טיול בגליל: שני גשרים, שתי כנסיות

גשר בן: גשר אחד קרוב מדי
בנקודה אחת, בה נושק גבול הצפון לכביש הצפון המיתולוגי, במקום בו מתחיל להתחתר נחל שרך, נמצא גשר בן. קרוב מדי לגדר, קרוב מדי לזיכרונם הצרוב של יישובי קו העימות ורחוק מדרכי טיול קלאסיות.

גשר בן נושא על גבו את דמותו האגדית של של בן דונקלמן ואת זיכרון קורבנות הדמים בשנות המרדף והטרור. אבל המעניין במקום הוא העובדה שיש בו שולחן עץ וספסלי פיקניק ואפילו מערת נטיפים שהושחתה, אך קשה יהיה למצוא אנשים שיבואו לשבת שם.

בין גבול הצפון לכביש הצפון המיתולוגי תמצאו את גשר בן | צילומים: אמנון גופר

גשר בן קרוב מדי לגבול, אסור להגעה מכיוון שתולה (דרך ביטחונית), אך בנסיעתי מכיוון נטועה הדרך היתה פתוחה.את הגשר המקורי החליפו צינורות בטון וגדרות תייל, אך סבך הנחל נותר כשהיה, ירוק מתמיד. בן דונקלמן היה מפקד חטיבה 7, נטל חלק במבצע חירם ואף שותף בהכנעת נצרת, איש מעשה ומוסר. בקרבות על הגשר נהרגו גם סגן דרור ברגמן ורב"ט אלי מיטלמן, ולוחמי מג"ב סעדי סלאח ואליהו חסן.

איך מגיעים? יוצאים מאזור הלולים של נטועה לכביש הצפון ופונים מערבה במורד. אזהרה: לא לשכוח, הכביש והגשר נושקים לגדר המערכת, את השקט הנפיץ של הגבול אפשר להרגיש היטב.

גשר בן נקרא על שמו של בן דונקלמן ז"ל  ובקרבתו יש אנדרטאות לזכרם של לוחמים נוספים שנהרגו במקום

געגועי לגשר הישן
הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר התייחס אל המושג "גשר" כ"מקום המקבץ את האדמה סביב הזרם…". ואילו אני רואה כל גשר בתמצית המפגש הקצר המתרחש בין שניים הבאים זה למול זה.

נסעתי על כביש 89 בואך חורפיש ואלקוש, מחפש בעיני את המקום בו לגשרים היה קורטוב של אינטימיות ומסיט את ההגה ימינה אל הגשר הישן והטוב מעל נחל כזיב.

הגשר הישן. אפשר היה לברך לשלום את הבא ממולך

החל משנת 1937, זה 80 שנה, עומד גשר הבטון בכל מוראות השנים החולפות, נושא על גבו את חלופות הזמן ואנשיו. חשבתי על ימים לא רחוקים, עת עמדתי בצדו האחד, מאפשר לרכב ממול לחצות בכבוד הראוי שנתן הגשר לעוברים בו. ואז… אז הייתי מברך לשלום את העובר על פני, רואה את עיניו, את לבושו, את ידיו האוחזות בהגה, כי בגשר הישן והטוב ראית את הלבן בעיניים של שכניך.

הגשר החדש. הגשרים של היום מבטלים את האפשרות למפגש 

היום אלו מחשבות בטלות, הגשרים של היום ביטלו כל מפגש אפשרי. חולפות מכוניות על פניך ולא תדע מי בא אל קרבן. 108 מטר אורך של בטון הם היום הגשר "החדש" הנושא את זכרו של מלח הארץ, איש הגליל, אל"מ נבי מרעי, הדרוזי בן הכפר חורפיש. רק אני נותרתי עם מחשבותיו של פילוסוף גרמני ומתעקש כמעט תמיד לחצות דווקא מעל הגשר הוותיק בשביל הזיכרון הטוב.

עכו: כנסייה "הפוכה" והתחדשות
לאחרונה התקדשה מחדש ונכנסה תחת ברית הארכיבישוף מקנטרברי הכנסיה האנגליקנית שברובע המנדטורי בעכו – כנסיית המושיע. ימיה כימי המדינה, אך חייה הפעילים היו קצרים מאוד. באמצע שנות ה-70 עשו בה שפטים פורעים אלמונים, וחידוש ימיה מבשר, כנראה, גם על פריחתה של הקהילה הנוצרית בעכו. הכנסייה תשמש כבית תפילה ומרכז תרבותי לעדה הנוצרית.

הבישוף סוהל דואני בירך על המוגמר ופרנסי העיר ראויים לדעתי לשבח בנותנם ידם למעשה. אך האם מי מהם (למעט הנוצרים שבחבורה) נתן דעתו לעובדה שפני הכנסייה מערבה ולא מזרחה?

הכנסייה האנגליקנית בעכו. פניה לכיוון מערב בקום אל המזרח

זוהי הכנסייה השנייה בעכו שפניה אינם על פי המסורת (כנסית יוחנן הקדוש פונה דרומה), ובאופן כללי, מעטות הכנסיות בישראל שפניהן (האפסיס) אינו למזרח, למעט כנסיית פטרוס ביפו וכנסיות הר הזיתים. הפניה מערבה הינה סמל לחזונו של פטרוס, הפונה לגויי הארצות ומקבל גם את פני עולי הרגל הבאים לאדמת ארץ הקודש.

איך מגיעים? רחוב גיבורי סיני פינת לוחמי הגיטאות
תיאום ביקור: חאתם פארס, חבר מועצת עיריית עכו hatemfaris@hotmail.com

אל-מנסורה: צלבים בבור המים
לאט לאט נוגסות שיני הזמן בכפר אל-מנסורה וכנסיית מארי יוהאנה אוחזת בקצות אבניה האחרונות את שאריותיו. למורדות הר בירנית, מעל בתי מושב נטועה, בתוך סבך החורש הגלילי נותרו שרידי הכפר – כנסייה מטה ליפול, בורות מים מטויחים, באר, טרסות ואבנים. הרבה אבנים.

הכנסייה ההרוסה באל-מנסורה (תמונה נוספת שלה – בראש הכתבה)

רוב תושבי אל-מנסורה היו נוצרים, ופרנסתם היתה מעבודות הפלחה וגידול צאן ובקר. באוקטובר 48 עזבו תושבי הכפר את ביתם. חלקם עברו ללבנון וחלקם הוסעו אל כפר ראמה ושם נותרו עד היום. אני הכרתי את אל-מנסורה בקיץ 1974, הבתים לא היו, אבל הכנסייה עמדה וגם בית פעמון היה לה, אבל הזמן ו"טוב ליבם" של אנשים עזרו לכנסייה להיעלם.

היה או לא היה? שרידי אל-מנסורה

הלכתי אל הגבעה של אל-מנסורה, הירוק של החורש שרט בבגדי, ואת האבנים הגדולות האזוב כיסה בשנותיו. מישהו עקד בחבל גס צלב מעץ אל הכנסייה. בתוך בורות המים מצאתי צלבים חרוטים על הקירות המטויחים וחוליית פי הבאר המבוטנת נשארה במלואה.

איך מגיעים? כביש הצפון הישן, הכניסה המזרחית לנטועה