חפש את המטמון: בעקבות אוצרות אבודים

מי מאיתנו לא שוגה מפעם לפעם בחלומות על מציאת תיבת אוצר מלאה בתכשיטים יקרים, מטבעות, אבני חן ומטילי זהב? אוצרות אבודים טומנים בחובם הבטחה לאושר, או לפחות לעושר, וגם בימינו, כשהכל גלוי וידוע, עדיין מסתתרים כמה אוצרות עלומים ברחבי העולם. אז אם יש לכם רוח הרפתקנית, זמן פנוי ומשאבים מתאימים – זה הזמן לארוז תרמיל ולצאת לדרך בעקבות כמה אוצרות המחכים להתגלות:

ארצות הברית: המטמון של פורסט פן
ב-1988, כשהמיליונר האמריקאי פורסט פן חלה בסרטן, הוא החליט להחביא חלק מרכושו בתיבת מטמון. בתיבה, שהיא עצמה עלתה 25 אלף דולר, הוא הטמין מטבעות זהב, אבני חן ותכשיטים, בשווי של יותר ממיליון דולר. את התיבה הוא הטמין במקום סודי, ופיזר כמה רמזים לגבי המיקום. למרבה השמחה פן שרד את הסרטן, אבל החליט להשאיר את תיבת המטמון חבויה אי שם בהרי הרוקי (Rocky Mountains) לטובת מי שיצליח למצוא את האוצר. במהלך השנים פן פרסם שני ספרים עם שלל רמזים על מקום האוצר, שכיום ערכו שווה כמה מיליוני דולרים. חבר של פן, שעזר לו להכין את תיבת האוצר, מספר כי מי שיפתח את המכסה יגלה כמות עצומה של מטבעות זהב, חתיכות זהב "בגודל של ביצי תרנגולת", תכשיטי זהב עתיקים מדרום אמריקה ועוד, או במילותיו של החבר – "כל מה שנוצץ באור השמש".

לחפש מחט בערימה של שחת – איפשהו כאן, בהרי הרוקי מצפון לסנטה פה, טמונה תיבת האוצר של פן | צילםו: NPS

בשנים האחרונות רבים ניסו את מזלם, ולמרות שהרמזים מצביעים בפירוש על הרי הרוקי מצפון לסנטה פה, מקום מגוריו של פן, היו כאלה שחפרו בסנטרל פארק במנהטן ואפילו הקברים של הוריו ואחיו של פן חוללו במהלך החיפוש הנואש אחר האוצר. פן עצמו מעיד כי כשהוא חושב על המטמון שהחביא הוא מתמלא בהתרגשות. מן הסתם מי שימצא את התיבה הקבורה יתרגש לא פחות…

קוסטה ריקה: האוצר של לימה
במהלך כ-300 השנים שבהן הספרדים שלטו בפרו הכנסייה הקתולית בלימה צברה הון עתק. התקוממות כנגד הספרדים ב-1820, גרמה לאנשי הכנסייה לחשוש לגורל האוצר שאספו. הם זימנו את רב החובל האנגלי ויליאם תומפסון, שעמד בראש צוות הספינה "מארי היקרה" (Mary Dear), להוביל את האוצר שלהם למקום מבטחים. הספינה יצאה לדרכה, כשבבטנה נמצא אוצר יקר להפליא, שכלל מטבעות כסף וזהב, מטילי זהב, תכשיטים, אבני חן, כלים יקרי ערך ושני פסלים של הבתולה עם ישו התינוק – עשויים מזהב טהור. אלא שהפיתוי היה גדול מדי וצוות האוניה, ובראשם רב החובל תומפסון, לא הצליחו לעמוד בו: הם הרגו את השומרים הספרדיים ואת אנשי הכנסייה שליוו את האוצר והשליכו את גופותיהם לים. עכשיו נותר להם רק להחביא את האוצר ולהתחבא בעצמם עד שהחיפושים אחריהם יפסקו. הם קברו את האוצר באדמת האי קוקוס, השייך לקוסטה ריקה, והתכוונו להסתתר שם עד יעבור זעם, אבל הספינה התגלתה על ידי הספרדים וכל אנשי הצוות הוצאו להורג בתלייה. רק שניים – רב החובל תומפסון וסגנו – הושארו בחיים על מנת שיוכלו להוביל את הספרדים אל האוצר הקבור.

כאן, באי קוקוס, נקבר האוצר של לימה. היחידים שידעו את המיקום המדויק נעלמו ביער | צילום: Guety, cc-by-sa 2.0

תומפסון וסגנו הובילו את הספרדים לעבר האוצר, אולם בטרם הגיעו למקום המדויק, הצליחו השניים לברוח משוביהם ונעלמו במעבה הג'ונגל. זאת היתה הפעם האחרונה שהשניים נראו, וגם האוצר עצמו מעולם לא נמצא. למרות שבמשך השנים רבים חיפשו אחר האוצר של לימה באי קוקוס, איש לא מצא אותו עד עצם היום הזה. מרשימות שהוכנו בלימה טרם היציאה לדרך, נראה שכיום שוויו כ-60 מיליון דולר.

גרמניה: אוצרות חדר הענבר
כשתיבה מלאה במטבעות עתיקים או בתכשיטים נעלמת, זו תעלומה. אבל מה קורה כשחדר שלם נעלם? זה בדיוק מה שקרה לחדר הענבר בארמון יקטרינה שבצארסקויה סלו (Tsarskoye Selo, כפר הצאר), הסמוך לעיירה פושקין, כ-25 ק"מ דרומית-מזרחית לסנט פטרסבורג ברוסיה. החדר, שהיה מצופה  בלוחות ענבר במשקל של יותר משישה טון ומעוטר בעיטורי זהב עשירים, נבנה על ידי אמנים רוסים וגרמנים, בין השנים 1709-1701. הכוונה המקורית היתה להתקין את לוחות הענבר בארמון שארלוטנבורג שבברלין, שהיה ביתו של פרידריך הראשון, מלך פרוסיה הראשון. ב-1716, כאשר ביקר בארמון הצאר פיוטר הגדול, הוא התלהב מהחדר המרשים, ופרידריך וילהלם הראשון, בנו של פרידריך הראשון, העניק לו אותו במתנה,  לציון הברית שכרתו פרוסיה ורוסיה כנגד שוודיה. בשנת 1755 העבירה הצארינה יליזבטה את החדר לארמון החורף בסנט פטרסבורג ולאחר מכן הורתה להעבירו לארמון הקיץ – ארמון יקטרינה.


חדר הענבר המשוחזר בארמון יקטרינה. איש אינו יודע מה עלה בגורלם של לוחות הענבר המקוריים | צילום: Jeanyfan

בזמן הפלישה של גרמניה הנאצית, שלטונות ברית המועצות שלחו מומחים לפרק את לוחות הענבר מקירות החדר ולהרחיקם מהחזית. אך המשימה נכשלה והלוחות החלו להתפורר בעת הניסיון להעבירם. במקום בו נכשלה ברית המועצות, הצליחו הגרמנים: ב-14 באוקטובר 1941 הגיעו חיילים גרמנים אל החדר, ובתוך 36 שעות פירקו את לוחות הענבר והעבירו אותם ב-27 ארגזים לקוניגסברג שבפרוסיה המזרחית. הלוחות הוצגו בטירת קוניגסברג עד ינואר 1945, אז הורה אדולף היטלר להציל יצירות אמנות הנמצאות בחזית. אריך קוך, מפקד אזור קוניגסברג, הורה על העברת לוחות הענבר, ומאז ועד היום תעלומה אופפת את גורלם. יש סברות שהם הועברו לויימר, אחרים אומרים שהלוחות הועלו על ספינה, שהוטבעה על ידי צוללת של הצבא האדום, והיו גם השערות שהלוחות נשארו בטירת קוניגסברג ונפגעו בהפצצות על הטירה באפריל 1945. כך או כך, מאז תום מלחמת העולם השנייה נעלמו עקבותיהם של לוחות הענבר, למעט לוח פסיפס אחד שהתגלה בגרמניה ב-1997. ב-1979 החלו עבודות שחזור החדר, שהושלמו ב-2003, אך ייתכן שלוחות הענבר המקוריים עדיין מצויים אי שם, מחכים שיגלו אותם.

עוד פינה מחדר הענבר המשוחזר. מלבד לוחות הענבר החדר מצטיין בעיטורי זהב מצועצעים

צרפת: הינשוף המוזהב
ב-1993 איש, שכינה את עצמו "מקס ולנטין", הודיע כי קבר פסל של ינשוף מוזהב אי שם בצרפת והבטיח מיליון פרנקים צרפתיים למי שימצא את הינשוף ויביא אותו אליו. כדי לעזור למחפשים, פרסם ולנטין 11 רמזים, ואולם איש לא הצליח למצוא את הפסל הקבור. במהלך השנים מחפשים נלהבים יתר על המידה הרסו כנסייה בניסיון לאתר את האוצר והיה גם מי שהגיע קרוב מאוד למקום המדויק, כפי שהעיד ולנטין עצמו, כשכתב כי האזור הקרוב לפסל הקבור נחפר. אבל כיוון שלא ציין איפה נמצא האזור החפור, גם הרמז הזה לא עזר למחפשים.

פסלון הינשוף המוזהב, שקבור מאז 1993 אי שם באדמת צרפת | הצילום מתוך lachouette.net

ארבע שנים אחרי שקבר את הינשוף, אמר ולטין בראיון כי הוא בודק מפעם לפעם את האזור וכי הפסל עדיין נמצא במקום בו טמן אותו. אלא שהעלילה קיבלה תפנית מפתיעה כאשר ונלטין מת בשנת 2009, וסודו נטמן יחד איתו. מאידך, חבריו ממשיכים לתחזק את אתר האינטרנט שלו (בצרפתית), כך שעדיין יש סיכוי שהמוצא הישר יקבל את הפרס המובטח – אלא שמן הסתם הוא יהיה באירו, שכן הפרנק הצרפתי יצא מכלל שימוש ב-2002.

הפיליפינים: הזהב של יאמאשיטה

במהלך מלחמות אנשים נוטים להחביא אוצרות, וכך קרה, ככל הנראה, בזמן מלחמת העולם השנייה, לאוצר שזכה לשם "הזהב של יאמאשיטה", על שמו של הגנרל טומויוקי יאמאשיטה, שפיקד על הכוחות היפניים בפיליפינים ב-1944. לא ברור אם האוצר הזה אכן קיים, אולם על פי הסיפורים, כמות עצומה של מטילי זהב, שנבזזו מבנקים, כספות, מקדשים ועוד, הוחבאו במערות ובמבנים תת קרקעיים בפיליפינים. היפנים תכננו לקחת עמם הרכוש ליפן בתום המלחמה, אבל לקראת סופה האמריקאים הגבילו את תנועת הספינות היפניות והטביעו רבות מהן. לפי השמועות, המודיעין האמריקאי איתר את מיקומו של השלל, קשר קשר עם קצינים יפניים בכירים ואפילו עם הקיסר הירוהיטו להסתיר את קיומו, והשתמש בו למימון פעילויות מודיעיניות ברחבי העולם במהלך המלחמה הקרה. אבל אלו הן רק שמועות. יש הטוענים שהאוצר כלל לא היה קיים, ויש הטוענים שהוא עדיין קבור בפיליפינים.

טרסות אורז בפיליפינים. האמנם חיילים יפניים הטמינו כאן אוצר עצום והאם הנשיא לשעבר מרקוס מצא אותו?

אך זהו לא סוף הסיפור. במרץ 1988 התקיים בהוואי משפט של צייד האוצרות הפיליפיני רוגליו רוחאס נגד נשיא הפיליפינים לשעבר, פרדיננד מרקוס, באשמת גניבה והפרת זכויות אדם. לטענת רוחאס, ב-1961 הוא פגש חייל לשעבר בצבא יפן שמסר לו את מיקומו של הזהב. עשור לאחר מכן, ב-1971, רוחאס מצא מחסן תת קרקעי ובו שלל צבאי לצד פסל של בודהה וכמה ארגזים עם מטילי זהב. לטענתו, כאשר הדבר נודע לנשיא מרקוס הוא הורה לעצור אותו ולהחרים את הזהב שמצא. רוחאס דרש פיצויים על הרכוש שנגנב ועל העינויים שעבר במהלך המעצר, אך הוא נפטר ערב המשפט. בית המשפט קבע פיצויים לנציגיו של רוחאס, ובכך אישר למעשה את קיומו של אוצר. אף על פי שבית המשפט לא נדרש להחליט אם אכן מדובר בזהב של ימאשיטה, העדויות שעליהן נתמכה התביעה הצביעו על כך. חיזוק נוסף הגיע מאימלדה מרקוס, שטענה ב-1992 שמרבית הונו של בעלה הגיע מהזהב של יאמאשיטה. ואולם עד היום לא ידוע מה עלה בגורלו של האוצר, אם היה כזה בכלל, וציידי אוצרות ממשיכים לחפש את הזהב האבוד בפיליפינים עד עצם היום הזה.

ישראל או ירדן: אוצרות מגילת הנחושת
בין מגילות ים המלח שהתגלו במערות קומראן שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור ונכתבו כולן על קלף, נמצאה גם מגילה אחת שהיתה חרוטה על גבי נחושת. מגילות ים המלח, שתקופת כתיבתן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה, כתובות ברובן בעברית. בעוד שמרבית המגילות מהוות מקטעים של ספרי המקרא או של ספרים חיצוניים או פרשנויות רבניות, מגילת הנחושת מציגה טקסט אחר לגמרי: מופיעה בה רשימת אוצרות שכוללת כמויות עצומות של כסף, זהב מטבעות ופריטים יקרי ערך נוספים, לצד רשימה של מקומות שבהם הוחבאו האוצרות הללו. הרשימה כללה כ-4,500 כיכרות של כסף וזהב, 165 מטילי זהב וכלים שונים – במשקל כולל של מאה טון.

חלק ממגילת הנחושת שנמצאה במערות קומראן. המקומות המוזכרים בה אינם מוכרים בימינו

התעלומה סביב האוצרות שמוזכרים במגילת הנחושת גדולה: המקומות שמוזכרים בה (חרובא שבעמק עכור, צוק הקדרון ואחרים) אינם מוכרים בימינו, לא ידוע מהו מקור האוצר וגם לא למי הוא היה שייך. יש המעריכים שזהו אוצר פרעוני, אחרים סבורים שמקורו מבית המקדש הראשון או השני, ויש הסבורים שהאוצר היה שייך לכת שחיה בקומראן. חוקר ארץ ישראל בן ציון לוריא סבר שמדובר באוצרות בית המקדש השלישי. עם זאת, חוקרים רבים טוענים, שהמגילה היא תיאור דמיוני ושהאוצרות שמוזכרים בה כלל לא קיימים. לטענתם, מי שמחביא את רכושו במקומות מסתור לא מציג ברבים את רשימת המקומות הללו. ב-2005, בעת ביצוע עבודות עפר במזרח ירושלים התגלה מטמון קטן. ההשערות כי זהו המקום המכונה "עמק עכור" במגילה, הובילו להרחבת החפירות במדבר יהודה, אולם מאז לא התגלה אוצר נוסף. המגילה עצמה מוצגת במוזיאון בעמאן, בירת ירדן.

לקריאה נוספת:

		אוצרות אבודים – האיקס על המפה מעטים הדברים שמסעירים את הדמיון יותר מאוצרות חבויים, שאת מיקומם המדויק איש אינו יודע ואת גודלם אפשר רק לשער. לרוב ישובו מחפשי המטמונים הביתה בידיים ריקות, אבל לא תמיד – כפי שמעידים מאות אלפי מטבעות הזהב שנמשו באחרונה מלב ים