ספורט ומצוידים במקלות הליכה, צועדים בשביל התלול בקלילות מעוררת הערכה. מי שמתחיל לצעוד בהרים בגיל כזה, אין גבול לאן שיגיע בבגרותו.

שביל הליכה בעמק נוריה. בחורף, כשההרים מתכסים שלג, פועל כאן אתר סקי קטן

מידע שימושי: בעמק נוריה יש רק מלון אחד, גדול מאוד, שאגף אחד שלו מציע חדרים סטנדרטיים ובאגף השני, החדש יותר, יש חדרי משפחה עם חדר הורים וחדר ילדים ודירות בעלות שני חדרי שינה, מטבח וסלון. כיוון שאין בעמק דבר פרט למלון ולכנסייה, את הארוחות אוכלים במסעדת המלון – בסגנון בופה (אפשר גם להזמין מנות מהתפריט), לא מסעדת גורמה אבל בהחלט סבירה. בעיירה Ribes de Freser, שממנה יוצאת הרכבת לעמק יש מסעדה מצוינת, Restaurant Els Caçadors, במלון בעל אותו שם, בכתובת Carrer Balandrau, 24, (לבעלי חיך הרפתקני, נסו את גלידת החומץ הבלסמי – פחות מוזר ממה שהשם מרמז, אבל בהחלט מנה מאתגרת ומעניינת מאוד). לפני שאתם שוקעים בארוחה נינוחה וארוכת שעות, בדקו את לוח השעות של הרכבת, שכן אם תחמיצו את הרכבת האחרונה, לא תוכלו להגיע לעמק נוריה.

מה אפשר לעשות בעמק נוריה: קודם כל, נרגעים, נחים, נושמים את האוויר הצלול, שוכחים את הלחצים היום-יומיים. בחורף פועל אתר סקי ממש מחוץ למלון. בשאר העונות יש אינספור מסלולי הליכה מסומנים באזור, ממסלולים קצרצרים ועד כאלה שאורכים כמה ימים. אפשר גם לחצות את הגבול ולטייל בצד הצרפתי של הפירנאים. בנוסף, לצד המלון יש חוות סוסים ואפשר לצאת לטיול רכיבה, וליד האגם הקטן יש אזור משחקים ושעשועים לילדים.

קוסטה ברוואה: כשדאלי פגש את גאלה
חשבנו שנפרדנו מההרים כשירדנו אל עבר החוף, אבל למרבה השמחה התברר שאין זה כך. הפרה-פירנאים (Pre-Pyrenees), שנמתחים במקביל לפירנאים, מגיעים עד סמוך לקו החוף. פסגותיהם אינן גבוהות, פראיות או טרשיות כפסגות הפירנאים, אלו הרים מעוגלים, רכים, ירוקים ויפים מאוד, והם ליוו אותנו ביום וחצי שבילינו בקוסטה בראווה (Costa Brava, החוף האמיץ או הפראי), רצועת חוף יפהפייה המתחילה מצפון לברצלונה ומסתיימת בגבול הצרפתי.

רגע לפני הים עצרנו בעיירה הימי ביניימית בסאלו (Besalú), שגשר מסיבי מהמאה ה-12 מוביל אליה. בסאלו היא עיירת בונבוניירה, משופצת להפליא, עם חנויות קטנות ומקסימות ומסעדות מצוינות והיא מושכת אליה תיירים רבים. במקום היפה הזה, כמו בעיירות נוספות בסביבה, נמצאים שרידים מרגשים לחיים היהודים שהיו פה לפני האיקוויזיציה וגירוש ספרד ב-1492. מקווה הטהרה של באסלו, שהתגלה במקרה על ידי קבלן שעבד באזור, חפור עמוק באדמה ומדרגות צרות מובילות אל בריכת המים.

בסאלו, עיירה ימי ביניימית מקסימה

מידע שימושי: אם תרצו לטייל ברובע היהודי של בסאלו, תזהו אותו על פי סמל מיוחד שטבוע במדרכה (הסמל מופיע ברבעים יהודיים בערים ועיירות נוספות בקטלוניה) – אותיות מעוצבות בעברית מאייתות את המילה "ספרד", אם מסתכלים טוב, אפשר לראות כאן גם את המילה "זכור" ואפילו "מפה" בעברית. מידע נוסף על בסאלו ועל החיים היהודיים שהיו כאן אפשר לקבל בלשכת התיירות המקומית שממוקמת סמוך לכניסה לגשר המוביל אל העיר. כיאה לעיירה תיירותית, בבאסלו יש מסעדות מרובות, אנחנו אכלנו ארוחה מצוינת במסעדת La Cúria Reial, ב-Plaça Llibertat 8 אתר אינטרנט, עם מרפסת יפה המשקיפה על הגשר העתיק ועל הנהר. בבסאלו יש כמה מלונות, אנחנו העדפנו לישון על שפת הים, בעיירה רוזס (Roses) במלון ארבעה כוכבים (היחיד בטיול שלנו) ממש על טיילת החוף, עם נוף מקסים של הים. Hotel Terrazza, בכתובת Av. de Rhode, 32, אתר אינטרנט

הגשר העתיק המוביל לבסאלו

אם יש לכם רק יום אחד לבלות בקוסטה בראווה, מומלץ להקדיש אותו לאמן הסוריאליסטי, יליד קטלוניה, סלבדור דאלי. חובבי אמנות מכל העולם מגיעים למוזיאון דאלי בעיר הולדתו פיגראס (Figueres), אבל אם אתם רוצים להכיר יותר לעומק את רוחו הפרועה והבלתי מרוסנת של דאלי, כדאי לכם להרחיק אל פורט ליגט (Port Lligat) המבודדת, לבית שבו גר עם אהובתו גאלה עד יום מותה. לבקתת הדייגים הקטנה במפרץ קטנטן ומבודד הגיעו דאלי וגאלה אחרי שאביו של האמן זרק אותו מביתו, כשזה סירב להיפרד מאהובתו המבוגרת ממנו בעשור. השניים הפכו את הבקתה הצבועה לבן לביתם, ועם השנים הוסיפו לו קומות, רבדים, נדבכים, כוכים, מסדרונות, גרמי מדרגות, חצרות פנימיות, מטעי זיתים.

המפרץ בפורט ליגאט כפי שהוא נשקף מגינת ביתו של סלבדור דאלי

מבחוץ, ביתו של דאלי נראה עדיין קטן וצנוע. בפנים מצפה למבקר חוויה מיוחדת הכוללת טיפוס במדרגות צרות שמובילות לחדרים לבנים, חלקם עם חלונות המשקיפים על המפרץ, אחרים נטולי חלונות ועמוסים בציורים וחפצים שונים ומשונים. מדי פעם נפתח פתח לחצר פנימית כזאת או אחרת, כשגולת הכותרת מגיעה בדמותה של בריכת שחייה הזויה, המזכירה אבר מין גברי, מוקפת ברהיטי גן בעיצובו של דאלי, מוזרים והזויים לא פחות.

מידע שימושי: הביקור בביתו של דאלי בפורט ליגאט דורש היערכות מוקדמת. לא רק שיש להזמין את כרטיסי הכניסה זמן רב מראש, הם מיועדים לשעה מסוימת ויש להגיע לפחות עשרים דקות לפני הזמן הנקוב, אחרת מפסידים את הכניסה לבית, גם אם חיכתם בסבלנות לרגע הזה חודשיים תמימים. הסיור בבית נעשה בקבוצות קטנות בלווית מדריך מקומי. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

בריכת השחייה, בעלת הצורה הפאלית, בחצר ביתו של דאלי בפורט ליגאט

לאחר הביקור בבית של דאלי מומלץ לחצות את ההרים ולרדת בצדו השני של המפרץ, לעיירה קאדקס (Cadaqués), ממנה "גלה" דאלי לפורט ליגאט. זוהי עיירה מתוקה להפליא, עם סמטאות צרות ומתפתלות ובתים צבועים בלבן, כנסייה מרשימה בראש גבעה ושלל בתי קפה ומסעדות על הרציף שנמתח לאורך המפרץ. ישיבה נינוחה על כוס קפה ובירה בשולחן המשקיף על המים הכינו אותנו לקראת ארוחת צהריים נינוחה לא פחות במסעדה שאף היא משקיפה על המים. מכאן נמשיך לג'ירונה (כך הקטלונים קוראים לעיר שהספרדים קוראים לה חירונה), לסיור מרתק בעקבות המורשת היהודית – ברחוב היהודים, דרך בית הכנסת שעובר שיפוץ מאסיבי, ובמוזיאון היהודי שבו מוצגים רבים ומעניינים. הרמבלה של ג'ירונה, בדומה לזו של ברצלונה, מציעה שלל חנויות ואפשרויות שופינג למי שצריך קצת תענוגות עירוניים לצד הטבע שלו.

ג'ירונה, שהספרדים קוראים לה חירונה, היא עיר יפהפייה ומסתורית

הדרך מג'ירונה לשדה התעופה של ברצלונה אורכת קצת יותר משעה, זמן מספיק כדי להתחיל להתגעגע לנופי קטלוניה אפילו לפני שעזבנו.

___

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות של קטלוניה

מפת המסלול המתואר בכתבה: