הפלגה בין איי קרואטיה

"ביום התשיעי הוציא האל מאוצרותיו רוח טובה, הגונה… הרמנו את העוגנים, שחררנו את כבלי העגינה, גוללנו את המפרשים וניפחנו אותם ברוח… ולפני הצהריים הגענו אל מנל בדלמציה הנקרא זארה". כך תיאר ב-1483 פליקס פאברי, איש המנזר הדומיניקני באולם שבדרום גרמניה, את מהלך עלייתו לארץ הקודש. המסלולים שלהלן מפליגים בעקבותיו של פאברי, ומגלים את נפלאותיו של החוף הקרואטי בעזרת ספינה המותאמת לשיט קבוצות של נוסעים-נופשים.

חופיה של קרואטיה מתחילים בדרום, במסדרון צר הנמשך מגבול מונטנגרו, והולך ומתרחב ככל שמצפינים. לאורך 1,778 קילומטר נמשך החוף, עד שהוא מגיע לגבול עם סלובניה, העובר בחלקו הצפוני של חצי האי איסטרה (Istria).

מעשה בפיראטים קרואטים
רצועת החוף הקרואטית ומורדות ההרים הגובלים בה מהווים את חלק הארי של חבל הארץ הקרוי דלמציה (Dalmacija). הוא נמשך מאיסטרה בצפון ועד למפרץ קוטור (Kotor) בדרום. מקור השם בדלמטים – בני שבט אילירי, שחיו כאן בעבר; ממש כשם שהקרואטים, בני שבט סלאבי שהתיישב בשפלה הפנימית בין המאות השישית והשמינית לפני הספירה, נתנו את שמם לממלכה כולה. במאה ה-11 קמה לראשונה ממלכה מאוחדת של דלמציה וקרואטיה, שאיחדה את אזור החוף עם פנים הארץ.

את האטרקציה העיקרית המזומנת לכל מי ששט לאורך חופה של קרואטיה מספקים 1,185 איים, שרידיה של שרשרת הרים ששקעה, ורק שיאיה בולטים כיום מעל לפני הים. רק 66 מהאיים הללו מיושבים. בעבר שימשו רבים מהם כמקומות מסתור לשודדי הים הקרואטיים, שאיימו על ערי דלמציה ועל השיט המסחרי בים האדריאטי. במאות העשירית וה-11 החל לעלות כוחה של הרפובליקה הוונציאנית, ובשנת 1000 לספירה ניצחו הוונציאנים את השודדים וניקו את הים האדריאטי מצייהם. מאות השנים הבאות, עד לשלהי המאה ה-18, עמדו בסימן מאמציה של ונציה, שחשיבותה ועוצמתה התבססו על המסחר בדרכי הים, לשמור על הים האדריאטי כנתיב שיט הנמצא בשליטתה הבלעדית.

אחת מאפשרויות השיט המהנות לאורך חופי קרואטיה היא בגולט, ספינת עץ

אפשר להפליג ביכטה פרטית, ובמקרה כזה תוכלו כמובן לשנות את המסלול, ואפשר גם בכלי שיט המיועד לקרוזים, והמתאים לקבוצה מאורגנת. אופציה נוספת היא לשוט בגולט, ספינת עץ מסורתית המצוידת בכל הפינוקים המודרניים (ראו בתיבה למעלה). בכל יום שטים ארבע שעות, ומטילים עוגן לביקור בשניים-שלושה אתרים בחופים. רוב האתרים הם כפרים ועיירות לא גדולים, שההתמצאות בהם קלה מאוד, וניתן לטייל בהם בלי מפה. בדרך כלל הרבה יותר קשה למצוא מפה מאשר פשוט לסייר במקום בלעדיה.

להלן הצעה למסלול שיט בן שישה ימים:

יום 1: כיפה בצלית ושרידים רומיים
יוצאים להפלגה מריאקה ושטים אל העיירה קרק (Krk), הנמצאת באי הנושא שם זהה, מדרום-מזרח לריאקה. מפליגים בתעלה שבין קרק לבין האי הארוך צרס (Cres) שממערב לו.

וודיצה. שווה להמתין לשקיעה | צילום: איתמר גרינברג

סימן ההיכר של העיר קרק הוא מגדל הקתדרלה, עם כיפתו הבצלית משהו. מספר האתרים המעניינים בעיר אינו רב: מצודה ונציאנית (מהמאות ה-15 וה-16) הסמוכה לנמל (ליד כיכר קמפלין – Trg Kamplin), המשמשת בקיץ לקונצרטים, ובה מגדל עגול ושלושה שערים; שרידים רומיים בסמוך למנזר הפרנציסקני; וכנסיית קווירינוס הקדוש (Sveti Kvirin) הצמודה לקתדרלה, ובה אוסף ציורים איטלקיים מהמאות ה-16 וה-17 (פתוח עד שעות הצהריים). מהעיירה קרק מומלץ לנסוע מזרחה, אל העיירה הימי-ביניימית השמורה ורבניק (Vrbnik), השוכנת על צוק, ובה רחובות וסמטאות תלולים ומרובי קשתות.

יום 2: השכנה תנעל בשש
אחרי לילה בקרק, ממשיכים ביום השני דרומה, לאי ראב (Rab). העיירה ראב, היישוב המרכזי באי, מזוהה עם ארבעת מגדלי הכנסיות, הניצבים בה כמעט בשורה. עוגנים ברציף שבנמל הפנימי, Gradska Luka. בין הנמל לבין מפרץ אופמיה הקדוש (Sveti Fumija) שבים מפריד חצי אי מצוקי, שבו נמצא גראד (Grad), החלק העתיק של העיירה. זהו גם האזור שבו מתמקד הסיור. כל כולו כשלושה רחובות אורך, וביניהם סמטאות מתעקלות, העולות מהנמל אל הרחוב העליון (Gornja Ulica), שבו הכנסיות ואתרי הביקור.

נקודת המוצא לסיור היא כיכר מוניציפיאום (Trg Municipium Arba) הסמוכה לרציף המערבי של הנמל. סביב לכיכר יש בתי קפה, מסעדות, סניף דואר ולשכת תיירות (Touristički Ured בקרואטית).

כיכר כריסטופר הקדוש (Trg Svetog Kristofora) נמצאת מצידו המערבי של הנמל. עולים בסמטאות המתעקלות ממנה (למשל, ברחוב המדרגות בובוטינה – Bobotine, העובר ליד שרידי החומה. בדרך נראית חזית ארמון דומיניס – Dominis, שהוקם במאה ה-15) עד לפינה הצפונית-מערבית של העיר העתיקה, לכנסיית כריסטופר הקדוש (Sveti Kristofor). ניתן לעלות על החומה שבנו הוונציאנים דרך שער, שאותו נועלת ב-18:00 אחת השכנות.

ממשיכים ברחוב העליון דרומה, עד לשרידי כנסייה קדומה, כנראה מהמאה השביעית, הקרויה על שם איוון (הוא יוחנן) הקדוש (Sveti Ivan), שלידה מתנשא מגדל פעמונים מן המאה ה-13.

בהמשך הרחוב – כנסיית יוסטיניאן הקדוש (Sveti Justina), שלה מגדל פעמונים מהמאה ה-15, ובה אוסף של חפצי קודש. היא פתוחה מהבוקר עד אחר הצהריים (השעות המדויקות משתנות בהתאם לעונה). מהכיכר יורדות מדרגות, דרך החומה הוונציאנית המשופעת, ועד לטיילת המקבילה לקו החוף.

ממשיכים ברחוב Ivana Rabijanina, ומגיעים למגדל הפעמונים השלישי, השייך לכנסיית אנדרי הקדוש (Sveti Andrije). הרחוב מוליך בהמשכו לקתדרלה של ראב, קתדרלת מריה הקדושה הגדולה (Sveti Marija Velika). היא כוללת את מגדל הפעמונים הרביעי והגבוה ביותר (25 מטרים), שהוקם על יסודות רומיים.

יורדים דרך שרידי החומה והפארק ושבים לכיכר מוניציפיאום ארבה. מומלץ להמשיך ולשוטט בסמטאות, בייחוד באלה העולות מהרחוב האמצעי (Srednja Ulica) אל הרחוב העליון.

טיול רגלי יפה אחר, שאפשר לשלב בו גם שיט לאורך חופי האי, הוא דרך שבילי היער שמצפון-מערב לעיר העתיקה. בפינתה הצפונית-מערבית של כיכר כריסטופר הקדוש מתחילה דרך, המובילה אל היער. בראשיתה מתעקלת הדרך ימינה. ממשיכים לעלות בה בקו ישר, עוברים כמה צמתים, עד שמגיעים לפיצול. הדרך הימנית מובילה לקפלה קטנה, שאליה צמוד בית הקברות של העיירה. מכאן פונים מערבה ויורדים אל חוף הים.

במעגן הראשון (Gradsko Kupališta) פועל בית קפה, ולידו עוגנות כמה ספינות דיג קטנות. בעליהן ישמחו לקחת אתכם לשיט לאורך חופי האי, ובמחיר נמוך. סירות הדיג הקטנות יאפשרו לכם להתקרב לחופים הרבה יותר מאשר הספינה, שבה הגעתם לראב. מומלץ לחזור לגראד בטיילת, העוברת בין האורנים לסלעי הים. בסופה של הטיילת יש מדרגות תלולות, המובילות לרחוב העליון ולכיכר החירות (Trg Slobode).

זאדאר | צילום: דובי טל

יום 3: זארה זה לא רק אופנה
התחנה הבאה היא העיירה נובאליה (Novalja) שבחלקו הצפוני של האי פאג (Pag), הנמצא מדרום-מזרח לראב. לאחר התרעננות קצרה בנובאליה ממשיכים בשיט לעיר זאדאר (Zadar), שבה נעשה את הלילה השלישי.

זאדאר, "זארה" שהוזכרה אצל פאברי, היא העיר הגדולה במרכז דלמציה. "זפירוס היא בריזה רכה ונעימה הנושבת מן הים וממהרת לפגוש את זאדאר", כך תיאר אותה משורר אלמוני בשם לוקאן בשנים הראשונות לספירה. זאדאר היא עיר נמל, ששימשה כציר קישור עם האיים ועם נמלי איטליה. בעיר המרתקת, שנכבשה ב-1202 בידי הוונציאנים, פזורים השרידים שהותירו כל כובשיה. כדאי להשיג מפה של העיר באחת מלשכות התיירות או בסוכנויות הנסיעות.

ספינות הקרוזים עוגנות בסמוך לספינות המעבורת, לאורך רציף ליבורני (Liburnska Obala), ושם גם מתחיל הסיור. ממול – החומות ושער הנמל, שנבנה ב-1573. ממשיכים מערבה לאורך החומות, ברחוב המרד של זאדאר (Bedemi Zadarskin Pobuna). עוברים ליד הארסנל (המספנה) ושרידי המצודה הימי-ביניימית. רחוב בוז'ידרה פטראנוביצ'ה (Božidara Petranovića) מוביל לשרידי מנזר ניקולאס הקדוש (Sveti Nikole), שמשמאלו נמצאים מנזר וכנסייה פרנציסקניים (Svetog Frane). מומלץ להיכנס ולבקר בכנסייה הגותית, הקדומה מסוגה בקרואטיה, ובקלויסטר הצמוד לה.

ביציאה מהכנסייה פונים ימינה ברחוב פרה דונאטה פבייניצ'ה (Fra Donata Fabijanića), שממנו פונים שמאלה בסמטת זנוטי (Zanottija). ממשיכים בסמטה ומגיעים לשטח גדול ופתוח, ובו שרידים ארכיאולוגיים וכנסיות. כדאי לבחון את שרידי הפורום הרומי, שבו פזורים עמודים ועליהם תבליטים של אלים רומיים ושרידי מזבחות. מדובר כנראה בשרידי מקדש מהמאה הראשונה.

שרידי העמודים של הפורום, ביניהם שני עמודים שלמים, משולבים במבנה הסמוך של כנסיית דונאטוס הקדוש (Sveti Donat), שהוקמה במאה התשיעית. זהו אחד המונומנטים המרשימים והמפורסמים בקרואטיה. באותו מתחם נמצאת גם הקתדרלה של אנסטסיה הקדושה (Svete Stošije) הרומנסקית, שנבנתה במאות ה-12 וה-13 על שרידיה של כנסייה קדומה יותר, ולידה שוכן ארמון הארכיבישוף.
שלוש הכנסיות הללו פתוחות למבקרים משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הצהריים, וגם אחר הצהריים (שעות הפתיחה המדויקות משתנות בהתאם לעונה).

