הר עריף

• עונה מומלצת: שטח צבאי סגור. ניתן לבקר באזור רק במהלך חול המועד סוכות וחול המועד פסח ובתיאום מראש עם צה"ל. טלפון של המתא"מ: 08-9902926/7 במידה ותפוס, יש גם פקס': 08-9902511.

• קושי מסלול: בינוני

• אורך מסלול: 8 קילומטרים.

• משך מסלול: כחמש שעות.

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 18, "מערב הר הנגב". לנוסעים דרך ניצנה ועזוז רוב הדרך מופיעה במפת סימון שבילים מס' 16 "חולות ורמת הנגב".

• ציוד נדרש: רכבי שטח, נעלי הליכה, כובע, מים, קרם הגנה, אוכל, מפות סימון שבילים, טלפונים של הצבא.

• הגעה מבאר שבע: נוסעים דרומה לעבר מצפה רמון בכביש מס 40. בצומת הרוחות פונים ימינה (השילוט מורה לבה"ד 1 ובורות לוץ) בכביש מס' 171. נוסעים בכביש זה עד סופו, חולפים על פני הפנייה לבורות לוץ, ומגיעים לצומת חריף. במקום מוצב צה"ל בולט ומחסום. עם ההגעה לכביש הגבול המערבי (מס' 10) נפנה שמאלה (כאמור הכביש סגור בדרך כלל ויש לתאם). כעבור 25 ק"מ, למרגלות הר שגיא מגיעים לנקודה שממנה יוצאת שמאלה דרך עפר ברורה מסומנת סימון שבילים אדום.
בחזרה ניתן להמשיך בדרכי עפר יפות ומסומנות עד סמוך לפתח המזרחי למכתש רמון. המעונינים לחזור בכביש יוכלו לגוון את דרכם והמשיך מצומת חריף צפונה לאורך כביש הגבול המערבי ומשם צפונה דרך עזוז, עד ניצנה. בניצנה פונים ימינה, בכביש מס' 211, אל צומת טללים וממנה לבאר שבע.

• הערה: הנסיעה בכביש הגבול המערבי מותרת אך ורק בשעות היום!

• הירידה מהשבילים המסוכנים אסורה בשל הנזק הנופי שהיא גורמת ומסוכנת מחמת נפלים.

ברוח החג נצא הפעם לנדוד ברחבי המדבר, לשחזר במשהו את נדידת מצרים, שנאמר "והולכת את בנך…". לפיכך, מוצע בזאת מסלול לא שגרתי, באזור שבימים כתיקונם מהווה שטח צבאי סגור ולכן הגישה אליו אסורה. במהלך חול המועד הכניסה מותרת, אך מותנית באישור מקדים מטעם הצבא. ללא רכב שטח ההגעה אל הר עריף ממושכת יותר ודורשת היערכות מקדימה ולינת שטח בחניון הלילה שלמרגלות הר עריף. אנו נציע כאן את האפשרות הקלה יותר – כשג'יפים, גמלי מדבר מודרניים, עומדים לרשותנו.

מכביש מס' 10 ניסע עם הג'יפים כ- 9 קילומטרים, בעקבות סימון השבילים האדום דרך מרחביה של בקעת חסון, עד לנקודה שבה ישנו חניון לילה מוסדר ומכאן נצא לדרך. משולי חניון הלילה יוצא השביל המסומן כחול ימינה, ומעפיל אל פסגת ההר. כעבור כמה מאות מטרים גולש השביל אל ערוץ נחל מעזר ואנו נעפיל בו עד סופו. בנקודה בה ישנו מפגש נחלים גדול נתעלם מהפנייה ימינה המסומנת שחור ונפנה בנחל השמאלי, בהמשך השביל המסומן כחול. נטפס עד למוצאו של הערוץ ומשם נמשיך לאורכה של שלוחה, עד פסגה סמוכה לפסגת הר עריף. כאן אפשר לנוח רגע, לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך – כבר ניתן לראות בבירור כמה נשאר לנו לטפס.

יש הרים גבוהים מהר עריף ולבטח יש הרים מרשימים ממנו, אך ללא ספק ההעפלה אל פסגת ההר הזה מקפלת בתוכה חווית מדבר ותחושה עזה של מרחבים פתוחים. ממרומי הפסגה ניתן להשקיף לכל עבר ולמעט כמה אנטנות זעירות על קו האופק, אין כל זכר לנוכחות אנושית בנוף. בארצנו ההולכת וניבנית ללא הרף זה ללא ספק מראה נדיר! אם נשכיל לשבת בשקט ולחוות את הנוף ייתכן ויאבד לנו מימד הזמן ואולי נרגיש כאילו שהינו כאן 40 שנה…

ייחודו הגדול של ההר הוא שמשני עברי פסגתו מצויים שני מכתשים קטנים, לא מפותחים מאד ולא מוכרים במיוחד. בדרך כלל מקובל לומר שבארץ שלושה מכתשים (רמון, הגדול, הקרוי גם מכתש חתירה והקטן, הקרוי גם מכתש חצרה) אולם למעשה, יש לכלול גם את השניים כאן – הקטן יותר והקטן ממש. אופן היווצרותם של המכתשים דומה במובנים רבים לאופן שבו נוצרו שלושת האחים הגדולים, אולם קצרה כאן היריעה מלהסביר את התהליך המורכב ואת התיאוריות השונות, המשתנות ונשללות מידי פעם.

מכיוון שאין דרך אחרת, נאלץ לרדת מהפסגה באותה דרך בה באנו – בשביל הכחול. ובכל זאת ננסה לגוון מעט את החזרה; בהגעה למפגש הערוצים הגדול נפנה שמאלה, בעקבות סימון השבילים השחור. כעבור קילומטר נגיע אל סופו של השביל השחור הנגמר עם ההגעה לדרך עפר מסומנת ירוק ובה נפנה ימינה. הדרך נמשכת לאורכו של ערוץ רחב. אם נבחן את הקרקע נגלה שבאזור זה גללים לא מעטים. עם מעט מזל נגלה את בעלי החיים שהטילו אותם. הגללים הגדולים, הזהים כמעט לגללי חמור אלו גלליו של הפרא, חמור בר שהושב לנופי ארצנו בהצלחה מרובה. הגללים הקטנים הם של צבי הנגב שאת פרטיו נצליח אולי לראות בצל הצמחייה לאורך הנחל. הפראים וגם צבאי הנגב ממהרים בדרך כלל להימלט, כנראה מאימת ציידים וצבעם, הזהה לגוון הקרקע מקשה על איתורם בנוף הפתוח.

נמשיך עם הדרך המסומנת ירוק וכעבור קילומטר צעידה לאורך הנחל נגיע אל הדרך המסומנת אדום שבה נסענו. נפנה בה ימינה וכעבור קילומטר נוסף נגיע אל חניון הלילה, המקום שבו ממתינים לנו הרכבים.