20 מעלות צלסיוס. זה היה ההפרש בין החמסין האביבי שהשארתי מאחור בתל אביב לקרירות הצוננת שקיבלה את פני כשירדתי מהרכבת בתחנה המרכזית של ויסבאדן.31 מעלות ים תיכוניות עם שמיים בוהקים לעומת עננים, זרזיפי גשם קלילים ו-11 מעלות. אני נושמת עמוק, ממלאת את הריאות באוויר הקר, שנעלם זה מכבר מחיינו הארץ ישראלים, ומחליטה לקנות צעיף, כי מי בכלל חשב להביא אחד לנסיעה בסוף חודש מאי?
כיכר השוק בוויסבאדן. רק חצי שעה ברכבת מפרנקפורט | צילומים בכתבה: רותם בר כהן
המוני אנשים עוברים בכל יום בנמל התעופה העצום של פרנקפורט, השני בגודלו באירופה ואחד העמוסים בעולם. רובם ממהרים לטיסות המשך ביעדים רחוקים, אחרים נוסעים למרכז פרנקפורט לפגישות עסקים או לכנסים, ויש כמובן הממשיכים מפה לאזורים אחרים בגרמניה. רק מעטים, ודאי ישראלים מעטים, יודעים שבמרחק 40 דקות נסיעה ברכבת פרוורית, וכ-20 דקות ברכבת מהירה, שתיהן יוצאות היישר משדה התעופה של פרנקפורט, נמצאת עיר מקסימה, ויסבאדן (Wiesbaden), שהמילה "באדן" בשמה מרמזת על מרחצאות, שאכן נמצאים כאן ועוד נגיע אליהם בהמשך.
כנסיית Marktkirche, בכיכר השוק
שידוכים והימורים נוסח המאה ה-19
ויסבאדן, בירת מדינת הסן במערב גרמניה, היא מקום מושלם להתמקם בו אם יש לכם כמה ימים ואתם רוצים טעימה מהמראות הפסטורליים של נהר הריין, הזורם בין גבעות מכוסות בכרמים, טירות עתיקות, עיירות וכפרים, מנזרים ויקבים, טיול שמלווה בהרבה כוסות של יין ריזלינג מקומי שמשמח לב ונפש.
ויסבאדן קלה להתמצאות ונוחה להתניידות. 20 דקות הליכה ברגל מפרידות בין התחנה המרכזית שבה תרדו מהרכבת מפרנקפורט לכיכר השוק, הכיכר המרכזית של העיר העתיקה. בדרך אפשר להתרשם מאדריכלות אקלקטית, רובה מהמאה ה-19, עת ויסבאדן היתה היעד המועדף על הקיסר ומשפחתו לחופשת הקיץ השנתית שלהם. ומה שטוב לקיסר, טוב שבעתיים לכל מי שרצה להתחכך עם כסף וכוח. וכך הוקמו רחובות רחבים ומשני צדיהם נבנו בניינים מרווחים, בסגנונות שהיו נפוצים בשנים ההן, עם חלונות גדולים שצופים אל הכביש, מהם אפשר היה להשקיף על בני האצולה ולקוות שאחד או אחת מהם ירימו עיניים, המבטים יצטלבו והאהבה תפרח.
רחוב בוויסבאדן. במאה ה-19 אפשר היה לשבת ליד החלון ולחפש שידוך הולם ממשפחת אצולה | צילום: שאטרסטוק
וכשלא חיפשו שידוך מוצלח, כולם נהגו "לקחת את המים" – ללגום מים מינרליים עזי טעם וריח שאמורים להטיב עם עור הפנים ושאר אברי גוף, לטבול בבריכות חמות במרחצאות המפוארים, להמר בקזינו עצום הממדים ובאופן כללי לאסוף כוחות לקראת השיבה הביתה בסוף הקיץ.
שוקולד, רכבת קטנה ורחצה בעירום
העיר העתיקה של ויסבאדן היא תערובת מרנינה של רחובות קטנים, שתנועת מכוניות אסורה בהם, עם בתים, כנסיות ומבני ציבור מרשימים והמון חנויות, חלקן ייחודיות, אחרות סניפים של רשתות אירופיות מוזלות מהסוג שגורם לבאים מארץ יקרה כשלנו להיאנח בקנאה. יש לכם 20 או 30 אירו לבזבז? תצאו מהסניף המקומי של dm עם כל כך הרבה שקיות עמוסות במוצרי טואלטיקה וניקיון שתתקשו לסחוב את כולן. גם הצעיף הנחשק נקנה באחת החנויות האלה בשקלים בודדים ומיד נעטף סביב הצוואר, רך ומחמם, ואליו הצטרפו כמה כלי נוי קטנים ומקסימים, מתנות לנשארים בבית. 40 שקלים לכל השלל.
חנות תקליטים בעיר העתיקה של ויסבאדן
אבל לא באנו לויסבאדן כדי לעשות קניות, משמח העיסוק הזה ככל שיהיה. באנו כדי להכיר עיר חדשה שטרם היינו בה ולצאת ממנה לאורך נהר הריין אל אזור ריינגאו (Rheingau) היפהפה כדי לטעום יינות, לבקר בכרמים, להתפעל מטירות ומנזרים ולאכול עד כלות. תוך כדי, גילינו שלא רק בבאדן באדן שביער השחור יש בית קזינו ומרחצאות היסטוריים, גם ויסבאדן מתהדרת בהם. וגם בקזינו המרהיב של ויסבאדן, שפשוט חייבים לבקר בו בלי שום קשר להימורים, יודעים לספר שדוסטויבסקי קיבל כאן את ההשראה לספרו המופתי "המהמר". כנראה שהסופר הרוסי הנודע, שחיבב הימורים הרבה יותר מכפי שהיה כדאי או ראוי, לא בחל בשום קזינו מהודר, וכל אחד מהם (וכולם ביחד) שימש השראה לסיפור של בן דמותו הספרותי, מהמר כפייתי שחי במאה ה-19.
הקזינו המהודר של ויסבאדן. שימש השראה לספר "המהמר" של דוסטויבסקי | צילום: שאטרסטוק
אחרי ששוטטתם בעיר העתיקה וביקרתם בקזינו, עצרו למשהו מתוק בשוקולד Kunder (אל תטעו בינו לבין שוקולד קינדר חביב הילדים). מפעל השוקולד המקומי נמצא בבעלות אותה משפחה מאז סוף המאה ה-19 והוא מציע שוקולדים מתוחכמים בטעמים מפתיעים, כולל אחד שמכיל זעפרן ואחר עם צי'לי חריף שמותיר תחושת דגדוג בגרון (כתובת: Wilhelmstraße 12). עוד קצת היסטוריה קולינרית תמצאו ב-Café Maldaner, קפה בסגנון בתי הקפה של וינה שנפתח ב-1859 וגם היום שומר על המראה האלגנטי של פעם (כתובת: Marktstraße 34).
שוקולד קונדר. שום דמיון בינו לבין שוקולד קינדר חביב הילדים
קפה מלדנר. בית קפה בסגנון וינאי הפועל מאז המאה ה-19
מומלץ גם לבקר בגבעת נרוברג (Neroberg) בצפון העיר – רכבת קטנה מובילה במעלה הגבעה המכוסה בכרמים, אל נקודת תצפית יפהפייה. בראש הגבעה יש כנסייה רוסית שכדאי לבקר בה.
הכנסייה הרוסית בנרוברג, גבעה המשקיפה על ויסבאדן | צילום: שאטרסטוק
אם השרירים נתפסו לכם במהלך השיטוט בעיר, בוויסבאדן יש מרחצאות ואתרי ספא רבים, הניזונים ממעיינות תרמיים הנובעים מאדמותיה. חוויה אותנטית, שלא בהכרח מתאימה לכל אחד, מציע Kaiser Friedrich Therme – אתר מרחצאות מהמאה ה-19 עם בריכות בסגנון רומי, חלקן עם מים קרים מאוד, אחרות עם מים חמים מאוד ויש גם בריכות עם זרמים שמכים בעוצמה על השכמות, סאונות יבשות ורטובות וחמאם תורכי. ולמה החוויה לא מתאימה לכל אחד? כי הכניסה בבגד ים אסורה בהחלט – כל הרוחצים עירומים כביום היוולדם, בתוספת הקילוגרמים, הקמטים, הצלקות והקפלים שנוספו לאורך השנים. יום שלישי מיועד לנשים בלבד (כתובת: Langgasse 38).
רודסהיים: מונומנט גרנדיוזי וקפה משכר
נסיעה של כחצי שעה בנופים השלווים לאורך הריין מובילה אל העיירה רודסהיים (Rüdesheim), אבל לפני שאתם נכנסים לעיירה עצמה, כדאי לטפס בכביש צר המתפתל בין הכרמים אל ראש הגבעה, שם ניצבת אנדרטת גרמניה אדירת הממדים, החולשת על הריין.
המונומנט, שנקרא בגרמנית Niederwalddenkmal, נבנה בנקודה הגבוהה הזאת כדי לציין את אחדותה של גרמניה בתום מלחמת צרפת-פרוסיה ב-1871. דמות נשית, בגובה 12 מטר, ניצבת על בסיס אבן מעוטר בתבליטים של הקיסר ויליאם הראשון ואנשיו. האישה שבראש האנדרטה אוחזת בידה האחת את כתר האימפריה ובידה השנייה חרב הפונה כלפי מטה, סמל לכך שהמלחמה הסתיימה. למרגלותיה שני מלאכים מכונפים – האחד מסמל את המלחמה והשני את השלום.
מונומנט גרמניה על גבעה מעל נהר הריין, לציון אחדות גרמניה אחרי מלחמת צרפת-פרוסיה
בריגיטה, המדריכה שלנו, שאוהבת את האנדרטה הזאת בכל מאודה, מסבירה בהתלהבות את פשר העיטורים והפסלים הרבים, אבל העיניים לא מצליחות להתנתק מהנוף שעליו המונומנט משקיף: גבעות מכוסות בגפנים נטועות בשורות אינסופיות גולשות אל הריין, שבמרכזו אי ירוק והוא מנוקד בסירות קטנות, אניות קרוז אלגנטיות וספינות משא ארוכות. על גדת הנהר – הגגות האדומים של רודסהיים, עיירת בונבוניירה ונקודת עצירה פופולרית בטיולי השייט על הריין.
נקודת תצפית יפהפייה על הריין ליד מונומנט גרמניה
הדרך מהאנדרטה אל רודסהיים נעימה במיוחד – ברכבל קטן ורומנטי, עם תאים זוגיים פתוחים. המסע הקצרצר מתחיל בראש הגבעה, סמוך למעין מקדש-גזיבו יפהפה מהמאה ה-19, יורד מעל הכרמים, עם נוף של הנהר והאיים הירוקים במרכזו ומסתיים ברחוב מרוצף אבן בלב העיירה הקטנה.
הרכבל הרומנטי היורד מעל הכרמים ממונומנט גרמניה אל העיירה רודסהיים
כרמים, טירה ואחוזות יין בעיירה רוסנהיים
רחוב Drosselgasse החוצה את רודסהיים עמוס במסעדות, בתי יין וחנויות מזכרות. סמטה ברוחב כתפי אדם כחוש למדי יוצאת ממנו ונשפכת לתוך חצר פנימית בה נמצא מלון Lindenwirt, ששמונה מחדריו היו חביות יין, שהוסבו לסוויטות קטנות המרוהטות בפשטות רבה: בקדמת החבית יש שתי מיטות יחיד צרות הקבועות בקירות, כך שאין אפשרות לחברן למיטה זוגית אחת, במרכז החבית יש פינת הסבה קטנה ובקצה האחורי – מקלחת ושירותים. מחירו של חדר-חבית כ-80 אירו.
מלון Lindenwirt. חביות יין שהוסבו לחדרים – מבחוץ ומבפנים
בחזרה לרחוב המרכזי שיורד מהכרמים אל הנהר. יש פה כמה מסעדות מסורתיות, אנחנו אכלנו ארוחת צהרים ב-Rüdesheimer Schloss, מסעדה מקסימה שנמצאת ברשותה של אותה משפחה כבר כמה דורות. למשפחת ברואר יש גם יקב, המייצר 200,000 בקבוקים בשנה. תפריט היינות של המסעדה הוא ספר של ממש עם לא פחות מ-350 יינות, רובם הגדול יינות מקומיים, כולל יינות בני עשרות שנים (הוותיק ביותר הוא מ-1902!). לצד מאות יינות מקומיים, תמצאו בתפריט גם כמה יינות "של חברים שלנו" כפי שאומרת בעלת המקום, סוזן. ואחד החברים האלה, אנחנו מגלים בהפתעה, הוא יין מרום של יקבי הגליל, שנמכר ב-42 אירו לבקבוק.
