נסיעה לטיול עצמאי בהרי הרוקי הקנדיים היא הגשמת חלום. קשה לתאר, אפילו באמצעות תמונות, את תחושת החופש, האוויר הנקי וההתפעמות מהטבע האדיר והפראי שאתה חווה בזמן נהיגה בחבל ארץ קסום זה. הרי הרוקי שבדרום-מערב קנדה נפרשים על כ-180 אלף קמ"ר (יותר מפי 8 משטחה של מדינת ישראל), והם משתרעים על כ-1,500 ק"מ מתוך שרשרת הרים שאורכה כ-4,800 ק"מ, החל במדינת ניו מקסיקו שבדרום ארצות הברית ועד לצפון קנדה.
אגם קיני. טיול בהרי הרוקי הקנדיים הוא בגדר הגשמת חלום | צילום: רפי קורן
הדרך המקובלת לביקור באזור היא נסיעה מקלגרי שבפרובינציית אלברטה עד ונקובר בפרובנציית בריטיש קולומביה, או להיפך, כאשר העונות המומלצות לטיול הן בין תחילת האביב לסוף הסתיו. לאחר איסוף מידע ממקורות מגוונים, החלטנו לנסוע ממערב למזרח, בתחילת חודש מאי, ממש עם פתיחת עונת התיירות. הקנדים, כך הסתבר לנו, מציינים את תחילת הקיץ כבר ב-16 במאי, ומאותו יום גם הנוכחות של אנשי השמורה ופעילים מטעמם ניכרת במסלולים השונים.
גלריית תמונות מהטיול ברוקיס הקנדיים, לחצו להגדלה:
הבחירה שלנו התבררה כהחלטה מצוינת: הטבע שופע מים, מקומות רבים עדיין מושלגים ובעלי החיים מתחילים את עונת הנדידה שלהם. כיוון שהאתרים עוד לא עמוסים בתיירים והמחירים נמוכים יחסית, לא היינו צריכים להזמין מקומות זמן רב מראש ויכולנו לבחור בכל יום את המסלול ואת מקום הלינה של היום הבא. בכלל, נסיעה ללא תכנון מוקדם, למעט מועד ההתחלה והסיום – היא חוויה משחררת ומומלצת במיוחד.
מתחילים על הגובה
הכניסה המערבית להרי הרוקי מתחילה מהכי גבוה שיש – הר רובסון, שמתנשא לגובה של ארבעה קילומטרים בקירוב. כדי להיכנס לעניינים, החלטנו לעשות טרק קצר של כ-10 ק"מ במסלול הליכה עד אגם קיני (Lake Kinney) שלמרגלות ההר. ביום חמים יחסית, זו היתה חוויה נפלאה לטבול רגליים באגם הטורקיז, הפסטורלי כמו גלויה. יותר מכמה שניות במים לא שרדנו. טמפרטורת המים, המגיעים מההר המושלג, נמוכה מאוד, מה שהעצים עוד יותר את החוויה.
לאמיצים בלבד: טבילה במים הקרים (מאוד) | צילום: אורית גוטרבוים-פרטוק
משם הדרך קצרה לאחד מארבעת הפארקים הלאומיים בהם ביקרנו – ג'ספר, אשר קרוי על שם העיירה האלפינית המקסימה שנמצאת בחלקו הצפוני. במשך שלושה ימים ג'ספר היתה הבסיס שלנו לטיולים רגליים ונסיעות לפינות החן הרבות שבאזור – אגמים, קרחונים, קניונים, נהרות ופסגות מושלגות.
כביש 93. עם נופים כאלה, אי אפשר להניח את המצלמה | צילום: אורית גוטרבוים-פרטוק
נהנינו במיוחד ממסלול קסום בין חמישה אגמים (כל אחד בצבע אחר) בשם עמק חמשת האגמים (Valley of five lakes), ומנסיעה לקראת שקיעה לאגם Maligne. קל מאוד לטייל במקום ורק צריך לבחור את אורך וקושי המסלול. באופן טבעי, ככל שבחרנו במסלול ארוך וקשה יותר – פגשנו פחות אנשים ויותר בעלי חיים.
אגם לואיז והסביבה
לאחר שלושה ימים התחלנו להדרים על כביש 93 המרהיב לכיוון הפארק הלאומי באנף, וגולת הכותרת שלו – אגם לואיז וסביבתו. לאורך כל הנסיעה, ובעצם בכל מקום אליו מביטים, ניבטים הרים בקווי מתאר מרהיבים ובצורות שונות ומשונות, נישאים לגבהים, ואנחנו, כמו ילדים בחנות ממתקים, מתלהבים וקוראים להם בשמות שונים, לפי דמיוננו הנסער והמאותגר.
בדרך אנחנו עוצרים במפלי את'בסקה (Athabasca Falls) השוצפים ובקרחון Athabasca Glacier, הקרוי על שם הנהר. אתר תיירותי מרשים הוא ה-Skywalk, פרויקט הנדסי עוצמתי של גשר שקוף שהוקם מעל התהום הפעורה בגובה כ- 300 מטר. לקראת ההגעה לאגם לואיז, אנחנו עוברים דרך אגם באו (Bow Lake), שעדיין קפוא לחלוטין, וככזה הוא מספק לנו נוף מרהיב ובלתי צפוי, ומשאיר אותנו נפעמים מההפתעה.
אגם באו הקפוא | צילום: אורית גוטרבוים-פרטוק
באזור אגם לואיז השתכנו בריזורט מקסים ומבודד, השוכן למרגלות הר, עליו הכרזנו בינינו לבין עצמנו כדומה למצודה, ובדיעבד הסתבר שלא טעינו בהרבה, והוא אכן נקרא Castel. בנסיעה בדרך המפותלת אליו וממנו, מדי בוקר וערב, אנחנו פוגשים בעלי חיים בסביבתם הטבעית – צבאים, סנאים, שועלים, וציפורים אינספור.
הריזורט דמוי המבצר על גדת אגם לואיז הקפוא למחצה | צילום: רפי קורן
השיא הוא פגישה קרובה עם שישה דובים בשטח. חמישה דובי גריזלי ודב שחור אחד. הגדול שבהם נקרא "הבוס", חיה עצומה ומרשימה ביותר. כשהצגנו את תמונתו הסתבר לנו שזהו דב הגריזלי הגדול ביותר המתועד בשמורה, ומכאן כינויו. המראה החביב מטעה וקל לשכוח שמדובר בטורף אימתני, שמגיע למהירויות ריצה אדירות. כוחותינו שבו בשלום לבסיסם, ותמונות בכרטיסם.
מפגש דובי על אם הדרך. התקווה לראות דובים התגשמה שש פעמים במהלך הטיול | צילום: רפי קורן
הרכבת שלא נגמרת
נסיעה קצרה מערבה מביאה אותנו לאגם אמרלד (Emerald Lake) שבפארק הלאומי יוהו (Yoho). אנחנו נחשפים לפינת חמד מרהיבה בין ההרים, ובמרכזה אגם קטן בצבע ברקת מהפנט. האגם קפוא ברובו וחנות השכרת הקיאקים נטושה יחסית. אנחנו עוד נחזור.
קיאקים על גדת אגם אמרלד | צילום: רפי קורן
ממשיכים בכביש HYW1 עד לעיירה גולדן, ומשם בכביש 95 דרומה אל הפארק הלאומי קוטניי (Kootenay). כל שמורה שונה מקודמתה, וכל אחת נדירה ביופייה. בדרך אנחנו עוצרים ב-Kicking Horse Pass וצופים בעוד פרויקט הנדסי מרשים – לולאות של מסילת הברזל שמאפשרת לרכבת לרדת במדרון מתון יחסית במורד ההרים הגבוהים, באמצעות רשת מנהרות אשר נוצרה לצורך התגברות על ההר התלול. היות שהרכבות ארוכות מאוד (ספרנו למעלה מ- 120 קרונות ברכבת אחת!) – ניתן לראות בו זמנית שלושה חלקים שלה בקטעים מפותלים שונים של ההר, בכניסה למנהרה אחת, ביציאה ממנה וביציאה ממנהרה אחרת. גם תוך כדי צפייה, אתה מתקשה להאמין שהמראה אמיתי.
פריחה בשמורת קוטניי | צילום: רפי קורן
למחרת מזג האוויר מתחמם ואנחנו חוזרים לאגם אמרלד. בשמש המלטפת אנחנו מחליטים להקיף ברגל את האגם היפהפה, שבינתיים הפשיר. המסלול חוצה בחלקו הדרומי חורשות מושלגות ופלגי מים קטנים, ובחלקו הצפוני נפתח לנחל רחב ואזורי פיקניק ורכיבה.
אגמים, מפלים ושופינג
לקראת סיום הטיול, אנחנו מגיעים לעיירה באנף שתהיה הבסיס שלנו לטיולים ביומיים הבאים – בין האגמים Minnewanka ו-Two jack lake, עד למפלי באו (Bow Falls) שבפאתי הישוב. בקרבת האגם הגדול ביקרנו במוזיאון פתוח שמתאר חיים בעיירת כורי פחם בשם Bankhead מהמאה ה- 19.
אווז קנדי באגם טו ג'ק | צילום: רפי קורן
בנסיעה לקלגארי אנחנו נפרדים לאט לאט מהנוף ההררי ומשאירים מאחור מחזות וחוויות בלתי נשכחים. כפיצוי, אנחנו מחליטים להקדיש חצי יום לשופינג באאוטלט איכותי בשם Cross iron mills.
שני חלומות רצינו להשיג בטיול לקנדה – פגישה מקרוב עם דב ושחייה באגם מי קרחון. אחוזי ההצלחה – 2 מ- 2.