הפסטיבל הצמחוני בפוקט – שלווה כואבת

בסוף המאה הקודמת היגרו מאות אלפי סינים לתאילנד עקב לחץ כלכלי ופוליטי. הם הביאו איתם מסורות ומנהגים שבני תאילנד, באורח האופייני להם כל כך, ששו לאמץ. רבים מן המהגרים הסינים התיישבו גם בעיר פוקט (PHUKET) בדרום תאילנד. פעם בשנה, באמצע חודש אוקטובר, הם חורגים ממנהגם השליו ותוקעים יתדות, שיפודים, מזלגות וחפצים שונים בלחייהם ובעור גופם, יוצאים מכליהם בהתלהבות, ונוהרים אל הרחובות לחגוג את "הפסטיבל הצמחוני".

אלפים מתושבי פוקט, כולם לבושי לבן, חלפו לנגד עיני ברחובה הראשי של העיר. הם פסעו לעבר המקדשים הבודהיסטיים כשבזרועותיהם מגשים עמוסי פירות. ברחובות ניצבו עשרות דוכני מזון מקושטים בדגלים צהובים ועליהם מזון צמחוני עשיר וצבעוני, מתנת נשות העיר למשתתפים בטקס ההיטהרות. הדגלים, עשן התבשילים והריחות האקזוטיים הזמינו את הצועדים לטעום מן המטעמים.

מדי בוקר צעדו משתתפי הפסטיבל ברחובות העיר, לבושים בבגדים לבנים שהעידו שאינם אוכלים בשר. הם עברו בין המקדשים הפזורים בפוקט, כשלאורך מסלולם המתינו להם המוני אדם, לאורך חזיתות הבתים והחנויות, ולפני השולחנות העמוסים תקרובת, פירות ותה. המשתתפים עברו בקבוצות, נושאים על כתפיהם מיני מזבחים שונים, חלקם רצו או רקדו, וניכר בהם שהם שקועים בהתלהבות אדירה המביאה אותם אל סף אובדן החושים. ההמונים הטילו עליהם זיקוקים וחזיזים כדי לגרש את הרוחות הרעות וכדי להעביר את התפילות האנושיות אל האלים. כשהעשן הפך סמיך מדי נסו ההמונים מן הרחוב לרגעים אחדים, אך לאחר מכן חזרו וצבאו על משתתפי התהלוכה. המשתתפים עצמם הסתכנו ללא הרף, אטמו אוזניהם, והמשיכו לצעוד מבעד למסך החזיזים שהתפוצצו בין רגליהם ומעל לראשיהם.

תהלוכה בפסטיבל הצמחוני. הבגדים הלבנים מעידים כי המשתתפים אינם אוכלים בשר, העשן הסמיך מהזיקוקים והחזיזים נועד לגרש את הרוחות הרעות

רבים מן המשתתפים היו שקועים כאמור במעין הזיה או טראנס. הם צעדו ברחובות פוקט כשבלשונותיהם, בלחייהם ובאוזניהם תקועים מחטים, יתדות, מקלות ושיפודים בגדלים שונים, ואף ענפים שעליהם תלויים פירות וחפצים שונים, ממסורים ביתיים ועד לאופניים שלמים. העניין כולו לא גרם להם סבל שניכר על פניהם. הם היו אחוזי התלהבות, אך לא נראו כמתייסרים בשל התוספות המוזרות שהוצמדו לגופם. היה שם שילהוב חושים וטירוף שהיקשו אמנם על הצפייה בתהלוכות, אך עוררו את הסקרנות. "מחריד" היתה התגובה המקובלת של הזרים ששהו בעיר. "כוח רוחני" היתה תגובתם של הסינים.

האירוע כולו מכונה צמחוני כיוון שימים אחדים לפני תחילתו מקפידים המשתתפים על תזונה מיוחדת, שמטרתה טיהור וזיכוך גופם ונפשם. מלבד ההימנעות מאכילת בשר הם מתנזרים גם ממוצרי חלב ומביצים, מאלכוהול ואפילו מירקות, מעשבים ומתבלינים חריפים כבצל ושום. כדי להקל מעט על התפריט המצומצם מכינים רבים תבשילים צמחוניים דמויי קציצות. במהלך ההיטהרות מבלים משתתפי הפסטיבל את רוב זמנם במקדשים כשהם שקועים בתפילות ובמדיטאציה. רובם מתרכזים בשני המקדשים הגדולים של פוקט: JUI TUI ו-BANG MIEW.