מול כנסיית דונאטוס חוצים את רחוב שימונה קוז'יצ'יצ'ה (Šimuna Kožičića) לצידו השני. ממשיכים בכיוון דרום-מזרח ברחוב סירוטה (Siroca Ulica) האלגנטי, הגדוש חנויות ופסאז'ים, עד כיכר נרודני (Trg Narodni), שהיא למעשה מרכז העיר. בצידה המערבי מתנשא מגדל, שהוקם במאה ה-16. מגדל השעון הסמוך נבנה בשלהי המאה ה-18, כאשר העיר היתה כבר תחת שלטון אוסטריה. מעבר לכיכר נמצא מבנה הלוג'יה העירונית. זוהי מעין אכסדרה מקורה, ששימשה לפני המצאת העיתון, הרדיו והטלוויזיה, למקום ההודעות-ההכרזות הפומביות, ועתה נערכות בה תערוכות.

בהמשך הרחוב (לכל קטע בו יש שם שונה) עוברים ליד כנסיית סימון הקדוש (Sveti Šimuna) ומגיעים לכיכר פטרה זוראניצ'ה (Trg Petra Zoranića), שבה ניצבים עמוד רומי ושרידיו של שער העיר. מדרגות ספורות מובילות לכיכר חמש הבארות (Trg 5 Bunara), הבנויה על החפיר של החומה, מעל למאגר מים, שממנו פורצות הנביעות. מעל לכיכר יש גינה מסוגננת, שבאמצעה גבעה דמוית שבלול – נקודת תצפית טובה.

מכיכר חמש הבארות ממשיכים דרומה ומיד פונים שמאלה. יוצאים בשער העיר המפואר, שנבנה במחצית המאה ה-16. ממשיכים במדרכה הימנית, העוברת לאורך נמל היכטות הקטן פושה (Foša) ומובילה לכיוון שער בית המכס (Vrata Carinarnice). שרידיו משולבים במבנים, שבהם פועלת כיום מסעדה. אפשר ליהנות בה מפירות ים, ואם מזג האוויר נוח – תוכלו לשבת במרפסת הפונה אל הים.

חוזרים לספינה דרך שער העיר. כדאי להקיף את המעגן במדרכה שסביבו, המגיעה אל טיילת החוף של המלך פטר קרשימיר הרביעי (Obala kraja Petra Krešimira IV). פונים ימינה ברחוב שימונה קוז'יצ'יצ'ה, עוברים את הפורום וממשיכים היישר לספינה.

יום 4: דמעות, כוכבים ונשימה
פירוש שמו של האי דוגי אוטוק (Dugi Otok), שמדרום-מערב לזאדאר, הוא "האי הארוך", שכן אורכו 43 קילומטר ורוחבו המירבי ארבעה קילומטרים. הוא מצטיין בשקט מופלא ובנוף מדהים. כדי להגיע אל חלקו הדרומי, המוכרז כשמורת טבע, יש להפליג דרומית-מערבית מזאדאר, לעבור תחת גשר הכביש המחבר את האיים אווגייאן (Ugljan) ופאשמן (Pasman), ולהיכנס למיצר המפריד בין דוגי אוטוק לבין האי קורנאט (Kornat) שמדרומו. נכנסים צפונה במפרץ טלאשצ'יצ'ה (Telašćica), עוברים בין האיים הפזורים בו, ומגיעים למעגן שבקצהו הצפוני, במפרץ מיר (Mir).

עיירת הדייגים וודיצה | צילום: איתמר גרינברג

יוצאים מהמפרץ דרומה. פונים מעט מזרחה, וממשיכים בכיוון דרום-מזרח, מצידם המזרחי של האיים ז'וט (Zut) וקורנאט, כדי להגיע בסופו של דבר, במסלול האורך כחמש שעות, לעיירת הדייגים וודיצה (Vodice). אפשר גם לשוט בים הפתוח, ובדרך לצפות בקבוצת האיים (כ-140 במספר, רובם לא מיושבים), המהווים את הפארק הלאומי קורנאט. זהו ארכיפלג (קבוצת האיים) ושכולו איונים ומצוקים, מערות ומנהרות, המהווים מבוך אמיתי של סלעים ומים. ג'ורג' ברנרד שאו כתב עליהם את המלים הבאות: "ביום האחרון לבריאה ביקש האל להכתיר את מעשהו, וכך יצר את איי קורנאט מדמעות, מכוכבים ומנשימה". הסלעים הקרסטיים והמחסור במים מתוקים, שממנו סובלים האיים, גרמו לכך שהאיים קרחים כמעט לחלוטין.

את הלילה הרביעי נבלה בוודיצה שעל חוף החלק היבשתי של קרואטיה. בעיר אין מבנים היסטוריים, למעט כנסייה ברוקית ומגדל מהמאה ה-16, אך נעים ומומלץ להסתובב לאורך הנמל ובסמטאות שסביבו. בכל מקרה, השקיעה המרהיבה שוודיצ'ה מציעה תגרום לכם בלי ספק לזכור אותה זמן רב אחרי הביקור במקום.

יקב בכפר סקראדין | צילום: איתמר גרינברג

יום 5: איש תחת גפנו
כשבעה קילומטרים מדרום-מזרח לוודיצה נשפך לים נהר קרקא (Krka), שבו שטים לעיר שיבניק (Šibenik), אליה נגיע אחר הצהריים. נכנסים למעין פיורד, חוצים אגם רחב ידיים, ועוגנים במרינה של הכפר סקראדין (Skradin). מסקראדין יוצאים בסירת מנוע אל הפארק הלאומי קרקא, או ליתר דיוק אל חלקו המכונה סקראדינסקי בוק (Skradinski Buk). זוהי מערכת האשדים והמפלים האחרונה במורד הנהר, שתחילתו בהרים, במרחק של כחמישים קילומטר מכאן. לאורך 800 מטר זורם הנהר רב העוצמה בסדרה מרהיבה של אשדים ומפלים, הנופלים מגובה של 46 מטר על פני 17 מדרגות. יש במקום כמה מסלולים מסומנים, ומומלץ לצאת לארוך שבהם. הדרך מזמנת נוף, אינסוף נקודות תצפית, טחנת קמח ועוד.

חוזרים לסקראדין, ויוצאים לסיור קצר בכפר. ממש ליד מקום העגינה יש יקב קטן, שבו אפשר לחזות בתהליך הייצור, וגם לשבת מתחת לסוכת הגפן וללגום מהיין המקומי.

למיטיבי לכת
שיבניק (Šibenik) שבמורד הנהר נוסדה על ידי הקרואטים, וגם עליה עברו כיבושים וחילופי שליטים. סביב העיר ניצבים ארבעה מבצרים ונציאניים, שרידים אילמים למאבק שהתחולל כאן במאות ה-16 וה-17 על השליטה בנתיבי השיט בים האדריאטי.

בלשכת התיירות, השוכנת במרכז העיר, באחד מרחובות הרוחב המקבילים לנמל פאוסטו (Fausto) ברחוב וורנצ'יצ'ה (Vrančića), אפשר להצטייד במפה מפורטת של הרובע העתיק שבין החומות. ראו הוזהרתם: הטופוגרפיה במקום קשה. הרבה עליות נכונו למי שמבקש לבקר באתריה של העיר וליהנות מהתצפית המרהיבה הנשקפת ממצודת אנה הקדושה (Sveta Ana).

הסיור מתחיל בקתדרלת יעקב הקדוש (Katedrala sveti Jakova) שבמרכז העיר, בחלק התחתון, הסמוך לנמל. הקמת הקתדרלה החלה בראשית המאה ה-15, ונמשכה כמאה שנים. מדובר באחת משכיות החמדה הארכיטקטוניות הבולטות והמרשימות בחופי דלמציה. לפני שנכנסים פנימה, כדאי להקיף את הכנסייה מבחוץ ולבחון את תבליטי הראשים של 71 מאזרחי העיר, המוצבים כאן. הכנסייה בנויה כולה מאבן, בלי תמיכות מעץ, והדבר הבא לביטוי, בין היתר, במערך הקשתות ובתקרה. בית העירייה ניצב מעבר לכיכר הרפובליקה הקרואטית (Trg Republike Hervatska) שמעל לכנסייה.
עולים מזרחה, ברחוב המלך טומיסלאב (Kralja Tomislava), עד להצטלבות עם רחוב זגרב (Zagrebačka). בתחילתו, בצד ימין, יש כנסייה (כנסיית "עלייתה לשמים של מריה", Crkva Uspenie Bogomatere), ואחרי כמה עשרות מטרים כנסייה נוספת, כנסיית יוחנן הקדוש (Sveti Ivana), שליד כיכר יוחנן פאולוס השני. רוב הכנסיות בעיר, פרט לקתדרלה, פתוחות רק בשעות התפילה.

