לא מעט פעמים טיולים לחו"ל מתנגשים עם ה"דיאטה" שבחרנו. איך מתמודדים עם דיאטה בחו"ל. איך מצליחים לשמור בצורה תקינה? ואם אנחנו כן יכולים לשמור – למה שנעשה זאת? הרי חופש זה עד הסוף. דילמות שדי הרבה אנשים מתמודדים סביב נושא זה.
בעבודה שלי מול לקוחות אני שומע את השאלה הזאת לא מעט במיוחד סביב אותם אנשים המקיימים את התזונה הקטוגנית.
מה זאת התזונה הקטוגנית?
למי שעוד לא מכיר, דיאטה קטוגנית היא תזונה אשר משנה את חוקי המשחק בעולם התזונה. היא הופכת את הפחמימות לאסור ואת השומן למותר.
מטרת העל של התזונה הקטוגנית היא הפיכת הדלק שמניע את הגוף מגלוקוז (פחמימה) לקיטונים (שהם למעשה גופי שומן מסוג טריגליצרידים). החלפת הדלק מייצרת מצב של שיפור בריאותי של הורדת מדדי סוכר (טוב לסוכרתיים, טרום סוכרתיים או אנשים החוששים מסכרת עקב רקע משפחתי), הורדת מדדי שומן בדם, כבד שומני, לחץ דם ועוד. מעבר לכך מדד השובע בתזונה הזאת הוא כזה שאפשר לעבור שעות ללא צורך באכילה.
כאשר נמנעים מפחמימות – למעשה הקטוגנים נמנעים מגלוטן, סוכר, קטניות, דגנים, ירקות שורש (כגון תפוח אדמה, בטטה, גזר, סלק) ומרבית הפירות (אוכלים רק פירות יער, אבוקדו, זיתים ועגבניות = שהן פירות)
בסיס התזונה הוא אכילה של בשרים מכל הסוגים (שומני יותר –טוב יותר), דגים, בייצים, גבינות קשות וחצי קשות ולצמחוניים גם טופו. בנוסף מתבססים על שומנים מהחי והצומח (שומן בשר, אבוקדו, טחינה, מיונז ועוד).
מכיוון שבתזונה הזאת הגוף הופך למכונה שעובדת על דלק של שומן, מצליחים לרדת באחוזי השומן תוך כדי אכילת האוכל השמן).
דיאטה קטגונית: מותר ואסור
בעיות באכילה בחוץ בתזונה הקטוגנית
הבעיה העיקרית באכילה בחוץ הוא חוסר השליטה על האוכל ודרך הכנת האוכל. בהרבה מאכלים לצערי "מכניסים" סוכרים מסוגים שונים בכדי לייצר טעם (כולל בשר ובעיקר המבורגרים). כלומר צריך להקפיד לא רק על המאכלים אלא גם על דרך הכנתם. מצב זה מייצר חשש אצל אנשים המקיימים את התזונה הקטוגנית.
דוגמאות לכך הן טיסות, בתי מלון, קמפינג, מסעדות ועוד…
מהמקום הזה אנשים מקבלים החלטה שהם לא שומרים על התזונה הקטוגנית ומחליטים לצאת ממנה. התוצאה למצב זה הוא עליה במשקל, יציאה מהתזונה, יציאה ממצב של גוף שורף שומן וחזרה לשריפת גלוקוז. מצד אחד אין בעיה לחזור אבל לפעמים ברמה המנטלית, לאנשים שיצאו קשה לחזור.
איך בכל זאת מתמודדים?
אם אני מבצע תהליך של דיאטה ניתן באמת למצוא מאכלים שמתאימים לנו בתזונה. במרבית התזונות גם דרך ההכנה פחות חשובה. כלומר גם אם היה רוטב במוצר כלשהו נוכל לספוג אותו. בתזונה הקטוגנית החוקים הם אחרים.
המחשבה היא מצד אחד גם על חומרי הגלם אותם אוכלים וגם על דרך הכנת האוכל. רק שהאמת פשוטה יותר. המחשבה של התזונה הקטוגנית היא הימנעות מסוכרים וגלוטן שהם ההפתעות במזונות שלנו. לכן ההגדרה בהתמודדות בחוץ היא – אנחנו מתנהגים כסוכרתיים ורגישים לגלוטן. זה המשפט המלווה אותנו בכל מקום.
מה שכן, בגלל מידת השובע המטורפת בתזונה, בדרך כלל נצטרך לאכול שתי ארוחות ביום.
התמודדות בטיסות / נסיעות פנים ארציות
האוכל בטיסות בדרך כלל לא יתאים לתזונה הקטוגנית. ניתן לאכול לפני הטיסה אוכל שמביאים מהבית וגם אם נתקעים אפשר בשדה התעופה להזמין אוכל מותאם. אפשר לאכול המבורגר ללא לחמנייה, סלט המבוסס על ירקות עם נתחי עוף / גבינת פטה שמנה. לטיסה אפשר להביא מזון שמותאם לנו כגון כריכים מלחם מותר בהכנה ביתית או לרכישה. אפשר לקחת גם אגוזים איתנו לטיסות למקרה צורך.
