טיול למצרים אינו שלם בלי ביקור באסוואן, התחנה האחרונה בנילוס המצרי, וערש תרבותם של העם הנובי. הנובים הם קבוצה אתנית החיה בין שתי מדינות – סודן, ודרום מצרים. הם צאצאיהם של התושבים המקוריים של עמק הנילוס, הציביליזציה העתיקה ביותר. הם חיו באזור עוד בשנת 7000 לפנה"ס. חלקים מהאזורים הנוביים היו שייכים לממלכת מצרים הקדומה, ואחרים לממלכת מרו או ממלכת כוש. בתקופה אחרת, בשושלת ה-25, כל נוביה היתה מאוחדת תחת מצרים, מאלכסנדריה עד לחרטום.
בשלהי ימיה של השושלת הפרעונית, במאה השמינית לפנה"ס, נוביה העליונה התנתקה ממצרים, וייסדה שושלת ששלטה על דרום מצרים. בימי הביניים, הנובים המירו את דתם לנצרות והתפצלו לשלושה ממלכות: נובטיה בצפון, מקורייה במרכז ואלודיה בדרום. כיום, רוב הנובים חיים בדרום מצרים וצפון סודן, אך קבוצה הידוע כ'נובים הרריים' חיה בדרום קורדופן, המחוז הדרומי ביותר של סודן הצפונית.
לנובים יש שפה משלהם שאינה דומה לערבית כלל, והיא שייכת למשפחת השפות הכושיטיות. דתם סינקרטית, משלבת בין איסלאם לאמונות מקומיות, ובעבר היו בה גם מנהגים מתקופות הפרעונים.
משנות ה-50, חלו שינויים רבים שהשפיעו על מצבם של הנובים המודרניים. מצרים השתחררה משרידי אחיזתם של הבריטים, וסודן התנתקה ממצרים והכריזה על עצמאותה. הנובים שחיו בצד המצרי החלו להיטמע בתרבות הערבית. יותר נשים למדו ערבית, שפה שבעבר נלמדה רק על ידי הגברים שסחרו עם המצרים בצפון. בשנות ה-60, סכר אסוואן נבנה, והציף את אדמותיהם המסורתיות של נובים רבים. כ- 50 אלף נובים נעקרו מאדמותיהם, ורובם נטשו את אורח חייהם החקלאי ועברו לערים. ולבסוף, התפתחות התחבורה, והתיירות הצומחת של העשורים האחרונים, הביאו תושבים רבים מהצפון אל הדרום.
כיום, כדי לראות את שרידי התרבות הנובית יש לצאת ממרכז אסוואן. מעבורת קצרה לוקחת את המטייל לכפר הנובי, היושב על אי בנילוס. הבתים הצבעוניים של הכפר בנויים בסגנון הנובי, ומציעים למטייל במצרים הצצה לימים עברו.