טיול בארדנים: יש אהבה באוויר

קרה לכם פעם שהצצתם מבעד לחלון החדר במלון ונשימתכם נעתקה? זה המקום, חשבתם לעצמכם, שבו תרצו להישאר ימים, שבועות וחודשים, ואיש או מטלה לא יזיזו אתכם משם? באופן מפתיע זה קרה לי לא פעם אחת ולא פעמיים, אלא כל ערב מחדש במהלך טיול נינוח ורומנטי באזור הארדנים בדרום בלגיה. בטירה שהוסבה למלון, במלון כפרי מעל מסעדת שף מדהימה, במלון משפחתי רב קסם בפאתי עיירה נחמדה. אני לא זזה מכאן, מלמלתי כל ערב מחדש. עד היעד הבא.

יש לומר זאת כבר בהתחלה: בלגיה אולי נתפסת בעיני ישראלים רבים כיעד סתמי, משעמם אפילו, אבל אין רחוק מזה במציאות. נתחיל בנופים של ולוניה (Wallonie), המחוז דובר הצרפתית שנמצא בדרום המדינה, ואשר האזור המוכר בו ביותר הוא הארדנים (Ardennes). בשונה מהנופים השטוחים של מחוז פלנדריה בצפון בלגיה, שתושביו דוברי פלמית, ושל הולנד השכנה מצפון, ולוניה מצטיינת בטופוגרפיה הררית שובת לב. אלו לא האלפים הדרמטיים וקרחי הפסגות, אלא הרים עגלגלים, נוחים לעין ונעימים לטיול, מכוסים בצפיפות ביערות ירוקים.

העיירה היפהפייה דינאן. מי שאמר שבלגיה משעממת, לא טייל בחבל הארדנים | צילומים: רותם בר כהן

פרות באחו, טירות מעל הנהר

הדרך מתפתלת בין ההרים, כשמשני צדיה עצים זקופים להפליא, שמתחלפים בשדות מעובדים וכרי עשב עם פרות וסוסים הרועים בחופשיות, ובשעות הצהריים, מרוב אוויר צח ואוכל טוב, הם רובצים בעשב כאילו תמו כל הצרות שבעולם. מעבר לעיקול הדרך נגלה נהר רחב ומעבר לסיבוב הבא כפר כל כך נחמד שמתחשק לעצור את האוטו ולצאת לטיול בין בתי האבן הציוריים.

ועוד לא הזכרנו את הטירות שמתנוססות על ראשי גבעות מעל ערים עתיקות שנהר זורם במרכזן. או את המלונות הכפריים, Auberge בצרפתית, שכמעט תמיד צמודה להם מסעדת שף חלומית, כי בבלגיה, במיוחד באזור הדובר צרפתית, יודעים לחיות את החיים הטובים, השלווים והטעימים עד תום.

חמישים גוונים של ירוק ואף דאגה אחת

לא חייבים לסמן רשימת מטרות, אם אתם מטיילים בזוג, קחו את הזמן. הישארו עוד יום או יומיים במקום שאהבתם במיוחד. בדקו איך ארוחת הערב בברסרי שבה אכלתם  בבוקר פאן או שוקולה נפלא. שוטטו על גדת אגם, עצרו ביקב או במבשלת בירה, סיימו ללא כל רגשות אשמה גביע קרטון מלא בצ'יפס עם הרבה מיונז, השתתפו בסדנת שוקולד. ובעיקר תירגעו. אין לחצים, אין מלחמות, ואם יש כאן בעיות – הן לא שלכם.

הנה כמה המלצות למקומות לינה רומנטיים ולעצירות נהדרות בדרך, וכמה הצעות למטיילים עם ילדים, כי הארדנים הם לא רק יעד רומנטי להפליא, זהו גם אחד היעדים המצוינים לטיולי משפחות. מפתיע, אבל לגמרי מדויק.

הטירה של הדוורים

עוד לפני שרואים את טירת הדואר, Chateau de la Poste, נדהמים מהיער המקיף אותה, מהמדשאות והגנים הפורחים. ואז נגלים צריחי הטירה ולרגע נדמה שהתבלבלנו בכתובת. אבל אין פה טעות, זה המלון שלנו הלילה, ולמרות המראה המלכותי, זהו מלון של שלושה כוכבים עם מחירים צנועים בהתאם. ועוד הפתעה: הטירה, שנבנתה במאה ה-19, הוסבה בשנות ה-50 לבית הארחה של עובדי הדואר (מסתבר שנחמד להיות דוור בלגי) בטרם הוסבה פעם נוספת לבית מלון.

שאטו דה לה פוסט, טירת הדואר. בית ההבראה של הדוורים הפך למלון שלא תרצו לעזוב | צילום: סופי דקרס

42 חדרים בבניין המרכזי ובבניין סמוך מרוהטים בפשטות, חלקם קטנים למדי או נמצאים בקצהו של גרם מדרגות תלול וצר. אין מעלית וגם לא שירות חדרים או בריכה. אבל מי צריך את אלה, כשיש אח אבן בלובי ושיחים פורחים בוורוד מטורף שחובקים את שבילי החצץ ומחלון החדר שלי סופו של היער לא נראה באופק. בערב אנחנו אוכלים ארוחה נהדרת במסעדה עם מרפסת לנוף. ואם זה לא מספיק רומנטי, אפשר להזמין את בית העץ – בקתה זוגית, שעץ ענק חובק אותה והיא מבצבצת בקושי מבין ענפיו. חדר זוגי סטנדרטי עולה החל מ-65 אירו, לא כולל ארוחת בוקר.

כתובת: Ronchinne 25, 5330 Maille, אתר אינטרנט

שווה ביקור: מעל ומתחת לאדמה בנאמור

בדרך מבריסל לטירת הדואר, מומלץ בחום לעצור בנאמור (Namur), בירת ולוניה ועיר מקסימה ביותר, שנהר המז חוצה אותה. יש בה רובע עתיק עמוס בחנויות קטנות, בתי קפה, ברים ומסעדות ומעליה חולשת מצודה מרשימה (Citadelle de Namur), שלאורך שנים רבות, עד שנות ה-70, שימשה כמחנה צבאי. מהרחבה מחוץ למצודה יש תצפית נהדרת על העיר והנהר. אבל העיקר נמצא מתחת לאדמה – רשת מדהימה של מנהרות שנחצבו עמוק בבטן האדמה כדי לשמש מקלט לחיילים בעת מלחמה. מתוך שבעה קילומטרים, ארבעה נגישים, אנחנו טיילנו קילומטר וחצי מתחת לאדמה, שמחים שהבאנו מעילים קלים שכן גם בעיצומו של הקיץ הטמפרטורה כאן היא 12 מעלות.

מתחת לאדמה: רשת מנהרות נמתחת לאורך 7 ק"מ מתחת למצודה של נאמור

המנהרות מעוטרות באנימציה מרתקת שמוקרנת על הקירות ומדגימה את השימושים הצבאיים השונים של כל אזור. הסיור במנהרות נעשה רק באופן מודרך, יש סיורים גם באנגלית, בדקו את השעות לפני שאתם מגיעים. אתר אינטרנט

מהטירה יוצאים שבילי הליכה פנורמיים וצמוד לה יש חנות בשמים של גאי דלפור (Guy Delforge), שרוקח בשמים בריחות שונים ממה שתמצאו בדיוטי פרי או בחנויות הפארם ובמחירים הוגנים בהחלט.

כיכר ברובע העתיק של נאמור. עיר יפה עם נהר, טירה והרבה בוטיקים ובתי קפה

דרך מהנה וקלה על הרגליים לראות את האתרים המרכזיים בעיר העתיקה של נאמור היא סיור במעין אופני ריקשה. אתם יושבים בנחת במושב האחורי בזמן שהמדריכה הנחמדה והנמרצת מדוושת באופניים, מתמרנת בסמטאות צרות ועוצרת מול בניינים מעניינים, אתרים מיוחדים ופסלים משעשעים עם הקשרים מקומיים. הסיור אורך כחצי שעה ועולה 7 אירו לאדם, 10 אירו לזוג. פרטים נוספים באתר

השף מקסים והמשפחה התומכת

ההחלטה הכי רומנטית שתקבלו במהלך טיול בארדנים היא לבחור את האוברג', המלון הכפרי, הנכון. סביב ההחלטה הזאת אפשר לבנות את שאר היום. קחו למשל את השולחן של מקסים, Le Table de Maxime – מסעדה של השף הצעיר והמוכשר מקסים קולאר (Maxime Collard), שבגיל 26 כבר זכה בכוכב מישלן. מעל המסעדה יש שישה חדרי אירוח נעימים, עם קורות עץ ותקרות משופעות. החלון הקטן בחדר שלי השקיף על גינת צמחי תבלין ומעבר לה – שדה עם כמה כבשים שמנמנות שאחריו יער עבות. בהחלט עוד מקום שלא מתחשק לעזוב.

המסעדה של מקסים מבחוץ…

…ומבפנים | צילום: סופי דקרס

במיזם האירוח של השף קולאר (יש לו בסביבה הקרובה עוד שלושה מקומות של לינה כפרית) עוזרים גם ההורים, שניהם מורים בגמלאות: את אבא של מקסים פוגשים בדלפק הקבלה, אמא שלו מבשלת ומגישה את ארוחת הבוקר לאורחים.

משפחה, משפחה, אבל בכל זאת מדובר במסעדה מעוטרת בכוכב מישלן… אז מה בתפריט? באופן מפתיע, לצד המנות א לה קארט יש גם תפריט עונתי במחיר הלא ייאמן של 50 אירו לאדם, שכולל ארוחה רבת מנות ומורכבת טעמים. כוס שמפניה (אמיתית, מצרפת השכנה מדרום) לפתיחה ומיד אחריה מגיעות צלחות קטנות עם כמה מתאבנים מושלמים, Amuses-bouche, משעשעי חיך בצרפתית. אחריהם – מנה ראשונה קלילה של פורל נהרות על גספצ'ו מלפפונים עם פרוסות דקיקות של צנון, ואז מנה עיקרית של צלעות כבש עם ניוקי שום שחור, בצל מקורמל ואפונת גינה. קינוח מעלף ששיחק במרקמים וטעמים של תות שדה סגר היטב את הפינה. אבל דבר לא מנע מאיתנו לסיים עד תום את צלחת הממתקים מתוצרת בית שהוגשה לצד האספרסו. מבחר יינות שמלווים את הארוחה יוסיפו  24 אירו למחיר. המסעדה פתוחה מיום רביעי עד ראשון. לילה בחדר זוגי מעל המסעדה עולה בסביבות 120 אירו, כולל ארוחת בוקר לשניים – לחמים, מאפים, מיץ סחוט טרי, קפה וחביתה שאמא של מקסים מכינה.

כתובת: Our 23, 6852 Paliseul, אתר אינטרנט

צלעות כבש במסעדה של מקסים. במחיר של ארוחת המבורגר במסעדה תל אביבית תקבלו כאן ארוחה של ארבע מנות (וכוכב מישלן)

שווה ביקור: בירה של נזירים

במרחק של קצת יותר מחצי שעה נסיעה מהמקום של מקסים, בעיירה פלורנוויל (Florenville), מומלץ לעצור בחנות השוקולד של אדוארד באשו (Edouard Bechoux). הכי רחוק מבוטיקי השוקולד המפונפנים של בריסל, המקום של אדוארד חמים, מזמין ומושך, וחוץ משוקולדים וגלידות מתוצרת ביתית אפשר גם לשבת כאן לבירה וארוחת צהרים קלה. אבל הסיבה העיקרית לבקר היא סדנאות השוקולד המפתות שאדוארד מעביר לזוגות, משפחות וקבוצות. אפשר לבחור בין סדנת טעימות, שאורכת שעה וכוללת הסברים, הדגמות וטעימות (מינימום חמישה משתתפים, 7 אירו לאדם) לבין סדנה מעשית של שעה וחצי, שבה לובשים סינרים ומלכלכים את הידיים בדרך הכי נעימה ומתוקה שיש. אנחנו למדנו להכין פרלינים של מרציפן ומדליוני שוקולד מעוטרים באגוזים ופירות יבשים. התוצרת, שעשתה בהצלחה מרובה את כל הדרך לישראל, שימחה מאוד את הנשארים בבית (מינימום שבעה משתתפים, 25 אירו לאדם).

כתובת: Place Albert 1er 36, 6820 Florenville, אתר אינטרנט

סדנת שוקולד אצל השוקלטייר אדוארד באשו. את היצירות האישיות אפשר להביא הביתה כמתנות מתוקות

עשר דקות נסיעה מפלורנוויל נמצא מנזר אורבל (Abbaye d'Orval) שהנזירים החיים בו – בשיא היו פה 130 נזירים, כיום נותרו רק 13 – מקפידים על חלוקה שווה של היממה: שמונה שעות תפילה, שמונה שעות עבודה ושמונה שעות שינה. את שעות העבודה הם מקדישים, בין השאר, למבשלת הבירה ולמפעל הגבינות של המנזר ובנוסף הם מתחזקים בית הארחה פשוט בתוך המנזר עצמו, שבו גם נשים יכולות לשהות בתנאים בסיסיים, כשחלק מהזמן מוקדש להתבוננות פנימית והתנתקות מהעולם החיצון.

מנזר אורבל. יומם של הנזירים נחלק בין תפילה, שינה ועבודה בגינה ובמבשלת הבירה

מלבד הבירה והגבינות, שאפשר לטעום מהם בפונדק דרכים הסמוך למנזר, הדבר המיוחד כאן הוא העובדה שהמנזר המקורי, שנשרף בתקופת המהפכה הצרפתית, נותר כשרידים רומנטיים להפליא בין מדשאות וערוגות תבלין. מעבר לחומה נבנה מנזר חדש, שרק לנזירים ולאורחי בית הארחה מותר להיכנס בשעריו. הביקור כאן מרתק בכל מקרה, מומלץ בחום להזמין סיור מודרך עם אוולין, המדריכה הנהדרת שדוברת אנגלית רהוטה ומתבלת את הסיור בסיפורים היסטוריים וברכילות עסיסית (למשל על נזיר שהתאהב באחת האורחות ועזב את המנזר אחרי 40 שנה!). פרטים נוספים באתר המנזר.

טירה הרוסה ומלון רטרו

על גבעה מעל העיירה שובת הלב לה רוש אן ארדן (La Roche en Ardenne) מתנשאת טירה הרוסה, שהטיפוס אליה, בשביל מרוצף אבן, חושף עוד ועוד מהתצפית הנפלאה על בתי העיירה והנהר. למי שצלח את הטיפוס מחכה פרס קטן בצורת בר במרתף, עם שולחנות מול הנוף. אם אתם מרגישים נמרצים, תוכלו לטפס עוד קצת לראשו של מגדל, משם הנוף יפה עוד יותר.

השביל המוביל אל הטירה ההרוסה החולשת על העיירה לה רוש אן ארדן

בעיירה עצמה יש כיכרות נעימות עם בתי קפה ומעדניות ובשוליה תגלו את Hostellerie de La Claire Fontaine, מלון משפחתי מתוק להפליא, שיגרום לכם להרגיש כאילו נכנסתם למכונת זמן. עיצוב רטרו, ריהוט של פעם ושני אחים על סף הקשישות שמנהלים את המקום ברוך ונועם. ועם לא נרגעתם מספיק, את העבודה ישלימו גנים נפלאים שבתחתיתם זורם נחל קטן. גם ארוחת הערב, שנפתחת בקוקטיילים וכריכוני פטה במרפסת התלויה מעל הגן ועוברת לשולחן בחדר פנימי, עם מפה לבנה וכלים מצוחצחים – מהווה חזרה לימים של פעם. החדרים במלון מרווחים מאוד, רובם עם מרפסת הצופה לגנים, והשלווה המבורכת תורמת אף היא לתחושה שהשארתם מאחור את המאה ה-21 התזזיתית.

כתובת: Rue de Vecpré 64, La Roche-en-Ardenne, אתר אינטרנט

שווה ביקור: היקב של הברונית

ונסה וקסלר מקבלת את פנינו בחיוך רחב בכניסה לטירה ולוקח לנו כמה דקות להבין: Château de Bioul היא לא טירה לתצוגה, זה הבית של וקסלר, בעלה וילדיהם. וקסלר עצמה, למרות החביבות העממית לגמרי, היא בת למשפחת ברונים, אשר ויתרה על התואר למען האהבה (בעלה אינו שייך למשפחת אצולה), אבל נשארה לגור בטירה המשפחתית, שם היא נטעה כרם והקימה יקב ומוזיאון יין קטן. ברוח הזמנים, היקב אורגני, ויותר מכך – ברקע נשמעת מוזיקת עולם מלווה בציוצי ציפורים, מתוך אמונה שלמה שהדבר משפיע על איכות היין. בין אם הוויברציות של המוזיקה משפיעות או לא – בטעימות הנערכות אחרי הסיור, היין אכן מצוין. פרטים על סיור וטעימות באתר האינטרנט

ונסה וקסלר בפתח היקב. מאמינה שמוזיקה משפיעה על טיב היין

אחרי היין, אין טוב מלרדת בנסיעה קצרצרה אל העיר הקטנה והיפה כמו גלויה, דינאן (Dinant), שכמו כל כך הרבה ערים ועיירות בוולוניה, גם היא נמצאת על גדת נהר רחב וגם לה יש טירה מרשימה על ראשו של מצוק נישא (אפשר להגיע אליה ברכבל). אבל בשונה ממקומות אחרים, רק כאן תראו סקסופונים צבעוניים מקשטים את הגשר החוצה את הנהר, כי דינאן היא עיר הולדתו של אדולף סאקס, ממציא הסקסופון. לאורך טיילת הנהר תמצאו שולחנות של בתי קפה ומסעדות. שם, אם אתם אוכלים פירות ים, תוכלו ליהנות מקדרה ענקית של מולים ברוטב יין, מנה בלגית טיפוסית.