בתי מלון
ברישום לבתי מלון אנשים עם העדפות תזונתיות מציינים זאת בעת הרישום למלון. ההנחיות של הקטוגנים הוא שאנחנו סוכרתיים ורגישים לגלוטן. גם שמגיעים לבתי מלון בדלפק יש להזכיר זאת. בחדר אוכל אנו אמורים לקבל הנחיות מתאימות
ארוחות בוקר בבתי מלון בדרך כלל יתאימו לכל תזונה וגם לתזונה קטוגנית. אכילת בייצים, גבינות, דגים, בשרים.
מה שכביכול מסובך יותר הוא ארוחת צוהריים / ערב שלא מעט מנות מכילות סוכרים. רק שבתזכורת שאתם סוכרתיים ורגישים לגלוטן תוכלו לקבל הנחיות של מנות מותאמות וגם אם אין לכם מנות יכינו לכם במיוחד במטבח – תזכרו לא להתבייש להגיד. זה לא שמשלמים לכם להתארח בבית מלון.
קמפינג
שאנחנו יוצאים לקמפינג רוב המקרים יהיה מנגל, בישולי כדירה, קופסאות שימורים ועוד. גם כאן ישנה אפשרות להסתדר. ביצים, טונה בשימורים, בשר, דגים, לחמים מותאמים ואם יש מקרר גם אפשר להביא גבינות. כלומר להיות כמו כולם עם מזון מותאם לנו. חלק חשוב בקמפינג כמו, לכל אחד ולא משנה מה תזונתו, היא להכין רשימת ציוד שהוא אמור לקחת לקמפינג. אז אין בעיה להסתדר.
גם טיולים מודרכים בטבע (ואפילו בסוואנה באפריקה) אפשר להסתדר עם אוכל מותאם לנו. הכל עניין של בחירה.
מסעדות
היחס הוא כמו בתי מלון. יש מסעדות בחו"ל שמאפשרות לכם לבחור את התפריט המותאם לכם לפי העדפה תזונתית. אם אין ואתם במסעדה, תגידו למלצרים שאתם סוכרתיים ורגישים לגלוטן. על המלצר לברר מול הטבח ולחזור אליכם עם תשובה. אתם תקבלו את האפשרות המתאימות לכם מתוך התפריט.
מעטות המסעדות שלא יהיה לקטוגנים מה לאכול (איפלו במסעדה אסייאתית אפשר להסתדר). במקרה זה אפשר לבקש מנה מיוחדת שאפילו לא כתובה בתפריט המכיל רכיבים מותרים. אם נתקעתם, תבחרו את הרע במיעוטו.
למדתי שחלק מהמסעדות מקבלות הקצבה של חומרי גלם לפי מנות ולא מחזיקים שם חומרי גלם כללים. במקרים כאלו מסעדות לא יוכלו לסםק לכם מאכלים מסוימים ו/או הורדת מרכיבים מסוימים ממנה. אם מסעדה לא מוכנה לבנות לכם מנה, תבינו שדרך העובדה שלהם היא הקצבת מנות וכך תדעו לא לחזור בעתיד למסעדה זו.
אחד הטיולים שלי היו בברלין.
ארוחות בוקר בבית מלון היתה מתוך מגוון שהיא מתאים לי. מצאתי גבינות קשות, ביצים, דגים, ירקות, חמאה ועוד. מה שהייתי צריך.
הסיפור שלי במסעדות (ולא משנה באיזו תזונה הייתי) כאחד ששומר כשרות, שאסור היה לי לאכול בשר. אז אחרים איתי אכלו. לא הרגשתי מנודה, לא הרגשתי שונה. נהנתי לדבר איתם ולחוות חוויות (לא לשכוח שמפגשים אמורים להיות סביב שיח ולא סביב אוכל רק שבמציאות של היום ללא אוכל אי אפשר לאכול…).
אני דאגתי לעצמי להיכנס לסופר "לידל " ולקנות דברים המותרים לי. חיפשתי שם בעיקר את השמנת שאני שם בקפה שלי (לא יכול לשתות קפה ללא שמנת). בנוסף מצאתי גם לחם תואם, גבינות טעימות ועוד. את הארוחה השנייה שלי לאותו יום אכלתי רק בערב במלון.
הכיף היה שממש לא הייתי רעב. לא חיפשתי לאכול כי לא הייתי צריך. לא הרגשתי שהפסדתי משהו.
שבירות בתזונה אם תהיינה זה רק על דברים מיוחדים שאני יודע שאין סיכוי שיהיו לי במקום אחר. הרעשים שיש לנו בראש סביב טיולים הם רעשים של חופש. כאשר רעש החופש עובר גם לתזונה, הרעשים הללו אינם טובים לנו.
כאשר אתם נמצאים בתהליך תזונתי עשיתם זאת מבחירה. אף אחד לא אילץ אתכם. אל תוותרו לעצמכם. השבירות הקטנות הללו בטיולים הן אלו שמונעות מאיתנו להצליח בתהליך תזונתי. לפעמים זה לא קל לחזור למסגרת אחרי שנהנו. אם אתם בתזונה, תישארו נאמנים לה גם אם יש עליכם לחץ קל מאנשים סביב שאומרים לכם רק לטעום משהו קטן, מה כבר יכול לקרות…
תהליך תזונתי הוא אפשרי בכל מקום – רק אם תבחרו.