בודהיזם תאילנדי
מסורת הפסטיבל הצמחוני בפוקט מורכבת מצירוף מעניין של כמה גורמים האופייני גם לתחומי חיים אחרים בתאילנד. זהו אירוע שבסיסו עממי, אך נוספו עליו מרכיבים דתיים, בודהיסטיים, המהווים חלק ממנו אך מבלי אינם "משתלטים" עליו. כדי לעמוד על מקורותיו ושורשיו של הפסטיבל יש להתבונן בשני כיוונים: מעמדו המיוחד של הבודהיזם בתאילנד, ומעמדו של המיעוט הסיני בארץ זו.

המתבונן בבודהיזם התאילנדי אינו יכול שלא להתרשם מן הקשרים ההדוקים בין הדת למדינה. המלך התאילנדי, המשמש כסמל האומה ומגינן של כל הדתות, חייב להיות בודהיסט. השפעתו העמוקה של הבודהיזם ניכרת היטב באמנויות התאיות, בחינוך ובאופיים של האנשים.

אוכלוסייתה של תאילנד מונה כיום כ-66 מיליון נפש, ולמעלה מ-93 אחוזים מהם בודהיסטים (כחמישה אחוזים מוסלמים והשאר בני דתות שונות). ברחבי תאילנד פזורים 28,000 מנזרים בודהיסטיים ומתגוררים בהם כ-340,000 נזירים. המקדשים בערים, במיוחד בערים הקטנות, ובכפרים משמשים עבור רבים מרכזים חברתיים לכל דבר. כל כפר בונה בדרך כלל את המקדש עבור הקהילה החיה במקום. הפעילויות החברתיות, החגים, הפסטיבלים והירידים מתמקדים סביב מרכזים אלה ונערכים תוך קשר הדוק עם הנזירים החיים בהם.

הייסורים שמשתתפי הפסטיבל נוטלים על עצמם נחשבים לתענוג אמיתי

געגועים למולדת
הפסטיבל של פוקט הוא אירוע סיני יותר משהוא אירוע תאילנדי. הפסטיבל הצמחוני, המכונה בתאילנד קין ג'ה (KIN JE – אכול אוכל צמחוני), הובא לפוקט מסין על ידי המהגרים הסיניים שהגיעו לעיר בסוף המאה הקודמת כדי לעבוד במכרות הבדיל הגדולים הפזורים באיזור. יש הטוענים כי בהשוואה לעבודה המפרכת במכרות הבדיל, היסורים שנוטלים על עצמם משתתפי הפסטיבל הם תענוג אמיתי. הפסטיבל נמשך עשרה ימים ונפתח ביום הראשון של החודש התשיעי בלוח השנה הסיני (תאריך המקביל בדרך כלל לחודש ספטמבר או אוקטובר).

החל במאה ה-18 זרמו לתאילנד מאות אלפי מהגרים סיניים, וכיום הם מהווים את המיעוט הגדול ביותר בתאילנד. הם מרוכזים בעיקר בשלושה אזורים: בצפון מערבה של המדינה (באופן טבעי, שכן זהו האיזור הקרוב ביותר לסין), בבנגקוק ובסביבותיה ובאיזור פוקט. בעיר פוקט עצמה מתגוררים היום כ-45,000 תושבים, מחציתם ממוצא סיני.

כ-20 מיליון סינים מתגוררים כיום מחוץ לגבולות מולדתם (הערכות אלה משתנות בעיקר בשל הוויכוח כמה זמן חולף עד שאדם "מאבד" את ארץ מוצאו והופך לבן המקום שאליו היגר). רוב הקבוצות הגדולות של המהגרים הסיניים מתגוררות בדרום-מזרח אסיה. בתאילנד חיים כיום כארבעה מיליון סינים המהווים כשמונה אחוזים מכלל האוכלוסיה. (מספר זה אינו גבוה במיוחד בהשוואה לשכנותיה של תאילנד. במלסיה, לדוגמה, מהווים הסינים כשליש מן האוכלוסיה המונה כ-16 מיליון נפש). כמעט כל המהגרים הסיניים שהגיעו למדינות דרום-מזרח אסיה יצאו מארבעת המחוזות הדרומיים של סין: קוואנטונג (KWANTUNG), קוואנגסי (KWANGSI), פוקיין (FUKIEN) והאי היינאן (HAINAN). במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 סבלו אזורים אלה ממחסור במזון ומבעיות פוליטיות שהביאו להגירה בקנה מידה רחב.

בתקופת הפסטיבל תיירים נוהרים לפוקט כדי לצפות במראות מעין אלה

מהגרים אלה נחשבו משך זמן רב לפושעים בסין, ובתחילתו של התהליך נדרשו המדינות שאליהן היגרו הסינים להסגירם, כדי שאפשר יהיה להוציאם להורג. למרות כל אלה המשיכו רובם הגדול של המהגרים לראות בסין את מולדתם האמיתית, וגם כאשר חיו בארצות אחרות המשיכו לשמור על מנהגיהם הסיניים, אכלו את המזון שהכירו והמשיכו ללבוש את הבגדים המוכרים. תהליך היטמעותם והשתלבותם באוכלוסיה המקומית היה קל יותר במדינות בודהיסטיות כתאילנד ובורמה מאשר במדינות מוסלמיות כאינדונסיה ומלסיה. בתאילנד נשאו רבים מפועלי מכרות הבדיל הסיניים נשים תאילנדיות, ובניהם ונכדיהם היו כבר תאילנדים לכל דבר. דווקא בשל היטמעות זו מהווה פסטיבל מסורתי כמו זה של פוקט הזדמנות לאוכלוסיה ממוצא סיני לדבוק במסורתה, להפגין קשר לשורשיה ולהצביע על ייחוד שנעים להתרפק עליו.

המאמץ משתלם
איזור פוקט בפרט ודרומה של תאילנד בכלל הפכו בשנים האחרונות לאזורים שעיקר פרנסתם על תיירות. 400,000 תיירים מלזיים מגיעים מדי שנה לאיזור זה הסמוך לגבולם, והתיירות היא כיום הענף השני בגודלו בתאילנד (גידול האורז עדיין תופס את המקום הראשון). למרות המיסים המכבידים המוטלים על המלונאות (חלק מן העובדים בענף טוענים שהם הגבוהים בעולם) מצליחים תושבי הדרום למשוך גם תיירים מערביים רבים (שמספרם אינו נופל מזה של המלסים), המוכנים לשלם סכומים גבוהים כדי לזכות בניחוחות האקזוטיים שמציעה פוקט בכל ימות השנה ובייחוד בזמן הפסטיבל.

אין ספק ששיקולים מסוג זה תורמים לשימורה של מסורת הפסטיבל הצמחוני ומעודדים אותה, כפי שנהוג הדבר בערים רבות ברחבי העולם. די אם נזכור שקרנבל החורף של ונציה, הזוכה בשנים האחרונות לפופולריות כה רבה, התמסד והחל לזכות להופעה שנתית, לפני כמה עשורים בודדים. בפוקט המסורת קיימת כבר כמאה שנה, הקשר עם הטהרה הבודהיסטית ועם המולדת הסינית תורמים את שלהם, ואת השאר כבר עושה כלכלה מערבית בריאה.

משתתפי הפסטיבל נכנסים למצב של טרנס

על-פי המסורת החל הפסטיבל בפוקט בימי ביקורה של להקת דרמה סינית. רבים מתושבי העיר וכמה משחקני התיאטרון מתו באותם ימים ממגיפה נוראה (כנראה מלריה) שפשטה באיזור. הניצולים מלהקת התיאטרון פנו למסורת הסינית ובחרו מתוכה טקסי פולחן שנועדו לפייס את האלים ולטהר את תושבי העיר. טיהור הגוף מתקשר עבור הסינים ישירות עם תזונה צמחונית משך פרקי זמן ארוכים. תוצאת הטיהור היתה דרמטית: המוות מן המחלה פסק והקהילה המקומית החליטה שכדי למנוע את חזרתה של המגיפה יש לחזור על הטקסים מדי שנה. הפסטיבל הצמחוני נותר אם כן בפוקט, היכה שורשים וממשיך לשגשג גם היום, יותר ממאה שנה לאחר שנוצר.

בחצר המקדש, שבה מתקבצים בסופו של המצעד כל משופדי הלחיים למיניהם, נשלפות היתדות מפניהם של המשתתפים. הם נרגעים אט-אט מן ההתלהבות שאחזה בהם, ולא ניכר בהם שום סבל החורג מכאב שיניים ממוצע. הם אינם מאבדים כמעט דם, ועוצרים את הדימום החלש בעזרת פיסות של נייר עיתון, אותן הם לוחצים על הפצעים. זמן קצר לאחר המצעד הם הולכים לדרכם, ובימים שלאחר הפסטיבל פגשתי אחדים מהם עובדים בבנק המקומי ובדואר. זיהיתי אותם לפי הצלקות הזעירות שנותרו בלחייהם, ונעלמו רק כשבוע לאחר תום הפסטיבל. הם נראו אמנם רגועים מאוד, אך קשה היה לי להשתכנע שאין דרכים נוחות יותר לזכות במעט שלווה.

לקריאה נוספת:

פוקט: הרבה יותר מחופים יפים פוקט הוא הגדול באיי תאילנד, ויש בו הכל מהכל. למרות שהחופים הנפלאים מזמינים להישאר בהם לנצח, כדאי להתנסות בכל מה שיש לאי המגוון להציע לכתבה המלאה >>

___

הצילומים בכתבה: binder.donedat, Phuket Observer