הארי פוטר: כשספר הופך לסרט

קרה לכם פעם שקראתם ספר, ואחר כך מיהרתם לראות את הסרט, אבל התאכזבתם? גם לי זה קרה. אני זוכרת שחשבתי איך הדמות הראשית אמורה להיראות, איך דמות אחרת בכלל לא דומה לזאת שדמיינתי, ואיך הצטערתי שחלקים מהספר בכלל לא נכללו בסרט. אז למה זה קורה? כי כשאנחנו קוראים, הספר חי בדמיון של כל אחד מאתנו בצורה אחרת לגמרי, וכשמעבדים אותו לסרט צריך לבחור רק עיצוב אחד. ומה הסיכוי שכולנו דמיינו בדיוק את העיצוב הזה?

ההצלחה של הוגוורטס
בעיבוד של ספרי הארי פוטר לסרטים הבעיה גדולה אפילו יותר: איך מעצבים סרט שמתאר עולם קוסמים שכולו מבוסס על פנטזיה ושמתקיים בדמיונם של מיליוני קוראים ברחבי העולם? אכן, משימה קשה. המעצב של הסרט הראשון, סטיוארט קרייג, מספר על עיצוב המבנה של הוגוורטס, בית הספר לקוסמים: "בית הספר אמור להיות בן אלפי שנים, וסגנון הבנייה שהיה קיים כשהקימו את הוגוורטס היה סגנון של כנסיות ענקיות עם צריחים ומגדלים. הכנסיות האלה היו הבסיס לכל העיצוב של הוגוורטס". מפיק הסרט, דיוויד היימן, סיפר שהם רצו ליצור עולם שייראה כאילו הוא תמיד היה פה וגם יישאר לנצח. ואכן, הוגוורטס הוא אחת ההצלחות הגדולות של הסרט מבחינת העיצוב. המבנה החיצוני כבד ומלא הדר, עם צריחים גבוהים, מגדלים, רעפים אפורים וחלונות מוארכים בעלי קשתות.

לא בדיוק אבל בערך
בעיצוב הדמויות דייקו יוצרי הסרט קצת פחות: למשל, דודה פטוניה שבספר היא בלונדינית רזה עם צוואר ארוך פי שניים מהמקובל (הארי פוטר ואבן החכמים, עמוד 9), והתיאור הזה אינו הולם בכלל את פטוניה הקולנועית:

להרמיוני שבספר יש המון שיער חום מתולתל ושיניים קדמיות קצת בולטות (הארי פוטר ואבן החכמים, עמוד 112), אבל השיער של השחקנית אמה ווטסון תמיד מסודר מאוד, והשיניים שלה ישרות להפליא…

פרופסור עין הזעם מודי אמור להיות מבהיל מאוד. בספר פניו מתוארות כאילו גולפו בגזע עץ עתיק, ונאמר שפניו וידיו מצולקות מאוד, פיו נראה כמו חתך אלכסוני, גוש גדול מאפו חסר ושיערו אפור כהה (הארי פוטר וגביע האש, עמודים 175- 174). ובסרט? הפנים טיפה מצולקות, הידיים כמעט שלא, השיער חום, האף רק קצת עקום.

לוותר מראש על הדיוק
אין ספק שיוצרי הסרטים קראו את הספרים וידעו בדיוק איך אמורה להיראות כל דמות, אבל בסרטים יש כללים קצת אחרים: חשוב למשל שהמראה של הדמויות הראשיות יהיה פופולרי, ואולי משום כך הרמיוני יפה יותר בסרט ממה שהיתה אמורה להיות. ואם היו עושים את עין הזעם מודי בדיוק כמו בספר, יש להניח שילדים קטנים היו פוחדים מאוד להביט בו. ויש גם שינויים גדולים הרבה יותר: לפעמים אפילו העלילה משתנה כדי שכל הסיפור ייכנס בזמן הקצוב של הסרט.

כדאי לזכור שהסרט הוא יצירה בפני עצמה, עם כללים אחרים, עם אמנים אחרים שיוצרים אותו, עם מגבלות ואפילו עם קהל אחר (הרי רבים עוקבים אחרי הסרטים באדיקות בלי לקרוא שום מילה מהספרים). אז אולי כדי ליהנות מהסרטים צריך לוותר מראש על הדיוק ועל ההתאמה המלאה למקור הספרותי.

____

הציטוטים מתוך ספרי הארי פוטר, מאת ג'יי. קיי. רולינג, תרגום: גילי בר-הלל, בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים