הצוענים בעולם: קיצור תולדות

כמעט עשרה מיליון צוענים חיים כיום בעולם – בין שבעה מיליון לשמונה מיליון וחצי בכל ארצות אירופה, והשאר במדינות המזרח התיכון, באוסטרליה, בארצות הברית ובמדינות נוספות באמריקה, בעיקר בברזיל. קהילות הצוענים הגדולות ביותר נמצאות ברומניה – כשני מיליון, ובהונגריה – שם הם מהווים כחמישית מכלל האוכלוסיה. הצוענים, או כפי שהם מעדיפים לכנות את עצמם בשפתם "רומא" (Roma), הופיעו על במת ההיסטוריה האירופית בתחילת המאה ה־15. בתעודות הכתובות הראשונות שבהן הם מוזכרים, מן השנים 1416־1418, הם מתוארים כ"אנשים המכנים עצמם בוהמיינים או מצרים". בכרוניקה משנת 1419, המתארת את הגעת הצוענים לעיר מאקון (Macon) שבצרפת, מסופר על "מופלאים שבאו מארץ מצרים" – קבוצה של כ־50 איש, גברים הלבושים בבגדים צעקניים, נשים שעונדות תכשיטי זהב ובעקבותיהם המון ילדים.

בתעודות רבות הם מכונים "דוכסים או רוזנים של מצרים הקטנה", אבל מוצא הצוענים הוא בצפון הודו, שאותה הם עזבו במאה העשירית מסיבות עלומות עד עצם ימינו. על פי ההיסטוריון הפרסי פירדאוסי הם היו נגנים בחצר מלכי פרס. מאוחר יותר הם נעו מערבה אל האימפריה הביזנטית, והפכו לחשובים שבסוחרי הסוסים בקושטא.

במשך הזמן התחילו הצוענים לחצות את הגבול הארוך שהפריד בין המזרח למערב והגיע עד פאתי הונגריה, ועברו להתגורר בעולם הנוצרי. רבים מהם עברו ב־1415 לחבל אלזס, שבין גרמניה לצרפת, והתנצרו. הצוענים כינו את ארץ מוצאם "מצרים קטנה", ועל כן כינו אותם "מצרים". כוונתם לא היתה למצרים, אלא ליוון, שהיתה אז תחת שלטון עות'מאני. הדוכסים מ"מצרים הקטנה" הביאו עימם מכתבי המלצה ממלכי בוהמיה, שהיו בעלי בריתם, ולכן כינו אותם גם "בוהמיינים".

תור הזהב של הצוענים באירופה, שבמהלכו אף פיקדו על יחידות צבא להגנת האצילים, הגיע לקיצו לקראת סוף המאה ה־17. המפנה לרעה במעמדם היה הדרגתי, ונבע משינויים חברתיים עמוקים במעמדות באירופה ומהאיום שחשו אירופאים רבים מעיסוקיהם של הצוענים, ובעיקר של הצועניות, שהרבו בניחוש עתידות.
בהצהרה של מלך צרפת לואי ה־14 משנת 1682 נאמר כי על הבוהמיינים להישלח לעבודות פרך. בספרד, בפורטוגל וברפובליקה של ונציה נשלחו הצוענים לעבוד על ספינות העבדים. בפרוסיה הופרדו ילדים מהוריהם ונשלחו לעבוד בתנאי עבדות. גם בספרד לא שפר גורלם של הצוענים: ב־30 ביולי 1749 הם נזרקו לבתי כלא צבאיים, לגווע ברעב. השלטונות התלבטו מה לעשות באסירים, ולבסוף שחררו אותם חסרי כל. כך הפכו אנשים גאים אלה לחסרי בית ולשוכני המערות (Cuevos) המפורסמים מגרנדה.

לאחר שנים שקטות מעטות שוב הופר האיזון לקראת אמצע המאה ה־19, כאשר גלי מהגרים הציפו את מערב אירופה. חלק מהמהגרים הרבים היו צוענים נודדים. בתגובה חוקקו ממשלות אירופה חוקים ותקנות דרקוניים במיוחד, ואף הזהירו את התושבים מפני "מגפות צועניות".
מראשית תקופת ההשכלה היתה תדמיתם של הצוענים כפולה: מצד אחד, רומנטית – האשה הצוענייה המפתה את מאהביה והגבר נטול העכבות; ומצד שני הופצו עלילות חולניות על חטיפת ילדים לניצול מיני ואפילו על קניבליזם. הצוענים הוערכו בשל כשרונם המוזיקלי האדיר, יכולתם הווירטואוזית במחול וכשרונם בעיצוב תכשיטים, אך בזו להם על קלות דעתם ועל חוסר ההיגיינה שבה חיו לכאורה, וייחסו להם תכונות של רמאות וכייסות.

חוקים רבים נחקקו כדי להצר את צעדי הצוענים, והדיכוי הגיע לשיאו במלחמת העולם השנייה, כשהנאצים שמו להם למטרה משנית, אחרי השמדת היהודים, את השמדת הצוענים. בבירקנאו ובמחנות השמדה אחרים היו ביתנים מיוחדים לצוענים, וילדים רבים נלקחו לנסיונותיו של מנגלה. גם בעלי הברית של גרמניה הנאצית לא טמנו ידם בצלחת, ובסופו של דבר, הומתו באותה מלחמה כחצי מיליון צוענים. גם בימינו סובלים הצוענים בכל מקום באירופה שבו מתחוללות מלחמות. כך היה בבוסניה וכך היה בקוסובו.

בשנים האחרונות, בעיקר אחרי נפילת מסך הברזל, החלה התעוררות חברתית ותרבותית בקרב הצוענים. בנוסף להתארגנויות מקומיות במדינות שונות, יש התארגנויות כלל עולמיות, בעיקר על בסיס תרבותי ואתני ופחות על בסיס פוליטי. מועצת אירופה מקדישה משאבים רבים לקידום ענייני התרבות של הצוענים, ובשנים האחרונות מופיעים כתבי עת ועיתונים בשפת הצוענים "רומאני" (Romani).

בעיית הכתיבה בשפתם היא כפולה: מצד אחד, ריבוי הניבים – יש 17 דיאלקטים שונים בלשון הצוענים. מצד שני, העובדה ששפתם היתה מאות שנים לשון מדוברת בלבד גורמת קשיים אדירים בקביעת תקנים אחידים לגבי הכתיב. ואמנם, כיום נהוגות שיטות אחדות, ועל הקורא להתעדכן באיזו מן השיטות כתוב הטקסט שלפניו.

את הפעילות הכלל עולמית מובילים שלושה פרופסורים ממוצא צועני – רומני, צרפתי ואמריקאי. הם מקיימים את הקשרים עם מועצת אירופה ועם הוועידה לביטחון ולשיתוף פעולה בינלאומי באירופה, מפרסמים כתבי עת בשפות רבות, שהחשוב שבהם נקרא "Interface", והם אף הקימו אתרי אינטרנט, שאחד המעניינים בהם הוא www.geocities.com/Paris/5121/contacts.htm.