מסעדת Rüdesheimer Schloss. לבעלי המקום יש גם יקב, דבר המשתקף בתפריט היין העשיר
מלבד יינות מעולים (כיוון שזוהי ארץ הריזלינג, כדאי לכם להתמקד בהם), תמצאו כאן אוכל מסורתי, כמו נקניקיות או דג נהרות מלווים, איך לא, בתפוחי אדמה מבושלים. כיוון שהגענו בשיאה של עונת האספרגוס, בכל מקום וגם כאן, לצד הבשר הוגשו גבעולים שמנמנים של אספרגוס לבן. המנה הפופולרית ביותר במסעדה לא מכילה בשר, ירקות או פירות יער. קפה רודסהיימר הוא סימן ההיכר של המקום – לתוך כוס חרס גדולה נמזגות כמויות שוות של ברנדי, קפה שחור וקצפת, ומעל מפוזרת אבקת קקאו. מסוג המשקאות שאחרי ששותים אותם צריך לטייל ברגל באוויר הצח כדי למקד את המחשבות (כתובת: Steingasse 10, אתר אינטרנט).
רחוב ברודסהיים. כשספינת קרוז עוגנת כאן, הרחובות הצרים מתמלאים בתיירים
אלטוויל: טירה, ורדים ויין מבעבע
נסיעה של כחצי שעה לאורך הנהר הרחב, שבשלב הזה אנחנו מאוהבים בו לחלוטין, מביאה אותנו לעיירה עתיקה נוספת, שמורה להפליא ופחות צפופה בתיירים – אלטוויל שעל הריין (Eltville am Rhein). התמזל מזלנו והגענו במהלך פסטיבל יין מקומי ומיד הצטרפנו להמונים ששוטטו לאורך הטיילת או ישבו על גדת הנהר בשמש האביבית, כוס יין ביד, משוחחים על דא ועל הא. היקב המקומי, Matheus Muller, מייצר יינות מבעבעים מאז ראשית המאה ה-19, ולכבוד פסטיבל היין אפשר היה לטעום מהם בגנים הנרחבים, שבדרך כלל אינם פתוחים לציבור.
ראשון בבוקר, יום יפה. על גדת הריין באלטוויל
יין זה לא הדבר היחיד שמאפיין את אלטוויל, והכינוי "עיר הוורדים" רומז על כך: אלפי ורדים מ-350 זנים שונים שתולים ברחבי העיירה – בגינת הטירה מהמאה ה-14, בערוגות לאורך טיילת הנהר, בכיכרות ובחצרות הבתים. בקיץ הפריחה והריחות משכרים לא פחות מהיין. גם באביב, כשהניצנים הראשונים רק נפתחו, המראה מלבב עד מאוד.
הטירה של אלטוויל. בקיץ יפרחו כאן המוני ורדים
לצילום מושלם טפסו לראש המגדל הלבן של הטירה, משם נשקף נוף מקסים של הנהר, היערות, הכרמים ובתי העיירה. מהטירה המשיכו לשוטט ברחובות הצרים, מרוצפי האבן, שמשני צדדיהם עומדים בתים בני מאות שנים, רבים מהם עם קורות עץ שקועות בקירות החיצוניים. הכל מטופח, מצוחצח ומקסים. אני מתקשה להבין איך בתי מגורים פשוטים יכולים להיראות טוב כל כך גם אחרי 400 שנה, כשגילו של בית הדירות שבו אני גרה נמדד בכמה עשרות שנים והוא כה בלוי ומרופט.
בתים בני מאות שנים באלטוויל
מנזר אברבך: בחזרה לשם הוורד
עיירות ציוריות מוקפות בכרמים לא חסרות באזור ריינגאו, אבל מקום מיוחד כמו מנזר אבראך (Eberbach) תתקשו למצוא. המנזר, הנמצא במרחק קצר מאלטוויל, נבנה במאה ה-12 ועד מהרה הפך לאחד המנזרים הגדולים והפעילים בגרמניה. הנזירים החרוצים נטעו גפנים בגבעות מסביבו והקימו יקב שגדל ושגשג והבטיח רווחה כלכלית.
כרמים, יערות וביניהם – מנזר אברבך בשעת בין ערביים
גם אם לא ביקרתם כאן בעבר, יתכן שתרגישו שהוא מוכר, שכן סצינות מהסרט "שם הוורד" צולמו במנזר הזה, בין קירות האבן העבים. הביקור כאן מרתק ומומלץ מאוד, בין אם תבחרו בסיור רגיל, סיור בעקבות "שם הוורד" או סיור הכולל טעימות יין. במקום פועל גם בית הארחה ובקיץ מתקיימים פה קונצרטים. פרטים על שעות הביקור (שמשתנות לאורך השנה), סיורים ומופעים – באתר המנזר.
• לפרטים נוספים על אתרים, אטרקציות, אירועים ועוד בוויסבאדן, היכנסו לאתר של לשכת התיירות של ויסבאדן
______
הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות של גרמניה