שליח שעבד בשירות ממלכת האינקה חייב היה להפגין מיומנות מגוונת. הוא היה מאומן היטב ומהיר, חזק מאוד, אחראי ובעיקר נאמן. השליחים התאמנו לקראת ייעודם כבר מילדות. הם לבשו מדים מיוחדים, חבשו כובע עטור נוצה ופעלו בזוגות, ברביעיות או בשישיות, על פי כמות הדואר שהיה אליהם לשאת. החילופים בין השליחים נעשו בריצה כדי שקצב העברת ההודעות לא יואט. החילופים המתואמים במרחקים קצובים לאורך הדרך אפשרו לאנשי רשת השליחים הממלכתית להעביר במהלך יום אחד הודעות ומסרים למרחק של יותר מ-300 קילומטרים. בזכות עובדי מדינה נמרצים וחסונים כאלה זכה קיסר האינקה לאכול דג טרי שניצוד בחוף הים או באגם טיטיקקה בכל יום. המרחק של קוסקו (CUZCO), בירת הממלכה, מן החוף הקרוב ביותר עולה על 300 קילומטרים. זהו גם המרחק לאגם טיטיקקה. הדרכים שעליהן רצו אותם שליחים נאמנים, שנשאו על גבם דג מפרפר או בשורה על אויב מתקרב, שרדו בחלקן, 600 ו-700 שנה לאחר שנבנו ושירתו את רצי המלך. ממלכת האינקה פרחה במאה ה-13 ובמאה ה-14 באיזור שבו שוכנות היום פרו, בוליביה ואקוודור. בסך הכל נמשכה הפריחה התרבותית הזו כ-150 שנה, אך במהלך שנים אלה נבנתה אימפריה אדירה שנשלטה בצורה הדוקה מעיר הבירה בידי שלטון מרכזי. כדי לשלוט באימפריה השקיעו שליטי האינקה את מירב המאמצים בפיתוחה של רשת דרכים שנפרסה על פני כל הארץ.
כיוון שהממלכה הורכבה משני אזורים שונים מאוד – מישור החוף השטוח ורכס ההרים המבותר – בנו בני האינקה שתי דרכים מרכזיות שעברו מצפון לדרום בכל אחד מן האזורים האלה. בנייתה של הדרך ההררית נתקלה, כמובן, במכשולים טבעיים עצומים. הדרך חצתה עמקים, עברה במעברי הרים, עלתה וירדה בגבהים שונים, ביערות ובאזורים פתוחים. דרך החוף החלה ממפרץ גואיאקיל (GUAYAQUIL), הנמצא כיום בשטח אקוודור, היא נמתחה לאורך חופה של פרו, חצתה את האזור שבו נמצאת כיום לימה, המשיכה דרומה וחצתה את עמק נסקה (NAZCA) והגיעה עד לאזור הנמצא כיום בתחומה של צ'ילה. דרך ההר החלה באיזור המשמש כיום גבול בין אקוודור לקולומביה, עברה דרך קוסקו, כלומר נעה לכל אורכה של פרו, והסתיימה כ-4,500 קילומטרים דרומה לנקודת ההתחלה, באיזור השייך היום לארגנטינה. תוואי הדרך מעיד על כך שהעוברים בה נעו למעשה על רכס הרי האנדים בנתיב קשה במיוחד. רשת הדרכים משניות חיברה בין שני הנתיבים המרכזיים האלה, והוליכה מן ההר אל החוף. העדויות הממשיות מאימפריית האינקה מעטות. למרות שפסלי האלים שנמצאו מעידים שהכירו את הגלגל, לא נעשה בו כל שימוש מעשי או יומיומי בתרבותם. לא היתה לבני האינקה תרבות כתב ממשית (שימוש מסוים נעשה בצורת קשרים בחוטים שסימנו אינפורמציה על תושבי האימפריה). כשנהרסה התרבות השלטת נהרסו גם העדויות. למרות הערפול, יש בקרב החוקרים הסכמה כללית לגבי שחזורה של רשת הדרכים המפותחת. עדויות שנמצאו מימי הגעת הספרדים לאזור מלאות בביטויי תדהמה ופליאה למראה ההשקעה בתשתית ופיתוח הדרכים שקישרו את קצוות האימפריה. האנתרופולוג פרופסור נחום מגד התמחה בתרבותם של בני האינקה, ובין השאר, יצא לפרו וצעד במשך ימים ארוכים בנתיבים המפוארים שהותירו אחריהם. השיחה המובאת כאן נערכה בביתו, בין ציורים, תמונות ועבודות אומנות ממרכז אמריקה ומדרומה.
איך נראות דרכי האינקה כיום? כדאי לזכור שדרכי האינקה היו רבות מאוד וקישרו את כל האימפריה. הן יצאו מקוסקו והגיעו עד לאקוודור בצפון ועד לצ'ילה בדרום. כיום מדובר על מספר די קטן של נתיבים שזוהו ונוקו, כך שאפשר ללכת בהם. הנתיבים האלה נסללו בדרך כלל במעבר האפשרי היחידי בהר. במקומות שבהם לא היה פתרון אחר, חצבו בני האינקה מנהרות והקימו גשרים. במהלך ההליכה עברנו בשתי מנהרות וחצינו כמה גשרים שהם הפסגה ההנדסית של הדרכים האלה. זה פשוט עשוי נפלא, התכנון הארכיטקטוני, בחירת הדרך הקלה ביותר, בחירת הנתיב והגובה הנכונים. כל מי שמנסה ללכת באיגוף או בנתיב אחר, פשוט מאבד את הדרך. לא נעשו כמעט עבודות שחזור לאורך הנתיב ובהליכה איטית הנמשכת כמה ימים אפשר להעריך נכונה את סוללי הדרכים האלה. האם יש עדויות לשימוש שעשו בני האינקה בדרכים? הבנייה והיכולת ההנדסית של האינקה היתה הרבה יותר מרשימה מזו של השבטים בצפון, והתנועה שלהם היתה הרבה יותר קלה משל אחרים. באילו חלקים מן הדרך אפשר ללכת היום? דרכים אחרות שבהן אפשר ללכת הן כמה קטעים מצפון ללה פאז, בירת בוליביה, שאף הן הובילו אל יער הגשם. הדרכים השתמרו טוב יותר באזורים שבהם לא היה מי שישחית אותן, כלומר באזורים לא מאוכלסים. קטעי הדרך שעברו ביער התכסו לחלוטין, וכדי לפלס אותם מחדש נדרשים מאמץ גדול ומלאכת אחזקה מתמדת ומייגעת. ככלל, דרגת השימור באיזור האמור מופלאה, ואפשר לראות בו בצורה הטובה ביותר את עוצמתה של רשת דרכי האינקה. ההליכה עצמה אינה קלה כלל. בייחוד התקשינו ביום הראשון. הטיפוס המייגע לגובה של כ-4,000 מטר הקשה מאוד על הנשימה. הימים שלאחר מכן היו כבר קלים הרבה יותר. הגוף התרגל לתנאי הגובה והאוויר הדליל, הנתיב נעשה אולי קל קצת יותר, והנוף ואתרי האינקה השכיחו בקלות יתרה את כל הקשיים. |
רשת סבוכה של דרכים חצתה את ממלכת האינקה ואפשרה להעביר סחורות וידיעות למרחקים עצומים. בחלק מהדרכים העתיקות הללו אפשר לצעוד גם היום ולהתרשם מהמפעל ההנדסי המדהים של האנשים שלא הכירו את הגלגל. שיחה עם פרופ' מנחם מגד פורסם 25.12.11 |
קוסקו - טבורו של העולם
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 676
[name] => דרום אמריקה
[slug] => south-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 676
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 508
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 693
[name] => פרו
[slug] => peru
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 693
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 676
[count] => 106
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 694
[name] => קוסקו
[slug] => %d7%a7%d7%95%d7%a1%d7%a7%d7%95
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 694
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 693
[count] => 32
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )