חגיגות הפסחא באנטיגואה, גואטמלה

מדינות אמריקה הלטינית מפורסמות בחגיגות שלהן ורבות הפכו לאטרקציה של ממש. אלא שעם השנים, הרבה מהחגיגות הללו איבדו משהו מהאותנטיות שלהן והפכו חגיגה לתיירים. אבל זה בהחלט לא קרה באנטיגואה. באנטיגואה (Antigua), אחת הערים העתיקות והיפות בגואטמלה, חוגגים מדי שנה את השבוע הקדוש, השבוע שלפני חג הפסחא, בתהלוכות ואירועים דתיים, שנותרו אותנטיים לחלוטין ולא ממוסחרים.

במשך חודשים ארוכים נרתמים כל תושבי העיר להכנות לתהלוכות שיעברו ברחובות הצרים, על גבי שטיחי פרחים מרהיבים שהוכנו בעבודת יד. הוסיפו לכך את המראה של שלושה הרי געש חרוטיים המקיפים את העיר, שאחד מהם, פואגו (Fuego) הוא הר געש פעיל, את הרחובות המרוצפים באבן, את הכיכרות היפות ואת הבתים הקולוניאליים שבנויים סביב חצרות פנימיות, ותבינו משהו מסוד הקסם של החגיגות האלה.

תהלוכה בחגיגות הפסחא באנטיגואה

הקרנבלים המוכרים לנו ממדינות מרכז ודרום אמריקה מתקיימים לפני תחילת צום הלנט – תענית שנמשכת 40 יום, במהלכה מתנזרים הנוצרים הקתולים מבשר. כיוון שמיד עם סיום הקרנבל יתחיל הצום, זאת הזדמנות אחרונה לחגוג באופן פרוע וחסר מעצורים, עם הרבה אלכוהול, מוזיקה שמחה ולבוש מינימלי. לעומת זאת, לשבוע הקדוש יש אופי שונה לגמרי. זהו השבוע האחרון של צום הלנט, ממש לפני חג הפסחא, יש לו אופי דתי מאוד והוא מתמקד בשחזור אירועי השבוע האחרון בחייו של ישו. לאורך השבוע הקדוש מציינים את המאורעות שהובילו למתו של ישו ולתחייתו שלושה ימים אחרי שנצלב – מיום ראשון של הדקלים שבו הוא הגיע לירושלים, דרך הסעודה האחרונה שהתקיימה ביום חמישי של אותו שבוע ועד יום שישי שבו הוא נצלב. השבוע הקדוש מסתיים ביום ראשון של חג הפסחא.

בראש התהלוכה צועדים אנשים שמפזרים קטורת | צילום: Tiago Lopes Fernandez / Shutterstock

במדינות קתוליות שלהן מורשת ספרדית נוהגים לציין את השבוע הקדוש ברוב פאר והדר, עם תהלוכות חגיגיות שנקראות פרוססיון (Procesión). החגיגות שנערכות באנטיגואה, עיר קולוניאלית שנכבשה על ידי הספרדים במאה ה-16, נחשבות ליפות ולמרתקות מכולן. אחת הסיבות לייחודן של החגיגות בגואטמלה היא שלצד אלמנטים נוצריים מובהקים יש בהם גם אלמנטים מהתרבות הילידית המקומית – תרבות המאיה.

במהלך השבוע מקשטים את רחובות העיר שטיחי פרחים ססגוניים | צילומים: loca4motion / Shutterstock

לאורך כל השבוע מתקיימות באנטיגואה תהלוכות ססגוניות, שבמהלכן המשתתפים צועדים על שטיחים צבעוניים העשויים מפרחים, פירות, ירקות ונסורת עץ צבעונית, שמכסים את רחובות העיר העתיקה. המקור לשטיחי הפרחים הוא בפולחן המאיה. כל שטיח כזה הוא לא פחות מיצירת אמנות, שעליה עומלים תושבי העיר כל הלילה. בסופו של יום, אחרי שהשטיחים נרמסו תחת רגלי הצועדים, מכינים שטיחים חדשים, בדוגמאות שונות. עבור התיירים המבקרים בעיר, הצפייה בהכנת השטיחים בלילות מרתקת לא פחות מהצפייה בתהלוכות ביום.

תושבי העיר, מגדול ועד קטן, נרתמים להכנת השטיחים הצבעוניים

התהלוכות עצמן מתקיימות מדי יום, לעתים כמה פעמים ביום, וכל תהלוכה נושאת אופי שונה בהתאם ליום בו היא מתקיימת ולהתרחשות שאירעה באותו יום בשבוע האחרון לחייו של ישו. בתחילת השבוע, למשל, נישאת על במה גדולה דמותו של ישו הסוחבת את הצלב, בסוף השבוע נישאת על הבמה דמותו של ישו בתוך ארון קבורה. בתחילת השבוע לובשים המשתתפים גלימות סגולות, ואילו בסוף השבוע הם לובשים גלימות שחורות – לבוש אבל.

הכנת שטיח. מלבד פרחים, יש גם שטיחים העשויים מירקות, פירות ונסורת צבעונית

עם זאת, רבים מהמאפיינים של התהלוכות דומים – בראש התהלוכה תמיד יש במה גדולה מעץ שעליה דמותו של ישו, ואת הבמה סוחבים על כתפיהם גברים בגלימות. הבמה כבדה מאוד (משקלה יכול להגיע לשלושה טונות!), אבל הגברים, לא רק שאינם מתלוננים, הם משלמים על הזכות לשאת את הבמה ורואים בכך חוויה דתית רבת עוצמה.

מכיוון שהתהלוכות נועדו לשחזר את השבוע האחרון בחייו של ישו, המאמינים שמשתתפים בתהלוכות מתלבשים כפי שהם מדמיינים שהתלבשו בישראל בתקופתו של ישו: ניתן לראות אנשים עם גלימות וכאפיות על הראש, אחרים שלובשים לבוש רומי וקסדות וכן הלאה. בתחילת התהלוכה עוברים נערים שמפזרים קטורת, והתהלוכות מלוות בנגינה עצובה של להקות נגנים.

משתתפים מתלבשים כפי שהם מדמיינים שהתלבשו בתקופתו של ישו

בחגיגות השבוע הקדוש יש אווירה קודרת ודרמטית, שעומדת בניגוד לססגוניות של שטיחי הפרחים. האווירה המיוחדת, הצבעוניות, האמונה היוקדת של המשתתפים, השילוב של טקסי פולחן קתוליים וילידיים, ומעל לכל, האותנטיות, הופכים את ההשתתפות בחגיגות לחוויה מרגשת ובלתי נשכחת, כזו שבשבילה שווה לתכנן את הטיול לגואטמלה במיוחד לתקופת הפסחא. כדאי לדעת שבזמן החגיגות מגיעים לעיר הקטנה, שבימים כתיקונם מונה כ-35 אלף תושבים, כמיליון תיירים. כל הדרכים המובילות לעיר עמוסות מאוד ובמלונות וחדרי האירוח בעיר כדאי להזמין מקום לפחות שנה מראש.

לסחוב את הבמה הכבדה, שעליה סצינות מהשבוע האחרון בחייו של ישו, נחשב לכבוד גדול