חופשה במלטה: אבירים, ביצורים וים

במאה ה-16, בתמורה לקבלת האיים מלטה וגוזו לשליטת מסדר האבירים שאותו הנהיג, נדרש נגיד מסדר יוחנן הקדוש להעניק למלך קרל החמישי מתנה שנתית: עוף דורס מהאי מלטה. פסל זהב של אותו נץ, שכמה מאות שנים מאוחר יותר היה גיבור הספר ולאחר מכן הסרט בכיכובו של המפרי בוגרט, "הנץ ממלטה", מעטר את קתדרלת יוחנן הקדוש בוולטה, בירת המדינה הקטנה. הקתדרלה עצמה כל כך עשירה בקישוטים ועיטורים עד שהפסל הגדול והמרשים כמעט נבלע ביניהם.

מסדר אבירים צלבני, נץ מלטזי, אמתי ומפוסל, ארמונות, חומות וקתדרלות – כל זה נשמע כמו סיפורי אגדה מימים עברו, אבל מלטה (Malta), שתושביה מבטאים את שמה מולטה, היא מקום מופלא יותר מכל סיפור אגדה, עמוס בארמונות אבירים, כנסיות אדירות שכיפותיהן מתנשאות במרכז כל עיירה וכפר, ערים בנות אלפי שנים שאנשים חיים בהן, עורכים קניות או יושבים לקפה בטבעיות מוחלטת, חומות אדירות, תותחים המכוונים אל עבר אויבים שעלולים להגיח מהים בספינות מלחמה, נמל עצום ממדים, שאניות משא וספינות קרוז, יאכטות נוצצות וסירות עץ מסורתיות, כולן עוגנות בו ברווחה. ביקור בן ארבעה ימים באי הים התיכוני העלה כי במרחק שעתיים וחצי טיסה מישראל, ורק כ-90 ק"מ מדרום לסיציליה, נמצא אוצר של ממש, כזה שראוי ביותר להקדיש לו זמן.

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר למלטה
• מלטה – המקומות שלא כדאי להחמיץ

צילום מהאוויר של הנמל הגדול, הגרנד הארבור, ליד ולטה בירת מלטה | צילום: viewingmalta.com ©

תערובת נינוחה של אירופה ואפריקה

הגעתי למלטה באביב, לטעמי התקופה הטובה ביותר לבקר באי, שרבים מגיעים אליו דווקא בחודשי הקיץ הלוהטים והלחים, כשהעשב מתייבש והנופים מצהיבים. ולמרות התיירים האירופים שבאים כדי להשתזף ליד הים, החופים במלטה הם לא העיקר. העיקר זה ההיסטוריה, ההדר והפאר של פעם, שמתערבבים בנוחות מושלמת עם חיי היום יום העכשוויים, ובהחלט גם הים, אבל לא בחופיו, אלא במצוקים ובנקרות, ששייט אליהן ובתוכן הוא חוויה מומלצת ביותר. וגם האוכל – תערובת של מטבחים מסיציליה, אפריקה ואגן הים התיכון – הוא חלק חשוב מההנאה. והאנשים. כמה חום ומאור פנים, בצירוף אנגלית מושלמת (האנגלים עזבו סופית את האי רק ב-1974) לצד מלטזית, שפה שמית המזכירה ערבית, אבל מדוברת במבטא הדומה לאיטלקית. וכל התערובת המוצלחת הזאת של ים תיכוניות, אירופה ואפריקה נמצאת ממש אצלנו בשכונה.

מדינה, בירתה העתיקה של מלטה, כפי שהיא נשקפת מכביש החוצה את האי | צילום: רותם בר כהן

בארבעה ימים דחוסים ועמוסים חרשתי את מלטה ואת האי השכן גוזו, כמעט ללא מנוחה. לא חייבים כמובן להספיק הכל, אבל כדאי לשלב לפחות כמה מהמקומות המוזכרים כאן בחופשה הבאה שלכם במלטה.

העבר חי ומשגשג: מדינה ורבאט

על גבעה רמה במרכז האי נמצאות שתי ערים צמודות – מדינה, שמקומיים מבטאים אימדינה, עיר מהפנטת מוקפת חומה, ורבאט, העיר שמחוץ לחומות. הביקור בערים הללו הוא יותר ממומלץ, מתבקש כמעט לומר שהוא בגדר חובה, אבל בחופשה לא באמת מוטלות עליכם חובות…

כנסיית סנט פול ברבאט | צילום: שאטרסטוק

רבאט (Rabat) היא ערבוביה של ישן וחדש, סמטאות צרות עם כנסיות אדירות – אחד מסימני ההיכר של מלטה כפי שמגלים כמעט מיד – לצד בתי דירות אפורים מהעשורים האחרונים. האתר המדהים ביותר נמצא מתחת לכנסיית סנט פול – הקטקומבות. זהו מבוך מפותל של שבילים שנחצבו בעומק הסלע והעוברים לצד יותר מאלף גומחות שבהן נהגו לקבור את המתים במשך אלפי שנים. השרידים האנושיים והחפצים שנקברו לצדם – תכשיטים, כלי בית, מאכלים ועוד – כל אלה נשדדו מזמן. אבל תחושת הצמרמורת מלווה את השיטוט התת קרקעי, במיוחד למראה הגומחות הזעירות הרבות מאוד, עדות לקברי ילדים, תינוקות ואפילו עוברים. מעניין במיוחד לגלות את חלקת הקבורה היהודית, אף היא עמוק מתחת לאדמה, כשסמל של מנורה החרוט בסלע מעיד על דתם של המתים.

הקטקומבות ברבאט. לאורך אלפי שנים נקברו כאן מתים, בגומחות שנחצבו בסלע | צילום: שאטרסטוק

ממעמקי האדמה יצאנו לאור הבהיר, והליכה קצרה הובילה אותנו אל מדינה (Mdnia), העיר המופלאה שבין חומותיה עומדים 100 בתי אבן עתיקים, חלקם ארמונות של ממש, בהם גרים כ-300 תושבי העיר. אני הולכת מהופנטת בסמטאות האבן, מסתכלת בדלתות הכבדות ובחלונות המסורגים, מנסה לדמיין איך נראים חייהם של הגרים בתוכם, צאצאיהם של משפחות אצולה מימי הביניים.

סמטה במדינה, הנראית גם היום ממש כמו בימי הביניים | צילום: Clive Vella, © viewingmalta.com

מדינה. דלת כניסה לארמון, המשמש עדיין כבית מגורים משפחתי | צילום: רותם בר כהן

אחת מתושבות העיר, לואיזט סנט מנדוקה, פתחה בסמוך לביתה בית קפה שהוא בגדר עצירת חובה למטיילים בעיר (הנה עוד חובה, אבל נעימה כל כך שלא תתקשו למלא אותה). גן התה פונטנלה (Fontanella Tea Garden) משקיף על נוף מטורף – בימים בהירים תוכלו לראות מכאן חלק ניכר מהאי. בתפריט המתוקים תגלו עוגות עשירות בקרמים וקצפת (לחגיגת שחיתות מוחלטת הזמינו את עוגת המרנג תות, היא נטולת גלוטן מה שמקל מעט על תחושת האשם). זהו גם מקום מצוין להיכרות ראשונה עם המאפה המלוח המקומי, שקל מאוד להתמכר אליו – פסטיזי (Pastizzi), בצק עלים שמזכיר את המיל פיי הצרפתי עוטף כמות נדיבה של גבינת ריקוטה מלוחה או בגרסה האחרת – מחית אפונה. קפה פונטנלה, 1 Bastion Street, מדינה, אתר אינטרנט

נעים (וטעים) להכיר: פסטיזי, מאפה מלטזי ממולא בריקוטה או במחית אפונה | צילום: רותם בר כהן

הבירה הכי קטנה

מהגבעות של מרכז האי ירדנו לעבר הים, אל ולטה (Valletta), בירת מלטה, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ועיר הבירה הקטנה ביותר באיחוד האירופי. בעיר הזעירה, המוקפת חומות אדירות, גרים  6,500 תושבים, אבל בכל יום נכנסים בשעריה 50,000 אנשים – עובדים במשרדים ממשלתיים, בבתי המשפט ובמוסדות ציבוריים, מסעדנים ובעלי חנויות וגם הרבה מאוד תיירים, כך שהרחוב הראשי וסמטאות האבן החוצות אותו בשתי וערב מושלם עמוסים ותוססים מאוד.

ממראות ולטה: מהים וברחובות העיר. אנשים חיים, עובדים ומבלים בלב כל היופי הזה | צילומים: שאטרסטוק (תמונה עליונה), רותם בר כהן

בין האתרים המומלצים לביקור: קתדרלת יוחנן הקדוש (St John's Co-Cathedral), שבה נמצא פסלו של הנץ המלטזי ושכל פינה בה מעוטרת באריחים מוזהבים, תבליטים, פסלים, סמלים דתיים וציורים, בהם שני ציורים של קאראווג'ו, הצייר האיטלקי הנודע, בן המאה ה-16, שהסתבך עם החוק במולדתו ומצא מחסה במלטה (עד שהסתבך שוב, נאסר וברח מהכלא, כנראה בעזרת נגיד המסדר שחיבב אותו). למבט מגבוה על המזבח ועל חלל הקתדרלה המרשים טפסו אל המרפסת שמתחת לתקרה. הכניסה לקתדרלה כרוכה בקניית כרטיס, התור לקופה יכול להתארך מאוד, מומלץ להגיע מוקדם בבוקר.

קתדרלת יוחנן הקדוש כה מעוטרת עד שקשה להבחין בפסל הנץ המלטזי המוזהב (משמאל) | צילום: trabantos / Shutterstock.com

עוד קצת היסטוריה אפשר לפגוש בארמון של נגיד המסדר (Grand Master’s Palace), בעת כתיבת שורות אלה הארמון נמצא בשיפוצים ורק אחדים מחדריו פתוחים למבקרים, אבל אפשר להתרשם מגודל האולמות ומהגרנדיוזיות שלהם. באגף נפרד של הארמון יש תצוגה גדולה ורבת רושם של שריונות וכלי נשק מימים עברו.

תצוגה של שריונות וכלי נשק מימים עברו בארמון של נגיד מסדר האבירים בוולטה | צילום: s4svisuals / Shutterstock.com

אם אתם מטיילים עם ילדים, מומלץ לקחת אותם ל"מלטה בחמישה ממדים" (Malta 5D), סרט בשלושה ממדים על תולדות מלטה והתרבות שלה, כשאת שני הממדים הנוספים מספקים כיסאות הנעים מעלה-מטה ורסיסי מים שמותזים על הצופים ברגעים רלוונטיים. התמזל מזלי וצפיתי בסרט ביחד עם חבורה גדולה של בני עשר בטיול שנתי בוולטה. קריאות ההתלהבות, הצחוקים וצווחות הבהלה שלהם הפכו את הצפייה למשעשעת וחווייתית במיוחד. המופע מתקיים ב-17 שפות שונות, כולל בעברית. כתובת: 7 Old Bakery Street, ולטה, אתר אינטרנט

טבעות דבש: עוגיות מסורתיות ממולאות בדבש, קינמון ואגוז מוסקט | צילום: viewingmalta.com ©

בשלב הזה, אם הרעב תוקף אתכם, אחד המקומות המלבבים בוולטה הוא קפה קורדינה (Caffe Cordina), בית קפה-מסעדה מהמאה ה-19, עם עיטורים וגינונים של אירופה של פעם. לצד מנות בינלאומיות, תמצאו בתפריט הרבה מנות מלטזיות טיפוסיות, בהן תבשיל של ארנבת עם שום, בצל ועשבי תיבול, ברגיולי – גלילות בשר ממולאות בנקניק וביצה, מבושלות ברוטב עגבניות, וכמובן פסטיזי גבינה או אפונה. כדאי לשמור מקום לקינוח: ויטרינת העוגות בכניסה למסעדה קורצת, עם עוגיות מלטזיות כמו טבעת דבש (honey ring), מאפה בצורת טבעת, ממולא בדבש שחור, גרידת לימון, קינמון ואגוז מוסקט, או קווזרימל, עוגיות שקדים עם דבש וגרידת תפוז. המלצה אישית: לכו על קאנולי, המאפה הסיציליאני הנהדר – גליל של בצק שברירי ממולא בריקוטה מתוקה עם שבבי פיסטוק או שקדים. קפה קורדינה, 244 Republic Street, ולטה, אתר אינטרנט

חציית הנמל הגדול בסירת עץ מסורתית אל מעגן היאכטות של ויטוריוזה | צילום: רותם בר כהן

ביקור בוולטה לא יהיה שלם בלי חציית הנמל הגדול בסירת עץ מסורתית אל העיר המבוצרת ויטוריוזה (Vittoriosa), שהמקומיים קוראים לה בירגו (Birgu). ממבצר סנט אנג'לו המרשים נשקף נוף נפלא של הנמל ושל ולטה. למראה מרהיב במיוחד, טפסו בעשרות המדרגות המובילות לגג המבצר. את סירות העץ המסורתיות תמצאו בנמל הגדול, בצד של ולטה ובצד של ויטוריוזה, השייט עולה 2 אירו לכיוון.

בשביל מראה כזה, שווה לטפס לראשו של מבצר סנט אנג'לו בוויטוריוזה | צילום: רותם בר כהן

ים, ים ועוד קצת ים

במלטה יש רק מעט חופים חוליים ואלה עמוסים עד אפס מקום בבתי מלון ובאתרי נופש, אבל עיקר ייחודה הוא במצוקי הגיר ובמערות הימיות שהמים חפרו בהם. המפגש הראשון שלי עם קו החוף הדרמטי היה בצפון האי, מול מצוק שמזכיר מעט את "רגל הפיל" של ראש הנקרה, סמוך ל"כפר של פופאי", אתר צילומי הסרט פופאי בגילומו של רובין וויליאמס, שהפך לאטרקציה תיירותית מעט ביזארית. המצלמה לא נחה לרגע, מנציחה את המצוק, את הים ואת הנוף מסביב – חלקות חקלאיות מגודרות בגדרות אבנים מסורתיות, זיתים, כרמים, עצי חרוב. נוף ילדות מוכר, שבולטים בו גורמים פחות מוכרים, כמו מגדלי שמירה עתיקים המשקיפים אל הים וכפרים קטנים שבמרכז מתנוססת בגאון כנסייה אדירה.

המצוק ליד "הכפר של פופאי", אתר הצילומים של הסרט בכיכובו של רובין וויליאמס | צילום: רותם בר כהן

המפגש הבא עם קו החוף של מלטה היה דרמטי יותר: מצוקי דינגלי, בדרום-מערב האי, נקראים על שמו של אביר אנגלי מהמאה ה-16 והנוף הנשקף מהם מסחרר ביופיו.

הנוף המסחרר הנשקף ממרומי מצוקי דינגלי | צילום: רותם בר כהן

ירדנו בכביש מתפתל אל מעגן סירות קטן למרגלות המצוקים, לשייט לתוך הנקרות החצובות בהם. עליתי על סירת עץ קטנה, קטנה מדי לשבעה מבוגרים ושני ילדים הדחוסים יחד על ספסלים צרים. אנחנו יוצאים אל הים הפתוח, עם גלים גבוהים למדי, ומיד צווחות של הילדונת בת החמש שיושבת לידי ממלאות את האוויר ולאחריהן היא פורצת בבכי תמרורים. במשך חמש דקות, שנראו כנצח, אנחנו עולים ויורדים על הגלים, כשברקע נשמע בכי בלתי פוסק ובראשי מנקרת השאלה "למה לעזאזל הייתי צריכה את זה?".

שייט אל המערה הכחולה בסירת עץ זעירה. פחות מומלץ כשהים סוער… | צילום: שאטרסטוק

ואז אנחנו נכנסים למערכת של מערות ימיות, בהן זאת המכונה המערה הכחולה (Blue Grotto). הים הופך חלק כראי, צלול, בצבע תכלת לא אמתי. הבכי פוסק, הנשימה נעצרת, רק טפיחות המשיט על גבי מפרות את השלווה: "אוקיי, מאדאם? אול אוקיי?", הוא שואל בצעקה שמהדהדת בין קירות המערה. "אול איז פרפקט", אני מחייכת אליו וטובלת יד במים הצוננים. שלמות.

בתוך המערה הכחולה. שלמות, אין מילה אחרת | צילום: שאטרסטוק

קפיצה קטנה לאי גוזו

אל האי גוזו (Gozo), אחד משלושת האיים המיושבים המרכיבים את מדינת מלטה (בשלישי – קומינו – גרים רק שני אנשים, קרובי משפחה שבקיץ מפעילים על האי מלון קטן) מגיעים במעבורת גדולה, שבבטנה חונות מכוניות הנוסעים ובסיפונים העליונים משתזפים תיירים וכמה מתושבי גוזו שחזרו מקניות באי מלטה. השייט אורך כ-20 דקות, ממלטה לגוזו אין צורך בכרטיס, בחזרה למלטה כרטיס עולה 5 אירו.

מפרץ רמלה עם חול זהוב בצפון-מזרח האי גוזו | צילום: שאטרסטוק

גוזו הוא אי מקסים, הרבה פחות צפוף ממלטה, עם נופים חקלאיים שובי לב, עיר בירה נהדרת, ויקטוריה (המלטזים קוראים לה רבאט, האנגלים הם אלו שקראו לה ויקטוריה על שם המלכה), כנסיות מרשימות (אלא מה?), כולל כנסיית טא' פינו (Ta' Pinu) בצפון-מערב האי, שמהרחבה לפניה יש נוף נפלא ובחדרים צדדיים בתוכה אנשים תולים בקשות מהבתולה לפרי בטן ולהחלמה ממחלות או תאונות דרכים, ולצדן תלויות תשורות קטנות לאחר שהבקשה התמלאה על הצד הטוב ביותר.

חומות הרובע העתיק של ויקטוריה, בירת האי גוזו | צילום: שאטרסטוק

בצפון גוזו, על חוף סמוך לכפר Marsalforn, יש בריכות רדודות החצובות בסלע שמשמשות לאיסוף מלח, מהתקופה הרומית ועד ימינו. כמה מסעדות דגים פופולריות ניצבות לא רחוק משם, ממש על קו המים, אנחנו אכלנו ארוחת צהריים נהדרת במסעדת Il-Kartell, כשהים הכחול משמש רקע מושלם לאוכל מלטזי מסורתי.

בריכות המשמשות לאיסוף מלח, מימי הרומאים ועד ימינו | צילום: רותם בר כהן

חלון התכלת, אחד מסימני ההיכר של גוזו, התמוטט במפתיע ביום סוער במרץ 2017, אבל גם מה שנותר שם יפה להפליא ושווה ביקור. סמוך לכפר סן לורנץ (San Lawrenz) במערב האי תמצאו חוף מפורץ יפהפה, שממנו אפשר להשקיף על "הרגל" שנותרה מהחלון המפורסם, ואז לרדת בשביל אל "הים הפנימי", מפרצון סגור מכל צדדיו בסלעים ומצוקים, שמעבר צר מחבר בינו לבין הים הפתוח. בקיץ, בימים שבהם הים שקט לגמרי, אפשר לשוט דרך המעבר אל הים הפתוח.

