הגן הבוטני באוניברסיטה העברית אסתטיקה או בוטניקה?

עובדי הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים קיבלו בשבוע שעבר מכתב המודיע על הפסקת עבודתם והזמנה לשימוע, הליך המחויב לפני פיטורים. "על פי הידוע לנו יש בכוונת הנהלת האוניברסיטה העברית לפטר את כל העובדים הנוכחיים ולמסור את ניהול הגן הבוטני לידי חברה קבלנית", כתבה במכתב שהפיצה מנהלת הגן, מימי רון גלבוע. במכתב, המתאר את הגן ואת הנעשה בו בשנים האחרונות, נכללה פנייה לכל מי שהגן יקר לו, שינסה להשפיע על "אדריכלי השינוי", נשיא האוניברסיטה העברית מנחם מגידור ומנכ”ל האוניברסיטה, אלחנן הכהן, "לבטל את רוע הגזרה".
השנה חגג ותיק הגנים הבוטניים בישראל 75 שנים להיווסדו. את הגן הקים ב-1931 פרופ’ אלכסנדר אייג, בסיוע עוזריו – מיכאל זהרי ונעמי פיינברון, לימים פרופסורים, מחלוצי המחקר הבוטני בארץ. על פי חזונו של אייג אמור הגן לייצג את כל צומח ארץ ישראל לפי חבליה השונים, כאשר כל חלקה היא בית גידול מסוים בזעיר אנפין. הגן הייחודי יוצא דופן בייעודו ובהרכב המינים המיוצגים בו, והוא מכיל את האוסף הגדול ביותר של צמחי בר המייצגים את ישראל.
"אוסף ייחודי זה גדל והכפיל עצמו בחמשת השנים האחרונות מאז לקחתי על עצמי את הטיפול בשיקום הגן הבוטני", מציינת רון במכתבה, "ובתקופה זו הצלחנו לגדל בגן ולהביא לפריחה מינים רבים – בהם מינים נדירים, מינים חדשים למדע ומינים המצויים בסכנת הכחדה אותם אנו מגדלים כגרעיני רבייה להשבה לטבע”.

למרבה הצער לא קיים במשתלה העירונית. מקור חסידה רומי

השבוע התקיים השימוע של רון, והחששות התאמתו. ישראל גלון, איש משרד החקלאות שעוסק בשמירת עצים בוגרים, ליווה את רון לשימוע. לדבריו, בכוונת האוניברסיטה למסור את הטיפול בגן לחברת גינון שכבר עובדת באוניברסיטה, ואשר תפעל בגן תחת פיקוח אגרונום. "הם טוענים שאין שום עניין לפגוע בגן, להיפך, ושבגלל בעיות תקציביות הם רוצים חברה קבלנית שתטפל בו", מספר גלון. "ויש להם גם טענות לגבי איך שנראה הגן".
לדבריו, מאז שרון מנהלת את הגן הוא דווקא נראה טוב ומצבו משתפר: נפתחו שבילים, הוסדר שילוט, נוצר קשר עם מרכז העשבייה הארצי, הוקם מאגר זרעים, הגן נפתח לציבור, ומדי שנה באים רבים לכנס מקצועי ארצי שזוכה לביקוש אדיר. "זה מה שמימי עושה. אמרתי להם 'אתם טוענים שהגן לא נראה טוב, אבל תשאלו בוטנאים. עשבייה זה מינים נדירים'".
למרבה הפלא, אין ועדה מדעית שמלווה את ניהול הגן, למרות פניות של בוטנאים בעניין. הגן נמצא למעשה באחריות מינהל שירותי המשק של האוניברסיטה. לשם השוואה, באוניברסיטת תל אביב מנהל הגנים הבוטניים הוא פרופ' מן המניין במחלקה למדעי הצמח של האוניברסיטה, ויש ועדה מדעית העובדת בשיתוף פעולה מלא עמו, שחבריה הם אנשי סגל בכיר של המחלקה למדעי הצמח.

קבלני גינון לא עושים ימי עיון
בנוגע לרעיון להעביר את הטיפול בגן לחברת גינון קבלנית, אמר גלון שלא נראה לו שיש אפשרות להחזיק גן בוטני על ידי עובדי גינון. "מנהל הגן צריך להיות בוטנאי, מישהו שמכיר את תנאי הגידול של כל צמח. הגן מייצג את צמחיית א”י מבחינת אזורים פיטוגיאוגרפיים (התאמה של אקלים, קרקע וצומח) וצריך לדעת מה יש בכל אזור ובכל עונה. צריך שמי שמתעסק בזה יהיה מישהו שמתמצא בזה, ולא אגרונום", מציין גלון, אגרונום בעצמו. "מדובר על 2,700 מיני צמחים שאתה צריך להכיר לפרטי פרטיהם. אתה צריך לדעת שזה עשב ששייך לחלקה הזו, ושזה עשב שלא שייך".
"אף קבלן גינון לא יעשה שם ימי עיון", מוסיף גלון ומדבר על הידרדרות כללית של תחום הבוטניקה ועל תחושה מאוד לא נוחה עם סגירת היחידה שמטפלת בגן. לדעתו ולדעת אחרים מדובר בצעד בדרך להקטין את החלק המקצועי של ניהול הגן, ולהגדיל את החלקים האחרים. "יעשו דשא עם כמה עצים ויגידו 'זה הגן הבוטני שהקים פרופסור אייג'", אומר גלון.
גלון אינו היחיד שחושב כך. ד"ר יובל ספיר, בוטנאי, משוכנע גם הוא כי כדי לבצע את המשימה של ייצוג נאות של מגוון הצמחים של ארץ ישראל צריך בוטנאי ולא גנן. "גינון מטרתו אסתטית ולא מדעית, והשיקולים הגינוניים יכולים לסתור שיקולים בוטניים-מדעיים", הוא אומר. גנן בדרך כלל יעדיף לנקות את העשבייה מסביב לעצים כדי למנוע תחרות על מי ההשקיה, לעומת בוטנאי שישאיר את ה"עשבים" כדי לייצג מינים של צל החורש דוגמת ספלול מטפס, רקפת יוונית, ועוד כמה מינים נדירים, מציין ספיר. גם בהנחה שגנן יידע מהו צומח א"י, ניהול באוריינטציה גינונית יטפח צמחי ראווה ללא כל קשר לחשיבותם בצומח של ארץ ישראל, ויזניח צמחים "לא יפים", גם אם הם חלק בלתי נפרד מחברות צמחים טבעיות וגם אם מדובר במינים בסכנת הכחדה. "אם אכן הסיבה לסגירת הגן במתכונתו הנוכחית היא כלכלית, זו פשיטת רגל אידאולוגית של האוניברסיטה”, אומר ספיר.
גם לספיר, שביצע בגן את מחקרו על אירוסי ההיכל, יש מלים טובות לומר על אודות אופן ניהולה של רון את הגן. לדבריו היא הצליחה ליצור בו ייצוג מדויק של מגוון חברות הצמחים ובתי הגידול של א”י, בזכות היותה בוטנאית מקצועית ובזכות יכולת ניהול יוצאת דופן של אוסף צמחים חי. "המאמץ הזה ירד לטמיון אם מימי תועבר מתפקידה”, אומר ספיר ולא חוסך בסופרלטיבים: "כבוטנאי, אני חושב שמימי יצרה את הגן הבוטני הטוב ביותר לייצוג צמחי א”י, עם תשתית שאין כדוגמתה ליצירת גרעיני רבייה של צמחים נדירים ואנדמיים (שגדלים רק בארץ, ג"ס), כולל כמה שבסכנת הכחדה עולמית. זהו הגן הבוטני היחידי בעולם בו אפשר להציב את אוסף אירוסי ההיכל, אוסף האירוסים הגדול מסוגו בעולם. רק צוות הגן הנוכחי בניהולה הוא בעל הידע וההבנה המספיקים לתחזק את האוסף הזה".

נוף ביצות. תיכוניסטיות חוקרות בית גידול של קרנן טבול

הולכת בגן ורואה את פרופ' אייג
לימינה של רון והתפישה שעומדת בבסיס ניהול הגן מתייצבת גם רשות הטבע והגנים. המדען הראשי של הרשות, ד”ר יהושע שקדי, מציין כי הגן הבוטני בירושלים הוא נכס לאומי חשוב לשימור מיני הצמחים מחוץ לבית גידולם. עמדת הרשות היא שלגן חשיבות רבה בשימור מגוון מיני הצומח בישראל, וכן חשיבות למחקר ולחינוך הציבור. "רשות הטבע והגנים אינה מבקשת להתערב בענייניה הפנימיים של האוניברסיטה העברית", אומר שקדי, "אך עם זאת מבקשת הרשות מהנהלת האוניברסיטה לשמור על ניהול מקצועי-בוטני לגן, שישמור על אופיו ומטרותיו".
גם בחברה להגנת הטבע נזעקו לשמע הידיעה על תוכניות האוניברסיטה ומיהרו להפיץ את מכתבה של רון. עמדת החברה היא שהגן הבוטני בירושלים הוא “נכס לאומי ובינלאומי בעל חשיבות ציבורית ומדעית עצומה", אשר חשוב שינוהל ויתוחזק על בסיס מקצועי בכדי שגם בעתיד אפשר יהיה לחקור את אוצרות הצומח הארצישראלי שבו וליהנות מהם. “ישנה חשיבות רבה כי האחראים על הגן ועל תחזוקו יהיו בוטנאים המתמחים בצמחי בר ארצישראלים ובדרכי גידולם ומכירים אותם היטב", מדגישים בחברה, "בעיקר משום שמדובר בצמחים שחלקם נדירים ביותר, ואופן טיפול לקוי ולא מקצועי יכול להכחידם לנצח".
ארגון נוסף שמעורב בעניין היא הקרן הקיימת לישראל. הקרן תיווכה לאחרונה בין האוניברסיטה לבין תורם יהודי מקנדה, שהחליט לתרום כספים לפיתוח הגן הבוטני. בעקבות פניות מצד גורמים מקצועיים בקק"ל שקיבלו את מכתבה של רון פנה מנכ"ל הקרן, יצחק אלישיב, אל הנהלת האוניברסיטה העברית. "לקק"ל ולתורם נמסר (גם בכתב) כי כספי התרומה ישמשו לפיתוח הגן הבוטני, ללא כוונה להפוך בעתיד את ייעודו”, אומרים בקק”ל, ומוסיפים כי אין להם חלק בקבלת החלטות בעניין שינוי כוח האדם או אופן ניהולו מבחינה פרסונלית, "כל עוד הן אינן פוגעות או משנות את שהוסכם בין התורם לבין האוניברסיטה”.
ומה עם רון עצמה? היא לא כל כך מוצאת את עצמה בקלחת הרותחת, כאחת שמורגלת בחברת צמחים. "הם לא כל כך מבינים בזה", היא אומרת, ולא ממש ברור אם היא מתכוונת למי שאמורים להחליף אותה, או לאנשים שהחליטו לסגור את היחידה הקטנה עליה היא מופקדת. היא בכלל לא התחילה לחשוב מה יקרה אילו; תקוותה, כי בסופו של דבר האוניברסיטה לא תסגור את היחידה, נובעת בעיקר משכנוע פנימי עמוק שהיא עושה את הדבר הנכון. "לפעמים אני הולכת בגן ורואה את אייג יושב על ענף או ענן ואומר לי 'זה מה שהתכוונתי. מה שאת עושה, שאת מוסיפה את כל הצמחים העשבוניים המיוחדים והנדירים האלה, זה בדיוק מה שהתכוונתי'".