1. הגעה ונחיתה
ההלם במפגש הראשון עם הודו מובטח בכל מקרה. לא משנה אם נוחתים במומבאי (בומביי), בניו דלהי, בצ'נאי (מדרס) או בכלכותה. מומלץ להזמין מראש מקום לינה ללילה הראשון בערים הגדולות ורצוי להגיע לערים אלו בבוקר ולא בלילה. שיטוט באמצע הלילה בחיפוש אחר מלון סביר יכול להפוך בקלות לסיוט. כדאי לגשת לדוכן המוניות בשדה התעופה ולקחת מונית בשיטת התשלום מראש. זה חוסך את ההתעסקות עם החאפרים. 2. כסף
חשוב לדאוג שתמיד יהיה כסף קטן בכיס. זה יחסוך זמן ועצבים – לאף אחד אף פעם אין עודף. יש להקפיד שקו הקיפול של השטר לא יהיה קרוע ולסרב בעקשנות לקבל שטרות כאלו. השימוש בכרטיסי אשראי לא נפוץ אבל אפשרי בחנויות טובות, בטיסות, במלונות, במסעדות יוקרה. אפשרות משיכת כסף בכספומטים הולכת ומתרחבת בערים גדולות, אך כשמטיילים בכפרים, בערים קטנות ובאזורים ההרריים יש לדאוג לכסף הודי מזומן ובשטרות קטנים בכמות מספקת. רצוי להסתובב עם כמות כסף קטנה (כמה מאות רופיות) בארנק. את הכסף הגדול כדאי להשאיר מוצנע. הסכומים הנמצאים בחגורת הכסף הם דמיוניים להודי מן הרחוב.
3. מזג אוויר
נתון משמעותי מאוד לגבי כל ביקור בהודו. התקופה הטובה ביותר לטייל בהודו, למעט בהרי ההימלאיה, היא בין אוקטובר למרץ. החורף ההודי יבש ונעים ובצפון הודו אפילו קר. ברחבי המישורים ההודיים החודשים אפריל–יולי חמים בצורה בלתי נסבלת ומגבילים את יכולת הטיול וההנאה. גשמי המונסון מתחילים בסוף יולי ומקלים מעט, אך עדיין חם ולח מאוד. בהרי ההימלאיה התקופה הטובה היא בין אפריל לאוקטובר. ביולי ובאוגוסט יורדים גשמי המונסון בכל רחבי הודו. בדרום הודו מופיע בדצמבר גל מונסונים שני. 4. מים
זו הסיבה העיקרית למחלות (גם של ההודים). אפשר לקנות מים מינרלים בכל מקום והמחיר כעשרה רופי לליטר. כדאי לוודא שהבקבוק אטום ועם ניילון על הפקק. החשש הרב של תיירים שהבקבוקים ממולאים במי ברז הוא מוגזם, אך זה בהחלט יכול לקרות. 5. תקשורת ואינטרנט
הודו נמצאת בעיצומה של מהפכת מחשוב ותקשורת. בכל מקום יש סוכנות טלפון והשיחות זולות וזמינות ללא צורך בקניית וגירוד כרטיסים. החברה סלולרית BSNL מרושתת בכל הודו. התקשרות בטלפון דרך האינטרנט קיימת באופן נרחב ובמחירים מגוחכים. סוכנויות אינטרנט נמצאים היום בכל מקום וההודים כמו התיירים משתמשים בשירותיהן.
6. נסיעות
הנהיגה בצד שמאל. המושג כמעט תאונה מתברר כיחסי. תיירים בדרך כלל לא נוהגים לבד (למעט באופנועים ובקטנועים באזורים כמו גואה). כששוכרים רכב מדובר בדרך כלל ברכב ובנהג.
רכבות: הודו מרושתת ברשת רכבות יעילה וממוחשבת ונסיעה ברכבת היא חוויה הודית בסיסית. לנסיעות ארוכות צריך להזמין מקומות מראש וניתן להזמין כל רכבת בכל תחנה. במרכזי תיירות (דלהי, בומביי) יש משרד מיוחד לתיירים ולרכבות פופולריות יש "טוריסט קווטה" (ארבעה מקומות). ככל שמקדימים לרכוש הסיכוי רב יותר להשיג דרגשי שינה. נסיעות ארוכות ברחבי הודו ברכבות מחייבות תכנון, רכישת כרטיסים במועד והתמצאות בספר הרכבות ההודי. במרכזי התיירות יש כיום מספיק סוכנויות שעבור עמלה קטנה ירכשו עבורכם כרטיסים לכל רכבת שתרצו.
מחלקות ברכבת: מחלקה ראשונה – דרגשי שינה – יקר יחסית במונחים הודיים ולכן אלה כרטיסי הרכבת הקלים ביותר להשגה. מחלקה שנייה – עם מיזוג אוויר – דיל טוב בדרך כלל ארבעה-שישה נוסעים בתא סגור. מחלקה שנייה – דרגשי שינה ללא מיזוג אוויר – אופציה אופטימלית וזולה עבור מטיילים, שישה נוסעים בתא לא סגור ושניים בצד. במשך היום יכול להיות צפוף למדי מכיוון שעולים אנשים לנסיעות ביניים. מחלקה שלישית – ספסלי ישיבה בלבד בשיטת הקודם והדוחף זוכה. רוב ההודים נוסעים כך בגלל המחיר – קשה להעלות על הדעת שמישהו יהיה מוכן לנסוע כך מרצונו אך זה בהחלט פתרון למצבי חירום שבהם חייבים לנסוע.
אוטובוסים: לכל מדינה רשת אוטובוסים משלה. אין אוטובוסים שחוצים את כל תת היבשת אך יש אוטובוסי לילה בין יעדים מרכזיים במרחקים של 16-8 שעות נסיעה.
חלק גדול מחברות האוטובוסים מקרינות סרט וידיאו במהלך נסיעת לילה להנאת הנוסעים אך בדרך כלל זה סיוט שאינו מאפשר לישון. בקרב "מומחי הודו" ניטש ויכוח ארוך ומר איזה דרגש שינה עדיף? למעלה (נתקעים עם הראש בתקרה) באמצע (הדרגש הראשון שמקפלים) התחתון כולם מתיישבים עליו ומפריעים לישון. אבל כולם מסכימים שרצוי שהדרגש יהיה רחוק ככל האפשר מהשירותים ולא משנה באיזו מחלקה.
אוטו ריקשות: הכלי התלת הגלגלי שמחליף אט אט את ריקשות האופנים. נוח, זמין, נתקע, מזהם ומרעיש, ואף אחד לא מפעיל את המונה (לסגור מחיר מראש).
ריקשות אופניים: זול יותר מריקשה ממונעת, מתאים מאוד כשיש זמן ומומלץ מאוד כשרוצים לראות מה קורה מסביב.
טונגה: עגלה עם סוס היא פתרון מקורי ויעיל שמשום מה לא רבים התיירים המשתמשים בו. 7. טיסות
מצב הטיסות הולך ומשתפר והודו מרושתת למדי בטיסות פנים. הבעיה העיקרית שאת רוב כרטיסי הפנים קשה למדי להזמין מהארץ ויש לדאוג לסוכנות מקומית שתזמין את הכרטיסים מראש ולקבלם בהודו. לא תמיד קל למצוא מקום בטיסות. מחיר הטיסות מיוחד לתיירים – המקומיים משלמים כשליש פחות. טיסות מסוימות כגון: טיסה מדלהי ללה, בירת לדאק, יש להזמין חודשים רבים מראש. איחורים בהחלט ייתכנו. 8. לבוש וכניסה למקומות דתיים
זה לא יהיה הוגן להסביר על הדתות והתרבות בהודו במספר שורות, אבל חשוב לדעת שבכל האתרים הדתיים וברוב הבתים בהודו חולצים נעליים לפני שנכנסים ומומלץ להסתובב עם נעליים או סנדלים נוחות לנעילה וחליצה מהירים.
בחלק מהמקדשים ההינדים האורתודוכסיים לא מאפשרים כניסה כלל לאלו שאינם הינדים ויש כאל שרק לאזורים מסוימים במקדש מותר להיכנס, לא להיעלב. במקדשים ג'יניים אסור להכניס מוצרי עור ובאתרים מוסלמים לא נותנים להיכנס ברגליים וזרועות חשופות ויש לכסותם. למרות שמתייחסים למערבים בסלחנות בכל מה שנוגע להתנהגות, לבוש, ואי כבוד לערכים מסורתיים בהנחה שממילא המערביים מלוכלכים, חסרי נימוס ולא מבינים מה קורה מסביבם, יש להתנהג בכבוד וברצינות במקומות דתיים. 9. רקע
בגלל הגיוון והעושר הדתי תרבותי כדאי לקרוא הרבה לפני נסיעה להודו. אחת הבעיות הנפוצות בהבנת התייר הממוצע הם ההסברים הפשטניים וההכללות הגסות שמדביקים לתופעות בהודו. קשה מאוד לתפוס את העושר התרבותי והגיוון ואת הניגוד והסתירות שחיות יחדיו בשלווה בתרבות עתיקה של אלפי שנים. 10. ההמון המסתער
לרבים זהו הקושי הגדול ביותר במהלך ביקור בהודו. יש במדינה הזו כמיליארד תושבים ולעיתים נדמה שכולם הולכים איתך לכל מקום. בלית ברירה, גם אם זה לא נעים או לא מתאים לאופי של התייר, אין ברירה אלא לשמור על הגבולות של הטריטוריה הפרטית, לשדר החוצה שפלישה לטריטוריה הזו אינה רצויה ולהבהיר מתי ההמון המסתער מתוך סקרנות, בקשת נדבות או סתם שעמום חצה מבחינתכם את הגבול. הדיפה החלטית כזו היא תנאי הכרחי לאיכות חיים סבירה בהודו. המזרח הרחוק – למדריך המלא>> הודו – העמוד הראשי>> לקריאה נוספת:  | | מדינות מעטות יכולות להציע מגוון אינטנסיבי כל כך של חוויות וגרויים כמו תת-היבשת ההודית. כבר אמר מישהו, ההצגה הגדולה ביותר: משכנות עוני מול ארמונות מהרג'ה מפוארים. מדבר מול שלגי-עד. צפיפות נוראית מול מרחבים אינסופיים. היסטוריה בת 5000 שנה. פילוסופיה יוגה ותרבות. |
| 
