"ג'ורג'טאון היתה כאן קודם", מתריסים עד היום תושביה הוותיקים של השכונה הייחודית בבירת ארצות הברית, במיוחד כאשר הם חשים ששוכחים מאיפה הכל התחיל. כשוושינגטון עוד היתה על נייר השרטוט, הם כבר מזמן היו בשטח. והם צודקים: המבנים הראשונים של ג'ורג'טאון (Georgetown), שהיתה אז עיירה עצמאית, הוקמו עוד בסוף המאה ה-17. כמאה שנה עברו, והקונגרס של ארצות הברית החליט על הקמת הבירה החדשה של המדינה הצעירה במיקומה הנוכחי – שטח שכלל אז אזור גדול וריק, עם יישוב יחיד בקצהו: ג'ורג'טאון. לאורך המאה ה-18 שגשגה ג'ורג'טאון כעיר מסחר ועסקים, תוצאה של הקמת הנמל הפנים יבשתי על נהר פוטומק (Potomac), ששימש הנמל העיקרי לייצוא טבק מהמושבות, ובעיקר בזכות בניית תעלת השיט C&O (תעלת צ'זאפיק-אוהיו, Chesapeake and Ohio Canal). התעלה שימשה נתיב נוח להובלת מטענים לפני עידן מסילות הברזל. אלא שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאית (1865-1861) התפתחה התובלה ברכבות ובספינות קיטור גדולות שלא הצליחו לנווט את דרכן בנהר פוטומק, וחשיבותה של ג'ורג'טאון הלכה ופחתה. היא סופחה ב-1871 למחוז קולומביה הפדרלי (DC), ושבע שנים אחר כך אבדה סופית עצמאותה המוניציפלית. היא הפכה להיות שכונה בוושינגטון הבירה. עצמאותה המנהלית אמנם נלקחה ממנה – אבל לא ניטל ממנה ייחודה. אולי בשל בידודה היחסי בחלק הצפון-מערבי של העיר, ובוודאי בשל פעולות השימור הנרחבות שנעשו בה, הצליחה ג'ורג'טאון לשמור על סגנונה הכפרי משהו. כאשר משוטטים היום ברחובותיה הצרים ומרוצפי האבן, ובין המבנים האופייניים לאדריכלות הג'ורג'יאנית, הפדרלית והוויקטוריאנית מהמאה ה-19, עוד מורגשת האווירה המסורתית. בזכות השימור והיעדר כמעט מוחלט של בנייה מודרנית גבוהה, נמשכה למקום העלית הוושינגטונית. דיפלומטים ובעלי ממון, סלבריטאים ואמנים (וגם פלייבויז) חפצו לגור בה, והבתים בג'ורג'טאון הפכו ליקרים בעיר. וגם התיירים נהנים מכך – מי שרווה מן האתרים החדישים, המונומנטים המהוקצעים, המוזיאונים המתוחכמים והאווירה הרועשת של הבירה, שלא יחמיץ סיור בג'ורג'טאון, "יפו העתיקה" של וושינגטון.
שומרים על המסורת את השכונה, שמשתרעת על כשלושה קילומטרים רבועים, מכירים הכי טוב דרך הרגליים, בשוטטות נעימה לאורך רחובותיה העתיקים (וממילא לא תמצאו תחנות מטרו בתוכה ממש; תושביה התנגדו לכך מחשש לפגיעה באופי הכפרי שלה). לחובבי אקשן ובלגן מומלץ להקדיש כמה שעות לסיור בג'ורג'טאון בשישי או בשבת, אחר הצהריים ובערב. כך אפשר לשלב קניות, או סתם בהייה בחלונות הראווה המיוחדים של חנויות היוקרה, עם ביקור באתרים המעניינים בשכונה. למי שמעדיף ליהנות מאווירת הכפר השלווה, מומלץ לערוך סיור ארוך יותר שיתחיל בשעות הבוקר, בעיקר בשבת וביום ראשון. נקודת פתיחה טובה ונוחה לסיור רגלי של חמישה-שישה קילומטרים יכולה להיות תחנת הרכבת התחתית פוגי בוטום (Foggy Bottom, "תחתית מעורפלת"). מהתחנה, הנמצאת ליד כיכר וושינגטון (Washington Circle), נעלה על שדרת פנסילבניה (Pennsylvania Ave), נחצה בגשר את ערוץ רוק קריק פארק ונגיע ברחוב M לאתר הביקור הראשון בשכונה: "בית האבן הישן" (The Old Stone House). הבית – העתיק ביותר שקיים כיום בוושינגטון – נבנה ב-1765, והוא מהמבנים המעטים ששרדו מתקופתו.
וושינגטון, דאמברטון וקלינטון חוזרים מעט ברחוב Q עד פינת רחוב 31, ומגיעים לבית טיודור (Tudor Place), בית אחוזה דו-קומתי גדול, שנבנה בראשית המאה ה-19 בסגנון ניאו-קלאסי ונשאר כמעט מאתיים שנה בבעלות אותה משפחה – קרובי משפחתו של הנשיא הראשון, ג'ורג' וושינגטון. צבעו הצהוב של המבנה והכיפה המיוחדת בראשו צדים מיד את העין. אפשר לבקר בבית ובגן היפה, ולצפות בפריטים מרובים שהגיעו לכאן מאחוזתם של ג'ורג' ומרתה וושינגטון במאונט ורנון (Mount Vernon).
כ-150 מטר מבית טיודור, במעלה רחוב 31 פינת רחוב R, ניצב הגדול, המרשים והיפה בבתיה ההיסטוריים של ג'ורג'טאון: דאמברטון אוקס (Dumbarton Oaks). בית האחוזה האצילי יושב בנקודה הכי גבוהה בשכונה ומוקף גנים מרהיבים המשתרעים על ארבעים דונם (הם פתוחים רק אחר הצהריים). השילוב של הלבנים האדומות, עמודי האבן הלבנים, הקמרונות המסוגננים של הדלתות והחלונות והצמחייה העשירה הוא שילוב מנצח. גם בית מפואר זה משמש מוזיאון, המוחזק בידי אוניברסיטת הרווארד, ומוצגים בו אוספים נדירים של אמנות ביזנטית ואמריקאית מהתקופה שקדמה לקולומבוס. מקומה של האחוזה הובטח גם בהיסטוריה העולמית: כאן התכנסה ב-1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הוועידה הבינלאומית שהחליטה על הקמת ארגון האו"ם.
הפינה המודרנית של השכונה העתיקה משם ממשיכים מזרחה בשביל התעלה עד הגשר של שדרת וויסקונסין (Wisconsin Ave.), ומגיעים לכניסה האחורית של מבנה ענקי בנוי לבנים אדמדמות, ששימש בעבר כמחסן של טבק ליצוא. לפני כעשרים שנה שופץ המקום והפך לאחד הקניונים היפים והאלגנטיים ביותר בארצות הברית – קניון ג'ורג'טאון פארק (Georgetown Park Mall). פנים המבנה מדהים. בשלושת מפלסיו יש מזרקות ובריכות, פסיפסים צבעוניים, חממות של צמחייה שופעת וגן דקלים, וכן מסעדות, בתי קפה וכמאה חנויות – של בגדים, נעליים, ספרים, ממתקים ועוד – שייחודן בעיצובן המרשים והאלגנטי. אור היום חודר דרך תקרת זכוכית מקומרת ומוחזר ממעקות הנחושת המבריקים שמלווים כל גרם מדרגות. פשוט חגיגה של אסתטיקה. אחרי בדיקת החנויות, ואולי גם ארוחה טובה והצצה בחזית הקניון (רחוב M פינת שדרת וויסקונסין), מומלץ לחזור אל שביל התעלה בעורף הקניון, להמשיך בהליכה מזרחה עוד חמש דקות עד רחוב תומס ג'פרסון (Thomas Jefferson St.), ובו לרדת ימינה אל קצה המסלול בוושינגטון הרבור (Washington Harbor) – הפינה המודרנית של ג'ורג'טאון. עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים עמד כאן מפעל מלט נטוש ומוזנח. מאז הספיקו להקים כאן מכלול אדריכלי מודרני ומרשים של בנייה גבוהה המיועדת למגורים ובילויים. הכיכרות הקטנות והשדרות הדקורטיביות של המכלול, פיסול החוצות והמזרקות שבו, וטיילת העץ של מעגן הסירות על גדת הנהר, הפכו את האזור לפינת חמד מושכת במיוחד. לא פלא שהוא הפך מוקד לעסקים, לחנויות היוקרה, למסעדות ולבידור של ג'ורג'טאון. זהו ללא ספק החלק הסואן ביותר בשכונה במשך רוב שעות היממה, ובמיוחד בערבי סוף שבוע. את הטיול כדאי לסיים בוושינגטון הרבור על קפה ועוגה, כוס בירה או גלידה מעולה באחד מבתי הקפה של האזור המקסים. אחר כך פשוט לשבת בניחותא בשעות היום מול האי המיוער השוכן בלב הנהר, או אולי בשעות הערב דווקא, כשאורות מרכז קנדי ובניין ווטרגייט מתנצנצים במימי הפוטומק. |