ההינדואים: סמל לפוריות ולחושניות אצל ההינדואים שיער אישה מסמל את פוריותה ואת יופייה. מסיבה זו מתהדרות רוב ההינדואיות הנאמנות לאורח החיים המסורתי בשיער שחור הגולש עד אחוריהן. הן מקפידות על סירוקו, חפיפתו תכופות ומשיחתו בשמנים שונים המרככים ומבשמים אותו ומוסיפים לו ברק וחיות. עם זאת, לאחר נישואיהן מקפידות הנשים ההינדואיות גם על כיסויו. כמו ביהדות, גם בהודו ראש גלוי ושיער פזור מסמלים יהירות ופריצות. לכן לא זו בלבד שעל האישה לאסוף את שיערה לצמה כל אימת שהיא יוצאת מביתה (התרת הצמה מותרת רק בפני בני המשפחה הקרובים
ביותר), אלא שעליה לכסות את ראשה באמרת הסארי. גילוי שיער האישה בציבור ופיזורו קורים רק במהלך טקסים דתיים הכרוכים בכניסה למצב של טראנס. כשהאישה משמשת כלי קיבול לרוח של אל או אלה, היא נוהגת לפזר שיערה ולטלטל בהדגשה את רעמתה הפרועה מצד לצד. במהלך טקס שכזה האישה אינה נתפשת כמושכת, מכיוון שתשומת הלב מתמקדת במה שמתבטא דרכה. היא והאנשים שמקיפים אותה עוברים אל מצב שהוא מעבר לגשמי. יופיו של שיער הנשים זכה לתיאור נרחב בשירה ההודית הקדומה והמודרנית. ביצירה "שליחות הענן" של המשורר הדגול קאלידאסה, בן המאה החמישית לספירה, הוא מתאר את העננים המזליפים טיפות גשם על העיר אלאקא כשיער אישה קלוע פנינים. את נשות העיר הוא מתאר כבעלות שיער מטופח, ורק האהובה שממתינה לשיבתו של האהוב – שיערה פרוע וסתור, סימן לסערת הרגשות שהיא נתונה בה. הסאדהו: ביטוי של התעלות והתרסה לצד היות השיער סמל למיניות מתפרצת ולחושניות, הוא מבטא גם את ההפך המוחלט – את הפרישות והסגפנות. בביטויו זה השיער לא יהיה מטופח, גם לא אסוף בצמה קלועה ומוקפדת. השיער המוזנח, הגדל פרא, הוא נחלת ראשיהם של הסאדהו, הסגפנים הפרושים. הוא מעטר את ראשיהם קווצות־קווצות, מדובללות או סמיכות. אצל הסאדהו השיער הארוך מסמל פרישות מהחברה והתעלות מעל למקובל כמושך ויפה. השיער המוזנח היה סמל לחיפוש ההארה המיוחלת, לעוצמות רוחניות ולתובנות עמוקות, והוא ביטוי בולט להתרסה נגד
הסדר החברתי המקובל שמייצג השיער המטופח – העמדת צאצאים והגעה לחיי נצח על ידי המשכיות הדור. בודהיסטים: מחפשים שוויון לימים, עם פרישת הבודהיזם והג'איניזם מחיק ההינדואיזם, הוקיעו נזירי הדתות האלה את השיער והעדיפו לוותר עליו. עבור הנזירים הבודהיסטים, ראש נטול שיער הוא אמצעי להבדילם מיתר הסגפנים ההודים, והוא מסמל צניעות. הוא גם מטשטש את ההבדלים בין אישה לגבר, בין צעיר למבוגר, בין יפה למכוער. הניסיון להתחקות אחר שוויון בסיסי ולהעצימו בולט מאוד בפילוסופיה הבודהיסטית, המאמינה בטוב קיומי בסיסי שהתקלקל במרוצת הדורות. גילוח הראש אמור לקרב את האדם אל אותה האחדות הראשונית הבסיסית, הקודמת להתהוות האשליות וההבדלים, ומגולח הראש משול לא אחת לתינוק בן־יומו, חף משיער. בקרב הג'אינים היה הראש הקירח לחלק מהתרגול הסגפני של הנזירים. הם אינם מגלחים את ראשיהם אלא תולשים במו אצבעותיהם את שערותיהם, את אלה שבראש ואת אלה שביתר איברי הגוף. הרעיון שמאחורי תלישת השיער החוזרת ונשנית הוא הכחדת מאוויי הגוף והקרבתו של הגוף למען שחרורה של הנפש הכלואה בתוכו. על בני הדת הסיקהית, שהיא מיזוג מעניין בין הינדואיזם לאסלאם, חל איסור מוחלט להתגלח ולהסתפר. האיסור חל על המאמינים — הן הנשים והן הגברים – מאז תקנותיו של גורו גובינד סינג (1666־1708), שהקנה לדת את צביונה. האיסור להתגלח ולהסתפר מסמל בעיני הסיקהים ביטוי לצניעות ולקדושה. הסיקהים רואים בשיערם מקור לכוחם הפיזי ומאמינים שהוא שסייע להם להגן על עצמם במרוצת ההיסטוריה. מאמרים רבים שכתבו הסיקהים מוכיחים את הקשר שבין חוזק פיזי ובריאות ובין חשיפתו של השיער לשמש (גם אם שיערם כרוך דרך קבע בטורבן). לכוח הטמון בשיער יש גם הד הינדואי קדום המופיע באגדה על אודות ירידת הנהר גנגס משמים: הנהר השוצף והיהיר ירד אל הארץ במהירות כה רבה, שלולא כלא אותו שיווא בסבך שיערו והשקיטו, היה העולם נחרב. הטורבנים הנחבשים על ידי הגברים הסיקהים הם אופנה מאוחרת יותר, והיא נועדה ככל הנראה להגן על השיער הצומח פרא.
|
כמו כל דבר בהודו, גם לשיער יש שתי פנים, לפחות. הוא מסמל חושניות, מידת אמונה, ואף חכמה. יותם יעקובסון על נפלאות השיער פורסם 20.9.08 |
אודישה: הודו שלא הכרתם
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3476
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 388
[name] => הודו
[slug] => india
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 388
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 267
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )