בסרייבו ביקרתי במסגרת טיול בן חודש בין מדינות הבלקן: מסלובניה בצפון ועד אלבניה בדרום. כחובב היסטוריה, פוליטיקה וצילום סקרנה אותי מאז ומתמיד אירופה שמדרום לדנובה, זו ששקעה במלחמות דת ארוכות ועקובות מדם ושהפכה לקרקע פוריה עבור תהליכים משמעותיים שהתפשטו ממנה לעולם כולו.
פירוקה של יוגוסלביה לגורמים ולידתן הכואבת והטראומטית של הישויות שהרכיבו אותה הושלמו לפני למעלה מ-20 שנה. מאז נדמה כי מרבית ממשלות הבלקן מישירות מבטן מערבה אל בריסל ומסתירות את פצעי העבר באמצעות תחבושות טלאים מאולתרות המכסות זיכרון דואב. מקרה הבוחן של בוסניה והרצגובינה ייחודי בנוף הבלקני – היא מציגה את עברה הכואב ללא מסננים וחושפת מציאות מורכבת של אומה שזהותה עומדת בכל העת למבחן.
מבט על העיר מבית הקברות | הצילומים בכתבה: יואב אלעד
הדרך המרהיבה אל סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, בין מעברי הרים מושלגים, צריחי מסגדים הרוסים למחצה ושיירות רכבים מאובקים ועטורים סמלים לאומיים מעידה כי המדינה אינה ממהרת להסתיר את צלקות המלחמה. בשונה משכנותיה, אוכלוסייתה אינה הומוגנית אלא מורכבת משלוש ישויות עוינות, שדממת התותחים לא השקיטה את המתח והחשדנות המבעבעים ביניהן: סרבים אורתודוקסים, קרואטים קתולים ובוסנים מוסלמים. סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, היא כרך מרתק ושונה מכל עיר אחרת בה ביקרתי במהלך הטיול. סיפורה נגלה בכל קרן רחוב, מבנה דת, שיכון מתפורר ודוכן בשוק המקומי.
ילדה בכיכר ברובע התורכי של העיר
עיר שהיא מוזיאון היסטורי
"סרייבו היא תצוגה חיה של יחסים בין בני אדם", אמר סרדיאן יוקוביץ', מדריך סיורים מקומי, שהכרתי בין סמטאות השוק המקומי. "היא עדות לא רק להרס שאנחנו מייצרים, אלא גם לאופן שבו ניתן לתת את הכבוד הראוי לזיכרון ולבנות את העתיד תוך למידה ממנו. לייצר סביבה שבה העתיד והעבר מתקיימים בהרמוניה".
אל סרייבו הגעתי מזגרב, בירת קרואטיה, ותכננתי להישאר בה יומיים לפני שאמשיך אל חופי מונטנגרו דרך מוסטר ודוברובניק. עד מהרה התברר לי שביקור של יומיים במוקדי העניין המרכזיים יעשה עוול לעיר שהיא מוזיאון מרתק בפני עצמו, וראוי להישאר בה מספר ימים נוספים כדי ללמוד על רבדיה המורכבים והמרתקים.
שיכונים הרוסים, מנוקבים בסימני פגזים, זכר לעבר הטראומטי של העיר
סרייבו נבנתה לאורך נהר מיליאצקה בין הרים גבוהים המשקיפים עליה מכל עבר. מיקומה בעמק מבודד ומוגן תרם להתפתחותה כמרכז אזורי בשנותיה הראשונות תחת השלטון העות'מני, אולם כמעט שהביא להחרבתה על ידי כוחות יוגוסלביה שצרו עליה במשך שלוש שנים, הפגיזו אותה ומנעו אספקת מזון, מים ותרופות.
עם השנים נכבשה העיר על ידי שליטים רבים, אשר הרחיבו אותה כשהם מותירים את חותמם על חזיתות מבניה ודרכיה. עד סוף המאה ה-19 היתה סרייבו עיר עות'מנית גדולה, שזורת מסגדים, מבני עץ צמודי קרקע וסמטאות שוק מתפתלות וצבעוניות. לאחר שנכבשה על ידי אוסטרו-הונגריה, הורחבה העיר והטבעת המקיפה את מרכזה ההיסטורי תוכננה כרשת דרכים סדורות ורחבות, שלצדן מבנים בארוקיים וניאו-קלאסיים. בהמשך הוקמה יוגוסלביה, וסביב מרכז העיר נבנו שיכוני בטון אדירים לאורך שדרות רחבות, בדומה לערים קומוניסטיות אחרות במזרח אירופה. המעבר העדין בין שלושת המרקמים השונים מדגיש את קסמה של העיר כפסיפס עשיר של סגנונות בנייה, תרבויות, דתות ולאומים החיים זה לצד זה.
נשים מוסלמיות צעירות. אוכלוסיית סרייבו מורכבת משלוש ישויות נפרדות: סרבים אורתודוקסים, קרואטים קתולים ובוסנים מוסלמים
כאן נפלו הפגזים
התחנה הראשונה לביקור בעיר ממוקמת בפינת הרחובותObala Kulina Bana ו-Zelenih Beretki. בין בתי הקפה ניצב לוח זיכרון צנוע ומתפורר אשר מזכיר כי "במקום זה נרצח יורש העצר האוסטרי-הונגרי פרנץ פרדיננד ובכך החלה מלחמת העולם הראשונה". מרתק לא פחות האופן שבו מתייחסים המקומיים והמבקרים בשוויון נפש ובאדישות לנקודה חשובה כל כך בה הוצת הגפרור שהוביל למותם של מיליונים, לקריסתן של אימפריות, לצמיחתם של לאומים ולתמורות משמעותיות חשובות אחרות בעולם כולו.
מקומות בהם נפלו פגזים סומנו באדום ותושבי העיר קוראים להם "ורדי סרייבו"
לצד לוח הזיכרון נתקלתי לראשונה במוצג ורדי סרייבו (Sarajevo Roses). במסגרת מאמצי ההנצחה לתקופת המצור הסרבי על העיר מסומנים ברחבי סרייבו אתרים בהם נפלו פגזים שהובילו למותם של אזרחים. סימני הפגיעה נצבעו באדום והם נקראו בפי התושבים "ורדי סרייבו" שכן אופן התפזרות הרסס דומה לפרח.
הנצחתן הסמלית של הפגיעות והתפרסותם של האלמנטים בעיר מדגישות את הטקטיקה הסרבית: שיעור גבוה יותר של ורדים קיים לצד מבנים בעלי חשיבות אסטרטגית וסמלית כגון מסגדים, בתי ספר ושווקים, וכן ברובע בשצ'ריה העתיק שבמרכז העיר, סמל הכיבוש העות'מני בסרייבו.
אתרים בעיר
בשצ'רשיה (Bacsarisija), הרובע התורכי של העיר, ממוקם לא הרחק מלוח הזיכרון, במרחק של כחמש עשרה דקות הליכה לאורך גדת הנהר הצפונית. במרכזו כיכר מרשימה עם מזרקה מעוטרת והוא משמש כאחד המרכזים החשובים עבור האוכלוסייה המוסלמית בעיר. עם שחר מתמלאת הכיכר מתפללים בדרכם לתפילת השחר ובהמשך פורקים בה סוחרים את מרכולתם בדרכם אל הדוכנים בשוק. לקראת שעות הערב מתמלאת הכיכר שוב במבקרים, ובערב נפתחים בתי הקפה וריח חזק של נרגילות מתפשט דרך סמטאות השוק אל הכיכר.
כיכר הבאזר התורכי בלילה
השוק התורכי הוא מתחם נהדר ללכת בו לאיבוד. מיד עם הכניסה אליו מהכיכר המרכזית של בשצ'רשיה ישטפו אתכם ריחות הקבב ומאפי הגבינות, קריאות המואזין ופעמוני הכנסייה והמבחר העשיר אשר מוצע למכירה בין הדוכנים.
האוכל בסרייבו, כמו הרבה צדדים אחרים, הוא עירוב של התרבויות והדתות המרכיבות את העיר
בלב הבזאר התורכי, בין מבני העץ נמוכי הקומה, בולט הצריח התמיר של מסגד Gazi Husrev-Beg שנבנה במאה ה-16 על ידי העות'מנים והיה למסגד החשוב ביותר בעיר. למסגד עיטורים אוסטרו-הונגריים קלאסיים, אשר אינם מאפיינים אדריכלות אסלאמית האוסרת על שימוש במוטיבים מן העולם הגשמי. השימוש בעיטורים התקבל על ידי הקהילה המוסלמית בשביעות רצון, דבר המרמז על אופיה הליברלי. המסגד הוא חלק ממערך חברתי עבור האוכלוסייה המוסלמית בעיר והוא משמש גם כמוקד לתגבור חינוכי, כמכרז היטהרות וכבסיס להסעדת סטודנטים ונזקקים. בשעות אחר הצהריים מגיעים למקומות סטודנטים רבים בלבוש חילוני ולמבקרים נדמה כי מדובר ברחבה של קמפוס אוניברסיטאי ולא בחצר של מבנה דת.
בלב הבזאר התורכי, בולט הצריח התמיר של המסגד
• המסגד פתוח בכל יום בין השעות 19:00-9:00.
היעד הבא בסיור הוא בית העירייה (Vijecnica) הממוקם מזרחית לבשצ'רשיה. הוא הוקם בסוף המאה ה-19 בסגנון ניאו-מורי ובהשראת הארמון המוסלמי באלהמברה, בעיר גרנדה בדרום ספרד. חזיתות המבנה משלבות עיטורים וקשתות המאפיינות את האדריכלות המורית ונשמרת חזות מונומנטלית כלפי הרחוב. למבנה חלל מרכזי מרשים שממנו ישנה גישה לאגפים השונים. לאחר מלחמת העולם השנייה הוסב המבנה לספרייה ונשמרו בו מרבית הכתבים החשובים של הקהילה המוסלמית בבוסניה והרצגובינה. במהלך הלחימה בשנות ה-90 הופגז המבנה בפצצות זרחן ששרפו את מרבית הכתבים. לאחר המלחמה שוקם המבנה בסיוע ממשלת ספרד וחזר לשמש כספרייה הלאומית של המדינה. ליד דלת הכניסה למבנה יש לוח שיש המתאר את הפצצת המבנה ואת שיקומו.
בניין העירייה. עיצובו שואב השראה מהסגנון המורי של הארמון האלהמברה, בעיר הספרדית גרנדה
• בית העירייה פתוח מדי יום בין השעות 22:00-9:00.
בהשוואה לבירות אחרות באירופה, סרייבו מציעה מבחר לא גדול של מוזיאונים. אחד המרשימים בהם, גלריה 11/07/95, ממוקם במבנה צנוע במרכז העיר. הגלריה חושפת את המבקרים לטרגדיה של טבח סרברניצה שהתרחש בעיצומה של המלחמה בבלקן. ב-11 ביולי 1995 צרו מיליציות סרביות על העיירה המוסלמית סרברניצה. יחידות האו"ם, שעליהן הוטלה המשימה לשמש כחיץ בין הכוחות, נסו על נפשם, ותוך ימים ספורים נטבחו אלפי בוסנים על ידי הכוחות הסרביים. הכניסה לגלריה מוסתרת ועל קיר הכניסה מופיע שלט המזהיר את המבקרים מן התכנים הגרפיים אשר מוצגים בה.
גלריה 11/07/95. עדויות מהתופת
התחושה במקום קשה ומיד עם הכניסה לתערוכה נחשף המבקר לעדות מן התופת: חלקי עצמות שנמצאו בקברי אחים, תמונות של יתומים, צווחות של נשים המתחננות על חייהן ורעשים מחרישי אוזניים של הפגזה ארטילרית. התערוכות במקום מרתקות וחושפות את המבקרים למידע היסטורי מרתק ומבעית באחת, אולם מומלץ לא להגיע עם ילדים.
מחוץ לעיר: מנהרות רבות סביב לה
אחת האטרקציות המרתקות מחוץ לסרייבו היא מתקני הספורט הנטושים שנבנו על פסגות ההרים הצופים אליה במסגרת אולימפיאדת החורף של שנת 1984. אל אתר Trebevic שבו נמצאים מסלול הסקי ומתקן המזחלות, הגעתי לגמרי במקרה כאשר אבדה דרכי בין הפיתולים הרבים שבמדרונות ההרים. בתוך הערפל הכבד נגלו מול עיני גושי בטון אדירים שנראו לי תחילה כמו אתר נחיתה לחייזרים.
שרידי מבנים מאולימפיאדת החורף 1984. כמו מנחת לחייזרים
הבחירה בסרייבו לאירוח המשחקים לא היתה מקרית. הוועד האולימפי ביקש לנצל את מעמדה הנייטרלי של יוגוסלביה בין מזרח ומערב, ולקיים בה אולימפיאדה של שלום, אשר תשים קץ לעידן ההחרמות של שנות ה-70. שמונה שנים לאחר המשחקים התפרקה יוגוסלביה והרפובליקות השונות הכריזו על עצמאותן משלטון בלגרד. כאשר הכריזה בוסניה והרצגובינה על עצמאותה מיוגוסלביה, הכריזו גם המיליציות הסרביות שבתוך המדינה הצעירה על עצמאותן וביקשו להשתלט על מרכזי הכוח שלה.
לאחר שכבשו המיליציות את ההרים המקיפים את סרייבו, הן החלו לנוע מטה אל העיר, אולם נתקלו בהתנגדות אזרחית אלימה. משהתברר שלא יוכלו לכבוש את העיר, הן צרו עליה והשתמשו במתקני "אולימפיאדת השלום" כבסיסי ארטילריה שבאמצעותם הפציצו את העיר מדי יום כדי להביא לכניעתה. לאחר המלחמה ננטשו המתקנים ונותרו כעדות חיה למצור על העיר. כיום הם מכוסים גרפיטי וצמחי בר, אולם ניתן לזהות בקלות את סימני ההפצצות על גבי משטחי הבטון של מסלול הסקי, פודיום המדליות ומתקן המזחלות.
לא כל המתקנים עומדים על תילם כיום ואל חלקם הכניסה אסורה, אולם מומלץ להגיע אל הר Trebevic הממוקם מדרום לעיר ובו מספר רב של מתקנים שנותרו ללא פגע. הנסיעה אל המתקנים מרשימה ולאורכה שזורות נקודות תצפית יפות על העיר.
לא הרחק מהר Trebevic, בשוליים הדרום-מערביים של סרייבו, ממוקם אתר יוצא דופן נוסף – מנהרת סרייבו. בדומה למתקנים הנטושים, גם ההגעה על פתח המנהרה אינה פשוטה ולמעשה מיקומה אינו מצוין כלל במדריכי התיירים. במהלך המצור הסרבי על העיר, בתחילת שנות ה-90, נמנעה כניסתן של שיירות אספקה חיוניות, ותושבי העיר נאלצו להבריח אליה מוצרי יסוד וכלי נשק. לשם כך נחפרה מערכת של מנהרות מתוך העיר אל מחוץ לה. רובן הגדול של המנהרות התגלה והושמד על ידי הכוחות הסרביים, אולם אחת מהן, שחיברה את העיר עם השטח החופשי של האו"ם סמוך לשדה התעופה, שרדה עד היום ונשמרת כעדות כואבת למצור על העיר.
מנהרת סרייבו. בתקופת המלחמה תושבי העיר הבריחו דרך מנהרות מצרכי מזון ונשק
אורך המנהרה הוא כ-800 מטרים וניתן להיכנס לחלק קטן ממנה מתוך מרתף של בית כפרי בפאתי העיר. המרתף הצנוע שדרכו הועברו שנות המצור אלפי אנשים וכמויות גדולות של מוצרי יסוד, מסמל עד היום את מאבקם לעצמאות ואת שאיפתם לקיים חיים נורמליים ככל הניתן גם במציאות בלתי אפשרית.
הבית הכפרי שבו הכניסה למנהרה ממוקם בשכונה שקטה וירוקה של העיר, דרומית לשדה התעופה, ואין הוא שונה מן הבתים השכנים לו. נסו להתחקות אחר השלטים בבוסנית או לעקוב אחרי רכבי תיירים אחרים אשר תרים אחר הכניסה למנהרה.
איך ומתי להגיע?
בין תל אביב וסרייבו אין כיום טיסות ישירות, אולם ניתן להגיע אל העיר בטיסת המשך מזאגרב, בלגרד, דוברובניק או איסטנבול. כמו כן, ניתן להגיע אל אחת מן הערים האלו ולהמשיך מהן ברכב או באוטובוס אל סרייבו.
הזמן האידיאלי לביקור בסרייבו הוא האביב. במהלך החורף שלג מכסה את העיר במשך שבועות רבים והטמפרטורות צונחות לעתים קרובות מתחת ל-0 מעלות. הקיץ נוח ולא חם מדי, אולם בשנים האחרונות לא פסחו גלי החום גם על סרייבו והטמפרטורה אף הגיעה ל-40 מעלות. אין בבוסניה והרצגובינה עונת גשמים ומשקעים יורדים בה לאורך כל השנה, אולם לרוב אין מדובר בממטרים כבדים.
צילום תמונה פותחת: שאטרסטוק
____
ענת הגיב:
אני ממש סקרנית מתי נכתבה הכתבה? היום המנהרה היא אתר תיירות מפורסם שמוזכר בכל מקום.