יגידו החזאים מה שיגידו, אבל ניצנים ראשונים של סתיו כבר כאן. אמנם ביום עדיין חם, אבל בפירוש מסתמנת הקלה, במיוחד מוקדם בבוקר, ויש כבר עננים בשמים, ציפורים נודדות, חסידות, חצבים ורימונים. יחד עם הסתיו באים הפולקלור והרומנטיקה, שחלקם הגדול יובא מארצות המוצא של ההורים והסבים ואומץ וגוייר כהלכה, ממלנכוליה סתווית ועד עלי שלכת. בציורי הסתיו של גן הילדים ניצבים עצים עירומים מעלים, כאילו באמת היה כאן סתיו. יש ארצות שבהן לא צריך להתאמץ כל כך כדי לחוות את העונה החמקמקה הזו, ולא צריך לנסוע רחוק כדי ליהנות מיופיים של עלים אדומים, כתומים וצהובים. לפעמים מספיק לצאת לחצר האחורית ולקחת נשימה עמוקה של אוויר קריר ויופי מרוכז של צבעי סתיו חמים. אם אתם יכולים לאפשר לעצמכם לחוות את הסתיו במלוא הדרו, לכו על זה. איפה הכי כדאי? זו שאלה של טעם, סגנון ותקציב. להלן כמה אפשרויות: טיול צבעי שלכת בארה"ב (הבונוס: קטיף עצמי בחוות, פסטיבלי אסיף כפריים וחג ההודייה); באירופה (הבונוס: הפלגה בנהר, בציר בצרפת, כמהין באיטליה) וגם ביפן (הבונוס: אסתטיקה מדהימה).
בכל המדינות הללו יש תרבות סתיו מעוררת קנאה, מ"קו חם" שמדווח על מצב השלכת, אתרי אינטרנט שמדווחים על השינויים בצבע העלים ואיפה הכי כדאי לצפות בהם בסוף השבוע הקרוב, דרך מסלולי טיול מומלצים, נהיגות מודרכות, טיולי אופניים ביערות בשלל צבעי הסתיו, ועד מאכלים, משקאות ובגדים שמתאימים לעונה. הסתיו כידוע הוא גם עונת האסיף, וסביבו נוצר הווי שלם של קטיף, בציר ואיסוף תוצרת חקלאית בחוות כפריות כחלק מטיולי הסתיו. הדרכים הצדדיות שמחוץ לעיר מנומרים בשלטי U-Pick לקטיף עצמי של תפוחים, תירס או פירות יער בחוות קטנות בצד הדרך. בנוסף נערכים בכל רחבי ארצות הברית וקנדה פסטיבלים מקומיים קטנים וגדולים של איסוף תוצרת חקלאית. זה חמוד, אותנטי ו"אתני" לא פחות מטקסים של שבטים באפריקה. בדרך לצפות ביערות האדומים-כתומים-צהובים אפשר ליפול על פסטיבל הדלעת בניו המפשייר, על פסטיבל התפוח בצפון קרולינה, או פסטיבל הקרנברי בוויסקונסין. שיאו של האסיף הוא חג ההודייה (Thanksgiving), בו מודים המתיישבים ביבשת אמריקה על כל הטוב שגמל עימם האל שהוליכם אל הארץ המובטחת, ואוכלים את כל מה שקטפו, מפשטידת דלעת מסורתית ועד פאי תפוחים מסורתי לא פחות. אמנם ניו אינגלנד נהנית מיחסי הציבור הכי טובים, אבל השלכת בפירוש לא מוגבלת רק לשם. אפשר לצפות בשלכת יפהפייה גם בפנסילבניה, בוושינגטון, בטנסי, בקליפורניה ובמקומות נוספים ברחבי ארצות הברית. סתיו באירופה: יין ופטריות לצד השלכת אם בארצות הברית הבונוס הוא דלעת, בצרפת הבונוס הוא יין. בחודש ספטמבר נפתחת עונת הבציר, וכל אחד מ-27 מחוזות היין של צרפת – בורגונדי למשל – יכול להציע שילובים מקסימים של שלכת עם בציר ויין. באיטליה אפשר להצטרף לאטרקציה סתווית אחרת, טיול סתווי (עם שלכת וכל האביזרים) שמשולב בו חיפוש פטריות הכמהין. אניני הטעם עושים עניין גדול מהפטריות האלה, והן גם עולות בהתאם, אבל פולחן החיפוש שלהן – בעזרת חזירים או כלבים מאולפים שיודעים להוביל את הפטריות בעזרת חוש הריח – הוא מהנאות הסתיו הדרום אירופי, בייחוד באיטליה ובפרובאנס. פריחת הדובדבן האביבית היא אחד הסמלים של יפן ועילה לשפע חגיגות עממיות. קצת פחות מפורסמת היא השלכת היפנית, הקויו (מילולית: "עלים אדומים"). עם בוא הסתיו, בספטמבר, מתחילים עצי האדר היפניים לעטות שלכת בשלל גוני אדום, כתום וצהוב. אין פלא שבסופי שבוע סתוויים נוצרים פקקי תנועה אינסופיים בדרכי הרים נפתלות. הרגישות ותשומת הלב לעונות השנה מתבטאות בכל התחומים. בכל בית יפני מסורתי יש פינה מיוחדת הנקראת טוקונומה והמוקדשת לקישוט – בדרך כלל ציור וסידור פרחים – המדגיש את העונה. מכתבים רשמיים יחלו בדרך כלל בברכה עונתית טיפוסית. בסתיו, לדוגמה, ייפתח מכתב במשפט כמו: "מיום ליום אנו חשים ברוח הקרירה, מה שלומכם?". גם האופנה משקפת את העונתיות. שום אשה יפנית שמכבדת את עצמה לא תלבש באביב או בקיץ קימונו עם דגם שלכת סתווי. ואם לא מסתדר? תמיד אפשר לצאת לטיול מקומי בעקבות פריחת החצבים אצלנו:
|
.jpg)
.jpg)
