| לפעמים, יש בחיים פניות שאסור לפספס. אנחנו נוסעים במערב ארצות הברית מדנבר לכיוון הפארק הלאומי גרנד טטון. זהו היום השלישי של טיול חיינו, מסע של שבעה חודשים שנעשה ברובו בקרוואן עם דורון, בתנו בת השנה. מגיעים כבר עם מסלול "לונלי פלנט" תפור מראש ,מוקלד בקפידה תוך ציון ימי שהייה בכל אתר ואתר, זמני מנוחה וזמני אכילה מפורטים. מתוכננים יצאנו הפעם לטיול, או כמו שאני מתעקשת לקרוא לו בפלצנות – מסע. מתוכננים אבל חולמים. חולמים גם על טיול שיהיה קצת כמו פעם כשהיינו מוצ'ילרים חסרי דאגות וילדים, טיול כזה שמתכננים אבל לא עד הסוף, טיול שבו נרשה לעצמנו לזרום, אפילו קצת עם הפניות וההחלטות של הרגע שלפעמים מובילות אפילו למדינה אחרת. אמנם לא החלטנו בן לילה להחליף יעד ולטייל בקובה, אבל כשנסענו על כביש 26 לגרנד טטון בקצב איטי למדי, בגלל עבודות בכביש, ראיתי קרוואן אחד לוקח פניה לא מוכרת, לא מסומנת על כל שלל המפות הטכנולוגיות שהבאנו איתנו מהארץ, פניה מחוץ למסלול. יוני רצה לפנות גם הוא, אני כהרגלי בכל, היססתי, אך לא יודעת למה, בסוף נכנסתי. פניתי ימינה, לתוך היער הקסום הזה, נוהגת נהיגה מהוססת אך רגשנית משהו, כאילו הבנתי שכאן באמת יתחיל המסע.נסענו כשעה בערך והבנו מנוסעים במכוניות שחלפו על פנינו, שבקצה היער נמצא אגם ברוקס. עוד הם סיפרו, שיש שם חניון קרוואנים קטן מאד הפועל בשיטת היושר והאמינות האמריקאית: חונים למשך הלילה ומשלמים במעטפה אותה מניחים בתיבה בכניסה לחניון. עוד לפני החניון הגענו ללודג' , מלון בקתות עץ יוקרתי שנמצא בתוך נוף מדהים שאין לתאר, סוסים והרים ואגם ושמיים ואי אפשר להפסיק להסתכל, אי אפשר להוריד את העיניים. הסתובבנו ופנינו לאגם. עצים והרי קרחונים מסביב ושקט, שקט. נראה כאילו אין אף אחד. בחניון הקראוונים 15 מקומות, ואנחנו תופסים מיד את אחד מהם. שקט באויר, אוירת חורף טבול בקסם . בישלתי מרק ירקות עם עוף בדיוק כשהתחילו ברקים ורעמים, והאוירה הלכה והפכה הזויה יותר ויותר ככל שעברו הרגעים. התחיל לרדת גשם אך זריחת השמש לא פסקה והביאה איתה את הקשת. יצאנו החוצה מפתח הקראוון, עטופים בשמיכות, המרק התבשל לו לאיטו אך העלה ניחוחות של בית, הכל היה כמו קסם, המראה היה בלתי נתפס. הגשם שכך, יצאנו לטיול על האגם ושוב- לבד.כאילו כל היער הזה שלנו ואת השקט רק אנחנו מפרים, אנחנו וכמה סנאים חרוצים שמתרוצצים לנו בין הרגליים. לבד. כל אחד חושב את שלו, אפילו דורון חשבה לה את מחשבות הילדות שלה בשקט, נותנת לקסם לעשות את שלו. פגשנו את ג'ון, בן שבעים, שטייל ברגל במשך שלושה ימים מהיילוסטון לכאן וטוען בלהט כי זה הנוף היפה ביותר מכל הפארקים הגדולים והגייזרים המבעבעים. ואני כבר מזמן הפסקתי להשוות בין נוף לנוף, בין הר להר ונחל לנחל. למדתי שבטיול, מסע, יש הפתעות, ציפיות שמתבדות, אחרות שמתממשות. יש מקומות יפהפיים שאיני מוצאת בהם את עצמי ויש פיסת ספסל ליד השירותים של איזה פארק שבה קראתי מכתב רחוק והתרגשתי עד דמעות. ג'ון נשאר כמעט בלי אוכל, רק ביסקוויטים וכמה בוטנים. הזמנו אותו לצלחת מרק והוא לעת עתה , מסרב, אך עם מבט רעב. הוא מקים ממש לידינו אוהל צהוב קטנטן וכשהגשם התחזק ודפק חשבתי על פינוק, על איך שהלב מרגיל את הגוף למה שזה לא בהכרח צריך. איך אנחנו רודפים אחרי בית, כסף, אוכל טוב כשבעצם בגיל שבעים כל מה שהוא צריך כאן זה אוהל ובוטנים. אין ספק, לפעמים יש פניות שחייבים לפנות בהן, בשביל לצאת למסע. • חלום באיי קוק » |
בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: משפחת לונדנר יוצאת לטיול קרוואנים בארה"ב ועושה פניה אחת לא מתוכננת פורסם 25.5.11 |
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 651
[name] => ארצות הברית
[slug] => %d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 651
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 650
[count] => 767
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 661
[name] => פארקים בארצות הברית
[slug] => %d7%a4%d7%90%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 661
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 651
[count] => 58
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 864
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )