בשנים האחרונות היה קשה לשכנע אמנים לבוא ולהופיע בארץ. אמן אחד תמיד נענה בחיוב: גוראן ברגוביץ'. "אתם חושבים שאדם כמוני", שב ואומר ברגוביץ', "בן להורים שאחד מהם סרבי והשני קרואטי, נשוי לאשה מוסלמית, אדם כמוני, המשופשף היטב במלחמות והפצצות וסכסוכים אתניים, יפחד לבוא לישראל בגלל מחבלים מתאבדים? קטן עלי!". במוזיקה הנפלאה שלו, בהופעותיו המחשמלות ובקסם האישי שלו מצליח ברגוביץ' לכבוש רבבות ישראלים בכל פעם שהוא מגיע להופיע כאן. המוזיקאי שהתפרסם כמלחין הפסקולים לסרטיו של אמיר קוסטוריצה "שעת הצוענים", "חלום אריזונה" ו"מתחת לפני השטח" הוא כיום אמן המוזיקה הצוענית המפורסם ביותר של ארצות אירופה המזרחית (שבהן יושבים כ־47 אחוז מצועני אירופה). ברגוביץ' מיטיב לתרגם את הצלחתו הקולנועית על הבמה. הוא מלווה ב־15 כלי מיתר, מקהלה המונה 15 גברים, שלוש זמרות בולגריות (עם הגוון הבולגרי המיוחד של קול צווחני מעט) ובתזמורת כלי נשיפה צוענית לחתונות וללוויות. המנצח על כולם הוא אדם בעל כריזמה ומיניות יוצאות מן הכלל, גברתן בעל חזות טטרית, קרחת וצמה שחורה ארוכה ודקה, בשם אוגי, שמפליא בנגינה בכלי הקשה ובאקורדיון. בהופעות הגדולות של ברגוביץ' אפשר לספור 42 איש על הבמה (והוא עוד משתמש בפלייבק של כלי הקשה כדי להעצים את תחושת החיים כקולנוע). יי"ש יוגוסלבי ושטרות מרשרשים את ברגוביץ' ראיתי לראשונה לפני שנים בפסטיבל הג'ז במונטרה (Montreux), שווייץ, פסטיבל שאולי עשרים אחוזים מהופעותיו מוקדשים לג'ז טהור, וכל השאר נע בין רוק, פופ ומוזיקת עולם. ההופעות בפסטיבל הזה מושכות מקומיים, תיירים שבאים במיוחד לאירוע, וכן גולים מארצות שונות. הגולים הברזילאים באים לסוף שבוע ברזילאי, גולים מארצות אמריקה הלטינית אחרות מתייצבים בהמוניהם לסוף שבוע של סלסה וכיוצא בזה. להופעה של ברגוביץ' התייצבו כ־3,000 Gastarbeiter – "עובדים אורחים", מינוח גרמני
עדין לעובדים זרים – שנולדו במחוזות השונים של יוגוסלביה. אלה השתלטו על האולם ובלעו את מאות אוהדי המוזיקה הצוענית האחרים שלא בדיוק ינקו אותה עם חלב אמם. מנהג מימים ימימה מה שהחל לחשוף את ברגוביץ' בפני הקהל הרחב הוא הפסקול לסרטו הנפלא של אמיר קוסטוריצה "שעת הצוענים" ובעיקר "אדרלזי" (Ederlezi) , הלהיט הגדול מהסרט. אמנם ברגוביץ' הוא שחתום עליו, אך בעצם זה המנון צוענים שמקורו באלבניה. זו השיטה של ברגוביץ': לקחת קטעים עממיים הנמצאים ברשות הרבים (מה שקרוי בעגה המקצועית PD – Public Domain) ולנכס אותם לעצמו, כלומר לחתום עליהם כיוצרם ולהרוויח את התמלוגים עליהם. מבחינה זו הוא צועני אמיתי: כמנהג הצוענים מימים ימימה, הוא נוטל אוצרות של אחרים ונותן להם ברק ייחודי משלו. השיטה של ברגוביץ' עבדה ללא הפרעה עד ש"הלחין" ל"חלום אריזונה" של קוסטוריצה את הלהיט "In the Death Car", אלא שהפעם המחבר המקורי עדיין היה בחיים. כך מצאו עצמם קוסטוריצה וברגוביץ' על ספסל הנאשמים בגין גניבה מוזיקלית. ברגוביץ' הטיל את כל האחריות על קוסטוריצה, ששילש מזומנים רבים לידי המחבר המקורי. מאז שני החברים, שהחלו את דרכם האמנותית בלהקות רוק יוגוסלביות, אינם מחליפים מלה ביניהם (היום גם לקוסטוריצה יש להקה צוענית־אנרכיסטית־קרקסית נהדרת הנושאת את השם Emir Kusturica & No Smoking Orchestra). ברגוביץ' הוא גם אמן המחזור של המוזיקה שאותה הוא "מחבר". הוא מחפש זמרים בכל מיני מדינות שיוכלו לבצע עימו את להיטי הפסקולים שלו בשפת ארצם. בפולין, למשל, הוא הקליט אלבום מצליח מאוד עם הזמרת קאיה ולאחריו אלבום עם קריס קראווצ'יק, בתורכיה שיתף פעולה עם הזמרת סזן אקסו וביוון יצר אלבום יפהפה עם דאלארס. בד בבד הוא ממשיך להקליט ולהופיע עם טובי הזמרים בעולם. הוא עבד עם עפרה חזה המנוחה (בפסקול הסרט "המלכה מרגו"), סזאריה אוורה, איגי פופ ואחרים, ועוד היד נטויה. במלים אחרות: יש עדיין למה לצפות מהגאון השרלטן הזה. |
גוראן ברגוביץ', אמן המוזיקה הצוענית הידוע ביותר שיצא מאירופה המזרחית, מנכס לעצמו קטעים עממיים ונותן להם ברק ייחודי. שעת הצוענים - פרק שני פורסם 1.11.13 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3868
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 637
[name] => קרואטיה
[slug] => croatia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 637
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 97
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )