הים האגאי, המשתרע בין תורכיה ליוון ונמשך דרומה עד לאי כרתים, הוא יעד לחופשות חלומיות אבל הוא גם מרחב של גילוי היסטורי, מהחשובים ביותר בתולדות העולם. תיירים רבים מגיעים אליו, בעיקר על מנת ליהנות מהחופים, הכפרים והים הכחול, וזרועים בו שמות כמו איוס, בודרום, נקסוס, קושדשי ומיקונוס. אזור זה הוא גם מקום היוולדותו של העולם המערבי שאנו מכירים, העולם של טכנולוגיה מבוססת מדע, שבבסיסה החשיבה המדעית שהחלה בדיוק כאן, על החופים הקסומים הללו.
באזור זה, באיים וחופים אלו חיו ופעלו ראשוני המדע. הם היו אנשי עולם התרבות ההלני, היווני, עולם זרוע בערי מדינה השונות זו מזו בדברים רבים ומשותפות במכנים משותפים תרבותיים ובשפה היוונית. רובם של ראשוני החשיבה המדעית היו אנשי החברה הגבוהה, בנים למשפחות עשירות שיכלו לאפשר להם זמן פנוי לחשוב ולחדש. חלקם היו אצילים וחלקם סוחרים עשירים, שחיו בערי נמל, אנשים יחודיים במסגרת משפחותיהם ובחברה שלהם, אשר לעתים לא התקבלו יפה בידי החברה בת זמנם, מה שהיום היינו מכנים "אנשים אקסצנטריים". הם החלו לחשוב ולפתח תיאוריות בנוגע לנושאים שעד אז לא היו בתודעה של בני עמים אחרים, רעיונות שהיוו פריצת דרך ויצרו עולם חדש, עולם של מדע.
הפרתנון באקרופוליס של אתונה | צילומים: שאטרסטוק
מה הניע את תושבי האזור הזה דווקא לחשוב על שאלות מופשטות שהביאו לחשיבה מדעית? שאלות על מהות החומר ועל הקשר שבין היקום לחישובים מתמטיים. נראה שהם יכלו לבצע פריצת דרך שכזאת בגלל שחיו במקומות בהם הגיע מידע ממקורות שונים בתרבויות שונות, ושהם היו אנשים עשירים שהיה להם זמן פנוי לעסוק בנושאים שנחשבו כלא פרקטיים, אבל גם הדמוקרטיה שניהלה רבות מערי המדינה של האזור שותפה בכך.
הים האגאי, שהיה חלק מהעולם היווני של אז, היה האזור שבו צמחה הספנות היוונית, שבו צמח המסחר היווני, שממנו יצאו ספינות מפרש לעבר הערים הפיניקיות, לאלכסנדריה שבמצרים, לטריפולי שבלוב של ימינו ואף לדרום איטליה וסיציליה. זה היה אזור עשיר, פתוח לעולם, שאליו הגיעו אנשים שביקרו ברחבי העולם לצורכי מסחר, ואשר חזרו משם עם ידע בתחומים רבים, ידע אשר הפרה את מחשבתם.
צריך אולי להקדים קצת רקע על עניין ראשיתו של הידע.
ידע זה כוח
לא פשוט להבין איך פתאום מופיעה מחשבה מדעית בעולם. זה תהליך שבראשיתו נמצא הידע העממי, הידע של האיכר החורש את אדמתו, הצייד המותח את קשתו וחוטב העצים היוצא אל היער עם גרזנו בידו. לאנשים הללו יש ידע שהם צברו מניסיונם או קיבלו מהוריהם לגבי תחום הפרנסה שלהם, הם יודעים מתי התקופה היותר טובה לזרוע את החיטה, היכן המקומות הטובים לארוב בהם לארנבים, איך לעבד עורות ובמה לדשן את אדמת הגינה. האיכר בדלתת הנילוס, כמו הצייד ביערות צפון הודו או הבנאי בממלכת האינקה, איש מהם לא מיהר לחלוק את המידע שיש לו עם זולתו. הידע עבר מפה לאוזן, מאב לבנו, האנשים הללו לא ידעו קרוא וכתוב כי לא היה צורך בכך ואת הידע היו שומרים במשפחה, כי ידע הוא כוח, כוח כלכלי בעיקר.
חוף באי נקסוס. מה הניע דווקא את תושבי האזור לעסוק בחשיבה מדעית בתקופה מוקדמת כל כך?
הדברים מתחילים להשתנות כאשר קמות ממלכות ריכוזיות דוגמת מצרים, בבל או סין. בממלכה יש מלך, למלך יש חצר, הוא הרי מנהל עסק גדול. הוא צריך אנשים שידאגו לסלילת כבישים, ניהול מלחמות, הקמת מאגרי מזון ואפילו למעקב אחרי גרמי השמיים, כי בסופו של דבר השליט אחראי לכל צרכיהם של בני ממלכתו, הוא מנסה להגן עליהם מאסונות, ובעת הצורך ינסה להבין את הכוכבים במסילותיהם, כדי לדעת דרכם מראש מתי יהיה שיטפון ומתי רעידת אדמה, הוא ינסה למצוא את הדרך הטובה ביותר לרצות את האלים.
מאגרי המידע של העת העתיקה
לשם כך המלך אוסף סביבו חבורה של חכמים שיודעים דברים שהאחרים לא יודעים. במצרים יש חרטומים, בסין מנדרינים וביהודה יש כוהנים ולוויים. יש צורך בידע שלא היה קודם לכן, יש צורך לשמר את הידע הזה ויש צורך להעביר אותו לאנשים אחרים, אנשים שאינם מקרב בני המשפחה. לשם כך ממציאים את הכתב, כותבים את הידע על גבי חרסים ופפירוסים ושומרים בתוך כדים, כלומר מקימים מאגרי ידע, עוקבים אחר המתרחש מסביב, מחפשים תשובות ופתרונות לבעיות, כי בסופו של דבר המלך הוא זה שרוצה לדעת וכדאי מאוד שהוא יבוא על סיפוקו ומהר.
מי שרוצה לקבל את התחושה איך נראה עולם הידע שקדם למהפיכת המדע ביוון מוזמן לקרוא את סיפור יוסף בבית האסורים, איך אנשים שבאו מהחברה הפחות מפותחת של ארץ כנען פוגשים לפתע ממלכה בה יש שליט, וסביבו אנשי ידע המפעילים ניהול מרכזי, תכנון לקראת בצורת, הקמת מאגרי מזון וגם מערכת שפיטה וענישה.
מחשבה מדעית עדיין אין באותן ממלכות, יש עיסוק בבעיות פרקטיות ולא תיאורטיות, אין מחשבה על איך לבנות את הידע ואיך לארגן אותו פנימית. יש עדיין דרך ארוכה לעבור בין הידע של חרטומי מצרים לבין מעבדות סטנפורד ואוקספורד.
ממה עשוי היקום?
בשלב הזה מופיע אדם בשם תאלס, בן העולם היווני של אז אשר חי במילטוס (היום Millet) שבחוף תורכיה של היום, בין בודרום לקושדשי. אדם זה שואל בסביבות שנת 600 לפני הספירה: "ממה עשוי היקום?". הוא עצמו טוען שהעולם עשוי בבסיסו ממים, ומהם נוצרו כל התופעות. עובדה: הקרח המוצק נוצר ממים וכך גם האדים. כלומר, גם הגזים וגם המוצקים מקורם למעשה במים.
אילו היה קם בסין, מן הסתם שהיו משלחים אותו לדרכו ותוהים מה זה חשוב בכלל ממה עשוי העולם, הרי כסף לא יצא מהתשובה לכך. אילו קם במצרים אולי היו אוסרים אותו על חדירה לתחומם של החרטומים, וביהודה של אותה תקופה אולי אפילו היו סוקלים אותו על עיסוק במופלא ממנו, במה שידוע וגלוי רק ליהוה בורא העולמות.
מילטוס, כיום בחוף של תורכיה, ממנה יצאו ראשוני המדע
נתמזל מזלו שלו ומזלנו שלנו והוא נולד ביוון ואמר את כל זאת, לא סתמו את פיו ולא הוציאוהו להורג, היה מי שהקשיב לו והפיץ את דבריו, כך שאחרים יכלו להיחשף ולחשוב על כך, ובהמשך יבואו בעקבותיו אחרים שיחלקו עליו.
תלמידו אנכסימנס, גם הוא בן העיר מילטוס, חלק עליו וטען שהעולם עשוי מאוויר, והראיה היא בכך שהמים, שאליהם התייחס המורה שלו, באים מן השמיים, כלומר מן האויר, ולפיכך מקור כל החומר הוא באוויר.
על שניהם חולק חכם שלישי בן אותו עיר, אנכסימנדרוס. אדם רחב יריעה אשר בין השאר הגיע למסקנה כי הארץ שעליה אנו חיים היא כדור התלוי בחלל, שמוצא החיים הוא מיצורים ימיים, והוא לא מקבל את מקור החומר מהמים או מהאוויר, כי יש בעולם החומר גם אש, והאש הרי לא יכולה להיווצר ממים, ועל כן הוא מכריז על קיומו של חומר בראשיתי שעומד בבסיס כל אלה, שלו הוא קורא בשם אפירון. הוא היה איש מעניין, ללא ספק.
אחרי אנשי מילטוס מתרחב הדיון לערים נוספות ומופיעים חכמים אחרים בעלי רעיונות מקוריים לא פחות. פיתגורס, שבו נתקלנו בשיעורי גאומטריה בבית הספר, היה בן האי סמוס והוא פיתח גישה המוצאת את שורש הדברים במספרים. הוא מוצא בדרך מתמטית את שורשי כל דבר, כולל החלוקה לזכר ולנקבה שאותה הוא מזהה בהפרדה למספרים זוגיים (הנקבה, שהיא בעלת מספר איברים סימטרי) ואי זוגיים (הזכר שיש לו איבר עודף).
פסל של פיתגורס ברומא. פיתגרוס, בן האי סמוס, פיתח גישה המוצאת את שורש הדברים במספרים
באבדרה, שלחופיו הצפוניים של הים האגאי, מופיע אדם בשם דמוקריטוס היוצא בהכרזה מהפכנית, כי העולם למעשה עשוי מאטומים, חלקיקים כה קטנים עד שלא ניתן לראות אותם בעין, ובצירופים של אטומים שונים הם יוצרים את כל החומרים שבעולם. האטום פירושו "בלתי ניתן לחלוקה" – א-טומוס והוא היחידה הקטנה ביותר של החומר, רעיון שהמתין במשך למעלה מאלפיים שנה עד שחזר אל מרכז הדיון.
משם עובר הדיון אל מערב הים האגאי, אל העיר אתונה, המרכז של המסחר והעושר של אותם זמנים, אשר בה, בהשראת הדמויות שהופיעו קודם לכן, עולים אנשי הידע המרכזיים של התקופה, אשר מעלים רעיונות ובהם החשיבה ההגיונית של סוקרטס, האידיאות המהוות את העולם האמיתי על פי אפלטון, ובהמשך גם חלוקת עולמות הידע בידי אריסטו לתחומים דוגמת הפיזיקה, הביולוגיה, הלוגיקה, המטפיזיקה ועוד. החשיבה שתצמיח את המדע בבוא הזמן יוצאת לדרך.
נושא החומר שבפתיחת התהליך פותח דיון מתרחב והולך שמביא אל תחומים רבים אחרים, דיון שלא מסתפק בידע העובר מפה לאוזן או הנמסר בידי כהנים, אלא חותר לידע שכל אחד יכול לגלות, לבחון ולהוכיח. במרכז הדיון הזה ניצבים אנשים שעוסקים בשאלות תיאורטיות שאין בצידן תועלת כלכלית גלויה לעין. הם מעזים לחלוק זה על זה, ואפילו תלמיד מעז לחלוק על רבו, ומפתחים שיטות וטיעונים על מנת לבחון את הטיעונים ולחפש את האמת העומדת מאחורי הנגלה לעין. עם הזמן תזלוג החשיבה הזאת גם ליהדות ותעמוד בבסיס הדיון התלמודי.
האנשים הללו, שחיו ופעלו לחופי הים האגאי, קיבלו ידע מממלכות אחרות ולקחו אותו הלאה אל מעבר למה שיכול היה לקרות בארצות מהן הגיע הידע הזה. הם גדלו ביוון – סביבה פוליטית תוססת, המשתרעת בתקופה ההיא מקורפו שבצפון מערב ועד קפריסין שבדרום מזרח, ושולחת שלוחות, קולוניות, אל חופי פלשת שבכנען, אל צפון אפריקה ואל דרום איטליה וסיציליה. במרבית מדינות יוון השונות האזרחים היו שותפים בתהליך השלטוני, מה שפיתח את הכישורים הרטוריים והלוגיים שלהם, זו יוון בה הדת לא היתה קנאית והאנשים היו חופשיים לחשוב באופן פתוח יותר, האלים לא היו מטילי אימה, הסיפורים המיתולוגיים אודותיהם היו לעתים משעשעים, והאדם יכל לחשוב באופן משוחרר בלי פחד מהכוחות העליונים.
בפעם הבאה שאתם מגיעים אל חופי הקסם של הים האגאי זכרו כי לכאן, מול השקיעות המרהיבות, הגיע ידע מכל העולם ולחלק מהאנשים היה זמן, היה חופש מחשבתי והייתה חשיבה מפותחת על מנת לקחת אותו צעד אחד הלאה גם לעבר מקומות שנראו כבלתי פרקטיים לחלוטין ולהמציא דרכים חדשות איך לקדם אותו הלאה. על בסיס החשיבה הזאת פותח עם השנים גם המטוס שאיתו הגעתם הנה.
____
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לעסקים בשוקי העולם, ומרצה בחוגי בית ומוסדות תרבות בנושאי היסטוריה ותרבויות.