בגיל ההתבגרות היו לי כמה מקומות מפלט, אליהם ברחתי מבית ספר התיכון: בית המשפט, חוף הים, יערות הכרמל והגן הבהאי. גן הבהאים היה לי אז כמו נסיעה לחוץ לארץ: מין גן עדן קטן בחיפה, עם שורות של פרחים, שבילים מעוגלים, ציוץ ציפורים, זהב למעלה וכחול למטה. הדת הבהאית נתפסה אז בעיני כיישות מיסטית-רוחנית לא ידועה ולא מובנת. שעות ארוכות ישבתי בגנים המופלאים, קראתי ספרים, חשבתי מחשבות ולא שאלתי שאלות. איני יודעת מה שיתק אז את סקרנותי הטבעית, האם היה זה בית ספר התיכון או היופי והמיסתורין של המקדש.
שנים רבות לאחר מכן פגשתי שוב ברוחניות הבהאית בקצה השני של העולם, בסנט לושה (ST. LUCIA) שבאיים הקריביים. אז הזדמן לי לשאול את כל השאלות שלא שאלתי בנערותי. הוזמנתי לארוחת ערב אצל זוג נחמד מסנט לושה. אכלנו, שתינו, צחקנו, התינוק טיפס על השולחן, גלגלנו שיחה על ילדים, גבולות, ארצות, משטרים ודתות. כך התברר לי שמארחי, ג'וליאנה ומרכוס, שייכים למאמיני הדת הבהאית. באווירה הבלתי פורמלית צללתי לנושא בסקרנות תובענית. הם ענו לשאלותי בשלווה אופיינית, תוך הבעת שביעות רצון מהתעניינותי הרבה.
הלל להומניזם
ג'וליאנה ומרכוס פעילים בקהילה הבהאית
של סנט לושה. היא ילידת האי, גננת, שחורה, בת שלושים בערך. הוא ממוצא אמריקאי, מורה לשעבר וסוחר מבוסס בהווה, לבן, כבן 45.
ג'וליאנה, אשה מפולפלת, מלאת מרץ ואהבת חיים, סיפרה לי שהפכה למאמינה בדת הבהאית בגיל שתים עשרה. "הכנסיות השונות הזמינו אותנו, הילדים, לשיעורי דת ביום ראשון ושיעורי הדת הבהאית קסמו לי יותר מכל האחרים. היו בהם אהבה ורוך. לא איימו עלינו בעונשים כמו בכנסייה הקתולית". שניהם ביקרו בישראל בכנס העולמי האחרון של הבהאים, לדבריהם, הם מאוהבים בישראל, ורוצים לבוא שוב.
בסנט לושה פגשתי גם את רוני שניידר, עורך דין קליפורני בפנסיה, שגר מזה כמה שנים באיים הקאריביים. רוני הוא יהודי שבתחילת שנות השישים, הפך לבהאי בעקבות אשתו הנוצריה, "בדת הבהאית גיליתי את האוניברסליות, את היופי והאנושיות. זוהי דת המשלבת את כל הדתות יחד, והיא נראתה לי כדת ההגיונית ביותר", הסביר. הוריו התנגדו לבחירתו, אך לאחר 15 שנים השתכנעו גם הם. ילדיו חברים פעילים בקהילה הבהאית בקליפורניה.
רוני ענה על שאלותי בהתלהבות רבה. הוא הסביר לי את עקרונות הדת הבהאית, שנשמעו מפיו כשיר הלל להומניזם המערבי. צדק, אחווה, שלום, חיפוש אחר האמת והיופי, שוויון בין בני האדם ושוויון לנשים. בחשדנות ניסיתי לשאול שאלות חתרניות, ולמצוא את הפער בין התיאוריה למעשה: "כמה נשים יש במוסדות הנבחרים שלכם? כיצד אתם מחנכים לשוויון של נשים? מהי המשמעות המעשית לאמונות שלכם? איזה פרויקטים אתם מפעילים? כמה כסף מושקע במקדשים מפוארים וכמה מושקע בבני אדם?" התשובות היו דיפלומטיות ועטויות בקליפה. גם הבהאים מנווטים בעולם של מציאות מורכבת. הם התאימו עצמם אליו, ומנצלים עד תום את הכלכלה הקפיטליסטית, תוך יישום עקרונותיהם מבלי להתנגש בשלטונות.
דת צעירה
הדת הבהאית היא אחת הדתות הצעירות
ביותר בעולם. ראשיתה ב-1844 בעיר שיראז שבאיראן, עם הופעת הבאב, ה"מבשר", סייד עלי מוחמד. הבאב הכריז שתפקידו לסלול את
הדרך לבואו של נביא גדול, שיפתח פרק חדש בחיי האנושות, פרק של שלווה, שלום ואחדות.
שלטונות איראן רדפו אותו וב-1850 הוציאו אותו להורג. 20,000 ממאמיניו נרצחו באותה שנה. הבאב קבור היום במקדש כיפת הזהב שעל הר הכרמל.
בשש שנות פעילותו נאספו סביב הבאב אלפי מוסלמים שיעים, שציפו להתגלות. זו הופיעה בדמותו של מירזה חוסיין עלי, בן לווזיר מחצר השאח. הוא נקרא הבהא-אללה (תהילת האל) ומאמיניו נקראו על שמו – בהאים. בזכות מעמדו הרם, לא הוציאו אותו השלטונות האיראניים להורג, אלא היגלו אותו לכלא בעכו, בחברת כמה מחסידיו. 24 שנים ישב הבהא-אללה בכלא ובמעצר בית וכתב את ספרי היסוד של הדת הבהאית. החוקים והשירים שכתב, מקובצים בכמאה כרכים. הוא מת ב-1892 ונקבר בבהג'י, צפונית לעכו.
בנו עבאס אפנדי, שנקרא גם עבדול בהא (משרת התהילה), המשיך את דרכו. גם הוא ישב בכלא, אך שוחרר ב-1908 בעקבות מהפיכת התורכים הצעירים. הוא התיישב בחיפה וקבע אותה כעיר הקדושה לדת הבהאית. עבדול בהא פירש את כתבי אביו, ונסע להטיף באירופה ובאמריקה. באחת האגרות ששלח לכומר פרוטסטנטי בהמבורג כתב: "אמונתנו היא אחדות המין האנושי. אין אנו מתנגדים לדתות האחרות. אלא אנו קוראים לכולן לפעול למען איחוד האנושות. כל בני האדם צריכים לשתות ממעיין תורתו של הבהא-אללה, כדי שיחדלו מלחמות, מריבות וצרות".
עבדול בהא מת ב-1921 ונקבר בחיפה, באותו מקדש בו קבור המבשר. לפני מותו מינה את נכדו שוגי אפנדי, שכונה "שוגי רבאני" (נוצר האמונה), כממשיך המנהיגות הרוחנית. שוגי רבאני, שלמד באוניברסיטה אמריקאית והשתלם באוקספורד, תרגם את כתבי הקודש של הבהאים לאנגלית, ואיפשר את הפצת הדת בארצות הברית ובקנדה. הוא התחתן עם אשה קנדית, רוחיה רבאני, שהמשיכה להטיף לדת גם לאחר מותו. הוא מת באופן פתאומי בלונדון ב-1957, לאחר שהקים גוף בן 27 חברים – "ידי האמונה" – שינהיג את הבהאים. מ-1963 והלאה נבחרו מוסדות ההנהגה בבחירות דמוקרטיות.
נציגים נבחרים
מאמיני הדת הבהאית מונִים כחמישה מיליון בני אדם, ומשתייכים ליותר מאלפיים קבוצות אתניות שונות. הם מתגוררים ב-230 מדינות, מאוגדים ב-18,000 מועצות רוחניות מקומיות, ו-172 מועצות רוחניות לאומיות. הם מפעילים כ-1,500 פרוייקטים מקומיים של חינוך, חקלאות ובריאות, 600 בתי ספר, שתי אוניברסיטאות, שש תחנות רדיו ועשרים ושלושה בתי דפוס.
היום מנהיגה את הבהאים קבוצה של תשעה נכבדים, הנבחרים בבחירות חשאיות כל חמש שנים. אין ביניהם נשים. נשים, בדת היחידה בעולם שדוגלת בשוויון בין המינים, יכולות להיבחר לכל מוסדות הקהילה הנמוכים יותר, אך אינן יכולות להיות חברות בבית הצדק העולמי, הגוף המחוקק העליון של הבהאים.
בדת הבהאית אין כמורה מקצועית. האמונה הבהאית אינה מכירה במתווכים בין אדם לאלוהיו. המנהיגים הרוחניים נבחרים על-ידי הקהילה. הבחירות מתחילות בקהילות המקומיות, הבוחרות "מועצות רוחניות", שכל אחת מהן מורכבת מתשעה חברים וחברות. הנציגים הארציים מתכנסים אחת לחמש שנים בחיפה ובוחרים את ההנהגה העולמית. המועמדים צריכים לבלוט בתכונות אופי ותכונות אישיות נעלות.
כדי להיות בהאי צריך להאמין בעיקרי הדת ולהשתייך לקהילה המקומית. ההצטרפות אינה כרוכה בטקס דתי מיוחד. הבהאים מקבלים אל שורותיהם את בני כל הדתות והגזעים. בכל מדינה אליה הגיעו הבהאים נוצרה קהילה בהאית מקומית. רק לא בישראל.
הדבר מפתיע אולי, משום שחיפה משמשת כמרכז עולמי של הבהאים. כאן נבנו המקדש ובית הצדק העולמי וכאן יושבים תשעת הנבחרים. בארץ נמצאים כ-600 מתנדבים בהאים, שהגיעו ממדינות אחרות, המועסקים בשמירת המקומות הקדושים.
יהודי הרוצה להפוך לבהאי צריך להגר מישראל. הבהא-אללה הבטיח לשולטן שלא יעסוק במיסיונריות בתחומי פלשתין. גם בישראל של היום סביר שצירוף מאמינים יהודים, שהשתכנעו באמת הבהאית, יקומם את הממסד הדתי. שאלתי אם זו פסיקה שיכולה להשתנות בעתיד, האם יש סמכות לבית הצדק העולמי להחליט אחרת. מיורי סמית, סגן המזכיר הכללי של המוסדות הבהאים בישראל, חייך ואמר ש"מי יודע, אולי כשיהיה שלום באיזור".
הבהאים יוצאים נשכרים מן היחסים הטובים שהם מקיימים עם %D