ממשיכים ישר ברחוב דון קרסטה סטושיצ'ה (Don Krste Stošića), ומיד אחריו "הארמון הגותי" (Gotička Palača) פונים במדרגות ימינה לרחוב לוצה הקדוש (Sveti Luce), שבו מטפסים עד לכניסה לבית הקברות. חלק מהמתים קבורים כאן במגירות אבן, והכתובות שעל המצבות מהוות עדות קשה למלחמת העצמאות של קרואטיה.

הכניסה למבצר היא מסביב: ממשיכים לאורך חומת בית הקברות (ברחוב Pod Tvrdavom), ואז עולים במדרגות לשער. כדאי לטפס עד למעלה, לגגו של המבנה הקטן. התצפית מהמקום יפה בכל שעות היום.

כדי לרדת מהתצפית חזרה לעיר, נסו פשוט לגלוש בסמטאות המתפתלות, להציץ לצדדים, לעלות ולרדת, וליהנות מאינסוף הפינות הנהדרות שיתגלו לעיניכם.

יום 6: עיר-מוזיאון
מפליגים דרומה, עד לעיירה פרימושטן (Primošten) שבחלק היבשתי של קרואטיה. זוהי עוד אחת מהעיירות הזרועות לאורך חופי קרואטיה ואייה. מעט דרומה מפרימושטן מתעקל קו החוף מזרחה, עד לספליט (Split). אבל כדאי לסיים את השיט דווקא בעיירה טרוגיר
(Trogir), שב-1997 הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר שימור בעל חשיבות עולמית (World Heritage Site).

טרוגיר היא עיר-מוזיאון, השוכנת באי קטן (כל גודלו 400X140 מטר) בלב התעלה הצרה שבין היבשת לאי צ'יובו (Čiovo), ומחוברת אליהם בשני גשרים. את מפת העיר אפשר לקבל בלשכת התיירות, הנמצאת מול הגשר המוביל לאי. שכיות החמדה הארכיטקטוניות של טרוגיר הן מתקופת הזוהר שלה, בין המאות ה-13 וה-15, כאשר היתה נתונה לשלטון ונציה.

נתחיל את הסיור בשער הצפוני. בסמוך לו יוצא רחוב הקרוי על שמם של קוהל, קנצלר גרמניה לשעבר, וגנשר, שר החוץ שלה, שהובילו ב-1991 את הקמפיין לעצמאותה של קרואטיה.

עוברים ליד המוזיאון העירוני (פתוח בחודשים יוני-ספטמבר, ובתקופות אחרות רק בתיאום מראש באמצעות לשכת התיירות), ומגיעים לכיכר יוחנן פאולוס השני (Trg Ivana Pavla II), שבה קתדרלה מפוארת ומעניינת ובית העירייה הגותי. בסמוך לבית העירייה עומדת כנסיית יוחנן המטביל (Sveti Ivana Krstitelja), שלה שער כניסה מגולף. מגיעים לצומת שממנו יוצא הגשר המוליך לאי, וממשיכים במקביל לקו המים, ברציף המושל בריסלביץ' (Obala Bana Berislavića). מימין – שורה של מבנים וארמונות שמורים היטב. כיום לא ניתן להיכנס למרבית המבנים הללו, שכן יש בהם כיום דירות מגורים, משרדים ובתי עסק, ולכן תיאלצו להסתפק בהתבוננות בחזיתותיהם. הרחוב מוביל, בין שורות של עצי דקל, לפינה הדרומית-מערבית של האי, שבה ניצבת מצודת קמרלנגו (Kamerlengo) מהמאה ה-15, שבעבר היתה חלק מחומת העיר.