כנסיית טא' פינו בגוזו. בחדריה הפנימיים המאמינים תולים בקשות מהבתולה לברכה, בריאות ופריון | צילום: viewingmalta.com ©

אל שחר ההיסטוריה

אם אתרי אבנים עתיקי יומין מסעירים את דמיונכם, אל תוותרו על ביקור באג'ר הים (Hagar Qim) ובאמנדיירה (Mnajdra), שניים מתוך עשרות אתרים מגליתיים במלטה ובגוזו, שהוכרזו כאתר מורשת עולמית. שני המקדשים הם מאתרי הפולחן העתיקים ביותר בעולם, עתיקים יותר מהפירמידות במצרים ומסטונהאנג' באנגליה. הם נמצאים בדרום האי, מוקפים בנופים חקלאיים פסטורליים ומחוברים ביניהם בשביל הליכה.

שדות ליד המקדשים העתיקים. החלקות מסומנות בגדרות אבנים מקומיות | צילום: רותם בר כהן

במרכז המבקרים אפשר לצפות בסרט קצר המסביר על התקופה ובממצאים שונים שהתגלו באזור. אם אתם קצרים בזמן, התמקדו במקדש הקרוב יותר למרכז המבקרים, אג'ר הים, אם יש לכם שעה נוספת, לכו בשביל התלול (או סעו ברכב חשמלי שעובר בין המקדשים, בתוספת תשלום) אל המקדש המרוחק יותר. בשניהם אפשר להתרשם מסדרה של אבנים ענקיות, שלא ברור איך הובאו לכאן וכיצד הונחו זו על גבי זו. חורים וסימונים באבנים מרמזים כי האתרים הללו שימשו כלוחות שנה ענקיים, שציינו לקדמונים את תחילת העונות החקלאיות ואת הימים הארוך ביותר והקצר ביותר בשנה. אם לא חם מדי ויש לכם זמן, אפשר לרדת מהשביל הראשי המחבר בין שני המקדשים ולטייל בשבילי הליכה קטנים החוצים את המישור המשקיף אל הים. מידע נוסף על המקדשים המגליתיים תמצאו כאן

אג'ר הים, מקדש מגליתי בן יותר מ-3,200 שנה | צילומים: רותם בר כהן

את הביקור במקדשים אפשר לחתום לא רחוק משם, בכפר דייגים מסורתי, אחד הבודדים שנותרו במלטה – מרסשלוק (Marsaxlokk). בנמל עוגנות סירות דייגים ססגוניות ועל הרציף, לצד דוכנים של השוק המקומי (הזדמנות להצטייד בדבש, שמן זית וממתקים מקומיים), אפשר לראות דייגים שחזרו מהים מתקנים את רשתות הדיג. מול הנמל יש שורה של מסעדות, אנחנו אכלנו ארוחה נהדרת ב– T'Anna Mari, מסעדה סיציליאנית משובחת, שדוגלת בבישול איטי (סלואו פוד) עם מרכיבים מקומיים ועונתיים, רובם אורגניים. גם אם אתם בדיאטה, אל תוותרו על הלחמניות החמימות המוגשות לשולחן. הן נאפות במקום, טעימות כפי שהן, ועוד יותר כשטובלים אותן במרק הסמיך או ברוטב של הדג הטרי שעלה הבוקר ברשת. ט'אנה מארי, 28 Xatt is-Sajjieda, מרסשלוק.

הנמל של מרסשלוק, אחד מכפרי הדייגים המסורתיים האחרונים שנותרו במלטה | צילום: שאטרסטוק

אם אתם מחפשים מקום מוצלח לחגוג בו את סיום החופשה במלטה, מסעדת Acqua Terra e Mare, הנושקת למרינה בסנט ג'וליאן, מציעה תפריט יוקרתי המבוסס ברובו על דגים ומאכלי ים. את האוכל אפשר ללוות ביין מקומי או בינלאומי. המלצה אישית: אנטונין שרדונה של יקב Marsovin מהאי גוזו הוא יין מעולה, שאפשר להזמינו גם בכוס. המחירים כאן לא זולים, אבל האוכל והאווירה בהחלט שווים את הכסף. כתובת: Level 5, Portomaso Marina, San Ġiljan.

בתמונה הפותחת: ירח מלא מעל מדינה, צילום: Clive Vella, © viewingmalta.com

_____

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות של מלטה ושל אייר מלטה