הלכתי על העננים
וטיפסתי על סולם של כוכבים
עמדתי לבד על ראש ההר
וצעקתי כמו נביא תמהוני ומוזר
נרטבתי בטיפות של החיים
(מתוך השיר "טיפות" של אביב גפן)
פעם חלמו לעשות אקזיט בחברת הייטק. היום? חולמים לעשות אקזיט בחברת הייטק תוך כדי טיול בפיליפינים… פלג כהן, המכונה לונלי פלג, מוביל פילוסופיית חיים עתיקה עם יישום חדש, שמרגש כיום הרבה אנשים בכל העולם. הרבה סכנות וקשיים ליוו את גיבוש אותה צורת חיים. למרות, או אולי בזכות כל אלה, הוא חי את החלום של אנשים רבים.
נשמח לשמוע קצת על פילוסופיית החיים שלך. מה הפך אותך לנווד?
"אין תשובה. לא היתה MASTER PLAN. אהבתי את אורח החיים הזה. למזלי, לא היו לי אופציות אחרות וזה היה הכי קל. ידעתי שאוניברסיטה זו לא אופציה, גם לפתוח עסק לא יכולתי. אז האופציה הקלה היתה הנדודים, להרוויח כמה דולרים, לחיות מהיד לפה, לישון באוהל. וזה התגלגל למה שזה היום, נראה לי בזכות הרבה מזל”.
פלג כהן, הלא הוא לונלי פלג. נדודים היתה האופציה הקלה | צילום: לימור בן רומנו
פלג מספר שהכל התחיל כשטס לתאילנד אחרי הצבא. הוא למד אנגלית תוך שלושה חודשים, מה שלא עשה בכל שנות הלימודים בבית ספר. הטיולים פתחו לו צוהר לעולם שלא היה פתוח בפניו לפני כן, הוא היה מאושר. לאחר תקופה חזר לארץ והשתתף במלחמת לבנון, שם התגבשה אצלו ההחלטה שיחזור לדרכים וכך היה. אחרי ארבע שנים של טיול מתמשך, החליט שאין מצב שיחזור לארץ או למגורים קבועים במקום כלשהו – אלא ימשיך לנדוד. כולם אמרו לו שאי אפשר לטייל כך כל החיים – הוא מוכיח, שנה אחר שנה, שאפשר.
ומתי פלג כהן הפך ללונלי פלג?
לפני שבע שנים, הוא מספר, כשנסע למערב אפריקה, פתח ולוג (בלוג עם סרטוני וידאו), התחיל בקטן – לצלם ולכתוב כמה שורות. לאט לאט הדיון עם אנשים הגדיל את הוולוג, ומאז פלג התחיל להיות מחויב לעבודה עליו, למד להעביר את החוויה של חיי נדודים. לפני ארבע שנים זה הפך לפרויקט גדול, שבו הוא משקיע כל יום כמה שעות במענה לשאלות ובפעילות ברשתות החברתיות.
ארוחות חמות לילדים בהר העשן
את הפעילות ההתנדבותית בה הוא עוסק בשנים האחרונות החל כשהגיע להר העשן בפיליפינים, וחזר לשם עוד פעמים רבות, גם לאחרונה. הפרויקט הראשון שם היה מימון ארוחות חמות ל-25 ילדים לשנה. אחד מהפרויקטים האחרונים שלו לעת עתה, הוא תרומה של ההכנסות מתערוכת תצלומים שהציג במיאמי לילדי הר העשן.
עם הילדים של הר העשן | הצילום באדיבות לונלי פלג
פלג עוסק בפרויקטים התנדבותיים שונים בארץ ובעולם: בברזיל, באוקראינה, בקמרון, באוגנדה, והתחבר במיוחד לבית יתומים בו התנדב בבישקק. כמו כן, בפרויקט בקניה, בבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, הוא ועוד מתנדבים העבירו ושיפצו מבנה חדש לבית הספר. פלג ביקש עזרה דרך הרשתות החברתיות ו-11 אנשים באו לעזור, עזרה מחממת לב. כשהוא נמצא בארץ, פלג מנסה לתרום במה שהוא יכול ומרצה לנוער בסיכון. "במדינות עולם שלישי אפשר לעשות יותר, מכיוון שלכסף יש יותר כוח", הוא אומר.
בתור אחות של נווד בנשמתו (תומר בכר ז"ל, ה.ב.), שכל הזמן רק חיפש איפה יש תרבות מעניינת, אירוע שירצה להגיע אליו באיזה אי נידח, ליקוי חמה בעיירה שכוחת אל, מעניין אותי לדעת מה מניע אותך לבחירת היעד הבא? איך אתה מתכנן את השנה שלך?
"אני ממשיך לטייל בזכות הסקרנות – מקום חדש, הכל. כשאני מגיע למקום חדש, אני הכי אוהב לנסות את האוכל המקומי, שם יש את כל מה שאני מחפש. כשאוכלים משהו מבינים מאיפה המקומיים, איך הם אוכלים, חולקים או לא, על דרך החשיבה שלהם ודרך החיים. אוכל מלכד אנשים. אחר כך אבדוק איפה יש קפה טוב, אכיר את הרחובות, השפה, המנטליות, המסורות, ההיסטוריה וכו'. כל הדברים החדשים שאני מגלה על כל תרבות – הם שמניעים אותי".
בניית בית ספר בקמרון. פלג עוסק בפרויקטי התנדבות שונים בעולם | צילום: פלג כהן
הרבה אנשים אוהבים יציבות, לונלי פלג לא. להיפך, יציבות ובית מפחידים אותו. הוא אוהב לא לדעת. אוהב את הנדודים. ומה לגבי תכנון שנתי? את שנת 2020 יתחיל באמזונס, מרכז אמריקה ויסיים בברנינג מן בארה"ב, אבל אין לדעת בדיוק מה יקרה בפועל.
לונלי פלג מזמין לכנס התרמילאים 17.1.2020
150 מדינות והיד עוד נטויה
"לאורך הרחוב הראשי היו כמה חנויות קטנות, וגם מסעדה ביתית שהגישה אורז לבן ברוטב חמאת בוטנים ובירה קרה, שהפכו במהרה לארוחת הצהרים הקבועה שלי. אחרי האוכל הייתי הולך לשכב בערסל, בוהה בגלים או קורא ספר" (מתוך הספר "לונלי" מאת פלג כהן ואלה בן צבי).
עכשיו, כשעבר 150 מדינות, זה עדיין לא מרגיש כאילו הוא חוזר על עצמו. יש מדינות שהוא אף פעם לא ממצה. בדרום אפריקה, לדוגמה, כבר היה שמונה פעמים ועדיין לא מרגיש שהוא יודע לגביה הכל. כל פעם יש חוויות מדהימות אחרות. השנה הדריך בשבטים הנסתרים, שעדיין צדים יחד אוכל. לא היה להם שום חיבור לציביליזציה עד הדור הנוכחי, אז זו חשיפה נדירה ומעניינת לדרך חיים עתיקה. מצד שני, יש מקומות שאחרי חודש הוא מרגיש שמיצה, הבין את המנטליות ושבע ממנה, ורוצה להמשיך הלאה.
יש מדינות שאני אף פעם לא ממצה, פלג אומר | הצילום באדיבות לונלי פלג
כמה בדידות יש בחיים האלה וכמה ביחד?
"בגלל שאני מטייל לבד, אני חייב להכיר אנשים, וכשמטיילים עם עוד מישהו/י, פחות מכירים אחרים. ה'לונלי' היא בחירה. אני לא מפחד, אלא בוחר להיות לבד, כך יותר קל לי. אוהב לפגוש אחרים, ויכול גם להיות לבד. ‘מי שלעולם אינו נמצא לבדו אינו מכיר עוד את עצמו. ומי שאינו מכיר את עצמו מתחיל לחשוש מהריק’, אמר פאולו קואלו".
כשמטיילים לבד, אין ברירה אלא להתיידד עם אנשים שפוגשים לאורך הדרך | צילום: לונלי פלג
הספר "לונלי"
הספר "לונלי", שכתב עם אלה בן צבי ואשר נקרא בנשימה אחת, מתוארת מציאות נוראית לה נחשף הגיבור, שסיפורו מבוסס בחלקו על דמותו של פלג.
בחלק מהמדינות שאתה מתאר בספר המראות קשים מנשוא. מה משך אותך להאיר דווקא את המקומות האלה בספר? למה הגעת אליהן מלכתחילה?
"דווקא בדרום אפריקה וגם בהר העשן בפיליפינים, למדתי הכי הרבה ופגשתי את האנשים הכי מדהימים". פלג מספר על מאטה, בחור שגר באבו-בו, שכונת עוני בחוף השנהב, שכל הזמן אמר "החיים טובים!". אחרי הביקור שלו במערב אפריקה, במדינות הכי מסוכנות, הרגיש שקיבל מתנה: החליט שיחיה חיים מינימליסטים, ללא דאגות וללא חרטות. זה הפרק במסע שעיצב אותו.
מה אמיתי ומה המצאה בספר?
פלג מספר שזהו רומן. דמות הנסיכה, למשל, אינה דמות אחת, אלא שילוב של שתיים-שלוש דמויות. הסיטואציה והרגשות נחוו, אבל בדרך כלל המיקומים והאנשים הוחלפו. הרגשות והחוויה שם, אבל הסיפור מעורבב.
איך עמדת בכל הסבל האנושי סביבך? והסבל שלך עצמך? מתי היו נקודות משבר?
"יש לי אחות תאומה, שאומרת תמיד שאני מאותגר רגשית… אבל ברצינות – עם הזמן הזה זה נעשה יותר קל, דוווקא ככל שרואים יותר. כשמגיעים ורואים את הילדים היתומים, וגם אם חסר להם אוכל או משהו מוחשי, זה לא אומר שהם לא מאושרים. לנו זה נראה מוזר, אבל הם ילדים חיוביים ושמחים מאוד".
עם יתומים בבית יתומים בבישקק שבו התנדב | הצילום באדיבות לונלי פלג
סליחה שאני מגלמת את תפקיד המבוגר האחראי, אבל למה שמת דגש על כמה נפלא לצרוך סמים קשים? במיוחד כשקהילה צעירה נושאת פניה אליך?
פלג אומר שהוא לא מעודד חלילה שימוש בסמים אבל מוסיף, "זה שם ולהתעלם מזה – זה שקר. ברגע שהספר הוא רומן – זה פתר את הבעיה הדוקומנטרית והוא מספר סיפור של דמות. לא שלי. חשוב לדעת שהדמות בספר לא אחראית ונמצאת במצב של פוסט טראומה". בלי ספוילרים, נוסיף שיש ריפוי, שינוי והתפתחות מפתיעה בהמשך העלילה.
להתחיל בקטן ולהתקדם לאט
"אתה לא דואג שמישהו יגנוב לך את הדברים?" התפלאתי. מאטה ביטל את חששותיי בחיוך. "כולם מכירים אותי ואני מכיר את כולם," הסביר. "ומה אם מישהו ירצה לקנות משהו?" שאלתי אותו. "אל תדאג, יש ברחוב לפחות עוד עשרה דוכנים שמוכרים בדיוק את מה שאני מוכר," ענה וצחק… השכונה הזו הייתה המקום הכי עני ומוזנח שראיתי בחיים שלי… אבל מאטה ראה מול עיניו תמונה אחרת לגמרי, הוא היה מאושר וכמותו גם כל שאר התושבים" (מתוך הספר "לונלי" מאת פלג כהן ואלה בן צבי).
גם אם אתה רואה איך "נכון" לתעד ולשתף, אתה בא מתוך האמת שלך, הסקרנות והפתיחות, אתה ממשיך לטייל ולעשות. איך זה עובד עבורך?
“אני לא צלם, אלא בא ומספר, בכנס צילום, למשל, אני בא לדבר על החיים ולא כדי להציג נופים מטורפים. זה ולוג פשוט והוא קרוב לקהל. אף פעם לא חייתי בציפייה למשהו, אלא שמחתי במה שיש לי. אני לא מפחד לעשות – אלא עושה כדי לראות לאן זה יוביל".
קזחסטן. לדבר על החיים, לא על נופים מטורפים | ציום: לונלי פלג
אתה חי את החיים בפרקי זמן כל כך קצרים שמתחברים יחד, האם זה קושי עבורך?
“מעולם לא היה לי בית כמבוגר, אז אין לי קושי, אני עסוק רק בכאן ועכשיו. כל מה שקורה, אני מתייחס כאל משהו טוב. הכל מלמעלה, היה צריך לקרות, אם משהו לא טוב קרה ולא בשליטתי – אני לא נובר”.
בעוד 20 שנים היכן אתה רואה את עצמך?
"אין לי שום מחשבה. אני חי לגמרי בהווה".
מה תגיד לאחרים שרוצים את דרך החיים הזו?
"להתחיל בקטן, ולהתקדם לאט. לפרוט את הכל לפעולות קטנות, לתכנן ממש מעט קדימה, בייבי סטפס. לא לחשוב בגדול, לנסות, לבדוק ולראות איך זה מתקדם. אם הגעת למקום חלומי – תמצא/י את הדרך אם תרצו להישאר שם".
האם היית פעם בסכנת חיים?
"חטפתי מלריה וטיפוס באותו הזמן, הייתי במעצר, אבל לא הרגשתי סכנה ממשית אף פעם".
על המצבה שלו יהיה כתוב: "לפחות נהניתי". פלג נהנה מהחיים | הצילום באדיבות לונלי פלג
ככלל, מטיילים נחשבים לאומה האהובה בעולם. פלג מספר שאנשים תמיד רוצים שמטיילים יהיו שבעים, מרוצים, שיהיה להם איפה לישון. כמו כן, בניגוד למה שאנו מורגלים לשמוע, מאוד אוהבים את המטיילים הישראלים – בפפואה, למשל, ניגשו אליו וכיבדו אותו, ארץ הקודש ממוצבת גבוה… פלג גם מקיף עצמו באנשים טובים סביבו, שהוא מרגיש עמם בנוח.
למה אתה מתגעגע?
"לאחייניות ולמשפחה, לאוכל בישראל".
איך נווד, שחי בחופש אינסופי, לוקח חופש?
"כל שישי-שבת אני לא נכנס לרשתות החברתיות".
אילו אנשים נתנו לך השראה?
פלג אומר שסבתא שלו, שהיו לה 60 נכדים ולא התעצבנה משום דבר. מעבר לכך, הוא מספר שפגש אלפי אנשים ומכל אחד למד משהו.
ומקומות שנתנו לך השראה?
מפל באיסלנד, מדבר גובי במונגוליה, האמזונס, אלסקה ועוד ועוד.
נסיים בשאלה של קובי מידן: מה תרצה שיירשם ברבות הימים על המצבה שלך?
"לפחות נהניתי".
לסיכום, אני מציעה לכל הקוראים להנהיג לעצמם מפעם לפעם את מבחן לונלי – האם במפגש איתו/צפייה בוולוג שלו אתם מרגישים רע עם החיים שלכם? אם לא, אתם בדיוק במקום המתאים לכם. אם כן – צאו לנדוד!
____
הדס בכר, אמנית, מעצבת, מרצה וכתבת, ממארגני “כנס התרמילאות על שם תומר בכר”, הנערך זו הפעם הרביעית בסינמטק תל אביב. השתתפו בראיון: אמרי קלמן ולימור בן רומנו.
יהושוע בחטיאר הגיב:
שטחי. עוד פרסום למלכודות תיירים שמזמן איבדו צביון מרומי. ערי מקלט לתיירים בהם המקומיים חיים כדי לשרת וכל המלאכות המסורתיות נעלמות. הצעירים רואים את התיירים שורצים, מעשנים, שותים וחושבים שאלה החיים בחו"ל, מפתחים אורח חיים דומה. כשיחלוף הנחשול והתיירים ימאסו במקום הסתמי שאיבד על ייחוד, יוותרו המקומיים חסרי תשתית עם פער דורות ואובדן שורשים. הודו גדולה מאוד – למה להתקבץ ולהרעיל מקומות בודדים